אחרי כל הדיבורים על כך שהעם היושב בציון משתנה וקונה מכוניות משפחתיות בתצורות האצ'בק וסטיישן, צריך לזכור שבכל זאת עיקר המכירות עדיין משתייכות לקטגוריה הנפוצה והמשעממת שנקראת סדאן-1,600-אוטומטית. מכוניות משפחתיות שמגיעות כמעט תמיד עם הבטחה ליום אפור, קופסאות חלושות שמשנעות אנשים ממקום למקום. לפעמים אפשר להציל את המצב עם מנוע גיבור, כמו בגרסאות היקרות יותר של חלק מהמשפחתיות, עם התנהגות כביש מהנה או לפחות עם תא נוסעים איכותי כדי שיהיה אפשר לשרוד יום ארוך בתוך המשפחתית. אופל אסטרה ברלינה היא חידוש מרענן בקטגוריה מרדימה. מה הפתרון שהיא מציעה בשביל לשבור את השגרה?
יצרניות אירופאית, אשר מוכרות קרוב לבית בעיקר מכוניות האצ'בק, מציעות בדרך כלל גם גרסאות סדאן. גרסאות אלו בדרך כלל מגיעות מאוחר יותר והתוצאה נראית כמו עסקית במסעדת פועלים -אכיל במקרה הטוב, לא יותר. אבל באופל, שמקפידה בעשור האחרון לעצב את מכוניותיה בקפידה, יצרו מכונית סדאן שהיא לא רק גדולה מאוד (המשפחתית הארוכה בישראל נכון להיום) אלא גם, ובעיקר, בעלת מראה אקסקלוסיבי. יותר אינסיגניה מאשר אסטרה. מכונית המבחן עצמה הגיע בצבע סגול כלשהו, או "חום מהגוני אדמדם" לטענת נציגי היבואן ובנות המין היפה, צבע שהולם את הרכב ומוסיף לאפיל היוקרתי.
אופל אסטרה ברלינה. יפה בעיר, נוחה מחוץ לעיר / צילומים: יתיר דוידוביץ
תא נוסעים, תא מטען ואבזור
התחושה האיכותית נמשכת גם פנימה אל תא הנוסעים. הקונסולה המרכזית והדלתות מדופנות בפלסטיקה רכה ובבד נעים למגע. ככל שידו הסקרנית של הנהג תגשש יותר נמוך, כך ימצאו יותר פלסטיקים פשוטים ודקים. איום ונורא? ממש לא, וגם לא שונה מרוב התוצרת האירופאית המקבילה. איכות ההרכבה מזכירה רכב גרמני אחר: פולקסווגן גולף. זה בולט בצליל הטריקה של הדלת, בריסון האלגנטי של פתיחת התאים השונים, ובאופן כללי בירידה היקית לפרטי פרטים. הצבע השולט בתא הנוסעים הוא שחור, אך נגיעות של כסף נותנות תחושה של "שחור פרימיום" ולא של "שמנו כאן את הצבע היחיד שהיה אצל יצרן הפלסטיק". האבזור נדיב יחסית לחלק מהמתחרות וכולל מערכת שמע עם שליטה מההגה, ממשק בלוטות', בקרת שיוט, חישוקים בקוטר "17 ועוד. בנוסף לרשימה המכובדת, אהבנו לראות גם את תשומת הלב לפרטים הקטנים: ארבעת החלונות נפתחים ונסגרים בנגיעה אחת, ומופעלים גם מהשלט שיודע לפתוח לגמרי את דלת את תא המטען. יש גם ניפוח חשמלי לתמיכת הגב התחתון של הנהג, וידיות מפלסטיק איכותי להזזת המושבים (ולא פס מתכתי כמקובל). רכב המבחן הגיע עם מערכת מולטימדיה הכוללת מסך מגע ו-GPS, חישוקי מגנזיום וחלון שמש - תוספות שעולות לא מעט, אבל על חלקן נמליץ להתמקח באולם התצוגה. ממושב הנהג קל מאוד להגיע לתנוחת ישיבה טובה - למעשה מדובר במושב שמציע הכי הרבה אפשרויות כיוונון ברכב מבלי להיות חשמלי.
כאשר בודקים מה מציעה גרסת הסדאן של האסטרה שלא קיים בהאצ'בק, מתברר שבמקרה זה כל המוסיף הרי זה משובח. תא המטען נדיב בגודלו, 460 ליטר, שזה 90 ליטר יותר מאשר בגרסת ההאצ'בק של האסטרה, ונתון מכובד בפני עצמו. לא התקשינו לדחוף פנימה ציוד רב, כפי שניתן לראות בסרטון הוידאו. הבעיה נעוצה בפתח תא מטען צר יחסית וסף הטענה גבוה שמפריע להכניס ולהוציא ציוד - והנה יתרון קבוע למכוניות בתצורת סטיישן.
לאסטרה בסיס גלגלים של 268.5 ס"מ, אחד הארוכים בקטגוריה, והתוצאה היא מרחב טוב מאוד לרגלי הנוסעים במושב האחורי, כאשר גם לראשיהם לא יחסר מקום. עם זאת, המכונית לא מרווחת כפי שניתן היה לצפות ממידות האורך - פולקסווגן ג'טה תהיה מרווחת ממנה, וגם רנו פלואנס מציעה מרווח דומה. למרות שהאסטרה סדאן היא גם אחת המשפחתיות הגבוהות בשוק, המושב האחורי ממוקם מאוד נמוך ובסיסו קצר. לזכות המושב נציין שהוא מאוד רחב, אחד הבודדים בשוק שמסוגל להכיל שלושה מבוגרים או כיסאות ילדים.
נוחות נסיעה
אם נעצום את העיניים, או נסתיר את הסמל על ההגה (אפשרות עדיפה בזמן נהיגה), כמעט ניתן לחשוב שהאסטרה היא בכלל פולקסווגן גולף - מכונית שהיא שם נרדף לאיכות נסיעה. אבל רק כמעט. האסטרה סדאן נוקשה יותר מהגולף ומעבירה מהמורות בקצב גבוה יותר מהמתחרה הגרמנית, בעיקר בתוך העיר. ממש כמו הגולף, היא מאוד מרוסנת ולא מתרסקת על שברים ובורות שהיו מוציאים מדעתן מכוניות אחרות. מחוץ לעיר האסטרה מרגישה נהדר: היא יציבה מאוד גם במהירויות גבוהות, שקטה ומשרה רוגע ושלווה על הנוסעים. קל מאוד לטפס למהירויות פליליות בלי לשים לב, וזה לא רק בגלל המנוע שמיד נתייחס אליו. מערכת המתלים המצוינת מצמידה את הרכב לכביש גם כאשר זה האחרון נעשה גלי או קופצני, ומאפשרת להעביר נסיעות ארוכות בלי להתעייף.
מנוע, תיבת הילוכים והתנהגות כביש
על אף הנפח הקטן של המנוע, רק 1,400 סמ"ק, מגדש הטורבו מאפשר לאסטרה לרשום נתון נאה של 140 כוחות סוס. זה יותר חזק מכל משפחתית אחרת במחיר הזה, אך על הכביש חסרה למנוע קצת נחישות. בניגוד למנועי טורבו אחרים, שמעניקים פרץ של כוח בבת אחת, המנוע של האסטרה ליניארי מאוד - ולפעמים זה מרגיש קצת חלש. מבט על מחוג המהירות יפריך את החששות, ויאשר כי האסטרה מתקדמת בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שזה נדמה, אך לפעמים אנחנו אוהבים להרגיש את הכוח. תחושה כזו הפכה את מאזדה 3, למשל, למכונית שנחשבת לזריזה. לאסטרה אין את זה. האשמה אולי נעוצה בתיבת ההילוכים: בניגוד ליתר המתחרות שמציעות מנועי טורבו, המשלבות גם תיבה רובוטית שמעבירה את הכוח באופן ישיר, לאסטרה יש תיבה אוטומטית רגילה. התיבה הזו גוזלת מעט מכוח המנוע, אך ברוב תנאי הדרך אנחנו מעדיפים אותה על פני התיבות הרובוטיות - שכן היא מחליפה הילוכים באופן חלק ונעים ומגיבה היטב לפקודות הדוושה. תחת עומס הורגשו לעיתים מכות קלות בהחלפת הילוכים, אך בנהיגה יומיומית היא פועלת ללא דופי. החיסרון העיקרי של תיבת ההילוכים האוטומטית הוא בצריכת הדלק: במהלך המבחן המאומץ רשמה האסטרה צריכה של 10.5 ק"מ לליטר, שזה נתון לא רע עבור משפחתית אבל גם פחות טוב מנתונים שמדדנו במשפחתיות עם תיבות רובוטיות כמו פורד פוקוס או פולקסווגן ג'טה.
כיוון שמדובר במכונית משפחתית, לא הופתענו כשגילינו התנהגות כביש משעממת. אין לנו טענות בעניין: האסטרה אוחזת את הכביש היטב, מפגינה יציבות על כבישים מפותלים ונוסכת תחושת ביטחון בנהג. יש משפחתיות מהנות יותר מהאסטרה, אך זו ממילא לא תכונה נדרשת ממכונית שכזו.
סיכום ומסקנות
הגענו למבחן הזה עם לא מעט חששות: מכוניות סדאן נוטות לעיתים קרובות להיות פחות מוצלחות מגרסאות ההאצ'בק שלהן, והעובדה כי אופל אסטרה מבוססת על שברולט קרוז לא גרמה לנו לפתח ציפיות גבוהות באופן מיוחד. כל החששות האלו התבדו אחרי יומיים של נהיגה במכונית. אופל אסטרה סדאן הרשימה אותנו עם תא נוסעים מהודר ומרווח, איכות נסיעה גבוהה מאוד, מנוע חזק ואבזור עשיר. אלו כל התכונות שאפשר לבקש ממכונית משפחתית, מה שמציב את האסטרה כמתחרה רצינית על ראשות קטגוריית המשפחתיות. והיא אפילו לא כל כך משעממת.
הגיר רחוק מלהיות מושלם, המנוע מצוייו, 10.5 קמ לליטר במחבן מאומץ זה מעולה, או שזה לא היה כ"כ מאומץ?
הגולף בהחלט יותר חסכונית אבל יקרה בהרבה (15000) וכנל הגטה שגם לא איכותית ברמת הגולף
גם הפוקוס יותר חסכונית ללא מנוע טורבו (גם ה2 ליטר)
אבל הבעיה שגם הסטיישן יקר (בפוקוס הסטיישן עולה כמו סדאן ויותר משתלמת מסדאן)
הדיזל של אופל מעולה וחזק, ואפילו מתומחר יחסית סביר( בפרט יחסית לכח המנוע, אבל כרגע לא מגיע עם הברלינה/סדאן, ולא כ"כ חסכוני-160 כ"ס. הסיבה העיקרית לכך שאינו חסכוני , פרט לכח המנוע והגודל (2ליטר) הוא התיבה האוטומטית, עושה 1:17 בדיזל אוט, 1:19.5 דיזל ידני
הדגם מאד מרשים בארבעה
פרמטרים מהותיים:
1. עיצוב קלסי, אבל מרהיב;
2. שילוב יעיל בין מנוע טורבו 140 כ"ס+6 הילוכים
אוטומטיים;
3. תא מטען נדיב ושימושי;
4. מחיר סביר יחסית לחזירות של יבואן םולקסואגן
והתמחור המטופש של הקרוז טורבו.
הבעיתיות המובנת כיצד ישמור מחיר בשוק המשומשות, כאשר היבואן הקודם הרס לגמרי את סחירות המותג, והיבואן הנוכחי הוכיח עד עתה מדיניות מחיר מזגזגת.
יקח 3 שנים לבדוק זאת.
קחו למשל את יבואן קייה המצליח המגובה השיפור איכות מהותי ועיצוב מרשים- אינו מצליח לשמור סחירות למוצר הדגל שלו קייה פורטה, שפשוט
למרות איכותה כלל לא שומרת מחיר [לעומת הקורולה].
המסקנה ידידי הצרכנים- לרכוש הדגם רק במבצעי מכירות בהן הדגם ימכר כנראה ב- 115 אלש"ח.
הקייה פורטה נמכר במבצעים סביבות 105 אלש"ח.
זה שיש לה צליל קל של גרגור בהנעה לא הופך אותה לזריזה בכלל! כל אפקט הזום זום שנוצר סביבה סתם משקר. המהנדסים של מאזדה עבדו על כל הישראלים, שידכו למנוע 1.6 ליטר מיושן עם 14.8 קג"מ עלובים של מומנט, תיבה אוטו' עם 4 הילוכים שהשניים הראשונים קצרים מאוד ביחס לשאר הרכבים בקטגוריה. אז נכון, כשאתם יוצאים מהרמזור אתם מרגישים דחף שנדמה אגרסיבי משהו, אבל מעל 70 קמ"ש אין כלום! זו הסיבה שכל מי שיש לו מאזדה 3 ונוסע איתה הרבה בעיר היא צורכת לו 8 ק"מ לליטר..
