ב.מ.וו סדרה 2 (M240) - מבחן רכב

את ה-2 קופה אפשר לקבל באחת מתוך שלוש רמות גימור. גרסה הכניסה עונה לשם M-Sport והיא כוללת כאמור לוח מחוונים דיגיטלי, עם תחלופה מינימלית של תצוגות וללא מסך מתבקש שמציג צמד מחוונים כמו-אנלוגיים; מסך המולטימדיה דובר עברית מלאה ונוח מאוד לתפעול, אך מציע מערכת ניווט קצת מיותרת וכולל קישוריות אפל-קארפליי וללא אופציה לאנדרואיד אוטו. עוד כולל המפרט הסטנדרטי גם תאורת לד, חיישני חניה היקפיים, מצלמת רוורס, ריפוד עור משולב אלקנטרה, מראות פנים וצד נגד סנוור, בקרת אקלים מפוצלת עם 3 איזורים, חלון שמש, תאורת אווירה, מערכת זיכרון לנסיעה אוטונומית לאחור למרחק של 50 מטרים וחישוקי 19" הנועלים צמיגי 225/40 מלפנים ו-255/35 מאחור. נציין גם את בורר מצבי הנהיגה המפורט, שמציע אפשרויות רבות להתאמה אישית אך מופעל משום מה מ-4 כפתורים נפרדים שמסודרים בטור, בסמוך לבורר ההילוכים. מוטב היה להסתפק בכפתור אחד.



בבטיחות ישנן 6 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת רכב בשטח מת, התרעת תנועה חוצה מאחור, בלימת חירום בנסיעה לאחור במהירות חניה, התרעה למניעת פגיעה מאחור והתרעת עייפות.

רמת הגימור M-Superior שנבחנה מוסיפה בולמים אדפטיביים, תאורה עוקבת פנייה, ריפוד עור מלא ומערכת שמע (מצוינת!) מבית "הרמן קרדון" עם 14 רמקולים.



רמת הגימור הבכירה M-Track Edition כוללת חבילת תוספות קרבית עם מערכת קירור משודרגת למנוע ולבלמים, קליפרים בצבע אדום, גימורים מושחרים מורחבים בסבכה, במראות הצד וביציאות המפלט, פנסי חזית מושחרים, חגורות בטיחות בנראות שונה, קשתות הרחבה לבתי הגלגלים, חישוקים בעיצוב ייחודי וצמיגים רחבים יותר מלפנים במידה 245/35.



המושב האחורי מציע צמד כסאות לא גדולים במיוחד. כדי להגיע אליהם, המושב הקדמי זז חשמלית לפנים ומקל על הכניסה, והילדים לא התלוננו על המרווח. כאשר ניסינו להכניס פנימה נוסע מבוגר - כלומר, כאשר ניסיתי להיכנס בעצמי - נתקלתי במרווח מצומצם לרגליים ומרווח מצומצם עוד יותר לראש. פתחי מיזוג עם שליטת טמפרטורה נפרדת הם פריט מפתיע ברכב כזה, גם שני שקעי יואסבי נפרדים הם בשורה משמחת, אבל אלו לא באמת מספיקים על מנת לשפר את איכות החיים מאחור.



נפח תא המטען יותר ממספיק, עם נתון רשמי מכובד של 390 ליטרים ומבנה עמוק שיאפשר להכניס פנימה אפילו שתי מזוודות ועוד כמה חפצים קטנים.

נוחות נסיעה

כושר הספיגה של ה-M240 נע בין "סביר בהחלט" ל"תוציאו אותי מכאן בבקשה", בהתאם למצב הנבחר בבורר מצבי הנהיגה. כל עוד הבולמים האדפטיביים מכוילים לנוחות, היא מסתדרת לא רע עם רוב הפגמים בעיר ורק דורשת האטה מסוימת לפני פסי האטה גדולים, אחרת המתלה יסגר בחבטה עזה. את המצבים הנוקשים יותר עדיף להשאיר לכבישים המתאימים.

מחוץ לעיר הנוחות עדיפה בהרבה, והב.מ.וו מציגה יכולת שיוט מצוינת במהירויות גבוהות, גם על כבישים גליים. בידוד הרעשים מוצלח אף הוא.

מנוע ותיבת הילוכים

הגרסה החזקה של ב.מ.וו סדרה 1, ה-M135, עברה בדור הנוכחי למנוע רזה יחסית, ארבעה צילינדרים בנפח 2.0 ליטרים עם הספק של 306 כוחות סוס. הביצועים מצוינים, אבל משהו שם לא מרגיש מספיק נכון, לא מספיק ב.מ.וואי.

סדרה 2, לשמחתנו, ממשיכה להשתמש במנוע ה-3.0 ליטרים המופלא, עם 6 צילינדרים בטור וסיוע אווירי של שני מגדשי טורבו. ההספק עומד על 374 כוחות סוס שמושגים ב-5,500 סל"ד, בעוד שיא המומנט - 51 קג"מ - מגיע כבר ב-1,800 סל"ד. רצועת כוח רחבה, שבפועל מתפרסת הרבה מעבר למספרים האלו. נתון תאוצה של 4.3 שניות ל-100 קמ"ש, בגרסת ההנעה הכפולה (היחידה שמשווקת בישראל) מספר רק חלק קטן מהסיפור של המנוע הזה.



זה מתחיל עם צליל מדויק שאפשר כמעט "לנגן" אותו באמצעות הדוושה הימנית, מלווה בפצפוצי בק-פיירים מהאגזוז וביללות מענגות שהולכות ומתגברות כאשר הסל"ד מטפס. המופע הווקאלי מהווה תפאורה המושלמת ליכולת האמיתית של המנוע הזה - להטיס את הקופה הקטנה, במשקל של כמעט 1,700 ק"ג, בנחישות של צ'יטה מורעבת שמזהה באופק אנטילופה עסיסית.



זו לא רק התאוצה המשכרת, אלא גם הדרך שבה היא מתבצעת. בכל מהירות, בכל שיפוע של הכביש, ל-240 יש יכולת משוגעת להמשיך ולספק עוד ועוד כוח, מהמאגרים שאף פעם לא מסתיימים. הדחף והנמרצות לרגע לא מפסיקים, גם כאשר המהירות היא תלת ספרתית גבוהה וגם כאשר יוצאים מפניה בהילוך קצת יותר מדי גבוה. הכוח תמיד שם, רק מחכה לפקודה של רגל ימין כדי לבעוט את הבווארית הזו.



תיבת 8 ההילוכים מהירת תגובה, ומאפשרת עצמאות כמעט מלאה במצב הידני באמצעות המנופים (המעט קטנים) שמאחורי ההגה. רק במקרי קיצון הורגשה החלפה מעט פחות חלקה.

וצריכת הדלק? במהלך המבחן, שלא היה מתון במיוחד, השגנו נתון של 8.5 ק"מ לליטר. לא רע.

התנהגות כביש

המעבר להנעה כפולה, לפחות בגרסה הישראלית של הרכב, עורר בנו רגשות מעורבים. מצד אחד, לא תהיה כאן את הפאניקה שיכלה לעורר ה-235 מהדור הקודם, שכמעט בכל פניה ניסתה להתחבק עם גדרות ההפרדה. מצד שני, האם זה יהיה כיף באותה מידה? קומפקטיות עם המון כוח ואחיזה יש לנו מספיק אצל אודי, כאן הציפיה היא למשהו אחר.



מהר מאוד גילינו שהמשהו הזה הוא אחר, לגמרי אחר. הנטיה הבסיסית היא להנעה אחורית, כך שניתן בהחלט לצאת עם ה-240 להיגוי יתר פוטוגני, אך הכוח הנוסף שיורד אל הגלגלים הקדמיים מאפשר לנהג לשמור על קו הפניה המתוכנן וליהנות מרמה גבוהה של בטחון, גם כאשר האגו גובר על ההיגיון. הצמיגים הרחבים, מפסקי הסרנים שהורחבו ומרכז הכובד הנמוך מסייעים גם הם לשמור על האחיזה ועל חלקי הפח השונים.



התקשורת מהשלדה מצוינת כך שניתן להבין בכל עת מהן מגבלות האחיזה וכמה עוד אפשר ללחוץ את המכונה הזו אל תוך הפניה, ההיגוי מהיר מאוד ומדויק (גם אם יכולנו לבקש תקשורת עדיפה) וההתמסרות של המכונה הזו אל הנהג היא משהו שכבר קשה למצוא היום. היא נשלטת, קלילה ומדויקת, משתפת פעולה כמעט עם כל סגנון נהיגה ואופי של כביש שתבחרו עבורה.

הערה כמעט יחידה נרשמת לחובתם של הבלמים. התחושה מהדוושה היתה עצית משהו, והדעיכה הופיעה מוקדם מהצפוי.

סיכום

ב.מ.וו סדרה 2 הפתיעה אותנו כשהוצגה, וגרמה לנו להתאהב בה אחרי כמה ימים קצרים של נהיגה. היא משמרת את האיכויות הקלאסיות של ב.מ.וו, ובראשן היכולת הדינאמית המשובחת, ומוסיפה לזה גם יחידת הנעה אדירה, נוחות נסיעה מתקבלת על הדעת, תא נוסעים מאובזר וגם עיצוב שנותן לה נוכחות. המעבר להנעה כפולה אולי ריכך מעט את מימד האטרף, אבל הוסיף לה בגרות ואיזון.

היא לא מושלמת, והיא בטח לא זולה, אבל היא ללא ספק מאוד ייחודית ומאוד מאוד מהנה. ומכיוון שיהיה קשה מאוד למצוא רכבים כמותה בעידן החשמלי, ייתכן בהחלט וזו הזדמנות אחרונה לנהוג במכונה שכזו. 


לצפייה בכל דגמי ב.מ.וו בישראל

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות