אופל מוקה - מבחן רכב

המוקה לא גבוהה בכלל, אבל נהנית מפרופורציות ייחודיות בזכות האורך הקצר והרוחב הנדיב יחסית. אהבנו את הגריל הקדמי, שבאופל מכנים "וייזור", אהבנו גם את פסי האורך ש"ממרכזים" את הסמל בחזית והתרשמנו לטובה גם מהחותמת הנאה של פנסי הלד.

מהצד אהבנו את החישוקים המעוצבים ואת קשתות בתי הגלגלים, ומכל הכיוונים אפשר ליהנות משילובי הצבעים הנאים ומהזוויות המעניינות. סחתיין על אופל.

גם בפנים העיצוב מושך, עם שני מסכים שנראים כאחד גדול, ניקיון עיצובי יחסי, גימורים אדומים וידית הילוכים זעירה. איכות החומרים לא גבוהה, אבל בזכות העיצוב הנאה אין כאן תחושה פשוטה. פחות אהבנו את השימוש הנרחב במשטחים מבריקים ("שחור פסנתר"), שנוטים לצבור אבק וסימני אצבעות.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג מעט מסורבלת: הגג נמוך יחסית וסף הדלת גבוה, כך שנדרשת הנפת רגל לכניסה. ממש כמו באחות, פיג'ו 2008. המושב עצמו נוח בהחלט ותנוחת הישיבה מצוינת.

סביב הנהג ישנו היצע לא רע בכלל של תאי אחסון, בעיקר בשטח שבין המושבים מלפנים. בנוסף יש במוקה את אחד מתאי הכפפות הגדולים ביותר שפגשנו לאחרונה ברכב כלשהו - אולי במטרה לחפות על נפח אחסון מצומצם יחסית בתא המטען. רכב המבחן צויד בטעינה אלחוטית לסלולארי בתא האחסון הקדמי, אך יתכן והמשלוחים הבאים של הדגם לא יכללו את הפיצ'ר בגלל המחסור בשבבים - כך שהיבואנית לא מציינת את האביזר במפרט על מנת שלא להתחייב. יגיע? הרווחתם.

גרסת ה"אלגנס" הבסיסית של המוקה מגיעה עם מולטימדיה דוברת עברית, אך בעלת מסך קטן יחסית של 7 אינץ' ולוח מחוונים בגודל זהה. ה-GS ליין שנבחנה אצלנו אמנם מוותרת על העברית בגלל הניווט המקורי (והמיותר), אך המסכים כאן גדולים בהרבה: 12 אינץ' בלוח המחוונים, 10 במולטימדיה. 

התצוגות כולן ברורות וקלות מאוד לתפעול, כאשר המולטימדיה מופנית לכיוון הנהג ואילו בלוח המחוונים ניתן לבחור במספר תצורות ארגון שונות למסך. יפה.

עוד ברשימת האבזור: כניסה והנעה ללא מפתח שמסוגלת לפתוח או לנעול את הרכב על פי קרבה וללא צורך במגע, בלם יד חשמלי ללא פונקציית עמידה ברמזור, תאורת לד מלאה, בקרת אקלים חד איזורית (שמשום מה יש לה שני כפתורי טמפרטורה), מצלמת רוורס שמדמה תצוגת "מבט על" ועוד. המערכות נוחות לתפעול הודות לכפתורים פיזיים.

גרסת האולטימייט הבכירה כוללת מעט שינויים: העיצוב פחות ספורטיבי והמפרט כולל גם מושבים מחוממים בריפוד שונה ותאורת מטריקס לד מרשימה.

מערך הבטיחות מרשים גם הוא. המוקה מגיע בכל הגרסאות עם 6 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית שמסתנכרנת עם זיהוי התמרורים, אורות גבוהים אוטומטיים וניטור שטחים מתים במראות הצד (ללא התרעת תנועה חוצה מאחור). ציון הריסוק האירופי עומד על 4 כוכבים בלבד, אך אל המבחנים האלו התייצב המוקה עם מצלמה בלבד וללא רדאר - שזמין לרוכשים בישראל.

