אלפא מיטו טווין אייר - מבחן רכב

עיצוב

צריך זכוכית מגדלת כדי לזהות את השינויים שעברה המיטו במסגרת מתיחת הפנים האחרונה. השבכה הקדמית השתנתה מעט, גם הפנסים הקדמיים נמתחו קלות, וזהו פחות או יותר. סוס מנצח לא מחליפים, ובמקרה של המיטו מדובר בעיצוב מוצלח מאוד שבאמת אין סיבה לשנות. עם מנוע הטווין אייר מקבלים את המיטו בחישוקי "16 שנראים קצת קטנים, אך החלופה היא צלחות פלסטיק בגרסת הבסיס - לא הרבה יותר טוב.

תא הנוסעים

אם חשבנו שהמיטו משתבצת בסגמנט מכוניות היוקרה, כניסה לתא הנוסעים מעלה ספקות באשר לכך. משטחים עצומים של פלסטיק שחור ופשוט למגע מדפנים את סביבת הנהג, ולמרות שגם כאן העיצוב יפה - קשה להשתחרר מהתחושה ה"עממית". לוח השעונים מעוצב בסגנון קלאסי של אלפא רומיאו, אך המסך המפוקסל במרכז נלקח היישר מפיאט 500.

במסגרת העדכון נוספה למיטו מערכת מולטימדיה הנקראת Uconnect, אותה פגשנו גם בפיאט 500L, ואם מתעלמים מהעובדה שהמסך קטן מדי - מגלים שזו בסך הכל מערכת טובה מאוד. התפעול פשוט, הפונקציות נגישות ורמת הביצוע בהחלט טובה.

תנוחת הישיבה במיטו מצוינת. המושב נמוך יחסית, וההגה יוצא לקראת הנהג ומאלץ אותו לשלוח רגליים קדימה - כמו במכוניות ספורט של ממש. דלת קדמית גדולה מקלה על הכניסה והיציאה מהרכב. מאחור, כמובן, הרבה פחות נוח: ההשתחלות מדלת הנהג לא קלה, וגם המרווח מוגבל. תא המטען מציע נפח טוב, אך המבנה שלו עמוק וקשה לשלוף ממנו חפצים כבדים.



נוחות נסיעה

בתוך העיר המיטו מתגלה כמכונית נוחה למדי. שיבושים קטנים נספגים היטב מתחת לצמיגים גבוהי-החתך, ורק על שיבושים גדולים מהממוצע יופיע נדנוד בלתי רצוי. מחוץ לעיר שומרת המיטו על נוחות טובה, אך בורות או גלים בכביש יוציאו אותה משלוותה - שלא לדבר על שיבוש רציני במהלך סיבוב. אחד הגורמים לכך הוא המנוע הקטן, שהפחית באופן משמעותי את המשקל על המתלה הקדמי ואפשר חופש תנועה קצת יותר גדול מהרצוי.

בידוד הרעשים לא מצטיין. רעשי רוח נוכחים ברכב, רעשי כביש קצת פחות, והמנוע? מיד נגיע גם אליו.



מנוע ותיבת הילוכים

מנוע הטווין-אייר של המיטו, עם 2 צילינדרים בנפח של 900 סמ"ק, הוא גולת הכותרת של המבחן הזה. הספק של 105 כוחות סוס נשמע כמו נתון לא רע על פיאט פונטו, אבל עם סמל של אלפא רומיאו הוא גורם להנמכת ציפיות. בשונה ממנועי טורבו נפוצים, את עיקר הכוח שלו מבטא המנוע הזה מעל 4,000 סל"ד, ועד קצת לפני מנתק ההצתה ב-6,000 סל"ד.

ההשלכות של רצועת הכוח הזו ברורות: חייבים לתת בגז כדי להזיז את המיטו בקצב טוב. כאשר בורר מצבי הנהיגה (DNA באלפיסטית) נמצא על מצב Normal הרגוע, הסל"ד מטפס בקצב איטי והמנוע מרגיש חלש מאוד. כמה דקות הספיקו לנו בכדי למצות ולהעביר את המכונית והבורר למצב Dynamic. במצב הזה המנוע מקבל תוספת מומנט, דוושת הגז מחדדת את התגובות שלה, והעסק הופך מגובש ופעלתן הרבה יותר.

המנוע מטפס מהר לסל"ד היעיל, ושם המיטו דווקא מספקת ביצועים לא רעים בכלל. יציאה מהמקום או עקיפה, כל עוד ההילוך משאיר אתכם בסל"ד הנכון, יתבצעו בזריזות ובקלילות. המתנתם יותר מדי עם העלאת ההילוך? הכוח אבד, מנתק ההצתה נכנס לפעולה וצריך להתחיל לצבור קצב מחדש. בנהיגה ספורטיבית, הדורשת יעילות של המנוע בכניסה לסיבוב, ביציאה ממנו וגם בישורות שבין לבין, המיטו לא מספקת את הסחורה. לפחות לא מבחינת המנוע.



לכך מוסיפה גם חלוקת ההילוכים של התיבה הידנית. הראשון והשני קצרים מאוד, ואי אפשר להישאר שם ליותר משברירי שניה. החמישי והשישי ארוכים מאוד, ואפילו בשיוט הם מרגישים לא רלוונטיים. כל הוספה של 10 קמ"ש דורשת הורדת הילוך. השלישי והרביעי לבדם לא מספיקים ליצירת קצב התקדמות טוב בכל המהירויות, וכך נשארו עם מנוע מאוד מאוד מוגבל.

הוא לא חלש, זו לא המילה המדויקת. אפשר להוציא ממנו ביצועים טובים מאוד בתנאים מסוימים. העניין הוא שהביצועים האלו יכולים אולי להיות מהנים לפרקים, אך לבטח לא יעילים. לא לנהיגה יומיומית, שם אין חשק לטפס לסל"ד שיא כדי לצאת מהרמזור בקצב סביר, ובטח שלא בנהיגה ספורטיבית שדורשת קצב גבוה באופן מתמשך. גם הסאונד של המנוע, שנע בין גרגור מפתה של קארטינג לבין טרטור של מכסחת דשא, מצליח להעלות חיוך לפרקים - אך לאורך זמן עלול להציק לאוזן.

צריכת הדלק, שנשמעת נהדר על דפי הנתונים, התגלתה במציאות כמרשימה הרבה פחות: 12.5 ק"מ לליטר הצלחנו להשיג בשיוט רגוע, 10 ק"מ לליטר נמדדו בסיכום המבחן כולו.



התנהגות כביש

אלפא מיטו, וזה לא חדש, היא לא מכונית ספורטיבית בניחוח האלפות ההן של פעם. ההגה מתקשח באופן מלאכותי ולא משדר מידע לנהג, והכניסה לפניה לא מיידית ונחושה כפי שהיינו רוצים. מנגד, יש משהו קליל ודי משמח בסגנון שבו האלפא מתנהגת. אפשר לשחק איתה בתוך הנתיב באמצעות הרפיות דוושה, אפשר בקלות לגרום לה להשתטות בכיכרות בשעשועי זנב, ובסך הכל נרשמו לא מעט חיוכים מאחורי ההגה שלה בימי המבחן. זו אולי לא מכונית ספורטיבית במובן הטהור, אבל די מהנה לנהוג בה.

סיכום

אלפא מיטו טווין אייר לא תאמה לציפיות שלנו לפני המבחן. היא לא מרגישה יוקרתית כמו מתחרותיה, לא ספורטיבית כפי שהיינו מצפים מאלפא, לא מהירה מספיק ואפילו לא חסכונית - אבל למרות הכל, זו יופי של מכונית. היא מלאת אופי ושמחת חיים, גם מבלי לבצע את המטלות בקפדנות יתרה. יש לה עיצוב מקסים, מנוע חי ועירני, סאונד מדליק ותג מחיר שמקרב אותה לקהל לקוחות צעיר וחדש. מי שמחפש משהו קצת שונה, ולא מודד מכונית רק באמצעות הסטופר - יכול בהחלט ליהנות מהסגנון הייחודי שלה.


לדגמי אלפא רומיאו בישראל - אלפא רומיאו

פורסם לראשונה ב- 13.04.14

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות