הונדה סיוויק טייפ R - מבחן רכב

מכונית המבחן מגיעה בצבע אדום זועק כדי שאף אחד לא יפספס, ואכן, אף אחד לא פספס. כמות ההצקות, הצעות ה"רייסים" והצפירות ברחוב יכולות להוציא את הנהג מדעתו, ולעיתים גלשו להתנהלות לא ממש בטוחה על הכביש (כן, הכוונה אליך, הבחור שעשה פרסה על קו הפרדה רצוף רק כדי לספר לנו מה הוא חושב על הרכב).

תא הנוסעים

קבלת הפנים לנהג לא פחות לוהטת. גם כאן הרכב מעוטר בצבעים אדומים על ההגה, החגורות והמושבים. האחרונים הם מהטובים שפגשנו. הם כמעט "באקטים", לא רכים אבל יאמצו את הנהג לחיקם במשך שעות רבות בנוחות. בזכות המבנה הם לוכדים את הנהג במקומו גם בלחצי ג'י שיורידו רכבת הרים מהפסים. תנוחת הישיבה מעט גבוהה ולא מרגישה מספיק ספורטיבית. ניסיונות להשתחל פנימה בין ההגה לצדדים המוגבהים של המושב דורשים גמישות, וזה עוד טוב לעומת ניסיונות היציאה.

הקוקפיט עצמו מופנה אל הנהג, עוטף ומציג שלל צגים ומחוונים, משל הייתם ב-F-16 ולא במכונית משפחתית עם טוויסט. ההגה עבה כנדרש, ועם דוושות האלומיניום, כיתובי TYPE-R וידית ההילוכים המגרה ההונדה מבהירה שהיא לגמרי בקטע.



והערה קטנה למהנדסים היקרים: ידית ההילוכים באמת מעולה ומאוד יפה, אבל עיגול המתכת בקצה הוא לא ממש הברקה מוצלחת. בחום הישראלי הכדור הזה הופך לוהט ואז הנהג צריך להחליט אם לקבל כוויה או לוותר על החלפת ההילוך. אז נכון שהמכונית יכולה להתחיל נסיעה גם בשני, ובאותו הילוך היא תגיע פחות או יותר עד למהירות המרבית בארץ, אבל זה עושה המון רעש.

האבזור מוצלח, למרות שהתבאסנו על חסרונן של מערכות בטיחות מתבקשות. המרווח ל-4 טוב למעט מקום מצומצם לראשם של נוסעים גבוהים מאחור. תא המטען עצום בגודלו הודות לפרידה מהצמיג החלופי.

נוחות נסיעה

בתחילת הנסיעה, בעיקר על כבישים מוצלחים, אפשר לחשוד שהסיוויק טייפ R היא מכונית נוחה. אז זהו, שלא. ברגע שהמהמורות מגיעות היא מתחילה לקפץ כאילו היא פר ברודיאו. המתלים הנוקשים והקצרים מעבירים בבירור מהמורות לנוסעים ולא ממש טורחים לסנן אותן בדרך. למרות המהלך הקצר והנוקשה, בהונדה הצליחו למנוע לחלוטין התרסקות של מתלים, והסיוויק תשמור על אחיזה גם במצבי הקיצון של המתלים.

רעשי הכביש, וגם רעשי הרוח, הופכים מוחשיים ומפריעים במהירויות שעולות על 100 קמ"ש. במידה ונכנסת שיחה בדיבורית, כדאי להאט כדי להצליח לנהל אותה. מתברר שזו גם דרך טובה לשמור על מהירות סבירה ולהימנע מהיתקלויות עם המשטרה.

מנוע ותיבת הילוכים

בחבורת ההוט'-האצ' הספורטיביות היה מקובל עד לאחרונה להתייצב למלחמה עם מנועים שנעים בין 218 כ"ס (ב.מ.וו 125) ועד 280 כוחות סוס (סיאט לאון, גולף R). מעל הקטגוריה הזאת נחו לה כבר מכוניות האטרף - ב.מ.וו 135, אודי RS3 ואימפרזה STI.

מי אם לא הונדה, היצרנית ששמה לנגד עיניה פיתוח מנועים מתקדמים, היא זאת שתנסה לסגור את הפער בין הקטגוריות, והיא עושה את זה בגדול עם 310 כוחות סוס וכמעט 41 קג"מ. אבל עזבו נתונים, הסיפור פה הוא על האופי - כי לראשונה הונדה משתמשת במנוע טורבו בטייפ R. מנועי טורבו נוטים לאבד את זה בסל"ד גבוה, אבל היצרנית היפנית שכל כך מזוהה עם מנועים שנושמים בסטרטוספרה לא ממצמצת לשנייה.

מהשנייה שנוגעים בגז לרגל ימין יש כוח זמין, והתפרצות  ראשונה מגיעה בשיא המומנט ב-2,500 סל"ד. המנוע ממשיך לטפס במהירות מעבר לשיא ההספק של אודי RS3 (5,550 סל"ד), מעל המקסימום של ה-235M (5,800) וחולף בשאגה מעבר למרצדס A45 AMG (6,000). שיא ההספק מגיע ב-6,500 סיבובים לדקה (כמו ב.מ.וו 2M) וזה לא עוצר שם. למעשה, רק בקו האדום, איפשהו סביב 7,000 סל"ד מנתק ההצתה יעצור את המסיבה. הסאונד בדרך לשם מדהים ונשמע כמו חבורת זאבים באמצע החודש.



הנכונות למשוך לסל"ד גבוה לא סותרת את העובדה שגם באזורים ארציים יותר של מד הסל"ד המנוע מספק המון, אבל המון כוח זמין. לשובבה הזאת יש נטייה לגרור אותך לתחומים אפלים של מד המהירות בשקט בשקט. היא נעה לה לשם על גלי המומט ומבלי שתרגיש שהוספת בטעות גרם של משקל על כף רגלך הימנית. זמינות הכוח מגיעה גם בזכות חלוקת ההילוכים שנעשתה על ידי אמן. הם לא קצרים מדי ולא ארוכים מדי, אין בורות, ויש תמיד כוח זמין.

וזה הזמן להזכיר שמדובר במכונית עם תיבת הילוכים ידנית בלבד. כמו שצריך.

אחרי שהידית מעט מתקררת וניתן להעביר הילוכים, תגלו מהלך ידית מאוד קצר ו"קליקי" כמו במכוניות ספורט של פעם, וקלאץ' גבוה. למי שלא רגיל לתיבות ידניות כה קצרות (בארץ פגשנו כזאת רק במאזדה מיאטה) שילוב הילוך בקצב נהיגה גבוה דורש מיומנויות של כירורג ולפעמים מתפספסים הילוכים.

הפינאלה היא צריכת הדלק. בהתחשב בימי המבחן לא היו לנו ציפיות גבוהות אבל הפלא של הונדה, העונה לשם T2.0, מצטנע ולוגם ליטר דלק כל 9.5 ק"מ. נתון שמספר שוב כמה תעשיית הרכב התקדמה.

התנהגות כביש

כל ההקדמה הארוכה הזאת מביאה אותנו לכביש המפותל, הבית של הסיוויק טייפ R, פחות או יותר.

מי שבנה אותה חשב על ימי מסלול באנגליה ולא על כביש נס הרים בישראל. לפיכך, הנטייה הבסיסית שלה היא לתת היגוי עדין (על המסלול). על הכבישים החלקלקים בארצנו ועם ערימות הסוסים שהמנוע שולח קדימה, מתקבלת מכונית שיכולה לצאת לתת היגוי מהיר וחריף יותר מפלפל "הבנרו". במצב הקיצוני הזה היינו שמחים להגה מתקשר שיאפשר לדעת מתי האחיזה הלכה לעזאזל, אבל הוא שותק כמו פוליטיקאי בחקירה. המסרים היחידים שעוברים ממנו הם של לוחמת המומנט מהמנוע, וכזאת יש לא מעט למרות דיפרנציאל שאמור למנוע זאת. הסיבה פחות נעוצה ברכב עצמו ויותר במצב הכבישים.

הנטייה הבסיסית לתת היגוי לא הופכת אותה למכונית משעממת. השלדה של ה-R היא כמו יהלום בקשיחות, וכמו הבחורה שקיבלה אותו, ברמת הנכונות שלה לפטפט. היא מגיבה לכל פעולת היגוי ושינויי במינון הגז, ונכונה להוציא את הזנב לטיול על פי דרישה. היא מדווחת על כל אובדן אחיזה מאחור ומאפשרת לנהג המיומן לצפות את היגויי היתר כטוב שבאנליסטים.



ביחס למכוניות אחרות בקטגוריה, הנכונות של הטייפ R לצלול לתוך הפנייה לא בולטת (בהתחשב בכבישים). נדרשת הורדת משקל ברורה קדימה, בעזרת הרפיית דוושת הגז, או במינון נכון של דוושת הברקס העצית, וגם אז היא לא תשנה כיוון כמו הלאון קופרה, סובארו BRZ או ציפי לבני. צליחה נכונה של הסיבוב דורשת הבנה עמוקה של קו הפנייה, מינון מדויק ברמה כמעט מדעית של הגז ופתיחת הגה סבלנית. ניהוג פחות מקצועי, אפילו במהירויות נמוכות יותר מהממוצע בקטגוריה, עלולה לעלות לנהג באובדן אחיזה חטוף של החרטום (ברוב המקרים) או של הזנב. נהגים לא מיומנים עלולים לצאת מאוד מתוסכלים מהנהיגה (אם הם יצאו), אבל לנהג שמבין מה הוא עושה פשוט לא ירד החיוך מהפרצוף, ובמהירויות שהיא מספקת הוא כך או כך נמרח על הפרצוף.

במהירות גבוה מסתבר שלערימת המדפים מעל לזנב יש גם סיבה רציונאלית. הזנב של ה-R הופך נטוע יותר ויותר ככל שהמהירות עולה, ומוסיף ערימות של ביטחון כאשר המהירות חורגת ממתחם הסביר.

הקסם של הטייפ R נובע מהדרישה הבלתי מתפשרת לדיוק וחידוד של כל היבט בנהיגת הרכב. באנלוגיה לעולמות אחרים, היא תתאים לחובבי חיות שאוהבים לגדל נחשים ארסיים, לצנחנים מהסוג שקופץ מצוקים, ומטפסי הרים שמעדיפים לוותר על חבל אבטחה. נכון, אפשר לנהוג בה לאט, ואפילו להנות מהכוח בקו ישר, ואפשר לתת באותה מידה 290 אלף שקל לקבצן ברחוב...

סיכום

הונדה סיוויק טייפ R היא לא עוד הוט האצ' שימושית ומהנה שניתן לצאת איתה לסיבוב מהיר. בשביל מי שמחפש מכונית כזו נמליץ על שלל מכוניות אחרות וטובות בקבוצה. הטייפ R שייכת לתת קטגוריה קטנה וצנועה של מכוניות שדורשות נהג אמיתי מאחורי ההגה, כמו סובארו BRZ או ב.מ.וו 235M. אתה צריך לדעת לכבד וצריך עוד יותר שהיא תכבד אותך.

אם אתה הולך לקנות את הונדה סיוויק טייפ R בעיקר בגלל הספויילר העצום או רעש המנוע, אתה עלול למצוא את עצמך במהירות מחבק עצים, עמודים או סלעים, וחבל. אבל אם אתה יודע מה אתה עושה, אתה הולך להינות מזוגיות מענגת עם בת זוג מהממת. רק אל תתבאס כשצופרים לה ברחוב ועושים לה עיניים.


לדגמי הונדה בישראל - הונדה

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות