נגיעה מהחרמון: טיול בצפון הגולן לרכב 4X4

בדרך

את הדרך לגולן בימים שכאלו שווה לתכנן היטב. כביש 6 זורם בסך הכל (אלא אם בחרתם את יום חמישי אחר הצהרים) למרות האטה קבועה באיזור עין תות. הכביש הפתוח מאפשר לנו ליהנות מהמומנט הנדיב שיש למנוע להציע. על המנוע נרחיב כשממש נרד לשטח, אבל בינתיים אפשר לספר על קצב השיוט המהיר שלא ממש תואם את המראה הקשוח והכבד.

בצומת מחניים אנחנו בוחרים לפנות ימינה לכיוון גשר בנות יעקב, כאשר רוב התנועה ממשיכה לכיוון העליה לנווה אטיב. אנחנו זוכים לנסיעה זורמת ומהנה עד לאיזור היישוב אודם דרך צומת ווסט.

מתחילים לטייל: מהג'ובה הגדולה להר אודם

הנקודה הראשונה בסביבה היא הג'ובה הגדולה. כמה עשרות מטרים אחרי הכניסה לאודם (אם הגעתם מדרום) תראו מצד שמאל רחבת חנייה. הג'ובה היא תופעה גאולוגית שלא ממש מצליחים להסביר אבל יודעים לתאר אותה נפלא - בור ענק.

בימים שקטים אפשר לעשות טיול של כחצי שעה מסביב לג'ובה. אם יש לכם מזל, תוכלו לראות חזירי בר וחיות אחרות מטיילות בסביבה עם הגורים שלהן.

מהג'ובה נוסעים לכניסה לישוב אודם. ממשיכים עם כביש הגישה של הישוב עד שמגיעים למרחק של כ-500 מ' מהכניסה לישוב. בעבר היה אפשר להיכנס לישוב ולצאת ישירות לנתיב האדום שמוביל למסלול שלנו, אבל היום שער הישוב האחורי סגור וצריך להיכנס מאותה נקודה שהזכרנו.

הנקודה הזאת היא האתגר המשמעותי ביותר בו נתקלנו, אבל כדי להגיע מאודם לפסגת התל הגעשי העתיק - אין הרבה ברירות. שילבנו להילוך כוח ונתנו לרקסטון לעבוד.

כדי לצלוח את העליה הזאת, הנעה כפולה ומרווח גחון משמעותי הם שני פרמטרים חשובים. האתגרים פה לא קיצוניים כמו במעלות המפורסמים של הנגב, אבל סלע בזלת אכזרי ונסתר יכול בקלות להפוך יום טיול לחתיכת באסה. כאן הרקסטון מוכיח יכולת. השילוב של הילוך כוח ומנוע דיזל יעיל בטורים נמוכים מאפשר זחילה זהירה על האבנים. ביום הטיול הצטרף לחגיגה גם בוץ ומערכת ההנעה התמודדה איתו בהצלחה.

הגחון גבוה (21.5 ס"מ) אז יש פחות חשש לגירוד של הגחון. מצד שני, אנחנו מדברים על רכב ארוך מאוד אז צריך לזכור שגם אם הסרן הקדמי כבר עבר את המכשול, יתכן והסרן האחורי עדיין לא התחיל.

ממשיכים בעליה למעלה. רובה נוח אבל בקצה שלה יש עוד טיפוסון קטן שדורש כוח. מעפילים לראש ההר וזוכים לתצפית נפלאה ל-360 מעלות, ובמיוחד לכיוון החרמון. מכאן נחזור כמה מאות מטרים חזרה ונחבור צפונה לציר שמסומן באדום.

מהר אודם לכביש 98

המשכנו מצפון להר אודם ונתקלנו בהרבה בוץ ובעוד עליה צרה שדרשה את המומנט של מנוע הדיזל. תנוחת הישיבה הגבוהה מאפשרת ראות טובה מאוד לפנים ומנעה מאיתנו מפגש לא נעים עם גדר תיל סוררת שחסמה חלק מהציר.

ברגע שעוברים והר אודם נשאר מדרום מערב לנו, אנחנו מחליפים את האדמה הבוצית בשבילים וכבישים צרים מאוד בינות מטעי התפוחים של התושבים הדרוזים. תעקבו אחרי המסלול האדום קילומטר אחד פחות או יותר והיכנסו ליער האלונים. בתוך היער יש פה ושם שביל מוצלח אבל גם בורות וחריצים שיכולים להביא להצלבות ברכבי שטח עם מהלך מתלה קצר.

היער הוא מקום נפלא לעצור לפיקניק או לטיול רגלי נחמד. כשממשיכים, יש לעקוב אחרי הסימון האדום עד לעלייה לכביש 98. העלייה אל הכביש דורשת משנה זהירות: צריך לבדוק טוב טוב שלא מגיחים רכבים במהירות מכיוון בוקעתא.

מכביש 98 לברכת רם והסביבה

פונים שמאלה לכביש 98 ונוסעים כ-500 מטר. סעו פה לאט מאוד כי הירידה לשביל הירוק לא ברורה. כשתראו שלט המכוון לכיוון ברכת רם, סימוני שבילים של שביל הגולן (כחול ירוק לבן) וסימון ירוק, רדו בזהירות לשביל. הכביש שבור בקצהו והנפילה יכולה להיות לא נעימה אם לא נזהרים.

הגשמים הרבים הפכו את הדרך הצרה לנחל. אתם יכולים לראות בתמונות את הרקסטון שוחה לו בזרם. המים לא גבוהים אך הם מסתירים בורות עמוקים ולכן הנסיעה פה חייבת להיות איטית. ביום רגיל גם פנאי רך יסתדר, אבל ביום שכזה לא היינו מציעים להיכנס לכאן עם משהו פחות קשוח מהרקסטון.

אחרי כמה מאות מטרים המסלול לוקח ימינה חזק ומעלה אתכם בעלייה תלולה לצומת T. מי שרוצה לסיים את הטיול מהר ייקח פה שמאלה לכיוון ברכת רם. אנחנו החלטנו ליהנות מהנוף המדהים ופנינו ימינה. בהמשך הדרך הכביש מוביל לציר היוצא מצפון לבוקעתא ונע מזרחה לכיוון הר כרמים.



העלייה להר כרמים מדהימה והנוף מלמעלה אף יותר. שימו לב שאם החלטתם לעלות ממש עד למוצב הישן, בטח ובטח בבוץ, כדאי שתגיעו עם רכב 4X4. בכל שאר העלייה כל רכב יכול לעבור.

ירדנו בחזרה למסלול הירוק. ממש לפני ברכת רם יש ירידה תלולה מאוד. קחו אותה בזהירות, בעיקר בגלל שהדרך צרה ויש בה בורות. אם ראיתם רכב מולכם, עדיף שתחכו בסבלנו ולא תנסו לראות מה קורה כשנפגשים באמצע.

כאן חוברים לברכת רם היפה וממשיכים על הטיילת לצידה. ממש לקראת היציאה מאיזור ברכת רם לכביש לקחנו ימינה וטיפסנו שוב. בינות למטעים ולשדות המוקשים נסענו לנו בשלוליות העמוקות ובבורות שמסתתרים בהן. כאן היו מספר מקומות שרכבים בעלי מרווח גחון נמוך עלולים לסיים בתוך המים – ולהשאר שם. שימו לב!

הקפנו את בקעת יעפור ממזרח וטיפסנו לתצפית המרהיבה באיזור תל אל מנפוח'ה. פה כנראה נגמרה לצה"ל הסבלנות וחיילים בג'יפ סיור ביקשו מאיתנו (בנימוס) להתרחק מהתצפית מזרחה לסוריה ולחזור על עקבותינו. אחר כבוד התקפלנו וירדנו חזרה לעמק.

בשלב הזה היינו מאד רעבים. אפשר למשוך מכאן גם לכיוון מג'דל שאמס אבל אנחנו תפסנו את הכביש מערבה וחזרנו לכיוון מסעדה כדי ליהנות מפלאפל מוצלח ובקלאוות טובות.

בצומת של הכביש המגיע ממג'דל שאמס למסעדה אזל לנו המזל ועמדנו בפקק ארוך עד שעברנו את הכיכר המובילה לכיוון מורדות הגולן ומפל סער. עצרנו במסעדה ומשם המשכנו דרומה ולא ראינו יותר פקקים באותו היום.

חוזרים הביתה

המסלול שעברנו משתנה מאוד בהתאם לעונות השנה. בכל יום נתון, הקטע הראשון מחייב רכב עם מרווח גחון טוב והנעה כפולה. כל נהג עם ניסיון בנהיגת שטח יצלח אותו. בימים בוציים או מושלגים, רק כבר בעלת יכולת עבירות טובה יצליח לעבור את הקטע הזה.

בכל שאר המסלול מרווח הגחון יועיל מאוד אבל כל עוד מזג האוויר לא סוער ואין בוץ ומים בכל פינה, כנראה שכל רכב פנאי יעבור את המסלול המקסים ויזמן לכם יום טיול מהנה. רק הקפידו לנסוע לאט ולהימנע מהתרסקות לתוך בורות.

עבור רקסטון הקשוח, גם השבילים הבוציים והבורות הרבים לא היוו אתגר. הוא הרבה יותר קשוח ממה שהעיצוב הראשוני חושף ומצליח לשלב בין רמה גבוהה של שימושיות למשפחה, נוחות על הכביש המהיר ויכולת שטח מצוינת. מאחרוני הרכבים שיודעים לשלב את התכונות האלו.

למאמר זה התפרסמו 9 תגובות