אי אפשר להתעלם מאופנת רכבי הפנאי. העולם נוהר אחריהם וגם אנחנו, בארץ, מצביעים לטובתם ברגליים. הנהירה הזו אינה תלויה ביכולת שטח אמיתית, אלא בעיצוב האינדיבידואליסטי ובתחושת ה'לדפוק את המערכת' ולרכוש רכב כאילו-שטח במחיר של מכונית משפחתית רגילה.
להונדה לא היתה ברירה, אבל כן היה לו מותג מוכר מן העבר שיכול היה להשתמש בו: הונדה HR-V. אז היצרן הסב את פלטפורמת הג'אז, המיקרוואן השימושי, לפורמט של רכב פנאי, עיצב אותו אחרת לגמרי והעמיס עליו אביזרים נוספים. איך התוצאה?
עיצוב
קל מאוד לזהות מבחוץ שמדובר בהונדה, בעיקר בזכות הגריל והפנסים הקדמיים הכה אופייניים לדגמי הונדה העדכניים. מעבר לזה מדובר בפרופיל הצ'באק קלאסי, רוכן לפנים וקצר מאחור. על תבנית ההצ'באק, או כמעט-קופה, שרטטו המעצבים קווים וקימורים לאורך ולרוחב וגוונו בכך את העיצוב הבסיסי הפשוט. ברכב המבחן נוספו הצללות חיצוניות על גבי חלונות הצד, וגם פסי פלסטיק על הדלתות, וכך ה-HR-V נראה מורכב, אפילו מצועצע, עוד יותר.
בתוך תא הנוסעים המצב שונה, לפחות בגרסת המבחן. את הנהג והנוסעים עוטף סביב-סביב הצבע השחור, דבר שיוצר קדרות וכבדות. הקווים פשטניים מעט, אם כי פה ושם יש הפתעות. כך שוברים שגרה חריצי המיזוג שמול פני הנוסע ליד הנהג, כך פאנל השליטה על מערכת המיזוג וכך מד המהירות המרכזי והעגול, שנהנה מפירוטכניקה מקורית וייחודית: אופי הנהיגה קובע את צבע מעגל האור שסביב מד המהירות. נסיעה חסכונית זוכה לעידוד במעגל ירוק זוהר, נסיעה חסכונית פחות תופיע בגוון כתום ונהיגה בזבזנית במיוחד תהיה סגולה.
איכות החומרים בתא הנוסעים טובה מאוד. יש כאן שילוב של פלסטיקה איכותית, לעתים מרופדת ונעימה מאוד למגע, עם חומר דמוי עור וגם בד רך וביתי. רכיבי פלסטיק דמויי ניקל מוסיפים נגיעה רצינית ומהודרת יותר. איכות החומרים גבוהה, אבל איכות ההרכבה אינה מהטובות. חלק מהרכיבים יצוקים למקומם, אבל לא מעט אחרים 'רוקדים' ואינם משדרים מוצקות.
תא הנוסעים
תפעול מערכות הנוחות הבסיסיות בהונדה HR-V טובה, בעיקר בזכות תפעול הפונקציות המרכזיות במערכת הקול, בקרת השיוט ומחשב הדרך ישירות מגלגל ההגה. השליטה היא באמצעות כפתורים ברורים וקלים להבנה ולהפעלה גם תוך כדי נהיגה, באיבוד מינימלי של תשומת לב מהכביש. יצוין שהכפתורים שעל ההגה ניתנים לתכנות כך שכל אחד יכול לכייל את השליטה בפונקציות המרכזיות שלו לפי טעמו. אהבנו.
לעומת זאת, השליטה במערכת המיזוג ובנבכי מערכת הקול מורכבות מדי לתפעול, בטח ובטח שתוך כדי נהיגה. מערכת המיזוג נהנית מפאנל מגע מודרני ומיוחד, אבל הפאנל נמוך ומרוחק מידי הנהג וכפתורי המגע כמעט שאינם אפשריים לתפעול בלי להסיר את העיניים מהכביש כדי לראות על מה לוחצים. מערכת הקול עצמה אינה מתוחכמת יותר ממערכות עדכניות שפגשנו בכמה מכוניות אחרות, אבל השוטטות בין התפריטים ואפילו הגברה והנמכה של הווליום, או הגעה לרדיו להחלפת תחנה – אינם אינטואיטיביים מספיק.
עם זאת, המערכת מציעה כמה פונקציות טובות ושימושיות, כמו מערכת ניווט מובנית של ווייז, קישוריות נוחה לסמארטפון לקיום שיחות ולהשמעת מוזיקה באמצעות בלוטות', חיבורי USB ו-AUX חיצוניים, נגינה של וידאו וטלוויזיה וגם מצלמת נסיעה לאחור.
המושבים הקדמיים מציעים מרחב גדול וטוב. עם זאת, הגישה אל המושבים מבחוץ דורשת הרמה מעט גבוהה מדי של הרגל. גם מבנה המושב אינו תומך במיוחד, לא את צדי הגוף ולא את הגב התחתון. תנוחת הנהיגה אינה אידיאלית, למרות שאפשר לכוונן הן את גובה המושב והן את עומק ההגה. לנהג ולנוסעים אין היקף יוצא דופן של אחסון, אבל אהבנו מאוד את צמד מחזיקי הכוסות שבין המושבים הקדמיים. מדובר בתא גדול ושימושי, שיכול להפוך בלחיצות כפתור למחזיק כוסות שימושי, ואם דוחסים פנימה בקבוקי שתייה גדולים, אזי מתגלה רצפה כפולה שקולטת אותם בשמחה.
הביקורת על המושבים האחוריים אמביוולנטית: הצד הפחות אהוב – העיצוב מאחור קודר עוד יותר מהעיצוב מלפנים. מול העיניים שולט הצבע השחור, וחסרים אלמנטים שיעדנו את הקדרות הזו. גם מספר תאי האחסון סביב הנוסעים אינו מרשים – מחזיק כוסות אחד לא מאוד נגיש, כיס אחד בגב המושב הימני ותאים צנועים בלבד בדלתות. יש כאן נוריות קריאה, אבל אין פתחי מיזוג.
הצד היותר אהוב – הסביבה המרווחת והיעילה. למרות עיצוב הכמעט-קופה של המרכב, היושבים מאחור נהנים ממרווח מצוין, הן לראש והן לברכיים, גם אם מדובר בנוסע גבוה שמתיישב מאחורי נהג גבוה. המושבים עצמם מעט נוקשים מדי ולא מאוד נוחים, אבל המבנה שלהם תומך די טוב בגוף הנוסעים. המושבים מתקפלים באופן כזה שמאפשר הובלת מטען גדול, כמו אופניים, במקום שורת המושבים האחורית.
תא המטען טוב מאוד. אף שמדובר בסוג של רכב פנאי, רצפת ההעמסה נמוכה ונגישה מאוד. נוסף על כך, למרות שמדובר בכלי רכב לא גדול, המרחב השימושי להעמסת ציוד גדול ונגיש כמעט כמו זה של סטיישן. אם היו שם ווים לתליית שקיות סופרמרקט, בכלל היינו מאושרים...
נוחות נסיעה
הונדה HR-V נוח מאוד, וזה אינו דבר מובן מאליו בתחום רכבי הפנאי. על שברי כביש ושאר קרעי בורות באספלט, נשמעת הפגיעה היטב, אם כי היא מרוסנת במידה סבירה בדרך לגב הנוסעים. בשאר התנאים רמת הנוחות טובה מאוד. ה-HR-V 'מגהץ' פסי האטה באופן מתורבת ונעים מאוד, כל עוד לא נכנסים בהם במהירות לא הגיונית. רמת הריסון הטובה מורגשת במהירות נמוכות וגם גבוהות.
לרמת הנוחות הטובה בעיר מצטרפת תנוחת הישיבה הגבוהה והשולטת. קל לראות את קצות המרכב והממדים יעילים לכניסה לחניות צרות. ההגה הקל, יחסית, מסייע גם הוא לנהיגה בעיר וההגבהה הקלה של המרכב יחסית למכוניות כביש סטנדרטיות, מונעת פגיעות גחון נפוצות במדרכות גבוהות.
מחוץ לעיר מצטרף לחבילה הבידוד המשובח מרוב הרעשים. רעשי כביש ורוח עוברים סינון טוב בדרך לאוזני הנוסעים ובכך הם מצטרפים לנוחות הכללית. הרעש היחיד שחודר באופן בלתי נעים הוא רעש המנוע הצורמני, בשלבים שבהם הוא נמצא במאמץ מוחשי.
מנוע ותיבת הילוכים
ובאמת מנוע ההונדה HR-V נדרש לעתים למאמץ מוחשי. רכב הפנאי מסתפק במנוע בנזין בנפח של 1,500 סמ"ק. ההספק שלו נאה, 130 כ"ס, אבל כדי ליהנות מהכוח שלו צריך להעלות אותו למאמץ רב. על המאמץ הזה שולטת תיבת הילוכים אוטומטית-רציפה. הכוח בתיבה כזו אינו מחולק למספר מוגדר של הילוכים, אלא שהמבנה שלה מאפשר אינסוף יחסי העברה. אופי צבירת הכוח יכול להשתנות בין מצב רגיל ומצב ספורט ("S"), שבו מהירות המנוע עולה לרמה גבוהה יותר, כדי לשמור על קצב התקדמות מהיר, ועל רמת רעש הרבה יותר ניכרת.
במצבים שגרתיים יותר, המנוע אינו מהחזקים, אבל מעניק כוח מספק והותר, הן להתקדמות שגרתית, הן לעקיפות והן לעליות תלולות. אופן הפעולה שלו מחוספס מעט, דבר שמורגש בעיקר במאמץ.
צריכת הדלק במהלך מבחן הדרכים היתה בסביבת 12 קילומטרים לליטר בנזין.
התנהגות כביש
כמקובל ברכבי פנאי, גם הונדה HR-V אינו מעניק שליטה מחודדת על מערך הנהיגה – בעיקר היעדר הפידבק מהכביש דרך ההגה או בהענקת חוויית נהיגה מהנה. ובכל זאת, ההתנהלות שלו בדרכים מרשימה, בעיקר יחסית לקבוצת הפנאי. ה-HR-V אוחז בכביש היטב בעיקולים ומעניין עוד יותר – הוא רוכן מעט מאוד באותם עיקולים. כך מתקבלת שליטה מצוינת בהתנהלות שלו ורמת הבטיחות בתנועה גבוהה מאוד. נוסף על כך, מערכת הבלימה מצוינת ובסופו של דבר ה-HR-V הוא בהחלט רכב שהייתי מעניק גם לנהג שאינו מנוסה.
שטח
הונדה HR-V נראה כרכב פנאי, אבל בפועל לא באמת מדובר ברכב שטח. בשבילים סלולים ונטולי הפתעות היינו בשמחה יוצאים איתו לסיבוב. לא מעבר לזה.
סיכום
התחושה היא שהונדה זורם עם אופנת רכבי הפנאי ומציע לציבור את הווריאציה שלו, מבלי שיש כיסוי ליכולת שטח – ממש כמו רבים ממתחריו. ובכל זאת, הונדה HR-V מעניק ערך מוסף לקבוצה הזו, הן בדמות מרחב פנים גדול ושימושי במיוחד, והן בדמות התנהלות מצוינת – בנוחות הנסיעה ובבטיחות וביציבות בעיקולים ובתמרוני חירום. הוא יתאים למי שמחפש כלי רכב משפחתי, על גבול המיניוואן, עם השימושיות והנוחות, וגם עם סמל המותג 'הונדה' מלפנים.
לדגמי הונדה בישראל -
הונדה
למאמר זה התפרסמו 9 תגובות