יונדאי ולוסטר, פולקסווגן שירוקו. שתי מכוניות שמתחרות זו בזו, אבל עד לאחרונה לא היתה ביניהן תחרות אמיתית. השירוקו משווקת בישראל מאז שנת 2009, ונמכרת בעיקר בגרסת ה-160 כ"ס במחירים של 170-180 אלף שקל. יונדאי ולוסטר הגיעה לישראל בקיץ הלוחמני של 2011 עם תג מחיר צרכני של 120 אלף שקל - בדיוק כמו מכונית משפחתית, וגם עם מנוע 1,600 של משפחתית רגילה. ובכלל - מי חשב לעמת מכונית של יונדאי, יצרנית שהביאה לעולם את הגטס והאקסנט, עם מכונית ספורט מבית פולקסווגן - חברה שמזוהה עם המונח המקודש GTI?
אבל כמו בכל סיפור טוב, לגולם מתישהו נמאס והוא מחליט לקום על יוצרו. בחודש הקודם השיקה יונדאי בישראל את גרסת הטורבו, עם מנוע 1,600 מוגדש שמספק 186 כ"ס, והכריזה על הצטרפותה למגרש של הגדולים. מחירים תחרותיים ואבזור עשיר הופכים את הולוסטר המחוזקת למתחרה אטרקטיבית של השירוקו, אבל המבחן ההשוואתי שערכנו מנסה לענות על שאלה הרבה יותר חשובה: האם יונדאי הצליחה לייצר מכונית ספורט טובה יותר מזו של פולקסווגן?
השירוקו היא מהמכוניות שלעולם לא נמאס להביט בהן. המעצבים של פולקסווגן בחרו בנוסחה מנצחת של קווים פשוטים, נקיים ואלגנטיים, ויצרו מכונית שנראית פשוט מעולה. קו הפרופיל מתחיל במכסה המנוע, מטפס מעל החלונות ויורד לאחור בשיפוע מתון, מה שמשווה לרכב מראה דינאמי וזורם. מאחור היא נראית רחבה מאוד, למרות שהפער מהגולף עליה היא מבוססת עומד על 4 ס"מ בלבד, והגובה הנמוך מקנה תחושה של יציבות וכובד. המתכון העיצובי המדויק ביותר למכונית שהיא ספורט-אלגנט.
תא הנוסעים של השירוקו ממשיך את הסגנון הסולידי, שלא לומר משעמם. הוא דומה עד כדי זהות לגולף המשפחתית, וזה אומר הרבה דברים טובים מבחינת הפונקציונאליות ואיכות החומרים אבל זה יוצר אווירה מאוד רצינית ולא ספורטיבית. רשימת האבזור של השירוקו כמעט מעליבה: יש אמנם מערכת שמע לא רעה עם מסך מגע וגם בקרת אקלים מפוצלת, אבל אין מושבים חשמליים ולא ריפודי עור, לא חיבורי USB, לא שליטה מההגה על הרדיו, לא קיפול חשמלי למראות ואפילו לא גג שמש חשמלי או דיבורית בלוטות'. וזה ברכב שעולה 180 אלף שקל, כן?
הולוסטר צעקנית ומקושקשת יותר מהשירוקו הסולידית, אך בתקופה שחלפה מאז הגיעה לישראל הפכה היונדאי למכונית נפוצה על הכבישים והיא מושכת הרבה פחות מבטים מבעבר. גרסת הטורבו מוסיפה כמה פריטי עיצוב קטנים שהופכים אותה למכונית מרשימה ואגרסיבית יותר למראה: צמד אגזוזים מעוגלים, חריצי אוורור על מכסה המנוע, חישוקים מוגדלים בעיצוב ייחודי וסט חצאיות שיוצר מראה נמוך יותר. מכונית המבחן הגיעה בצבע אפור-מט מהמם, אך בסוכנות הזהירו ואמרו שהצבע הזה לא ניתן לשטיפה במכונה אלא רק עם מטלית. לבחירה מקורית יש מחיר.
בתוך תא הנוסעים ממשיך העיצוב הצעיר, אך חלק מהבוחנים לא אהבו את הסגנון הקיטשי. הפלסטיקה המבריקה נראית טוב באולם התצוגה, אבל מרגישה פחות נעימה למגע מזו האיכותית של השירוקו. לוח המחוונים ממוקד בנהג, ושפע הכפתורים על ההגה ובקונסולה לא יוצר בלבול שכן הנדסת האנוש טובה מאוד. רשימת האבזור עשירה, והיא מקבילה לגרסת ה-Supreme של הולוסטר הרגילה: בין היתר ניתן למצוא מערכת מולטימדיה עם מסך מגע, דיבורית בלוטות', חיבורים לנגנים חיצוניים ושליטה מההגה. בנוסף מציעה הולוסטר בקרת אקלים מפוצלת, מושבי עור מחוממים עם כוונון חשמלי והנעה בכפתור. שאפו.
נוחות, מרווח ושימושיותזה אולי לא הסעיף המרכזי במבחן מסוג זה, אבל בסופו של דבר הלקוחות ישתמשו במכוניות האלו גם לצרכים יומיומיים - ופה צריכה להתבצע חלוקה בין נהגים עם ילדים לבין אלו שעדיין אין להם. מי שזקוק למכונית הספורט-קופה שלו לצרכים המשפחתיים ימצא את יונדאי ולוסטר כבחירה העדיפה בגלל סיבה אחת: הדלת מאחור. אמנם מדובר בדלת קטנה שמובילה לספסל צפוף עם שני מקומות ישיבה בלבד, אבל זוהי עדיין דלת - ואנו בטוחים שהילד המתבגר יעדיף להשתחל ממנה החוצה מול שער בית הספר מאשר לצאת בנוחות מתוך דלת של משפחתית קונבנציונאלית. מרווח הראש מוגבל מאוד לנוסעים מאחור, שיגרדו את פדחתם בשמשה האחורית (ואנחנו לא רוצים לחשוב איך זה מרגיש בקיץ הלוהט), ומרווח הרגליים סביר. תא המטען של היונדאי דומה בגודלו לזה של השירוקו, ושניהם מציעים נפח הטענה טוב לעומת מכונית קטנה וקצת קטן יותר מזה של מכונית משפחתית. העמסת הבגאז' מתבצעת דרך דלתות קטנות וגבוהות בשתי המכוניות, כך שלא תמיד יהיה קל להכניס ולהוציא תיקים ועגלות.
המושב האחורי של השירוקו יתאים יותר לנוסעים גבוהים, אך אלו לא יוכלו להשתמש בו על בסיס קבוע בגלל היעדר הדלתות מאחור. זוהי מכונית שתתאים יותר מהיונדאי לבילוי מזדמן עם חברים, אך תהיה פחות יעילה לשימוש משפחתי על בסיס קבוע. נוחות הנסיעה לא טובה בשתי המכוניות: הן נוקשות ולא מבודדות את פגעי הכביש באופן יעיל, אם כי ביחס למכוניות ספורטיביות הן מעניקות שיכוך סביר. השירוקו היא הנוחה יותר מבין השתיים, בעיקר בזכות היכולת של המתלים לרסן את תנודות המרכב. ביציאה מנתיבי איילון לכיוון ירושלים, כאשר הכביש הופך גלי וקופצני, שמרה השירוקו על יציבות מרשימה. המוצקות הגרמנית הזו מאפשרת לה להיות שקטה ונוחה מאוד גם במהירויות גבוהות. היונדאי, לעומת זאת, היתה קצת יותר קופצנית בתנועה עירונית וגם בודדה פחות טוב את רעשי הסביבה.
מנועים ותיבות הילוכיםמנוע הטורבו של היונדאי הוא הסיבה הרשמית להתכנסותו של המבחן הזה, והמנוע הנפלא של השירוקו הוא הסיבה שבגללה כל כך אהבנו את הרכב במפגשים קודמים. לפני הכל, קצת נתונים: השירוקו מצוידת במגדש על שפועל בסל"ד נמוך ובמגדש טורבו שמוסיף כוח בסל"ד גבוה. יחד מצליחים המגדשים להוציא 160 כ"ס מנפח של 1,400 סמ"ק, ובנוסף מציג המנוע נתון מומנט נאה של 24.4 קג"מ ב-1,500 סל"ד נמוכים. אל המבחן התייצבה השירוקו עם תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים (DSG) לה יש 7 הילוכים, ובסך הכל מצביע דף הנתונים על נתוני האצה של 8 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, בדרך למהירות מרבית של 218 קמ"ש.
המנוע של הולוסטר, בנפח 1,600 סמ"ק, מצויד במגדש טורבו שסוחט 186 כ"ס מהמנוע הקטן יחד עם 27 קג"מ של מומנט המתקבל ב-1,500 סל"ד. אל המבחן הגיעה היונדאי עם תיבת הילוכים ידנית, אך יש גם אופציה אוטומטית (ולא כפולת מצמדים כמו בולוסטר הרגילה). הידנית דומה יותר ל-DSG של הפולקסווגן מבחינת הביצועים, אך האוטומטית תהיה דומה יותר ל-DSG מבחינת התפעול. דף הביצועים של היונדאי מורה על 8.4 שניות שחולפות עד שהמחוג יתייצב על 100 קמ"ש, וכן על מהירות מרבית של 214 קמ"ש.
למרות העדיפות של היונדאי בנתוני המנוע, על הכביש השירוקו הרגישה חזקה יותר בכל מצב. המנוע של הפולקסווגן מציע רצועת כוח אינסופית עם ליניאריות מדהימה וכושר נשימה מושלם בכל טווחי הסל"ד, מה שאומר שלא משנה באיזה הילוך התיבה תשים אתכם ובאיזה מהירות תהיו - בכל ליטוף על הגז תוכלו להוסיף קמשי"ם על המחוג ונקודות לרישיון בקצב מסחרר. אין לו את הבעיטה של מנועי טורבו ביציאה מהמקום וגם הסאונד שלו מעומעם וכמעט לא נשמע, וזה אומר שתדעו שאתם נמצאים במכונית ספורט חזקה רק כאשר תביטו במחוג המהירות המשתולל. לכך מוסיף גם בידוד הרעשים המעולה, ולמרות שבדרך כלל מדובר ביתרון - הרי שבמכונית ספורטיבית היינו מצפים לקצת יותר חיבור עם הרכב. מוזר להגדיר את זה כבעיה, אבל בשירוקו המנוע פועל בדחף אדיר ובנונשלנט מושלם - מה שאומר שהנהג עלול לגלות מאוחר מדי את המהירות הנוכחית, ובמקרה הטוב זה מסתיים בהרפיית מצערת ובמקרים פחות טובים זה עלול להסתיים בשלילת רשיון או בכניסה מהירה מדי לסיבוב חד.
כל המחמאות שנעניק למנוע הקסום של השירוקו לא יכולות לגזול אפילו קמצוץ מהפרגונים למנוע של יונדאי ולוסטר. מדובר במנוע חזק מאוד, גם אם לא מהיר כמו זה של הפולקסווגן, ויש לו אופי ספורטיבי מעט יותר. אולי זה גם בגלל התיבה הידנית של מכונית המבחן, אבל בולוסטר יש לנהג תחושה של שליטה בעניינים. בנסיעה רגועה במהירות קבועה המנוע ישייט בנינוחות על אחד מההילוכים הגבוהים, מבלי לפזר רמזים ליכולת הגבוהה שלו במעבר למצב רוח קרבי. הורדה של 3 הילוכים תחשוף את הפרצוף האמיתי של היונדאי: בעיטת טורבו לגב התחתון וכוח מתפרץ שמסתיים אי שם במעלה הסל"ד. אמנם, לא מדובר במנוע אגרסיבי כמו זה של אופל קורסה OPC, למשל; אבל לעומת השירוקו ניתן בהחלט לומר כי יחידת ההנעה של היונדאי מרגישה "חדה" ו"תוקפנית" יותר, גם אם זה לא נותן לה בהכרח עדיפות בביצועים.
התיבה הידנית של היונדאי נהנית מחלוקה טובה של יחסי ההעברה: שלושת ההילוכים הראשונים קצרים מספיק כדי לתת ביצועים טובים אבל לא קצרים במידה שתציק בתנועה עירונית, ושני ההילוכים העליונים מאפשרים שיוט נינוח וחסכוני למדי. ידית ההילוכים קטנה מאוד במטרה להעניק שליטה מהירה, אך רמת הדיוק שלה איננה מושלמת וגם מיקום הידית לא היה נוח לכל הבוחנים.
פולקסווגן שירוקו היא אחת מהמכוניות הבודדות של קונצרן פולקסווגן שעובדות כמעט ללא דופי עם תיבת ה-DSG. הגמישות של המנוע בסל"ד נמוך מחד, וכושר הנשימה הגבוה שלו בסל"ד הגבוה מאידך, מאפשרים לו לפעול באופן יעיל בכל הילוך ולנצל היטב את המצב הספורטיבי של התיבה. בתמרוני חניה ובנסיעה עירונית הציקה התיבה עם רעידות קלות, אבל אלו פחות הפריעו מהקפיציות המוגזמת של הקלאץ' בולוסטר.
התנהגות כבישכמו בפרק המנועים, גם כאן נראה שהיונדאי היא המכונית שמדברת יותר אל הנהג. בשירוקו יש משהו משקר: המנוע מעודד את הנהג לפתח מהירויות שהוא לא רגיל אליהן, ובסיבוב הקרוב מגיב הנהג עם בלימה אגרסיבית והעברת משקל חריפה מלפנים, מה שמסתיים בתת היגוי שמתקנת בקרת היציבות בהתערבות אלימה. חוסר התקשורת בשירוקו כל כך בולט, גם מההגה וגם מהשלדה, וזה חסרון של ממש במכונית ספורטיבית. לאחר כמה שעות טובות של נהיגה הצלחנו ללמוד ולאבחן את לחישותיה של הפולקסווגן, ולאט לאט הצלחנו למקם אותה על קווי הפניה הנכונים. בתנאים האלו, שדורשים לא מעט מיומנות וריכוז מצידו של הנהג, השירוקו תהיה מכונית מהירה יותר מהיונדאי.
אם נמשיך וננתח לעוביה של שערה את הפערים בין המכוניות, נוכל לומר גם שהשירוקו מעט רכה יותר מהיונדאי, מה שמתבטא ברכינה קלה של המתלים בהעברות המשקל, ומנגד נפרגן לשלדה של השירוקו שאמנם לא מתקשרת אבל מגלה נכונות גבוהה לצאת להיגוי יתר שובב.
הולוסטר, לעומת זאת, הפתיעה אותנו במידה שבה היא מערבת את הנהג במתרחש מתחת לגלגלים. ההגה מתקשר הרבה יותר מזה של הפולקסווגן (אם כי לא משדר מספיק מידע, כמקובל כיום) ובעיקר מדובר בשלדה שמעדכנת כל העת את הנהג במצב האחיזה ובמועד המדוייק שבו היא תיגמר. קשה יותר לייצר קצב נסיעה מהיר ואחיד עם היונדאי, אבל הרבה יותר קל לעשות איתה כיף - הרפיית מצערת תוציא את הזנב בפסיעה מעודנת החוצה, וחזרה לגז תיישר את היונדאי על הקו הרצוי. מין קלילות בלתי מחייבת שכזו. הנהג הספורטיבי הרדיקלי יהנה יותר מהפידבקים ומהתחושות וינצל אותם בכדי למנן במדויק את עוצמת הלחיצה על המצערת ואת מידת ההפניה של ההגה. הנהג המשתעשע יהנה אף הוא מהזרימה של הולוסטר ויצליח לסחוף את השלדה אחריו לריקוד קצבי בין העיקולים. אוטו כיף.
סיכום ומסקנות - יש מנצחת?בתחילת המבחן חשבנו שיונדאי מתקרבת לפולקסווגן, אבל בסיומו הבנו שהמכוניות צועדות בכיוונים הפוכים. התהליך שעבר על גולף GTI, שהלכה ונהייתה עם השנים למכונית שיוט מהירה אך פחות מתקשרת וחדה, הגיע גם אל השירוקו. אמנם, מרבית הנהגים שאינם חושקים במכונית ספורט טהורה יהנו ממנה יותר מאשר ביונדאי: היא אלגנטית יותר, נוחה יותר לנסיעה ובעיקר מציעה מנוע מדהים. לקוחות אלו לא יתלבטו בינה לבין הולוסטר טורבו אלא ישקלו לקנות את הולוסטר הרגילה, ואלמלא פער המחירים העצום הם היו מכריעים כמעט תמיד לטובתה של השירוקו המהוקצעת וה"אפויה" יותר.
אבל מהצד השני של המתרס עומדת הולוסטר טורבו, שמגיעה מעמדה של מכונית ספורטיבית וככזו היא פשוט מבצעת את המלאכה טוב יותר מהשירוקו. אמנם, מי שחושק במכונית ספורט טהורה יעדיף לקחת במחירים האלו את הקליאו ספורט, אופל קורסה OPC או אפילו את אבארט 500; אבל השילוב בין היכולות הספורטיביות הגבוהות, תצורת הקופה האופנתית, השימושיות היעילה ורשימת האבזור העדיפה מעניק ליונדאי ולוסטר את הניצחון במבחן הזה. לפחות עבור חובבי הנהיגה.
פורסם לראשונה ב- 27.12.12
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
