מסתדרים עם ג'ונגל הכבישים שם בחוץ? לא נפתיע אם נציין שאחת הסיבות המרכזיות לכך שרובנו הגדול בכל זאת שורד תאונות דרכים רבות עוצמה בימינו היא ההתקדמות הגדולה באביזרי
. כבודן של שלל מערכות בטיחות בכבודן מונח, אבל לפני הכל מצילות אותנו שתיים מהן - חגורת הבטיחות וכרית האוויר.
לפני עידן החגורות וכריות האוויר, מספר ההרוגים והפצועים-קשה בתאונות היה גבוה דרמטית מהיום, והיעילות של השתיים האלה הוכחה באופן חד משמעי בהצלת חיים. מה שכן, בלי חגורת בטיחות, כרית האוויר לא רק מאבדת מהיעילות שלה, אלא הופכת בעצמה למסוכנת. בקיצור, ברור שמומלץ בחום גבוה, גם בלי עיון בחוק, לא לנסוע בלי שחוגרים חגורת בטיחות. כולם יודעים את זה.
לא, לא באמת כולם. ילדים, ולפעמים גם הסבא והסבתא שלהם, לא תמיד זורמים עם המסקנות המדעיות האלה. חגורה אינה נוחה ויותר מזה - היא מגבילה את התנועה שלנו, דבר שסותר את הבסיס של החופש האנושי. פלא שאין תנועה חברתית נגד חגורות בטיחות. אולי הגיע הזמן באמת להקים אחת כזאת. אנחנו צוחקים, נו.
כותב שורות אלה מתמודד מזה שנים רבות עם ארבעה אוצרות זכים, ועוד כמה וכמה מחבריהם וקרוביהם הדרדקים, שחייבים לחגור חגורות בטיחות כדי להישאר בסביבה. הדבר חשוב לא רק לשלמות הגוף של הילדים, אלא גם כדי שיהיה מי שיקפוץ להביא לאותו כותב את התרופות בפנסיה, שיבקר אותו בחגים ושיירש את מה שיישאר לו.
קבלו, אם כך, כמה המלצות חמות לדברים שאפשר לעשות כדי לשכנע את פלאי העולם הקטנים לחגור חגורות בטיחות, דברים שאסור לעשות ועוד מה שאפשר לעשות עם הסבא והסבתא, כדי שהמסורת תימשך גם כשהילדים נמסרו לידיהם.
אסור לעשות"אם תחגור יפה אבא יקנה לך ארטיק"; "אם תקשור את עצמך לכיסא אמא תיקח אותך לטרמפולינות"; "אם לא תחגור דודה רינה תזמין שוטר!". זו נטייה הורית מוכרת בכל התחומים - לשלב בדברים שהם רוצים שיקרו כל מיני הבטחות ואיומים. ועוד לא פתחנו את הנושא של לדבר על עצמך בגוף שלישי.
העניין מתפצל לשלושה: אם אלו הבטחות שאתם מתכוונים לקיים, קחו בחשבון שגם בחגירה הבאה הילד יידע ששווה לו לעשות הצגות ולזכות בפרסים. לא מומלץ.
אם אלו הבטחות או איומים שאתם לא מתכוונים לקיים - הרי שזה עשוי להיות לכל היותר נצחון חד פעמי. האיום הבא כבר יהיה חסר שיניים. זה נכון, אגב, בכל דבר שקשור בחינוך, לא רק בחגורות בטיחות...
ואם זה איום שאתם מתכוונים לקיים - עזבו את השוטרים. הם לא באמת שולחים ניידת לילדים שלא חוגרים. מצטער שאני ככה חושף את זה בלי התראה.
מה כן לעשותלהסתכל בעיניים ולהסביריחסי השלום בין ההורים והילדים נמצאים תכופות בתקופות נסיון, ומבצעי בזק צבאיים מתרחשים על רקע של החלטת אום בנוגע לאכילת היוגורט או פיגוע מיקוח שקשור בקוביות לגו או סבון כלים על כל הרצפה לעזאזל. קחו יום של ברית שווייצרית הרמונית, תסתכלו לילד בעיניים ותסבירו לו באופן הכי כן והגון שאפשר, שיוגורט זה יותר חשוב ממשחק מחשב. אהה… כלומר, שאתם אוהבים אותו מאוד מאוד ורוצים שהוא יהיה מוגן. אפשר להסביר לו, וגם להדגים, מה קורה לגוף שאינו מעוגן למקומו ומהן הסכנות של מי שנוסע לא חגור, במקרה של תאונה. חשוב לא להבהיל אותו עם סיפורים שלא יאפשרו לו לישון בלילה, וגם לא להדגים לו את חשיבות החגורה במכונית אמיתית כשהוא על המושב… כשתראו לו שאתם מכבדים את הצורך שלו להבין, ואולי אפילו תבקשו ממנו לתת דוגמאות לאיך חגורה יכולה להציל - אין ספק שהעניין יחלחל.
