אלפא רומיאו היא חברה שידעה לא מעט עליות ומורדות בשנים האחרונות. אלפא תמיד צמחה עם מכוניות מיוחדות כמו הספיידר בעבר הרחוק וה-147 בעבר הקרוב, ותמיד צנחה עם מכוניות שלא מעוררות טיפת השראה כמו ה-33 המעצבנת. את אלפא רומיאו ג'ולייטה קשה להכניס לאחת הרובריקות הללו. מצד אחד היא מעוצבת ויוקרתית במידה. מצד שני, היא לא הצליחה להעביר את הקסם של קודמתה, ה-147, ומרגישה קצת גנרית.
מכיוון שהג'ולייטה לא הצליחה להעביר את התחושה עד הסוף, לקחנו את גרסת הספורט שלה, הג'ולייטה תלתן ירוק, וקיווינו שאולי היא תעזור לנו להחליט האם הג'ולייטה נושא בכפה את מה שכל חובב נהיגה מצפה מאלפא.
עיצוב
לא צריך להיות חובב אלפות מושבע כדי להבין שהעיצוב של התלתן ירוק מרהיב. כל ילד ברחוב מגיב אליה כאילו מדובר ביובל המבולבל. הם מצביעים עליה, צועקים אחד לשני ודואגים לעצור אותה במשמרות הבטיחות כדי להגניב בה עוד מבט חטוף. העיצוב המיוחד של הג'ולייטה זוכה לשדרוג בגרסת הספורט בזכות חישוקי מגנזיום שגורמים ללב להחסיר פעימה ובזכות צבע מט משגע (ברכב המבחן). הדבר המקסים ביותר הוא שגם מבוגרים, כאלו שרודפים אחרי הילדים, וגם כאלו שכבר מתקשים בפעולה הזאת, מגיבים לאלפא כמו אותם ילדים קטנים. במבחן המראה הג'ולייטה תלתן ירוק מנצחת, ובענק.
תא הנוסעים
לפני הרבה שנים מישהו בתעשיית הרכב החליט ששחור זה ספורטיבי ומאז כל מכונית ספורט מתהדרת בתא נוסעים שכולו שחור. זה לא עובד, לא באלפא ולא בכלל. דווקא שילובי הצבעים של הגרסאות הרגילות מעבירים תחושה יוקרתית יותר מבתלתן ירוק, בה הגוונים נותנים תחושה קצת פשוטה. מי שמצילים את המצב הם צמד מושבי ספורט מאסיביים שמצליחים להיות תומכים ואוחזים במידה ועדיין להראות נפלא. גם דוושות אלומינים וכמה תפרים לבנים על העור השחור מזכירים שמדובר בגרסה שהיא קצת יותר.
בסעיף האבזור התלתן אולי לא מדהימה אבל היא לבטח לא מאכזבת. מערכת המולטימדיה של פיאט (בעלת הבית) מצויינת ואינטואיטיבית ובסך הכל יש כל מה שנדרש: בלוטות', נגני שמע, מחשב דרך מפורט ומצלמת רוורס. נכון שחלק מהמתחרות מציעות קצת יותר, אולם הפער לא משמעותי.
תנוחת הישיבה פחות ספורטיבית מהמצופה. היא מרגישה קצת גבוהה מדי ויחד עם הגה בעל קוטר גדול התחושה הראשונית קצת מאכזבת (זהירות, ספויילר: העניין הזה ישתנה בהמשך). המרווח מקדימה סביר, וקצת למעלה מכך, אבל המרווח מאחורה פשוט מאכזב. מבוגרים בגובה ממוצע עוד יסתדרו על המרווח הגבולי לרגלים ולראש, אבל עם החלונות הקטנים והמושבים המאסיביים גם צינוק בתחנה של מגרש הרוסים ירגיש כמו סוויטה.
נוחות נסיעה
על חישוקי המגנזיום המהפנטים כתבתי בסעיף העיצוב, אבל הם זוכים להתייחסות גם בסעיף הנוחות. אם נצטט את אחד הבוחנים שטען "שלקחו מברשת וצבעו קצת גומי מסביב לחישוק" אולי נבין למה גורם החתך הנמוך. הג'ולייטה הרגילה לא התאפיינה מעולם בנוחות נסיעה מוצלחת במיוחד, ועם מתלים נוקשים יותר וחישוקים עם תוספת גומי וירטואלית נוחות הנסיעה היא פונקציה שכולה נעלם. כל עוד תסעו על כביש בין עירוני איכותי הג'ולייטה תרגיש נוקשה ותו לא, אבל ברגע שתיכנסו לכבישי הערים בישראל תתחילו להרגיש את נחת זרועם של הכבישים וגם ושל הגורמים המוניציפאלים שידעו להעלים את הכסף לטובת מטרות שאינן סלילת כבישים. אפילו נסיעה על כביש בין עירוני לא מוצלח כמו כביש ים המלח הופכת לעניין מעייף. למרבה המזל כביש שש מגיע בזמן ומציל את המצב. רעשי הדרך מופיעים ונעלמים באותן נסיבות בדיוק. ממכונית רועשת היא הופכת לשקטה בהתאם לאיכותו של הכביש.
מנוע ותיבת הילוכים
ויש גם רעשים שתרצו לשמוע. אני לא יודע אם יצא לכם לפגוש את פבארוטי או בוצ'לי (זמרי אופרה איטלקיים), אך לי אישית לא יצא. למרות זאת, אני מוכן לשים כסף שיש להם על הגב מצד ימין סמל של עלה תלתן, עקרב, קלשון או סוס צוהל. הסיבה? אם זה איטלקי ונשמע טוב, זה חייב לשאת את אחד מהסמלים האמורים. וכן, הג'ולייטה תלתן ירוק היא פשוט צליל שאיתו מגיע מנוע. הביקורת היחידה היא לבידוד הבינוני כך שגם בשיוט תשמעו את המנוע היטב ובנסיעות ארוכות זה עלול להתחיל להטריד. ואם הצליל מופלא, גם המנוע לא קוטל קנים. מ-2,500 סל"ד ועד בכלל המנוע סוחב כאילו לא קשורים לו 1.4 טון לזנב. הגמישות בה הוא פועל וחוסר המאמץ אותו הוא מפגין אפילו לפני כניסת הטורבו הופכים אותו לאחת מיחידות ההנעה הטובות בסביבה. ולהזכירכם, בקבוצת המשפחתיות הספורטיביות לא חסרות יחידות הנעה מצויינות. ובפינת ההמלצה - הפקידו את רישיון הנהיגה בתחנת המשטרה מראש, כי אחרי כמה שעות עם התלתן ירוק הוא יגיע לשם כך או כך.
צריכת הדלק מפתיעה. במהלך המבחן היא עמדה על כ-7.6 ק"מ לליטר, והמבחן היה מהסוג שיגרום לפעילי איכות סביבה לחסום את הכביש. צריכת הדלק תחת עומס הצליחה להיות עדיפה אפילו על גרסת ה-1.4 טורבו שבג'ולייטה הרגילה. נסיעה רגועה תביא לממוצע של כ-10 ק"מ לליטר מאוד מוצלחים בהתחשב בביצועים.
ועוד פרט מאוד חשוב - הג'ולייטה היא אחת הבודדות בקטגוריה להציע תיבת הילוכים אוטומטית. ולא מדובר רק במנוחה לרגל שמאל: למרות שמדובר בתיבה רובוטית כפולת מצמדים היא פועלת באופן שהוא כמעט ללא רבב.
התנהגות כביש
בסעיף התנהגות הכביש הג'ולייטה מתרחקת מהאלפות האלמותיות של פעם. הנתונים הבסיסיים טובים: האחיזה תגרום לרכבות לרדת מהפסים וההגה מאוד מדוייק ובעל מהלך קצר. כאן תנוחת הישיבה מרגישה לפתע טבעית ונטועה יותר. על כבישים חלקים, או תחת פרובוקציות שיציתו מלחמת דת, הזנב יסכים לפסוע החוצה ועדיין יהיה מאוד נשלט. הנכונות לצלול לתוך הפניות טובה מאוד והחשש מתת היגוי כמעט ולא קיים. ועדיין, בתלתן ירוק חסר הקסם של ה-147 או ה-156 של פעם: התקשורת הנדירה מהשלדה ובעיקר מההגה, אותה יכולת לשלוט ברכב בהרפייה קלילה של דוושת התאוצה או ברמז דק מדוושת הבלם. החיבור עם הנהג בתלתן הנוכחית נעשה בעיקר מתוך הביטחון שהג'ולייטה משדרת ולא מתוך המעורבות בתהליך הנהיגה. בקבוצת המשפחתיות הספורטיביות יש כמה וכמה מכוניות שיעניקו לנהג האדוק חוויה יותר מוצלחת.
.jpg "אלפא רומיאו ג'ולייטה תלתן ירוק")
סיכום
אבל עזבו אתכם משטויות. כמה נהגים קונים כזאת מכונית בשביל לנהוג? הרוב בעיקר מחפשים מכונית מהירה שהיא גם הגרסה הבכירה, ובשלב הזה נופלות רוב המתחרות. השתיים שנותרות רלוונטיות למרבית הנהגים הן הגולף GTI ואלפא ג'ולייטה תלתן ירוק, בעיקר בגלל שהן היחידות בחבורה עם תיבה אוטומטית. וכך, מתוך שלא לשמה בא לשמה, כי בתחרות מול ה-GTI לאלפא יש כמה קלפים רציניים. היא הרבה פחות אנונימית ומעוצבת נפלא, היא מגיעה עם סמל יותר סקסי בחזית, ויחידת ההנעה שלה קצת, אבל רק קצת, יותר מוצלחת ומיוחדת. נכון שיש לה כמה מגרעות מאוד בולטות בתחום הנוחות והמרווח הפנימי, אבל עבור מי שחפש לקנות מכונית מהלב ולא מראש, ושעדיין תניח לרגל שמאל בשקט, התלתן ירוק היא אופצייה מיוחדת.
לדגמי אלפא רומיאו בישראל -
אלפא רומיאו
למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
.jpg)
