טויוטה אוריס היא מכונית משפחתית היברידית. כלומר, יש לה גם גרסת בנזין וגם גרסה היברידית - אבל הואיל ו-92% מהלקוחות בוחרים בהיברידית, אפשר בהחלט להגדיר אותה ככזו. את יחידת ההנעה ההיברידית של טויוטה אוריס אנחנו מכירים היטב, ובחנו אותה פעמים רבות בעבר - אבל במסגרת מתיחת הפנים שיפרה טויוטה את כל מה שיש ברכב למעט אותה יחידת הנעה מפורסמת.
כדי לנסות להבין מה בדיוק השתנה במסגרת מתיחת הפנים הזו, וכדי לנטרל את ההשפעה העצומה של המערכת ההיברידית על חווית השימוש ולנסות לבודד את מרכיב "האוריס" מתוך השילוב "אוריס-הייבריד" - לקחנו למבחן את שתי הגרסאות שלה, ההיברידית והבנזין, ויצאנו לכמה מאות קילומטרים של היכרות מחודשת. גרסת הסטיישן, אגב, נבחנה בנפרד.
עיצוב
טויוטה אוריס נראית יותר טוב לאחר מתיחת הפנים. יותר כמו מכונית רחבה, כבדה ורצינית, קצת גולף כזו. החזית הונמכה, הפגושים הורחבו, הפנסים הוקטנו והצללית כולה נראית יותר אלגנטית. התיקונים שבוצעו הם קלים אך חכמים, ועדיין - יש במראה שלה משהו קצת יפני-פלסטיקי.
תא הנוסעים
כאן השיפור הרבה יותר משמעותי. ממכונית מרובעת, שבלונית ומעט מיושנת, הפכה האוריס לסביבה עדכנית ומודרנית. ישנה הרגעה ומיתון בעודף הפירוט של הכפתורים, וגם שדרוג התחושה היוקרתית בזכות שימוש נרחב בדיפונים רכים וגם כמה גימורי עור. הגרפיקה על המסכים המרכזיים השתפרה מאוד - לאו דווקא בקלות הקריאה, אבל בעיצוב יותר נעים וקלאסי. המעבר מכפתורים פיזיים למשטחי מגע חיובי בהיבט העיצוב, אך פוגע בהנדסת האנוש ובתפעול תוך כדי נהיגה. מחוץ לסביבת המולטימדיה, ניכר שיפור בתפעול בקרת האקלים והכפתורים על ההגה, וגם מסך מידע חדש הצטרף במרכז לוח המחוונים. תוספת של בקרת שיוט היא יותר ממתבקשת במכונית היברידית, וגם על זה ניתן לסמן V לאחר מתיחת הפנים.
המושבים של האוריס היו ונותרו נוחים מאוד לישיבה. המושב האחורי, שהיה נקודת חולשה בולטת שלה, השתפר באופן ניכר - אם כי הוא עדיין לא ממובילי הקטגוריה. המרווח לברכיים בסדר גמור, המרווח לראש יאפשר אכלוס של נוסעים עד לגובה 1.80 מ', והספסל עצמו רחב ושטוח - כך שיהיה קל לצופף בו 3 כסאות בטיחות.
תא המטען לא השתנה מבחינת הנפח: גם בגרסת הבנזין וגם בהיברידית הוא מציע 360 ליטרים נגישים ונוחים להעמסה.
נוחות נסיעה
כאן הדעות מעט חלוקות. חובבי המתלים הרכים, בעיקר כאלו שהתרגלו למכוניות צרפתיות של פעם, אהבו את האוריס שלפני מתיחת פנים. לעומתם, חובבי המכוניות הגרמניות התלוננו על רכות יתר - ונראה שבמסגרת מתיחת הפנים הלכה האוריס לכיוונם של האחרונים. כיול המתלים הוקשח מעט, מה שאומר שהטויוטה המשפחתית מרגישה מוצקה ומרוסנת - גם אם לעיתים זה בא על חשבון ספיגה מעט פחות מושלמת של חריצי אספלט קטנים. שני הצדדים הסכימו שמדובר במכונית משפחתית נוחה מאוד לנסיעה, אף שהיא לא מרסנת בצורה מושלמת ועדיין קצת מיטלטלת אחרי רצף שיבושים.
בידוד הרעשים, עוד נקודת תורפה בולטת לפני מתיחת הפנים, עבר שיפור דרמטי. גם בגרסת הבנזין ובוודאי שבהיברידית, טויוטה אוריס היא מכונית שקטה מאוד - ורעש יופיע מכיוון תיבת ההילוכים רק תחת מאמץ.
מנוע ותיבת הילוכים
כאן מתפצל המבחן לשניים. למרות שהמנועים לא עברו שינויים, בכל זאת מדובר בשתי יחידות הנעה שונות שכדאי לסקור בנפרד.
מנוע הבנזין, בנפח 1,600 סמ"ק, מציע הספק של 132 כ"ס ותאוצה של 11.1 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. הביצועים שלו טובים למדי, ואופן הפעולה החלק של הגיר הרציף הופך את יחידת ההנעה הזו לנעימה מאוד בתנועה עירונית שגרתית. התיבה מגיבה היטב ובמהירות לפקודות דוושה, מביאה את המנוע במהירות לתחום היעיל שלו ומסייעת להשגת הביצועים כשצריך - ואלו של האוריס הבנזינית מרגישים עדיפים על פני ההיברידית, גם אם מדידת התאוצות אומרת אחרת. השיפור בבידוד הרעשים של תיבת ההילוכים ובכלל הופך את האוריס למכונית שנעים הרבה יותר "ללחוץ" עליה, כזו שלא נשמעת נאנקת תחת עול הסל"ד ומרגישה בטוחה גם במהירויות גבוהות.
יחידת ההנעה ההיברידית, עליה כבר נאמר כמעט הכל, מורכבת גם פה ממנוע בנזין בנפח 1,800 סמ"ק וממנוע עזר חשמלי. יחד מפיקים השניים 136 כ"ס, ויודעים לייצר גם ביצועים טובים כשצריך. הכוח של המנוע החשמלי מגיע כבר בסל"ד אפס, והתאוצה המתקבלת טובה מאוד. נדמה שבמסגרת מתיחת הפנים קיבלה האוריס ההיברידית אופי קצת יותר "נשכני", עם תגובת דוושה חדה ומהירה מבעבר וזמינות כוח עדיפה. אבל בהנחה ולא קונים מכונית היברידית בשביל תאוצות מסמרות שיער, נספר כי כמו בעבר יודעת האוריס להתנייד על חשמל בלבד במהירות עירונית, לנצל עד למקסימום את המצברים ולייצר תנועה חרישית ומיוחדת במהירויות נמוכות. מעבר לפן של החסכון, יש פה חווית שימוש שונה לגמרי ונעימה הרבה יותר מזו של גרסת הבנזין.
צריכת הדלק בגרסת הבנזין אכזבה אותנו בעבר, וגם כיום לא הצלחנו לחלץ ממנה יותר מ-10.5 ק"מ לליטר. ההיברידית כמובן חסכונית הרבה יותר, ואיתה מדדנו כמעט 18 ק"מ לליטר. צריך לציין ששתי המכוניות היו חדשות לחלוטין בעת המבחן, וסביר להניח שצריכת הדלק שלהן תשתפר בהמשך.
התנהגות כביש
אחרי ביקורות חוזרות ונשנות, טויוטה החליטה לטפל במערכת ההיגוי של האוריס. ההגה המנותק והעמום של הדור היוצא הוחלף בהגה עם משקל נכון ודיוק, אך עדיין אין לו היזון חוזר ולו המינימלי ביותר. אחיזת הכביש טובה, אולי מעט יותר טובה מבעבר, כך שהאוריס היא מכונית בטוחה - אם כי לא מספיק מהנה בכבישים מפותלים ובטח לא מציגה נטיות ספורטיביות כמו חלק ממתחרותיה.
סיכום
טויוטה אוריס עברה מקצה שיפורים מתבקש. היא נאה יותר מבחוץ אבל בעיקר מבפנים, נוחה יותר (לפחות בכבישים בין עירוניים) והרבה הרבה יותר שקטה. השינויים האלה מספיקים לה בכדי להישאר בצמרת קבוצת המשפחתיות, אך למרות המחמאות בתחומים האחרים - טויוטה אוריס תמשיך להיות בראש ובראשונה "משפחתית היברידית", לפני כל תיאור אחר. יחידת ההנעה החסכונית היא נקודת החוזקה הבולטת ביותר שלה, והיא הסיבה שגם בעתיד ימשיכו כמעט כל הלקוחות לבחור בגרסה הזו.
לדגמי טויוטה בישראל -
טויוטה
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות