פיג'ו 308GTi: רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

ההבדלים בין 205 'רגילה' ל-205GTi לא היו גדולים – בהתחלה, בכל אופן. על מרכב שלוש דלתות (בלבד) הותקן מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.6 ליטר עם 105 כ"ס – ועל משקל עצמי של 850 ק"ג התקבל יחס הספק / משקל לא-רע, המאפשר ביצועים מרשימים, כדוגמת 8.7 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש; לשם השוואה, לחזקה שבגרסאות ה'רגילות' היה מנוע 1.4 ליטר עם 60-80 כ"ס, וזמן האצה שנמשך מעל 12 שניות. פרט למנוע שונה, הכל נשאר פחות-או-יותר זהה, מה שהמחיש את איכות הכיול של השלדה, של המתלים ושל מערכת ההיגוי כבר בגרסאות העממיות.

ב-1986 נוספה גרסה מחוזקת למשפחת ה-GTi - עם מנוע 1.9 ליטר, 130 כ"ס ו-7.7 שניות בלבד במיאוץ הקלאסי מ-0 ל-100 קמ"ש. לשם השוואה, ב-30 השנים שחלפו מאז הצליחה ה-208GTi לשפר את הנתון הזה בשניה ושתי עשיריות בלבד. ב-87' שודרגה גרסת ה-1.6 ליטר, עם ראש מנוע שונה ושסתומים גדולים יותר, וההספק עלה ל-115 כ"ס; יחד עם זאת, גם המשקל עצמי עלה ב-50 ק"ג, וכך יצא שפער הביצועים בין שתי גרסאות ה-GTi גדל, כאשר גרסת ה-1.6 ליטר המחודשת נדרשה ל-9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש.



התדמית הספורטיבית של פיגו התחזקה אף יותר לאור ההצלחה הרבה במרוצי ה-WRC. בין השנים 1984 ל-1986 התחרתה פיג'ו במרוצי ה-WRC והשיגה לא פחות מ-16 ניצחונות. פיג'ו התחרתה במרוצים אלו במסגרת קטגוריית גרופ B המאוד-מאתגרת – קטגוריה שבה לכלים המתחרים היה יחס הספק/ משקל של 500 כ"ס לטון - עם נהגים מהוללים כמו ארי ואוטנן, טימו סאלונן ויוהא קאנקונן. יצויין כי לא היה קשר ישיר בין ה-205GTI המוכרת לבין זו התחרותית, שצוידה במנוע מרכזי מוגדש והנעה כפולה. קטגוריה הגרופ B, אגב, בוטלה בשנת 1986 בשל ריבוי התאונות שנגרמו כתוצאה מהכוח המתפרץ של המכוניות המשתתפות.

את מסורת המשפחתיות הספורטיביות – זו שה-308GTi היא הצאצאית האחרונה שלה - מתחילה פיג'ו עם ה-309GTi, בשנת 1987. למרבה השמחה, פיג'ו הצליחה להעביר ל-309 את ה-DNA הספורטיבי של ה-205, והתנהגות הכביש המעולה הייתה זו שהעניקה ל-309 מעמד נחשק בקרב חובבי הרכב. זאת על אף שהביצועים - 8 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש - לא היו הטובים בקבוצה; ככה זה כשהמנוע (1.9 ליטר) מותקן במכונית כבדה יותר (975 ק"ג).



שנות ה-90: ממלכת החלומות
במהלך שנות ה-90', פיג'ו המשיכה להציג דגמים מצטיינים מבחינה דינאמית. מגוון הדגמים היה רחב מאוד, והיכולת הדינאמית הגבוהה אפיינה גם את הדגמים הלא ספורטיביים. מחליפתה של ה-309 – פיג'ו 306 – כבר הוצעה בגרסה ספורטיבית מיד עם צאתה לאוויר העולם ב-1993, אך היא נקראה S16 ולא GTI; היה לה מנוע 2.0 ליטר עם 157 כ"ס, והיא האיצה ל-100 קמ"ש בתוך 9.2 שניות. שלוש שנים תמימות עברו עד שפיג'ו הציגה את ה-306GTi-6, שהציעה לא רק מנוע חזק יותר (בלוק המנוע זהה, אולם ישנן סעפות יניקה ופליטה שונות, ראש מנוע שונה, יחס דחיסה גבוה יותר, מערכת ניהול מנוע שונה ועוד) אלא גם תיבה ידנית עם 6 יחסי העברה (לעומת 5 ב-S16) ובלמים שונים. ההספק, אגב, עלה ל-167 כ"ס.



קצת לפני ה-306, הציגה פיג'ו את ה-106 – האחות הקטנה של ה-205. כמה שה-106 הייתה קטנטונת – ככה היכולת הדינאמית שלה היתה מרשימה, עם גרסאות ספורטיביות ששווקו תחת השמות XSi, ראלי וכמובן - GTi. פיג'ו  106, 205, 306 ואפילו ה-405 וה-605 – מבחר מכוניות הנוסעים של פיג'ו ידע להציע ערך מוסף לנהג הספורטיבי, מבלי לדרוש על כך מחיר של מכונית ספורטיבית – וגם ללא פגיעה בנוחות הנסיעה, שהיתה גבוהה ביחס למקובל.

התפנית בעלילה מגיעה לקראת סוף שנות ה-90', עם הצגת ה-206 – יורשת ה-205 המיתולוגית. ה-206 מציגה קפיצת דרך נחשונית בכל הקשור לאיכות גימור ובטיחות, וגרסאות הספורט שלה מקבלות אופי פחות של GTi, ויותר של GT.



שנות ה-2000: צפירת הרגעה
בתחילת שנות ה-2000 לפיג'ו עוד היו את ה-106, ה-306 וה-406 שהציעו ערך מוסף לחובבי ההגה – אך ככל שעבר הזמן ונחשפו הדגמים החדשים, האופי הספורטיבי של פיג'ו דגמי פיג'ו הלך וקיבל צורה שונה. את ה-306 החליפה ה-307, שהציגה גם היא קפיצת מדרגה (ואפילו שתיים) בכל הקשור לאיכות, עידון ותחושת העושר בתא הנוסעים, אך שינתה את עורה בכל הנוגע להנאה מנהיגה. סיפור דומה קרה גם עם מחליפת ה-406 - פיג'ו 407.

פיג'ו 206GTi היתה החזקה ביותר בשושלת ה-200 (דגמי הסופר מיני של פיג'ו), עם מנוע 2,000 סמ"ק, הספק של כ-180 כ"ס ותאוצה של 7.4 שניות בלבד ל-100 קמ"ש. מחליפתה, ה-207GTi, הוצגה לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 עם מנוע 1.6 ליטר טורבו, שפותח בשיתוף עם ב.מ.וו. ההספק היה מצוין עם 175 כ"ס, והמומנט היה גבוה מאי פעם. ועדיין, חובבי רכב מושבעים התלוננו על אובדן החדות והישירות שאפיינו את ה-205 וה-206, על אף השיפור בבטיחות ובאופי הבוגר. למשפחתית פיג'ו 307 כבר לא היתה גרסת GTi.

על אף הביקורות שנשמעו ברחבי תבל על מותה של התנהגות הכביש הייחודית של דגמי פיג'ו משנות ה-2000, המשיכו קברניטי היצרנית לנקוט בגישה שמרנית יותר בפיתוח הדגמים שלהם. באותן שנים, הייתה זו פורד שתפסה את משבצת הספורטיביות, וניכר כי אף הצליחה לשחזר את נוסחת הקסם של פיג'ו, עם כיול מתלים מוצלח ששילב בין נוחות להתנהגות. תוצאות תהליך הפיתוח השמרני של פיג'ו הביאו לעולם את ה-207 וה-308 הראשונה, שהקצינו אף יותר את מגמת הדורות הקודמים – עוד יותר עידון, עוד פחות ניהוג. גרסאות ה-GTi הפכו למכוניות חזקות, נוחות ונעימות לנהיגה, וכבר לא היו מכונות נהיגה חדות ומושחזות לחובבי האקשן.



האגדה קמה לתחיה
התמורות בתהליכי הפיתוח של דגמי פיג'ו באו לידי ביטוי לראשונה - ובאופן מכוון – ב-508, המשפחתית הגדולה. אחרי מותה של ה-607, ה-508 הייתה לספינת הדגל של פיג'ו, והיצרנית הצרפתיה בחרה להחזיר את הניצוץ לעיניים. ה-508 היתה ועודנה מכונית מהנה מאוד לנהיגה, ונתנה את האות לתחייתה של השושלת.

אחרי ה-508, הגיעה זמנה של ה-208, שהצליחה לעשות צעד נוסף ולשחזר את היכולת הדינאמית המופלאה של שנות ה-90 וה-80. גלגל הגה קטן, יכולת פניה משובחת ותקשורת גבוהה עם הנהג הציתו מחדש את דמיונם של חובבי ההגה, שחיכו בכיליון עיניים לגרסת ה-GTi.

בתחילת שנת 2012, זה קרה. ה-208GTi חזרה לתחרות על ליבו של הנהג חובב הפיתולים, המנוע היה נהדר עם הספק של 200 כ"ס (שמאז עלה ל-208 כ"ס) והביקורות היללו. לא נגזים אם נאמר שאחרי סדרת מבחנים שערכנו לה כאן בישראל, מדובר בהוט-האצ' הספורטיבית והמהנה ביותר בפלח הסופר מיני.



עם השקתה של פיג'ו 308 החדשה, בשנת 2013, רף הציפיות עלה. התנהגות כביש משובחת - כצפוי - היתה כבר בגרסאות הבסיס, ושנתיים לאחר מכן נחשפה לעולם פיג'ו 308GTi. המשפחתית הספורטיבית של פיג'ו הופיעה כשהיא חמושה במפרט מרשים ביותר – מנוע 1.6 ליטר טורבו עם 250-270 כ"ס, תיבה ידנית בלבד (6 הילוכים), מרכב מונמך (ב-1.1 ס"מ), משקל עצמי נמוך יחסית (1205 ק"ג) ודיפרנציאל מכאני מוגבל-החלקה (טורסן) בגרסה החזקה יותר – אותה הגרסה שתגיע גם אלינו בימים הקרובים. 6 שניות בלבד נדרשות לה כדי להאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש, והמהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-255 קמ"ש.



פיג'ו 308GTi מתחילה את דרכה בישראל בימים אלו ממש. כמיטב המסורת האגדית של שושלת ה-GTi, המתכון נשמע מבטיח מאוד.
 

פורסם לראשונה ב- 15.02.17

למאמר זה התפרסמו 9 תגובות