לקנות את כיסא הבטיחות עם הילדאנשים שמצליחים להעביר תהליכים משמעותיים, הם בדרך כלל אלו שמצליחים לאפשר לחברי הארגון לקחת חלק ולהצטרף למאמץ מרצונם המלא. בענייני חגירה במכונית - אם אתם מתכוננים לרכוש כיסא בטיחות או בוסטר, למה שלא תצרפו את הילד? בקשו ממנו לקחת חלק ברכישה, למשל בבחירת צבע או דוגמא. אם הוא חלק מהסיבה להימצאות הכיסא במכונית, הוא בוודאי יטה יותר להשתמש בו.
נא לחגור את הדובינניח שלילד שלכם יש ג'ירפת מחמד. תוכלו, למשל, לקרוא לה "ג'נט". או שיש לו דובי, או טלטבי ישן שלא הזדמן לכם להשמיד. "שושו חשוב לך, נכון חמודון? רוצה שגם הוא יגיע בשלום לטבריה? אתה יכול לחגור אותו!". מיותר להסביר, ועל כן אדלג על ההסבר שאומר שאם הילד לוקח אחריות על מישהו נחות ממנו, דואג לו וחוגר אותו, אזי הוא צפוי יותר לחגור חגורה בעצמו, אפילו כדוגמא אישית לדובי. אגב, היינו מחכים עם טבריה לחורף, קצת פחות חם וצפוף.
אחראי תורןאת עניין הדאגה למישהו אחר שיהיה חגור אפשר לקחת שלב קדימה: הילד יכול להתמנות ל"אחראי חגורות בטיחות". הוא זה שיישאל אחד אחד אחרי הכניסה לרכב אם הוא חגר, ולא ייאפשר לנהג או לנהגת לצאת לדרך בלי שכולם חגורים בוודאות. אם יש כמה ילדים - אפשר שכל פעם מישהו אחר יהיה תורן, או שכל ילד יהיה אחראי על אזור אחר ברכב. הבנתם את הפרנציפ… מי שלא מכיר את העניין יופתע מאיך אנשים משתנים כשיש להם אחריות.
דוגמא אישיתואם כבר דיברנו על דוגמא אישית, הסלוגן הקליט "לא זזים עד שכולם חגורים", צריך לתפוס לגבי כולם, כלומר - לא רק הילדים שצריכים לחגור, אלא גם אבא ואמא - כולם חוגרים. ולא חוגרים רק בקצה הרחוב, ולא משחררים חגורה כשנכנסים לשכונה. מה, חגורה לא באמת חשובה? לא תמיד? ובאמת לא זזים, אפשר לעשות מזה עניין קדוש: עד שכל הקליקים נשמעו אין תנועה, גם לא קלה. אפשר לעשות מזה טקס דתי שלם, שואלים אחד אחד "שימי חגר?" "ג'נט חגרה?" "שושו חגר?" "אבא חגר? רגע, אבא זה אני…" - ואחד אחד עונה "חגור!". ואם מישהו שחרר חגורה - עוצרים מיד. להבדיל מהרבה עימותים יומיומיים עם הילדים, זה משהו אחר. לא משחקים עם זה. מילה זו מילה.
משחק הנוריתבמכונית שלכם, מלפנים, יש נוריות כאלה שמראות שמישהו עוד לא חגר חגורה? מעולה! תראו לילד שכשהוא חוגר הוא משפיע על מה שקורה במכונית - האור האדום כבה. זה משחק מגניב - הוא משחיל את האבזם ומקדימה - הפתעה אלקטרונית. אבל אל תתנו לו למשוך אתכם באף ולהתחיל לשחק עם הנורית תוך כדי תנועה. שחרר חגורה? עוצרים מיד בצד, אל תשכחו.
ומה עושים עם סבא וסבתא?מובן שלא מדובר רק בסבא וסבתא, כל מיני אנשים עשויים שלא להבין את החשיבות של חגירת החגורות במושבים האחוריים. הוותיקים שבינינו, לצד הילדים, נוטים להבין פחות בחגורות כיוון שכשהיו צעירים לא היתה חובת חגירה מאחור.
אנשים שונים, גם בוגרים, סוברים שחגורת הבטיחות אמורה למנוע מהילד או מהמבוגר ליפול מהמושב. "אל דאגה, שמתי יד על הילד כל הנסיעה!". מזל. דבר אחד ומובן מאליו - העניין דורש הסבר ורענון, וגם הדגשה שזה חשוב לכם. שנית, שווה להראות להם סרטוני הדגמה של מבחני ריסוק מסודרים. באמצעות הסרטונים אפשר להבין בדיוק מה עובר על הגוף האנושי כשהרכב נעצר בברוטליות וניטח על רכב אחר או קיר. ואם הילדים שלכם ישנים טוב מדי ומתחשק לכם לתבל את חייהם בכמה חרדות וסיוטים, אתם מוזמים להראות את הסרטונים הללו גם להם.
פורסם לראשונה ב- 08.09.16
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