בהיבטים הפרקטיים המוקה פחות מבריק. הכניסה למושב האחורי לא נוחה עקב הגג הנמוך וסף הדלת הגבוה, ובפנים יש מרווח מצומצם יחסית לברכיים ולראש. רוחב המושב גם הוא סביר בלבד ובמרכז יש תעלת הינע גבוהה. צמד שקעי USB לטעינה ישמחו כנראה את הילדים יותר מעוד כמה סנטימטרים למרווח הראש.

תא המטען מציע נפח לא גדול של 350 ליטרים, ואין בו מדף לחלוקת הגובה או עזרי אחסון יצירתיים - אבל לפחות יש גלגל חלופי.

נוחות נסיעה

המימדים הקטנים אולי לא עושים טוב למרווח הפנימי, אבל מקלים מאוד על התמרון בעיר והופכים את המוקה לרכב שמשתחל בקלילות לכל חניה או סמטה.

כיול מתלים רך מאפשר לו לספוג היטב שיבושים מסוגים שונים, למרות החישוקים הגדולים. גם על פסי האטה או על רצף שיבושים נשמרת רמת הנוחות הטובה.

מחוץ לעיר הנוחות עדיין טובה, אך בכביש גלי מורגש נדנוד מסוים ובפניות ישנה רכינה ברורה של המרכב. בידוד הרעשים טוב, למעט רעשי כביש שבכל זאת חודרים לרכב.

מנוע ותיבת הילוכים

אל המבחן הפעם התייצבה גרסת הבנזין, עם יחידת הנעה שמוכרת לנו היטב. מדובר במנוע 3 צילינדרים מוגדש בנפח 1,200 סמ"ק, עם 130 כוחות סוס ו-23.4 קג"מ. הכוח הזה יורד לגלגלים הקדמיים דרך תיבת 8 הילוכים אוטומטית.

למנוע צליל מחוספס, מהסוג שאנחנו דווקא אוהבים. בתנועה עירונית התחושה פחות חלקה, בעיקר במצב "אקו" אך לא רק: היציאה מהמקום מהוססת, החלפות ההילוכים מוקדמות והמערכת לדימום מנוע בעמידה פועלת בצורה מעט קופצנית.

אבל כשהקצב עולה והאינטנסיביות גוברת, זו מתגלה כיחידת הנעה מצוינת. למרות משקל עצמי לא נמוך של 1.3 טונות, המוקה הוא רכב בהחלט זריז. במצב הספורטיבי התגובות מהירות, המנוע נחוש לטפס במעלה הסל"ד ועקיפות מתבצעות בקלות. הצליל במצבים האלה הופך דומיננטי יותר, ושוב - לא לרעה. גם כאן הדרישה לקיק-דאון לעיתים מתעכבת קצת, ומנופי החלפת ההילוכים מאחורי ההגה לא תמיד מסייעים.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 12.5 ק"מ לליטר. נתון סביר.

התנהגות כביש

אנחנו קצת אמביוולנטיים בנוגע לסעיף הזה. מצד אחד, למוקה אחיזת כביש מצוינת, היגוי מדויק (גם אם נטול תחושות) ושלדה ברמה גבוהה שמאפשרת להכניס אותו במהירות ובבטחון לעיקולים. מנגד, הרכינה המוחשית בעיקולים קצת פחות מהנה, ולבלמים תחושה ספוגית משהו. פיג'ו 2008 מפגין יכולות דינאמיות גבוהות יותר.

סיכום

אופל מוקה מצליח לקחת את המותג הזה אל המקום שהיצרן קיווה לו. זה קורה בעיקר בזכות עיצוב מרשים ומסובב ראשים, אבל לא רק: גם תא הנוסעים מודרני ונאה, האבזור עשיר, איכות הנסיעה גבוהה והביצועים טובים למדי. 

החסרון המובהק ביותר הוא בצד הפרקטי, שם המוקה סובל ממושב אחורי צפוף ומתא מטען קטן. אבל אם אתם לא משתמשים בשני אלו באופן קבוע, ואם אתם מחפשים ג'יפון מעוצב ונעים לנסיעה, נמליץ לכם בהחלט לקחת בחשבון את המוקה החדש. ומה באשר לגרסה החשמלית? גם אותה נבחן בקרוב.

לצפייה בכל דגמי אופל בישראל

פורסם לראשונה ב- 24.11.21

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות