רכב הפנאי הותיק של הונדה שינה יעוד. הדור הנוכחי של הונדה CR-V הגיע ארצה לפני 3 שנים, עם מנוע טורבו קטן ושבעה מקומות ישיבה. לכאורה חידוש מרענן, אחרי שנים ארוכות של מנועים אטמוספריים ו-5 מושבים בלבד, אבל לא היה לו קל: עם הנתונים האלו, הוא נאלץ להתחרות בשנים האחרונות ברכבי פנאי כמו סקודה קודיאק, מיצובישי אאוטלנדר וניסאן אקסטרייל, כולם זולים ממנו בעשרות אלפי שקלים. קצב המכירות לא היה משביע רצון, בלשון המעטה.
ועכשיו ה-CR-V משנה כיוון. לשמחתם של היבואן והלקוחות, הוא זוכה להנעה היברידית - כלי חשוב בשוק הרכב של 2022. אבל במקביל הוא מאבד את שורת המושבים השלישית ונאלץ להתחרות שוב ברכבים מצליחים שחלקם זולים ממנו - הבולט ביניהם הוא טויוטה ראב 4, שאותו ניתן לקבל בסכום נמוך יותר (אך ללא ההנעה הכפולה, שמייקרת את מחירו בעשרות אלפי שקלים). גם קיה ספורטז' הצטרף לאחרונה לזירה הזו עם גרסה היברידית חדשה, אבל עוד לפני שניכנס להשוואת ולהבדלים שבין השלושה - כדאי להכיר טוב יותר את ה-CR-V ההיברידי.
לעמוד הדגם בקטלוג iCar: הונדה CR-V
הונדה CR-V, בנזין-היברידי 2.0 ליטרים, 183 כ"ס, מ-234,900 שקלים |
יתרונות | חסרונות |
נוחות נסיעה | עיצוב מיושן |
מרווח פנימי | הנדסת אנוש |
צריכת דלק | התנהגות כביש |
עיצוב
למרות שה-CR-V הזה שונה מקודמיו, קל מאוד לזהות את ההקשר המשפחתי. הסגנון אמריקאי, בהתאם לשוק היעד של הרכב: העיצוב לא מתוחכם במיוחד, אבל המימדים מורגשים וכל האלמנטים גדולים ומאסיביים - בין אם מדובר ביחידות התאורה, במראות הצד או בפסי הכרום העבים. בכלל, השימוש בכרום נעשה כאן ביד נדיבה. היינו מוותרים על "מגיני הצד" השחורים ועל המדרגות, שניהם בהתקנה מקומית.
מבפנים ישנם פסי אלומיניום שחוצים לרוחב את הדשבורד והדלתות, מסך צף קטן יחסית (7 אינץ') וקונסולת פקדים שכוללת את כפתורי בורר ההילוכים וכפתורים אחרים. המראה קצת מיושן, מזכיר הדמיות משנות השמונים של רכבי שנות ה-2000. הצבעים כהים ואיכות החומרים לא אחידה: לצד משטחים רכים ואיכותיים, פגשנו גם בפלסטיקה פשוטה יחסית ולא רק באיזורים הנמוכים ביותר.
תא הנוסעים
תנוחת הישיבה גבוהה למדי, שולטת ונוחה, על אף זווית כוונון מוגבלת של ההגה. המושבים עצמם נוחים מאוד, רכים מהמקובל אך גם תומכים היטב בגוף. היצע תאי האחסון נדיב מאוד, בעיקר בקונסולה המרכזית שמכילה חלל גדול ואביזרי פיצול וחלוקה.
על הנדסת האנוש יש לנו דברים פחות טובים לומר: אמנם, לכפתורי בורר ההילוכים הסתגלנו מהר יחסית, אך לוח המחוונים הדיגיטלי עמוס מאוד בפריטי מידע ובהתראות למיניהן, ודורש לחיצות רבות על הכפתורים שבהגה כדי לנווט בין התפריטים השונים. מסך המולטימדיה לא טוב ממנו - גם הוא עמוס בתפריטים מרובים, מגיב לאט ללחיצות וכולל כפתור פיזי בודד לעוצמת השמע.
רשימת האבזור סבירה בלבד בגרסת הכניסה, ה"אלגנס" שהתייצבה למבחן. מלבד צמד המסכים כולל המפרט גם בקרת אקלים עם פתחים מאחור, תאורת לד, חימום למושבים הקדמיים, בלם יד חשמלי עם Auto Hold, חיישני חניה היקפיים, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח וקיפול חשמלי למראות הצד.
מפרט הבטיחות כולל בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי דו-גלגלי, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים, אורות גבוהים אוטומטיים והתרעת עייפות.
גרסת הביניים "לייף סטייל" מוסיפה ריפודי עור, פנסים עוקבי פניה, מסילות גג, התרעת תנועה חוצה מאחור וניטור שטחים מתים במראות הצד.
גרסת ה"אקזקיוטיב" הבכירה כוללת גם טעינה אלחוטית לסלולארי, גג שמש פנוראמי, כוונון חשמלי למושב הנהג, חימום מושבים מאחור, תצוגה עילית, גלגל הגה מחומם ודלת תא מטען חשמלית.
המושב האחורי של הונדה CR-V הוא מהמוצלחים שפגשנו. המושב עצמו גבוה ומפתח הדלת רחב, כך שקל ונוח לחגור את הפעוטות במושבי הבטיחות. בפנים ישנו מרווח מעולה הן לרגליים והן לראש, המושב עצמו נוח וגם שלושה נוסעים יסתדרו בו לא רע. בנוסף, הרצפה שטוחה כמעט לגמרי, החלונות גדולים, פתחי מיזוג ישנם כסטנדרט וגם שני שקעי USB לטעינה, במתח גבוה יחסית של 2.5 אמפר (לעומת 1-1.5 בשקעים שמלפנים).
תא המטען גדול בהחלט עם נפח של כמעט 500 ליטרים, ועוד שפע של מקום מעל המדף הנגלל. סף הטעינה נמוך ונגיש ומצאנו גם וו תליה אחד קטן, שתי תאורות ושקע 12 וולט. גלגל חלופי אין כאן, אבל משום מה בחרו בהונדה להשאיר את הג'ק ואת מפתח הברגים.
נוחות נסיעה
הונדה CR-V שומר על האופי האמריקאי לא רק בעיצוב, אלא גם בנוחות הנסיעה. המתלים מכוילים באופן רך למדי, ויחד עם חישוקי "18 שעוטים צמיגים בחתך גבוה (235/60) מתקבלת ספיגה יוצאת מן הכלל, כמעט מול כל סוגי השיבושים. מחוץ לעיר הנוחות נותרת טובה, למעט בכבישים גליים במיוחד שם מורגש נדנוד של המרכב.
בידוד הרעשים לא רע: רעשי רוח מסוננים כמעט לחלוטין, ורק מעט רעשי צמיגים חודרים לתוך תא הנוסעים. בהאצות נשמע גם קולה של יחידת ההנעה.
מנוע ותיבת הילוכים
הונדה, כדרכה, עושה את הדברים קצת אחרת. במקום לקחת מנוע בנזין שמתחבר אל הגלגלים ולשדך לו מנוע עזר חשמלי - בחרו לשים כאן שני מנועים חשמליים שמחוברים ישירות לגלגלים, ועוד מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטרים שמבלה את מרבית זמנו כגנרטור המזרים אנרגיה לסוללות ומשם למנועים. רק בהאצות חזקות במיוחד מתחבר מנוע הבנזין באופן ישיר אל הגלגלים, ללא שימוש בתיבת הילוכים. אגב, מערכת דומה בשינויים קלים קיימת גם בהונדה ג'אז.
למנוע הבנזין הספק של 145 כוחות סוס בלבד, לצד מומנט של 17.8 קג"מ. אך הנתונים החשובים יותר הם אלה של המנועים החשמליים, שמייצרים 183 כ"ס ו-32 קג"מ, ומאפשרים ל-CR-V להאיץ ל-100 קמ"ש בתוך 8.9 שניות בגרסת המבחן.
בתנועה העירונית יחידת ההנעה נעימה לשימוש. בזמן עמידה מנוע הבנזין נח בעוד המיזוג פועל באמצעות המנועים החשמליים; בזחילה איטית מתאפשרת נסיעה בכוח החשמל בלבד למרחקים קצרצרים, אך לאחר שניות ספורות נכנס לעבודה גם מנוע הבנזין. העובדה שהכוח יורד לגלגלים דרך המנועים החשמליים וללא תיבת הילוכים, יוצרת תנועה רציפה וחלקה מאוד.
וכאשר נדרש יותר כוח, הוא ישנו. נתוני התאוצה המובטחים לא רעים, והביצועים בפועל מספקים ולמעלה מכך. רכב הפנאי המגודל מאיץ בנחישות תחת מצערת מלאה, אך בתנאים אלה מייצר גם רעש מתכתי נוכח.
במאמץ ממושך, בעקיפות ארוכות או בעליות לעיתים מתגלה מגבלת הכוח והדחף של השניות הראשונות הופך למאמצי נשימה המלווים בצליל מחוספס. אך כל עוד לא מביאים את ה-CR-V למאמצים מסוג זה, יחידת ההנעה יעילה בהחלט.
מאחורי ההגה מסתתרים מנופים קטנים לשליטה בעוצמת הבלימה הרגנרטיבית, אך גם בעוצמה הגבוהה ביותר קיבלנו בלימה חלשה בלבד, שלא מתקרבת לתחושת ה"נהיגה בדוושה אחת" המוכרת מרכבים חשמליים.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 14.2 ק"מ לליטר בנהיגה מתונה שכללה גם שעות ארוכות של נהיגת בפקקי העיר. הנתון ירד ל-12.8 ק"מ לליטר בסיכום המבחן כולו, לאחר הקטע המאומץ.
התנהגות כביש
הצמיגים הרחבים יחסית ובעיקר ההנעה הכפולה מספקים אחיזת כביש טובה מאוד, מה שמשרה תחושת בטחון על הנהג הסולידי. אך ה-CR-V לא מעורר חשק לנהיגה דינאמית: ההיגוי מעורפל, התחושות מהשלדה כמעט ולא קיימות והמתלים הרכים יוצרים רכינה מוחשית מאוד בעיקולים. לבלמים תחושה טובה, יותר מכפי שמקובל למצוא במערכות רגנרטיביות.
סיכום
הונדה CR-V, להערכתנו, לא יהפוך ללהיט מכירות גם בגרסה ההיברידית - בעיקר בגלל תג המחיר הגבוה שהוצמד לו. חבל, כי מדובר ברכב בהחלט ראוי: הוא מרווח מאוד לחמישה, מציע תא מטען גדול, נוח מאוד לנסיעה, זריז יחסית וגם חסכוני בדלק.
ברשימת החסרונות ניתן למנות את עיצוב החוץ והפנים המעט מיושן, הנדסת האנוש המורכבת, מפרט האבזור הבסיסי, ביצועי (ובעיקר צליל) המנוע תחת עומס וגם את התנהגות הכביש. אבל למרות אלו, ובזכות יחידת ההנעה המוצלחת, הנוחות המשובחת ובשל ההתייקרות שחוו המתחרים, שווה לתת לו צ'אנס.
לצפיה בכל דגמי
הונדה בישראל
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות