הונדה סיוויק ידנית - מבחן רכב

מהפכת המכוניות הידניות שעוברת על שוק הרכב הישראלי הפכה את קטגוריות המיני והסופר מיני למציאון עבור צרכני הרכב הפחות עצלנים. מסיבה לא ברורה, המהפכה הזו נעצרה בקטגוריית המשפחתיות. על הסיבות לכך שצרכני הרכב בישראל נרתעים מהשילוב של מכונית משפחתית ותיבה ידנית ניתן לדון בהרחבה בהזדמנות אחרת. כעת אספר על המכונית שהצטרפה לטיול ארוך של סוף שבוע - הונדה סיוויק בגרסתה הידנית.

את הסיוויק אנו כבר מכירים היטב - מכונית ששימשה כפלטפורמה ניידת לנשיאת רמקולים בשנות ה-90 והפכה להאצ'בק משונה (וסדאן משעממת להחריד) בתחילת שנות האלפיים. הדור השמיני במספר, זה שנמכר כאן בשנים 2006 - 2011, עוצב בצורה קיצונית, יש שיאמרו צעקנית. ההצלחה לא איחרה לבוא וזאת למרות שהרכב היה יקר משמעותית מהממוצע בשוק. הדור התשיעי והנוכחי שמר על המתכון העתידני, אך העיצוב עודן מעט והתאים עצמו לבעלי הסיוויקים שהתבגרו במהלך שש שנות הדור השמיני. המחירים נותרו גבוהים יחסית למקבילות האוטומטיות ובהונדה הוסיפו גרסת כניסה ידנית שמורידה את מחיר הסיוויק לטריטוריה של המשפחתיות האוטומטיות.

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: הונדה סיוויק

הונדה סיוויק 1.8 ליטר, בנזין 142 כ"ס, ידנית, החל מ-125,900 שקל
יתרונות	חסרונות
עיצוב בולט	יקרה ביחס למתחרות
צריכת דלק מעולה	פחות מאובזרת מהמתחרות
תיבת הילוכים ידנית מעולה

הונדה סיוויק ידנית / צילומים (מהשקת הרכב) רונן טופלברג

במבט ראשון הסיוויק נראית כמו בחורה בשנות השלושים לחייה. היא יפה, ללא ספק, אבל היא גם הבינה שעם אודם צעקני, מיני מוגזם ומחשוף עצום היא לא בהכרח נראית טוב יותר. הסיוויק לא עברה ללבוש שביס חלילה, היא פשוט עידנה את ההופעה, הקפידה על איפור סולידי והמראה החדש מוצלח הרבה יותר. התמונות, במקרה הזה, מדברות בעד עצמן. למרות השינויים, הבסיס העיצובי לא השתנה - וכאן דווקא נרשמת ביקורת על הספויילר שנמתח לאורך החלון האחורי וחוסם את שדה הראיה.

את ההונדה אנחנו זוכרים ממבחנים קודמים כמכונית נוחה במידה סבירה בלבד, אולם בגרסת הבסיס (Comfort) עם צמיגים בחתך גבוה יותר נוחות הנסיעה טובה למדי. בכביש בין עירוני המתלים מבודדים היטב ורק מפגעים חריגים בגובהם או בעומקם יורגשו. בעיר היא נוטה להיות מעט יותר קופצנית אך עדיין הרושם הכללי טוב. במבחן ההשוואתי שנערך לגרסה האוטומטית היא נמצאה כאחת הפחות נוחות בחבורה וזה מעיד פחות על נוחות הנסיעה של ההונדה ויותר על השיפור הגדול במבחינה זו אצל המתחרות.



גם בסעיף האבזור הסיוויק נופלת מהמתחרות. יש לה מחשב דרך עם מסך גדול וברור, יש שליטה על מערכת השמע מההגה וכניסת USB. גם בקרת אקלים וחישוקים קלים יש בנמצא. מה הבעיה אם כך? שוב - המתחרות, שמציעות גם גגות שמש, דיבוריות בלוטות' ובקרות שיוט.

אבל אחרי הכל, הסיבה שבגינה נחתה אצלי הסיוויק לסופ"ש היא לא העיצוב או האבזור אלא תיבת ההילוכים, וטיב יחסיה עם מנוע הבנזין ששוכן כחצי מטר מלפנים. בדומה ליונדאי i30 בגרסתה הידנית, הסיוויק משולשת הדוושות אמורה לשחרר קריצה ברורה למי שמחירי הדלק מטרידים את שנתו. הנתון הרשמי טוען שתוכלו לנסוע 17.2 ק"מ על ליטר בודד של דלק, ולגרסה הידנית מצורפת מערכת Start & Stop שמדוממת את המנוע בעמידה ואמורה לסייע בהשגת המטרה. המנוע, בניגוד ליונדאי, הוא אותו המנוע בדיוק כמו בגרסה האוטומטית – 1,800 סמ"ק נפחו ו-142 כוחות סוס באמתחתו. איך הכל עובד יחד?



בכל מה שקשור לתפעול, התיבה הידנית מעולה. מוט ההילוכים נופל היישר ליד ומסלול הידית קצר. הקלאצ' רך אך הוא מסרב לגלות מתי הוא עתיד לשלב עצמו למנוע. העניין האחרון פחות מהותי מכיוון ש"זינוק בעלייה" מתבצע בפשטות בזכות מערכת שנקראת Hill holder. עקרון הפעולה שלה פשוט - הרכב מחזיק את הבלמים שתי שניות נוספות לאחר ההרפייה מהדוושה כדי שתוכלו להתחיל נסיעה בקלות. אבל ביחסים, כמו ביחסים, צריך שניים כדי לרקוד טנגו (בשביל לרקוד עם מכונית בדרך כלל נדרש רק מופרע אחד) - וכאן השילוב בין המנוע לתיבה קצת מתפספס. יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים היו יכולים להתאים יותר למכונית עם מנוע טורבו שמציע את מרכולתו כבר בסל"ד נמוך. בסיוויק המנוע מספק את מירב אונו (17.7 קג"מ סבירים) רק החל מ-4,300 סיבובים לדקה והיחס הארוך מעקר את הפוטנציאל של המנוע. עד כמה ארוכים ההילוכים? נספר שכדי להעמיד נתון תאוצה של 9 שניות למאה קמ"ש האריכו הן את ההילוך הראשון והן את השני שמביא את ההונדה עד ל-106 קמ"ש. כדי להתקדם בקצב מהיר, אפילו לא באופן מוגזם, צריך קשר מאוד תכוף עם ידית ההילוכים. ההילוכים הגבוהים מאפשרים שיוט נינוח במיוחד אבל האצה במהירויות מקובלות על כביש שש יאלצו את הנהג להוריד הילוך או שניים. ועדיין, ביחס לגרסה האוטומטית, מדובר בחבילת ביצועים שלמה הרבה יותר המביאה המנוע לידי ביטוי באופן מוצלח יותר.

כשהכביש מתחיל להתפתל ההונדה חושפת נכונות בסיסית טובה לזרום עם הנהג. לא מדובר במכונית שאוהבת קישקושי זנב כמו פורד פוקוס לדוגמא, אבל היא בהחלט נכונה להיכנס לפנייה במיידיות ולהגיב לפקודות הנהג. תחת עומס רב יחשף תת היגוי קל ועל המגבלות הרכב מעט מיטלטל על מתליו, אבל בסך הכל בהחלט מדובר ברכב מהנה.



כאמור, הביצועים סבירים בלבד ולא מדובר בחורכת אספלט. מצד שני, כאשר מביאים בחשבון את צריכת הדלק המשקל שוב נוטה לצד של ההונדה הקומפקטית. מערכת דימום המנוע בעצירה עובדת בצורה מצויינת. העבירו את הידית לניוטראל, עזבו את הקלאצ' והמנוע ידומם עצמו בעצירה. נגיעה בקלאצ' והמנוע מוכן לפעולה. לאחר נסיעה ארוכה בעומס גבוה ולפרקים ארוכים עם ארבעה מבוגרים בתא הנוסעים צריכת הדלק עמדה על 11.2 ק"מ לכל ליטר. בנהיגה מתונה, כזו שמאפיינת את הנהג היומיומי, צריכת הדלק תהיה טובה הרבה יותר. וזאת, רותי, חתיכת מחמאה לרכב משפחתי.

כאשר ההונדה התמקמה לה בחזרה בחניון היבואן נותרתי עם התהיות. ראשית, מדובר ללא ספק בגרסה הטובה ביותר של הונדה סיוויק. היא מאפילה על אחיותיה גם ביחס התמורה למחיר, גם בצריכת הדלק וגם ביכולתו של המנוע. השאלה היא האם בשוק המשפחתיות היא תחרותית - וכאן התשובה מורכבת יותר. מחיריהן של פוקוס ידנית או i30 ידנית נמוכים באופן ניכר (פער של 15 - 26 אלף שקל), וההונדה לא מתעלה עליהן באף סעיף. במחיר של משפחתית אוטומטית, רוב הציבור יעדיף את האוטומטיות. וכאן בעצם הגענו לבעיה העקרונית של הונדה בשנים האחרונות: המכוניות טובות, המוניטין מעולה והמחירים? הם לא ממש רלוונטים ביחס למתחרות. במקרה הזה מדובר בפספוס לא קטן.

לדגמי הונדה בישראל - הונדה