קופרה בורן - מבחן רכב

עוד לפני שפולקסווגן בכלל הציגה את ה-ID.3, החשמלית היעודית הראשונה של הקונצרן, סיאט כבר חשפה דגם קונספט בשם "אל-בורן". זה קרה ב-2019, לפני כארבע שנים, אבל אם תיכנסו לאולמות התצוגה של סיאט - גם היום לא תמצאו שם רכב חשמלי. שנתיים לאחר אותה חשיפה הגיע האל-בורן סוף סוף לייצור, עם שם מקוצר ותחת הסמל של חטיבת הביצועים קופרה.

מספרי המכירות וקצב חשיפת הדגמים מלמדים כי בזרוע הספרדית של קונצרן פולקסווגן בוחרים במודע לקדם את תת המותג קופרה על חשבונה של סיאט. המניעים ברורים: מכיוון שהפלטפורמות זהות ועלויות הייצור דומות, אין סיבה שלא להפנות את תשומות הייצור למותג היקר והרווחי מבין השניים.

אבל קופרה בורן עדיין לא נחת באולמות התצוגה של היבואנית הרשמית צ'מפיון מוטורס, וכרגע בכלל לא ברור אם ומתי זה אמור לקרות. את החלל הזה ממלאים היבואנים המקבילים - במקרה הזה בווריאן מוטורס שהשאיל לידינו את קופרה בורן למבחן ראשון על כבישים מקומיים.

קופרה בורן, הנעה כפולה, 231 כ"ס, סוללת 62 קוט"ש, 300,000 שקלים
יתרונות	חסרונות
עיצוב	נוחות נסיעה
ביצועים	הנדסת אנוש
התנהגות כביש	רגנרציה מוגבלת

עיצוב

הבורן נראה טוב. בקופרה יודעים איך לייצר רגש, וטוב לגלות שבמעבר מבנזין לחשמל לא אבדה הגישה הגורסת שדגמי המותג צריכים לבטא אקשן, גם אם לא מדובר באלופי מסלול מירוצים. על הדרך נשמרו גם מאפייני מותג מוכרים כמו יחידות תאורה צרות מלפנים ואחוריות לרוחב דלת תא המטען. כך גם לגבי צבעי נחושת שמזוהים עם המותג וכונסי ומסיטי אוויר. לטעמנו, אחד הדגמים הנאים של הקונצרן, ללא קשר לסוג האנרגיה.

גם סביבת הנהג מזכירה מהיכן מגיע הבורן, לרבות מושבים נדיבי תמיכה וגימורי נחושת, לצד איכות גבוהה שלא נפגמת משימוש בחומרים ממוחזרים-ידידותיים לסביבה. אהבנו גם את משטחי החלונות הגדולים שמעניקים ראות מצוינת.

תא הנוסעים

אבל לצערנו, בניסיון לחסוך במחיר עושה קופרה שימוש במדף החלקים הפחות מוערכים של פולקסווגן חשמליות. למשל לוח מחוונים דיגיטלי צנוע מאוד ("5.3) שמקשה על קריאת נתונים, או מסך מגע ("12) עם הפעלה מסורבלת שגוזלת תשומת לב מיותרת בזמן נהיגה. ולצערנו, כפי שקרה לנו לא פעם בחשמליות אחרות של הקונצרן, גם כאן הוא קפא מספר פעמים במהלך הנסיעה וחייב אתחול מחדש.

המסך הגדול מאפשר אמנם לצמצם את מספר המתגים, אבל אלה שנותרו אינם נוחים לתפעול. החל במתגים על ההגה שמופעלים באמצעות מגע, דרך מתגי בקרת האקלים ועוצמת השמע עם תפעול הסטת אצבע שאינו טבעי, ועד מנגנון פתיחה לחלונות אחוריים ממושב הנהג, עם מתג בחירה לפנים-אחור (שלושה מתגים) במקום ארבעה והפעלה מיידית של אחד מהם. כן, בפולקסווגן הודו זה מכבר בבעיות אלה, אבל ניאלץ להמתין עד שאלה יתוקנו.



רשימת האבזור ברכב המבחן כוללת ריפודי עור, כיוון חשמלי וחימום למושבים הקדמיים, משטח טעינה אלחוטי, דלת תא מטען חשמלית וחלון שמש. אבזור הבטיחות כולל בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת כולל על פתיחת דלת כשהשטח לא פנוי.



בהשוואה לסיאט לאון למשל, הבורן קצר ב-4.5 ס"מ (432.5 ס"מ) אבל בסיס הגלגלים שלו ארוך ב-8 ס"מ (276.5 ס"מ), והוא גבוה ב-8.5 ס"מ (154 ס"מ). מרחב המחיה ליושבים מאחור נדיב מהמשפחתית בנזין-קומפקטית אבל במפתיע, בעיקר בהתחשב בתג המחיר, אין פתחי מיזוג עבורם. לתא המטען נפח דומה (385 ליטר), אבל בדומה לשאר החשמליות של הקונצרן אין תא נוסף מלפנים.

נוחות נסיעה

כיול המיתלים של קופרה בורן נוקשה יותר מדגמים חשמליים אחרים של היצרן בהם נהגנו, והתוצאה - יחד עם חישוקי "20 מוגזמים - היא נוחות נסיעה בינונית במהירות נמוכה וטובה יותר במהירות גבוהה. בידוד רעשי הדרך לעומת זאת היה טוב למדי.

אגב, כושר התמרון מרשים בנסיעה עירונית, עם קוטר סיבוב קטן בכחצי מטר מאיביזה קטנטנה (10.1 מטר).

יחידת הנעה

מערכת ההנעה בגרסה הבכירה בה נהגנו כוללת מנוע חשמלי חזק במעט מזה שמשרת בדגמים החשמליים של הקונצרן עם 231 כ"ס (27+) המניע את הגלגלים האחוריים. הזינוק מעמידה ל-100 קמ"ש מסתיים תוך 6.6 שניות, רחוק (מאוד) מלהרשים בעידן חשמליות ביצועים כפולות הנעה, הגם שהוא ראוי לגמרי מול בעלות מנוע בודד.

כל עוד לא דורשים ממערכת ההנעה יותר מדי, היא מספקת בהחלט כולל בשיוט מהיר, אך מערכת הבלימה הרגנרטיבית מאכזבת. היא כוללת רק מצב B שאינו עוצמתי דיו, ופעולה זו מתבצעת באמצעות חוגת בורר מצבי נסיעה (לפנים-אחור-חניה) מימין להגה, סידור מאוד לא נוח ונחות משמעותית ממנופים מאחורי ההגה. ראוי לציין לחיוב כי במצב D פועלת מערכת הרגנרציה באופן אוטומטי ומתאימה את עוצמת ההאטה לקרבה לרכב שמלפנים באמצעות נתוני רדאר.



מצברי 62 קוט"ש מבטיחים טווח נסיעה של 420 ק"מ בין טעינות, אבל בפועל - עם צריכת חשמל של 15.4 קוט"ש ל-100 ק"מ - הגענו לטווח ריאלי של כמעט 370 ק"מ. טעינה מהירה בקצב מירבי של 125 קילוואט מאפשרת מילוי מ-10% ל-80% בכחצי שעה.

התנהגות כביש

הבורן עושה שימוש בפלטפורמת MEB הייעודית של פולקסווגן, עם שילוב מערכת המצברים בתוך בסיס הגלגלים, מרכז כובד נמוך יחסית וחלוקת משקל כמעט מאוזנת לפנים-אחור. לצד המראה הנאה, נקודת החיוב העיקרית של הבורן היא היכולת הדינמית, כפי שהיינו מצפים מקופרה. זוויות הגלגול צנועות ושינויי כיוון מתבצעים בקלות ובדיוק וההגה מדוייק יחסית.



למרות שהבלמים הקדמיים כאן גדולים מה-ID3 עם קוטר של 340 מ"מ לעומת 330 מ"מ, מאחור נותרו תופים (כמו בכל דגמי MEB). תחושת הדוושה מעורפלת כמקובל במערכות המשלבות אגירת אנרגיה אך להגה משקל נכון, עם תחושה טבעית למרות שהוא דורש שלושה סיבובים מלאים וארוכים מקצה לקצה.

סיכום

קופרה הצליחה עם הבורן. הוא גם שונה מספיק למראה משאר החשמליות בקונצרן פולקסווגן, גם משלב (קצת) פלפל ספרדי מוכר, מציע ביצועים טובים ויכולות דינמית גבוהה. אבל יש לו בכל זאת בעיה.

תג מחיר של כ-300 אלף שקלים (במקרה של רכב המבחן) מציב אותו מול חשמליות חזקות ממנו משמעותית. אם זו טסלה מודל 3, פולסטאר 2 או קיה EV6, כולן לא רק דינמיות במידה דומה, אלא גם מציעות שימושיות עדיפה כרכב משפחתי. וזה כבר מעמיד את הבורן בנישה מצומצמת, של חשמלית ספורטיבית בממדי משפחתית קומפקטית. סוג של גולף GTI נקייה מזיהום. שם הוא מצטיין אמנם, אבל המחיר שתידרשו לשלם על כך גבוה מדי.