מבחן השוואתי: מה באמת הטווח של הרכבים החשמליים

אבל בדיוק כמו ברכבי בנזין ודיזל, אי אפשר לקחת את נתוני הטווח שמפרסמים היצרנים כתורה מסיני, אפילו כשמדובר בטווח שחושב לפי התקן האירופי המחמיר יותר, WLTP. הטווח בפועל יהיה תמיד מושפע מאופי הנסיעה, מהקצב שלה, ממספר הנוסעים ברכב וגם מלחץ האוויר בצמיגים. זאת, כאשר חשמליות בניגוד לרכבי שריפה פנימית "חסכוניות" יותר דווקא בעיר, שם הטעינה הרגנגטיבית בהאטה מייצרת להם עוד חשמל, מה שקורה פחות בנהיגה בין עירונית.

כך התבצעה הבדיקה

נתיב הנסיעה הפעם היה זהה לקודם: יצאנו השכם בבוקר מאזור התעשייה והמסחר במודיעין, ליד בניין המערכת של iCar. ערב המבחן, אחרי צילומי הוידאו הראשוניים, ניפחנו את צמיגי הרכבים ללחץ האוויר התקני שקבע היצרן והתחברנו לעמדות הטעינה - כך שכל הרכבים יצאו למבחן לאחר טעינה מלאה. המסלול התחיל בכביש מספר 1, ובלטרון ירדנו לכביש 3, ממנו פנינו לכביש 6. עזבנו את חוצה ישראל לכביש 40, כדי להתחבר לכביש 25. בצומת הערבה פנינו ימינה לכביש 90 עד לאילת. גם הפעם עצרנו מדי פעם להחלפת נהגים, לצילומים, ונסענו במהירות של 90-110 קמ"ש עם מזגנים פועלים ומכוונים ל־22 מעלות.

היי דרומה לאילת

בניגוד למבחן הקודם, הפעם הגיעו כל שבע המכוניות לאילת, ולצילום הניצחון בחוף הקרוואנים. החשמל אזל רק בדרך חזרה, מה שאפשר לנו לא רק לבחון את הטווח האמיתי כשכולן נוסעות בתנאים זהים, אלא גם להתרשם מהאופי השונה שבו תוכננה כל אחת מהן להתנהג כשהחשמל מתחיל להיגמר. איך היא מתריעה בפני הנהג, ובעיקר כמה היא מצליחה לנסוע לאחר שכבר סימנה 0 ק"מ בהערכת הטווח שלה.

איווייז U5 הייתה הראשונה שרוקנה את הסוללה, בהתאם לציפיות: זו מכונית עם סוללה קטנה יחסית (63 קילוואט שעה) והטווח (410 ק"מ) הכי קצר כאן. עוד באילת, אחרי 345 ק"מ, היא התריעה שנשארו רק 5 ק"מ. אבל בפועל היא נאבקה בגבורה והצליחה לנסוע 371.7 ק"מ עד שנעצרה ליד שדה התעופה רמון. בסך הכל היא הצליחה לנסוע 90% מנתוני היצרן, אבל את 20 הקילומטרים האחרונים היא זחלה במהירות של כ-30 קמ"ש.

טסלה מודל 3 הייתה הבאה שנעצרה. מדובר במכונית מהדגם הבסיסי והנמכר ביותר, SR+, שעלתה לכביש בחודש מאי ומציגה טווח רשמי של 448 ק"מ. היא נעצרה אחרי 411 ק"מ, שהם כמעט 92% מנתוני היצרן. כאן הנסיעה התנהלה בקצב רגיל למדי, כמעט עד לרגעים האחרונים. המודל 3 המשיכה עוד כ-20 קילומטרים אחרי שמחשב הדרך הראה שנותרו 0% בסוללה, כאשר רק במטרים האחרונים הקצב הוגבל. 

למודל 3 הייתה הסוללה הקטנה ביותר במבחן, רק 55 קוט"ש ברוטו (ככל הנראה; בטסלה מסרבים לפרסם באופן רשמי את קיבולת הסוללות), ועדיין היא הגיעה לטווח כזה בזכות צריכת החשמל הנמוכה ביותר. סוללה קטנה וצריכה נמוכה לא רק מוזילות את עלויות השימוש ברכב, אלא גם מקצרות את זמני הטעינה. אגב, לאחרונה החלה טסלה למכור דגם משופר של ה־3 הבסיסית, עם סוללה מוגדלת וטווח רשמי של 491 ק"מ. 

עוד משהו מעניין שהבחנו בו: לטסלה מצב יעודי לגרירה במחשב הרכב, שנותר פעיל גם לאחר שהסוללה כבר לא מאפשרת להמשיך בנסיעה. פתרון מעניין, אבל גם ברכבים אחרים לא הסתבכנו: פשוט העברנו לניוטרל, שחררנו את בלם היד ונתנו לצוות הגרירה לבצע את העבודה.

סקייוול ET5 הצליחה להגיע לטווח ארוך במעט, 414 ק"מ, שהיו 90% מנתוני היצרן בשעת המבחן - 460 קילומטרים. מאז הספיקה היבואנית לעדכן כי הטווח השתנה ל-400 קילומטרים, הצהרה מעט משונה לאור העובדה שכמעט בכל מבחן שבוצע לרכב עד כה נרשמו נתונים של למעלה מ-400 קילומטרים. רק עבורנו זהו המבחן השלישי ל-ET5. הג'יפון הגדול והפחות אווירודינמי נזקק לסוללת 72 קוט"ש כדי להגיע לטווח כזה, ונעצר במרחק של כ־26 ק"מ מפונדק ה-101 של כושי רימון בכביש הערבה. 

למרות שהיה הרכב הזול במבחן, הקרוסאובר הסיני גם כן, ג'ילי גיאומטרי C, השיג את הטווח הרביעי בטיבו, 435 ק"מ. מרשימה אפילו יותר היא העובדה שמדובר באחוז גבוה - 94.5% מנתוני היצרן. הג'ילי נמכר בארץ עם שני גדלי סוללה, ואילו למבחן התייצב הבכיר מביניהם, עם 70 קוט"ש, המבטיח 460 ק"מ, וכמעט הצליח לקיים. כאן לא הצלחנו לנסוע אחרי האפס: הרכב הפחית מהירות באחוז הסוללה האחרון, בהתחלה ל-70 ולאחר מכן ל-30 קמ"ש, עד שנעצר.

מי שכבר הצליחה להגיע עד לצוקים, יותר מ־110 ק"מ צפונה מאילת, הייתה סקודה אניאק. עם הסוללה הגדולה ביותר במבחן, 82 קוט"ש ברוטו, הצליח הקרוסאובר הצ'כי לעבור 447 ק"מ, כ-20 מתוכם צברנו אחרי שהמחשב הצביע על סוללה ריקה. אבל האניאק השיג רק 86.4% מנתוני הטווח הרשמיים של היצרן (517 ק"מ), שלכאורה היו אמורים למקם אותו כאן הכי רחוק שאפשר.

קיה נירו היא אחת המתמודדות הותיקות במבחן הזה. למעשה, בקיה כבר הציגו חשמלית יעודית תחת השם קיה EV6, וגם דור חדש לנירו כבר הוצג לאחרונה - אבל היכולות של הנירו המוכרת נותרו טובות גם בחלוף השנים. היא המשיכה כ-5 ק"מ אחרי שמד הטווח התאפס, והגיעה למרחק כולל של 455.2 ק"מ - 200 מטרים יותר מהבטחת היצרן לטווח של 455 ק"מ. הנירו עשתה את זה עם סוללה של 64 קוט"ש בלבד וצריכת חשמל נמוכה יחסית לקרוסאובר.

האחרונה ששרדה על כביש 90 שכבר היה חשוך למדי באותו זמן, הייתה יונדאי איוניק 5, שסימנה וינקר אחרון אחרי 477.4 ק"מ, שמהווים 99.2% מנתוני היצרן לדגם ה"סופרים" שבו נהגנו ־ 481 ק"מ. האיוניק נסעה עוד 20 קילומטרים אחרי שהמחשב סימן אפס, וכמעט הצליחה להגיע צפונה עד עין יהב, עד שנתקעה במרחק של 600 מטרים בלבד מעמדת הטעינה. 

התוצאות הסופיות:


* המחיר הנוכחי של טסלה מודל 3 מתייחס לדגם העדכני, עם סוללת 62 קוט"ש וטווח מוצהר של 491 ק"מ. במבחן השתתפה גרסה קודמת עם סוללת 55 קוט"ש (לפי הערכות) וטווח מוצהר של 448 ק"מ.

מתי לעצור לטעון?

חשוב לציין שפריקה מלאה של הסוללה, אינה מומלצת בידי היצרנים, שממליצים שלא לרדת מתחת ל־10%. את תופעת הלוואי יכולנו לראות אחרי שאנשי שגריר גררנו אותנו לעמדות הטעינה המהירה בכביש הערבה. לטסלה לקח יותר מ־5 דקות של טעינה כדי להתאושש מהטראומה, ולהתחיל להראות סימני טעינה בסוללה. האייוויז והסקייוול נשארו על 0% סוללה גם אחרי חצי שעה של טעינה, ורק אז החלו האחוזים בסוללה לעלות.

וחשוב לא פחות, למרות שמספר עמדות הטעינה המהירה באילת ובכביש הערבה גדל, האמינות של חלקן לא מספיק טובה, כשהן מספקות פחות חשמל מהמובטח באופן משמעותי, או שהן לא תקינות בכלל. עמדת ה־DC עם קוט"ש של ג'ינרג'י בפונדק ה־101 טענה את הטסלה בקצב של 43 קוט"ש, במקום 50 כמובטח. עמדת DC של אפקון בצוקים סיפקה 40 קילוואט במקום 175, בשלושה רכבים שונים. עמדת DC של אפקון בדבירה לא עבדה כלל עם שני רכבים שונים ושני צ'יפים שונים. במקרה אחד הצלחנו להפעיל מרחוק באפליקציה, במקרה השני גם זה לא עזר, וגם המוקד לא ידע לעזור. בעמדת DC של EV אדג' בעין יהב אי אפשר היה להפסיק את הטעינה ולנתק את הרכב באמצעות האפליקציה, המוקד לא ענה בשעת ערב מאוחרת, ונאלצנו להשתמש בכפתור החירום.

בנוסף, עמדת DC של EV אדג' במצפה רמון לא פעלה, ועמדות AC של EV אדג' במודיעין שעבדו ערב המבחן, לא עבדו בסוף המבחן. המוקד לא ידע לעזור. ערב המבחן, עמדת AC כפולה של Y ספוט טוענת רק רכב אחד, המוקד לא יודע לעזור. עמדה שניה מופיעה במפות אבל פורקה ולא קיימת.

האם נגיע ליעד? תבררו אצל החזאי

השאלה הראשונה שכל ישראלי כמעט שואל את עצמו לגבי מכונית חשמלית, היא האם היא מגיעה לאילת. גם מצד מי שכבר שנים טס לעיר הדרומית, או לא מבקר בה כלל. אז אפשר להרגיע את החוששים: לחשמליות החדשות אין בעיה להגיע בנסיעה ישירה לאילת, וזאת בזמן שבדרך - למי שבכל זאת ירצה להתחבר לשקע - יש עמדות טעינה מהירה בבאר־שבע, בדימונה, בשדה בוקר ובמצפה רמון, בנוסף לאלה שיש בכביש הערבה.

המסע הקודם התנהל ביום קר מאוד, בטמפרוטורות של פחות מ־10 מעלות. הנוכחי הצליח להערים על מרפי ולהקדים גל חורף, עם טמפרטורות של 20־15 מעלות. ייתכן שזו הייתה אחת הסיבות להצלחה של המכוניות להפיק יותר מהסוללות שלהן. מזג אוויר קר פוגע בפוטנציאל הטעינה של הסוללות, ולא רק בטמפרטורות אירופאיות וצפון אמריקאיות. בעלי החשמליות צריכים לקחת זאת בחשבון בתכנון הנסיעות שלהם גם בחורף הישראלי.

אז עדיין צריך לתכנן נסיעות ארוכות, אך החשמליות החדשות עומדות בהן בקלות. מעבר ליתרונות האחרים שלהן שבאים לידי ביטוי בנסיבות כאלה, התאוצות הזריזות שמאפשרות יותר עקיפות והנסיעה השקטה, ללא פליטת זיהום מהאגזוז.

 

המחלצים 

כמה ישראלים נתקעים בצד הכביש כשהחשמלית שלהם עם סוללה ריקה? לפי נתוני CAR2GO שמשכירה מכוניות חשמליות, בין השאר באמצעות שירות אוטותל שהיא מפעילה עם 150 רנו זואי חשמליות - 20% מהנהגים נתקעים כך לפחות פעם אחת בשנה.

חברת האם שלה, שגריר, מפעילה שירות טעינה בדרכים למקרים כאלה, שגריר אלקטריק, באמצעות טנדרים שגוררים גנרטור שיכול לטעון במקום את החשמלית בקצב של 11 קוט"ש בשעה. המטרה: טעינה של 20-15 דקות מעניקה לרכב טווח של כ־25 ק"מ, שיספיק בדרך כלל כדי להגיע לעמדת טעינה הקרובה. המחיר: 10 שקלים לחודש. טנדר טעינה כזה שליווה את המבחן העניק טעינת שטח לאיווייז ולאיוניק 5, שהמשיכו לעמדת טעינה מהירה להשלמות. בעל הרכב החשמלי צריך לרכוש את השירות ביוזמתו, שכן הממונה על הביטוח טרם אישר לחברות להציע את השירות כחלק מפוליסת הביטוח לרכב.

דוד מיכאל, מנכ"ל שגריר, אומר שלחברה יש כבר אלף מנויים לשירות. "יש לנו לפחות שני אירועי טעינה ביום. נתוני הטווח של היצרן מתאימים בדרך כלל לנהיגה רגועה מאוד, אבל שיא הקיץ עם הפעלת מזגן אינטנסיבית, או בחורף עם חימום שעובד קשה, מגבירים את צריכת האנרגיה וצורכים הרבה יותר מנתוני היצרן. יש גם נהגים שנהנים מאוד להאיץ שוב ושוב עם החשמליות ולנצל את הביצועים הטובים שלהן, אבל לא לוקחים בחשבון שזה יבוא על חשבון צריכת חשמל מואצת".

כמה מהחילוצים הם מכביש הערבה?

"גילינו שדווקא מי שנוסע לאילת מתכנן את הטעינות שלו בדרך ולוקח ספיירים. דווקא באזור המרכז נתקעים הרבה יותר, בנסיעות הרבה יותר קצרות. נהגים ששכחו לטעון בזמן, שלא העריכו את המרחק שיסעו או שלא מצאו בזמן עמדת טעינה שמישה".

פורסם לראשונה ב- 31.12.21

למאמר זה התפרסמו 11 תגובות