הונדה ג'אז - מבחן וידאו

עיצוב

עגלגלה, נעימה לעין, לא מאיימת. הונדה ג'אז החדשה מציגה עיצוב ידידותי, כמו בדורות הקודמים. שמנו אותה ליד אחת ישנה יותר, גם היא אדומה במקרה, ודי בקלות מצאנו את ההבדלים בפנסים מלפנים ומאחור, בגריל הקדמי ובקו החלונות. הג'אז הפכה מודרנית יותר, אבל ליד מתחרות כמו מאזדה 2 ואפילו יונדאי i20 היא קצת "נעלמת ברקע".


הונדה ג'אז. עגלגלה ולא מאיימת

תא הנוסעים

מבפנים יש דווקא כמה עיצובים שוברי שגרה. הקונסולה המרכזית פונה לנהג, והיא מתוחמת משמאל בקו שמתעגל ועוטף אותו. הדלתות מציגות קימורים נאים, ולוח המחוונים שוכן בתוך מנהרות ספורטיביות למראה. שני דברים קלקלו את הרושם: איכות החומרים והצביעה. הפלסטיקים בסביבת הנהג קשיחים וזולים, וכשהכל צבוע בשחור מתקבלת תחושה של מכונית פשוטה. איכות ההרכבה, כרגיל אצל הונדה, מצוינת.

הפרקטיקה ממשיכה בהנדסת אנוש טובה בדרך כלל (למעט במערכת המולטימדיה), שמקלה על הנהג את תפעול המערכות השונות. על ההגה יש הרבה כפתורים, אך הם מפוזרים במקומות שונים ומורכבים מגדלים וסגנונות לחיצה משתנים, כך שלא צריך להוריד את העיניים. מערכת המיזוג, כמו בשיטה הישנה והטובה, בנויה משלוש גלגלות מכאניות גדולות ונוחות.


הונדה ג'אז. עיצוב תא נוסעים נאה אך איכות חומרים לא מצטיינת

רשימת האבזור טובה, אך לא מצטיינת. במפרט של גרסת הטרנד אפשר למצוא פריטים כמו דיבורית בלוטות', חיישני גשם ותאורה ובקרת שיוט. גרסת הקומפורט, אותה נמליץ לכם לקנות, מוסיפה למפרט מספר מערכות בטיחות חשובות (ראו סרטון) – וגם מערכת מולטימדיה, מקורית מבית היצרן, שמנסה להידמות לסמארטפון אך לא תמיד מצליחה לשחזר את חוויית השימוש. אין בה כפתורים בכלל, ומשטחי המגע לא תמיד מגיבים ללחיצה ראשונה. סידור הכפתורים והתפריטים מבלבל, וכפתור שפעם אחת מבצע פעולה מסוימת – יבצע אחת אחרת במסך השני. התרגום לעברית של התפריטים נראה חובבני.

אם הג'אז הקודמת היתה מרווחת לקבוצתה, אזי הדור החדש כבר מציג מרווח שיכול לבייש כמה מכוניות משפחתיות. החלל הפנימי של המכונית הקטנה הזו פשוט עצום, וגם נוסעים גבוהים יהנו משפע של מקום. כצפוי, המושב האמצעי מאחור קצת פחות מרווח. למחמאות על המרווח נוסיף גם את הדלתות הגדולות והחלונות הענקיים – הראשונות יקלו עלינו להכניס ולחגור את הילדים, והאחרונים יכניסו אור ויעניקו שדה ראיה מצוין ליושבים ברכב. המושבים עצמם מתקפלים בצורה ייחודית – ראו גם כן בסרטון.


הונדה ג'אז. סידור המושבים המיוחד הופך אותה לפרקטית במיוחד

ובכל זאת, כמה תלונות מופיעות גם כאן. ממכונית שמתיימרת להיות מיקרוואן להסעת משפחה היינו מצפים לקצת יותר פתרונות שימושיים. לא צריך להמציא – אפשר פשוט ללמוד מהמתחרים, שמציעים פתחי מיזוג מאחור, מגשי אוכל ומשחק לילדים, תאי אחסון בדלתות וברצפה ונוריות קריאה. גם תא המטען ערום מאבזור, ואפילו ווים לשקיות סופר לא תמצאו כאן – אך הנפח גדול ונגיש, הכסאות מתקפלים בקלות ויוצרים סביבת העמסה שטוחה לחלוטין. רף ההעמסה נמוך ונגיש.

 
הונדה ג'אז. נפח תא המטען טוב, אבל הוא עירום מאביזרי נוחות

נוחות נסיעה

אם בתחום המרווח הציגה הונדה ג'אז יכולות מהתחום המשפחתי, בנוחות הנסיעה היא מזכירה לנו שעדיין מדובר בסופר מיני. כיול המתלים רך ומעט רופף, כך שספיגת השיבושים הקטנים מתבצעת לא רע – בליווי רעשי מתלים נוכחים – אך שיבושים גדולים וחדים יותר עוברים בבירור לתא הנוסעים. מחוץ לעיר הנוחות משתפרת, אך תנודות זעירות מורגשות כל הזמן, ועל כבישים גליים הג'אז נוטה להתנדנד.

בידוד הרעשים לא מוצלח. רעשי כביש חודרים כמעט תמיד, רעשי רוח נוכחים אף הם ומתגברים בצורה משמעותית מכיוון המראות מעל 100 קמ"ש.


הונדה ג'אז. נוחות הנסיעה טובה יחסית, בידוד הרעשים פחות הרשים
 

מנוע ותיבת הילוכים

כמו שראינו עד כה, הונדה ג'אז החדשה שמה את הדגש על הפרקטיקה ולא על החוויה. זה בא לידי ביטוי בתא הנוסעים, ובצורה מובהקת הרבה יותר במנוע שלה. על הנייר הג'אז לא חורגת מהנתונים המקובלים בקטגוריית הסופר מיני: יש לה מנוע בנזין בנפח 1,300 סמ"ק, עם הספק של 102 כ"ס – מה שעל פניו אמור להספיק.

ובכן, זה לא מספיק. למעט האצות קצרות מאוד בעיר, הג'אז מרגישה חלשה רוב הזמן. אם תסעו לבד על הכביש, זה לא ירגיש ככה. המנוע מייצר רעש שנותן תחושה של זריזות, והדוושה מגיבה בעצבנות מסוימת – כך שנדמה שהמכונית מהירה יותר ממה שהיא. ליד רכבים אחרים בכביש, תבינו מיד שחסר לכם כוח. הג'אז מאיצה באיטיות ולוקחת את הזמן בהאצה, ועקיפות הן פעולה שדורשת תכנון מוקפד. רק תחת לחיצה מלאה, שמזניקה את הטורים (ואת הרעש) לשמים, מתקבלת תאוצה סבירה – אבל גם אז הג'אז לא מהירה, ובכלל - זה לא תחום שרובנו מגיעים אליו בדרך כלל. תיבת ההילוכים הרציפה גם היא תורמת לרעש ולחסכון ופחות לביצועים.

אם אתם לא ממהרים במיוחד, יכול להיות שתצאו מרוצים בסופו של יום מיחידת ההנעה הזו. הסיבה היא צריכת הדלק המעולה: ביום הראשון של המבחן נהגנו עליה יותר מ-300 ק"מ בתנאים משתנים ובסגנון רגוע, ומדדנו 16.6 ק"מ לליטר. ביום המבחן השני, אז נערכו צילומי הוידאו, התנאים הפכו קשים בהרבה: עמידה ממושכת במנוע פועל, נסיעות עירוניות והרבה האצות, בלימות ונהיגה לא חסכונית במיוחד. בתום היום המפרך הזה, מדדנו 13.5 ק"מ לליטר. מרשים בכל קנה מידה.


הונדה ג'אז. צריכת דלק מעולה בזכות ביצועים פושרים
 

התנהגות כביש

אחרי הביצועים הפושרים, אנחנו כבר לא מצפים לחוויות יוצאות דופן בפרק הדינאמי. מרבית הלקוחות (מרבית? כולם, בעצם) יהנו מאחיזת כביש טובה ותחושת בטחון מאחורי ההגה. אנחנו מצאנו את עצמנו מתלוננים על הגה קל מדי, זוויות גלגול מוחשיות ושלדה שלא משדרת "פאן". יש מכוניות קטנות שפונות לנהג, כמו מאזדה 2 או פיג'ו 208. הג'אז היא לא אחת מהן, וזה בסדר גמור.


הונדה ג'אז. לא משדרת פאן, אבל גם לא ממש ציפינו

סיכום

הונדה ג'אז, גם בדור השלישי שלה, ממשיכה לדבוק בקונספט השימושי של "סופר-מיני על סף המיקרוואן". בדור הזה היא מרווחת יותר מאי פעם, מאובזרת בציוד בטיחותי עשיר, שימושית למשפחה וגם חסכונית בצורה יוצאת דופן. אז נכון, הביצועים לא משהו וגם נוחות הנסיעה יכולה להשתפר – אבל עכשיו הג'אז סוף סוף מתומחרת באופן תחרותי, ויכולה להציע את היתרונות היחודיים שלה לכלל הלקוחות של סגמנט הסופר-מיני.

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות