צילם: רונן טופלברג
בואו נקנא קצת ביחד. מכונית משפחתית עולה בישראל 130 אלף שקלים, פלוס מינוס. באמריקה, עם מנוע גדול יותר, היא תעלה משהו כמו 40 אלף שקלים (10-12 אלף דולר). במחיר של מכונית משפחתית בישראל (130 אלף שקלים, כ-35 אלף דולר) אפשר לקנות באמריקה קדילאק ATS, אודי Q3, פורד אקספלורר מאובזר עד הגג או שברולט קמארו פתוחה. רגע, וכמה עולה הדלק? בישראל, ליטר בנזין עולה בערך 7.3 שקלים. באמריקה משלמים כ-3-3.5 שקלים לליטר (סביב 3.1-3.7 דולר לגאלון אמריקאי). לאמריקאים, לעומת זאת, אין את ים המלח, את כביש סדום ערד או את פתח תקווה.
לאמריקאים כל כך זול, אז למה בכלל הם צריכים מכוניות היברידיות? יש לכך כמה סיבות. האחת, הדלק עכשיו הרבה יותר יקר מכפי שהיה לפני עשור, נניח, והם בוודאי לא יודעים שיש מדינות תוססות שבהן הדלק עולה כפליים מאשר אצלם. השנייה, המדיניות באמריקה, כמו באירופה, דורשת מיצרני הרכב למכור מכוניות חסכוניות יותר, שגם פולטות פחות, כדי לשרוף את עצמנו לאט יותר בדרך למדורת השבט הגלובלית של אפקט החממה, וגם כדי להפחית קצת פה ושם את השימוש והתלות בנפט. חוץ מזה ירוק זה טרנדי וזה מגניב לצלוח נסיעה מקומית, כמעט בלי להפעיל את מנוע הבנזין.
אחת המכוניות הפופולריות באמריקה בכל הזמנים היא הונדה אקורד, וכמו מכוניות פופולריות אחרות (כמו טויוטה קאמרי, שברולט מליבו, ניסאן אלטימה ואחרות), גם כאן משקיע היצרן מאמצים לשלב את הרכב בטרנד הירוק. הגרסה ההיברידית של הונדה אקורד נולדה לאמריקה ובזכות ערכת סוללות גדולה במיוחד, היא מבטיחה נסיעה ממושכת, יחסית, על החשמל לבדו. בכך היא שונה ממכוניות היברידיות אחרות שאינן מצוידות בכבל טעינה. האמת היא שישנה גם גרסה נטענת (פלאג אין), ומי יודע - אולי עוד נפגוש אותה בין ים המלח ופתח תקווה.
ממש כפי שאמרנו על טויוטה סיינה, המיניוואן היפנו-אמריקאי הענק, גם הונדה אקורד ההיברידית מגיעה לישראל בזכות שתי סיבות שונות - היכולת להביא מכוניות במקביל וכתחרות ליבואן המרכזי, וגם היכולת להביא לישראל מכוניות שהותאמו לשוק האמריקאי, ולא לאירופי כמקובל בישראל. וכמו טויוטה סיינה, גם כאן היבואן המקביל הוא חברת הליסינג וההשכרה, אלבר.
צריכת דלקלמרות כל הרפורמות, אנחנו עדיין לא משלמים בישראל את הסכומים שמשלמים האמריקאים, וליתר דיוק פי שניים, פי שלושה ויותר. ובכל זאת, האפשרות לגעת בתהילה האמריקאית מביאה אלינו הזדמנויות חדשות וכך זכינו לטעום את האקורד ההיברידית, לא בנסיעה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, אבל כן מראשון לציון למצפה רמון, דרך כמה מערי ישראל.
ראשית - צריכת הדלק. בתחרות צריכת דלק שערכנו באקורד הצלחנו להגיע לצריכת דלק שנעה בין 21 ל-23 קילומטרים לליטר בנזין, וזאת לכלי רכב מגודל, ששוקל למעלה מ-1.6 טון. אבל לא כדאי למהר לברך על צריכת הדלק הזו, שהושגה במהירויות נמוכות ביותר כדי לנצל עד למקסימום את הסוללה החשמלית. במהירויות בינעירוניות גבוהות היתה צריכת הדלק כ-13 קילומטרים לכל ליטר. במבחן מעמיק יותר נוכל לבדוק את צריכת הדלק בתנאים משולבים, אולם אפשר להעריך שבתנאים עירוניים ופרבריים יכולה האקורד להיות חסכונית בעשרות אחוזים יותר מהמקבילות שלה בגודל ובמשקל.
אקורד אמריקאית, אקורד אירופיתבזכות קטלוג iCar אפשר להשוות וגם לראות את ההבדלים בין הונדה אקורד האירופית ובין האקורד האמריקאית שהגיעה זה עתה. בהתאם לרוחו של ג'ורג' וושינגטון, הגרסה האמריקאית גדולה משמעותית מחברתה. אורכה עומד על 488 ס"מ (לעומת 473 באירופית), רוחבה הוא 185 ס"מ (184), גובהה הוא 146 ס"מ (144) ובסיס הגלגלים שלה, שרומז על מרווח הפנים, עומד על 278 ס"מ (271). היתרון הבולט של הגרסה האירופית על פני זו האמריקאית נמצא בתא המטען, כאן האירופי מציע נפח של 467 ליטרים והאמריקאי רק 360 ליטר. הסיבה אינה במוצא של הרכב, אלא בעובדה שהגרסה האמריקאית היברידית, ועם הסוללה החשמלית המגודלת לא ממש נשאר מקום למטען. המפתח נוח יחסית וישנו אפילו וו לתליית שקיות מהסופרמרקט, אבל הבגאז', רבותיי, קטן.
ומה באשר לביצועים? הגרסה האמריקאית מצוידת במערכת שמשלבת מנוע חשמלי ומנוע בנזין. הכוח המשותף עומד על 196 כ"ס - חזק משמעותית מהאקורד האירופית הבסיסית, אבל דומה מאוד לכוחה של האקורד עם מנוע ה-2.4 ליטר (201 כ"ס). הגם שאין כאן נתוני האצה רשמיים, ההערכה היא שהאקורד ההיברידית האמריקאית מאיצה למאה קמ"ש ב-7.5 שניות בערך - מהיר יותר מכל גרסאות האקורד האירופיות, אבל המהירות המרבית שלה נמוכה דרמטית (כנראה, 183 קמ"ש לעומת 214-227), סביר להניח ששם נמצאות מגבלות המערכת ההיברידית.
ברמות הגימור והאבזור ישנם כמה וכמה הבדלים, אבל ההבדל הבולט מבחינתנו - 4 כריות אוויר בלבד בגרסה האמריקאית, לעומת 6 באירופית. מצד שני, אנשי אלבר התקינו ברכב מערכת מוביל איי לשמירה על הנתיב ולשמירת מרחק מהרכב שלפנינו.
איך היא נוסעתפותחים את הדלת ומתיישבים בתוך האקורד. המושבים רחבים ונעימים והסביבה פשוטה ונעימה, ודי איכותית. לחיצה על כפתור ההתנעה ומול העיניים נגלה לוח מחוונים שנולד לספר לנו על מערכת ההנעה ההיברידית. באמצע מד המהירות ולצידו, מעבר לכפתרים ופסי צבע, שני מדי אנרגיה: כמות הדלק במיכל וכמות החשמל בסוללה. משמאל ללוח המחוונים - מחוון שמגלה לנו מתי ועד כמה אנחנו צורכים אנרגיה, או דווקא מספקים אותה (כמו בבלימה).
אנחנו לוקחים את צמד המנועים האלה, בנזין וחשמל, ויוצאים איתם לדרך. המנוע החשמלי שואף לפעול ככל האפשר, היות שהוא חסכוני יותר, וכך מתקבלת תחושה נעימה של שקט נטול רטט מנוע. כשרוצים להאיץ את הגוף לעקיפה קולנועית, מתקבל פרץ מרשים של כוח הרבה מעבר למה שצריך. עם זאת, הפעולה של מערכת הכוח לא מאוד חלקה ונינוחה במצב של האצה חריפה. נראה כאילו מנוע הבנזין מצטרף בגסות מסוימת, וגם הצליל אינו מדהים.
ריסון גופה הגדול של האקורד מותאם לכבישים ולטעם האמריקאי, כלומר - פחות לריסון הדוק ומדויק ויותר לרכות. התפישה הזו מתאימה לנסיעה רגועה ונינוחה ופחות לחתירה הדוקה לקצב נסיעה ספורטיבי בפיתולים אירופיים או ישראליים.
סיכוםלמרות שאירופה היא בדרך כלל נושאת הדגל בענייני חיסכון והפחתת מזהמים, דווקא האקורד מופיעה אצלנו במדים הירוקים כשהיא מגיעה מאמריקה. להבדיל מכמה מכוניות היברידיות אחרות, גם מבית הונדה, במקרה הזה לא מדובר במכונית שכל כולה מחויבות לסביבה. זוהי מכונית מנהלים גדולה מן המניין, עם מרחב נדיב, כוח מנוע(ים) רב ורמת אבזור מכובדת. ואף אחד הרי לא יתנגד אם צריכת הדלק תהיה נמוכה בכמה עשרות אחוזים...
לדגמי הונדה בישראל -
הונדה פורסם לראשונה ב- 07.10.14
למאמר זה התפרסמו 7 תגובות
