קשה לציין טנדר מפורסם יותר מטויוטה היילקס, לפחות מחוץ לארה"ב. הטנדר היפני תמיד נהנה מתדמית של רכב אמין ויעיל בצורה בלתי רגילה, אבל כמה פרקים של "טופ גיר" הפכו אותו לרכב שאי אפשר להרוג ומסע נוסף לקוטב שיכנע שמדובר בכלי רכב שיכול לעבור הכל. אבל ההיילקס הוא לא רכב זול, ולכן הוא תמיד היה רכב למי שמוכן להשקיע בטנדר שלו ולא לכל מי שצריך ארגז עם גלגלים. מי שהחליט לקנות אותו ידע שהוא יקבל רכב עבודה מצוין, אך גם כזה שקצת חסר לו כוח. כך היה במהלך השנים.
מתיחת הפנים של הטנדר היפני, אירוע מעניין בפני עצמו, הייתה ההזדמנות לצייד אותו במנוע חדש, בנוסף לזה הקיים. הנפח גדול יותר וההספק גדול הרבה יותר - ועכשיו, עם 54 סוסים נוספים באורווה, ההיילקס בא להוכיח שהוא גם טנדר חזק ולא רק יעיל.
מתיחת הפנים הפכה את רכב העבודה הקשוח לקשוח בהרבה. כן, החרטום של הדגם שהושק ב-2016 לא היה ממש מרשים. הדגם המחודש, לעומת זאת, נראה הרבה יותר רציני. המראה החדש נובע מהרבה פלסטיק שחור שהושקע פה אבל התוצר בהחלט שווה את זה. הגריל עכשיו מרגיש ענק בזכות פלסטיק שחור במרכז ומסגרת כסופה מסביב. פנסי הערפל הקטנים והפנסים הראשיים זכו לעיצוב מתוחכם יותר, וקשתות הגלגלים זכו לגימורים שחורים סביבן. רכב המבחן הגיע גם עם קשת שחורה וגדולה ומגיני גחון. גרסת המבחן הבכירה מגיעה עם חלונות מושחרים, מדרגות צד וחישוקים כהים שתורמים למראה.
המסקנה? אם אתם רוצים רכב שטח קשוח ומרשים למראה, כמה קילוגרמים של פלסטיק ודלי של צבע שחור יעשו את העבודה.
תא הנוסעים
סליחה, טעות. הנוסחה הזאת עובדת רק לחלק החיצוני. גם בפנים הכל שחור והכל מפלסטיק – התוצאה אולי מעט ספרטנית, אבל בהחלט תבהיר שהרכב נועד למטרות עבודה. לא מדובר במשהו חריג בעולם רכבי העבודה אז נניח להיילקס כאן.
במסגרת מתיחת הפנים הרכב זכה לשדרוג של מערכת המולטימדיה. מסביב למסך המולטימדיה, שגודלו 8 אינץ', יש מסגרת כסופה וחביבה שנראית כמו הדבר הכי היי-טקי בהיסטוריה של ההיילקס. משני צידי המסך יש כפתורים פיזיים שהחליפו את כפתורי המגע שהיו שם קודם – זה מקל מאוד על התפעול של מסך המגע, במיוחד לאנשי עבודה שלפעמים נכנסים לרכב עם ידיים בוציות או עם כפפות. האייקונים בתוך מסך המגע גדולים וברורים. בנוסף יש תמיכה בקישוריות אנדרואיד אוטו או אפל קארפליי.
תנוחת הישיבה גבוהה באופן יחסי והראות החוצה מעולה. קל מאוד לראות את קצות מכסה המנוע, ובזכות קו חלונות נמוך וחלון אנכי יחסית קל להבין איפה קצוות הרכב נמצאים בכל רגע נתון. זה חשוב במיוחד בשטח ובעיר. גם כשמביטים אחורה, פשוט מאוד להבין איפה הטנדר נגמר.
כאן גם מצטרפת מצלמת רוורס שמסייעת. המצלמה מציגה זווית רחבה אך קצת קשה להבין מהתמונה מה המרחק האמיתי בין החפצים השונים או מה המרחק האמיתי של קצה הרכב ביחס אליהם. חיישני חנייה היו מסייעים.
אם כבר מדברים על אבזור, אז נציין שכניסה והנעה ללא מפתח לא תמצאו כאן, ובלם היד הוא פיזי ולא חשמלי (וברכב כזה זאת לא בעיה). מצד שני יש בקרת אקלים, מראות מתקפלות חשמלית, חישוקי 17 אינצ' והרבה ציוד בטיחות חשוב: בקרת שיוט אדפטיבית מעולה, התרעה על סטייה, בלימת חירום אוטונומית, מערכת לזיהוי תמרורים ובקרת סטיה מנתיב עם תיקון אקטיבי.
התרעת הסטיה טובה ופועלת בדיוק מתי שצריך, אך תיקון הסטייה לעומת זאת עובד אחרת. בהיילקס יש מערכת Yaw Control אשר אחראית על החזרת הרכב לנתיב, אך לא באמצעות תיקון ההיגוי אלא באמצעות הפעלת הבלמים בגלגל המנוגד. כנראה שיש היגיון מאחורי ההחלטה הזו, אך הביצוע שלה מול הנהג לא מוצלח. לעיתים, כשההגה מכוון לצד אחד הרכב יכול לסטות לכיוון השני. כשזה קורה דרך ההגה העניין ברור לגמרי לנהג, אבל כשאותו הדבר קורה ללא קשר למצב ההגה הדבר מבלבל ומרגיש כמו אובדן אחיזה. אחרי כמה פעמים פשוט ביטלנו את המערכת.
שימו לב - רוב האבזור מוצע בגרסאות היקרות ואילו הגרסאות הפשוטות מגיעות כמעט בלבוש אדם וחווה.
תאי אחסון לא חסר בהיילקס. יש שני תאי כפפות, מחזיקי כוסות נשלפים במקומות הנוחים ביותר, תאים בדלתות ותא גדול בין המושבים. המושבים עצמם קצת נוקשים אבל הם תמכו באופן נפלא בנסיעה ארוכה במיוחד ויהיו טובים גם למי שפוקד שטחים יותר מאתגרים על בסיס קבוע.
מתיחת הפנים, כצפוי, לא פתרה את עניין המושב האחורי. המושב עצמו זקוף מדי ולא היינו רוצים לבלות בו נסיעות ארוכות. מרווח הרגליים עוד סביר אך המרווח לראש יספיק למי שגובהו ממוצע ומטה. אפשר להושיב פה שלושה מכיוון שהמושב די רחב.
נוחות נסיעה
מתיחת פנים היא הזדמנות נפלאה לשפר כיול מתלים כשצריך. בטנדרים לכאורה תמיד צריך – כי מתי לאחרונה נסעתם בטנדר עבודה נוח, להוציא משאיות אמריקאיות שמגיעות בצורת טנדר? העניין הוא שמדובר ברכב עבודה, כזה שאמור לאכול שטח, לספוג מהלומות ולהמשיך לנסוע כאילו אין מחר – הוא לא אמור להיות נוח.
ובכל זאת, בטויוטה מבטיחים שההיילקס זכה לכיול מתלים שהופך אותו ליותר נוח. מהתחושות שלנו ניתן לומר שהוא מעט התרכך. פה ושם איזו מהמורה עוברת בצורה קצת יותר אלגנטית ומטופלת באופן מעט יותר מתחשב. מצד שני, שלדת הסולם הקשוחה מוודאת שעל כל אחת כזאת, יגיעו כמה פחות נעימות – וככל שהשיבושים מתאחדים ויוצאים למאבק משותף כנגד הטנדר, כך יכולתו להתמודד איתם מצטמצמת.
מחוץ לעיר הוא מוצלח יחסית לטנדרים וכל עוד לא מדובר במהמורה בולטת מדי ההיילקס כנראה יטפל בה באופן סביר. בידוד הרעשים, מנגד, בהחלט טוב. ניתן לנסוע די מהר בלי לשמוע אי אלו רעשי רקע. רעשי רוח מנוטרים די טוב עד למהירות כביש 6 ומעלה, רעשי דרך קיימים אך ממש לא בולטים ורעשי מנוע תשמעו בהאצה.
מנוע ותיבת הילוכים
לטויוטה היילקס יש מנוע חדש. מדובר בחתיכת בשורה, כי עד היום ההיילקס תמיד היה מהחנונים של החבורה – אלו שעושים קריירה בזכות השכל שלהם ולאו דווקא מהשרירים. פתאום הגיק הממושקף חזר מהחופש עם שרירים משורגים וחולצה צמודה. עדיין, רוב הגרסאות מגיעות עם אותו מנוע 2.4 ליטרים מוכר שמספק 150 כ"ס; הגרסאות האלו יהיו בדיוק מה שאתם מצפים מטויוטה היילקס. אבל הגרסה הבכירה - ממש לא.
עם 204 כוחות סוס, ברור שיש פה רכב הרבה יותר חזק - אבל הנתון הזה לא מספר את כל הסיפור. לרכב יש בגרסה הזו 51 קג"מ, והם זמינים כל הטווח שמ-1,600 ועד 2,800 סל"ד. כתוצאה מכך המנוע גמיש מאוד, אפילו בהשוואה למנועי טורבו דיזל אחרים. שיא ההספק מגיע ב-3,000 סל"ד מאוד מוקדמים אך הוא נשמר כל הדרך עד 3,400 סל"ד כך שהאזורים בהם המנוע הזה נמצא בשיאו משתרעים הרבה מעבר למקובל.
על הכביש הדבר בא לידי ביטוי כבר בלחיצת הדוושה הראשונה. את מרבית המבחן העברנו במצב Eco וגם שם למנוע אין שום בעיה להוציא את הרכב לעקיפה או לטפס בעלייה בקצב חסר אחריות. נכון, בלי טון של חומר מאחורה באמת שלא מדובר בעניין מורכב, אבל הטנדר קורע את אחיזת הצמיגים גם במהירויות גבוהות. אם תעברו למצב Power העוצמה תגיע מהר יותר ובאופן עוד יותר החלטי עם תגובת דוושה מהירה וחדה. כאן, גם תוספת של כמה מאות קילוגרמים מאחור לא ממש תפריע לרכב המגודל להתקדם בזריזות.
לרכב יש תיבת הילוכים אוטומטית בעלת 6 יחסי העברה. היא לא הכי מהירה בסביבה אבל ביחד עם כל הכוח היא בהחלט עושה את עבודתה נאמנה ובאופן יעיל. בסופו של המבחן ועם כל הכוח, הרכב מספק כ-10 ק"מ לליטר בשיוט רגוע ובסוף מבחן מאומץ וארוך הוא מסיים עם נתון של 8.5 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
כאן יש הרבה מה להגיד כי הכוח הרב מביא עימו גם כמה אתגרים. הטויוטה כאמור גבוה מאוד ועם מתלה מעט יותר רך מבעבר. הדבר מוביל לנטייה של ההיילקס לרכון בסיבובים. לא מדובר במשהו מפחיד או חריג אך הוא עדיין משחק תפקיד ודורש האטה בהגעה לסיבובים. ובדרך כלל תגיעו אליהם מהר מהצפוי.
האחיזה טובה ביחס לרכבי עבודה עם ארגז מאחורה, אבל גם כאן היא עשויה להפוך לתת היגוי די ברור. כשהבלמים נקראים לדגל הם מעניקים תחושה מעט ספוגית אבל אחרי שעוברים את התחום המעורפל הם הופכים החלטיים יותר.
שטח
ההיילקס יוצא משערי המפעל כשהוא מוכן היטב לשטח. הוא מגיע כסטנדרט עם צמיגי 50:50, מיגון גחון, הילוך כוח ונעילה לדיפרנציאל האחורי. גם מרווח הגחון שלו גדול למדי, עם לא פחות מ-31 ס"מ. כל העזרים האלו, יחד עם זוויות מרכב מצוינות ומהלך מתלה ענק, מאפשרים להיילקס להתקדם בכל מקום בלי בעיה מיוחדת. הוא מרגיש פחות פגיע, ומטפס בקלות כמעט בכל מקום.
הטיפול של המתלים בשבילים קלים טוב יחסית אבל כדאי להאט לפני מהמורות יותר רציניות.
סיכום
מתיחת הפנים של טויוטה היילקס, ובעיקר גרסת ה"אדוונצ'ר" עם המנוע החדש, מצליחה לגעת כמעט בכל נקודת החולשה של הרכב. הטנדר היפני נראה טוב בהרבה, הוא מציע ביצועים מרשימים, נוח מעט יותר, יש לו מערכת מולטימדיה טובה ואבזור סביר ומעלה. ממתיחת פנים לא ניתן לבקש יותר מזה - וכך מצליח ההיילקס להגיע בעמדת מוצא משופרת אל הקרב מול איסוזו די מקס החדש.
לצפייה בכל דגמי טויוטה בישראל
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות