במסגרת מתיחת הפנים של האיוניק, זכתה הגרסה החשמלית שלה לתוספת של כ-30% לקיבולת הסוללה, שמביאה אותה לטווח מוצהר של 311 קילומטרים - נתון דומה לזה של פיג'ו 2008 החשמלי או GAC GE3, וגם כזה שנמצא בטווח העליון של הרכבים החשמליים הנמכרים בישראל (מחוץ לתחום היוקרה). אבל זה לא הכל: ביונדאי איוניק EV חלו עוד כמה שינויים מעניינים, שהופכים אותה למוצר בהחלט מסקרן בזירה ההולכת ומתמלאת של כלי הרכב החשמליים. אחרי כמה מאות קילומטרים של נהיגה בדגם המחודש, יש לנו כמה תובנות חשובות לחלוק איתכם.
יונדאי איוניק היא מכונית נאה גם בגרסתה הרגילה וגם בגרסה החשמלית. לא מדובר בג'יפון מושך מבטים אלא במכונית משפחתית רגילה עם כמה נגיעות של חשמל בדרך. ההבדל המרכזי לעומת הגרסה ההיברידית והנפוצה הוא בגריל הקדמי, שבגרסה החשמלית הוא מתפנה לטובת פלסטיק מעוצב שסוגר את הפתח ומסייע לאווירודינמיות של הרכב. העיצוב של המשטח הזה הפך ליותר מתוחכם במסגרת מתיחת הפנים. גם תאורת היום, חישוקי הגלגלים ויחידות התאורה מאחור זכו לעיצוב מעודכן.
תא הנוסעים
ההבדל המרכזי בין האיוניק שטרום מתיחת הפנים לבין זו המעודכנת הוא במסך המולטימדיה. בגרסה החדשה ישנו מסך מקורי ו"צף" – כלומר ניצב מעל "קו הרקיע" של לוח המחוונים. בדגם היוצא המסך היה בהתקנה מקומית ובמיקום נמוך יותר. גם פקדי המיזוג קיבלו עיצוב שונה, ומתוך פתחי האוורור יוצא קו אופקי שנמתח לרוחב הדשבורד.
בגרסה נטולת המזהמים אין גם בורר הילוכים, והמקום שנחסך הופך לבור גדול שנוצל לטובת אחסון, אך את השטח הענק היה אפשר לנצל כדי למקם יותר תאים שימושיים. העברת ההילוכים עצמה (כמו לפני מתיחת הפנים) מתבצעת מ-4 כפתורים שנמצאים בין המושבים בנקודה גבוהה ונגישה. הכפתורים פחות נוחים לשימוש שוטף לעומת פתרונות כמו גלגלת או ידית הילוכים מסורתית.
האבזור עצמו עשיר ושופע. את האיוניק החשמלית אפשר לקבל רק ברמת אבזור אחת, שכוללת בין היתר כניסה והנעה ללא מפתח, כיוונון חשמלי למושב הנהג, חימום מושבים קדמיים, חימום לגלגל ההגה, בלם יד חשמלי + פונקציית Auto Hold וטעינה אלחוטית לסלולארי. התפעול עצמו נוח למרות שמסך המולטימדיה החדש לא תמיד מספיק מהיר ולא הכי אינטואיטיבי, אך מציע קישוריות Android Auto ו-Apple Car Play.
אבזור הבטיחות מרשים מאוד וכולל את כל הדברים החשובים: בלימה אוטונומית (+ זיהוי רוכבי דו גלגלי והולכי רגל), תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, מעבר אוטומטי לאור גבוה ועוד.
תנוחת הישיבה ממוצעת לקטגוריה ואולי מעט נמוכה. המרווח ליושבים מלפנים מעולה ויש מקום לרגלים ולראש בשפע. המושב עצמו גדול יחסית והוא תומך ונוח גם בנסיעה ארוכה.
מאחור המרווח לרגליים טוב, אך המרווח לראש מעט פחות מוצלח בגלל הגג המשתפל. תא המטען קטן ב-80 ליטר מזה של הגרסה ההיברידית. התא עצמו נגיש מאוד בזכות דלת חמישית ענקית ויש תא מתחת לרצפה שמאפשר להכניס עוד ציוד, אך גלגל חלופי לא תמצאו כאן.
נוחות נסיעה
האיוניק החשמלית הרגישה לנו פחות נוחה מאחות ההיברידית – והסיבה לכך נמצאת כנראה במיקום הסוללה. הרבה מכוניות חשמליות מאחסנות את הסוללה הגדולה מתחת לרצפה באופן אחיד. הסוללה של האיוניק – ונרחיב על זה בהמשך – עוטפת את הסרן האחורי. בגלל המבנה הייחודי של האיוניק החשמלית, את המתלה הרב חיבורי – שמעניק בדרך כלל נוחות נסיעה טובה – החליפו בגרסה החשמלית במתלה פשוט מסוג קורת מתח שתופס פחות מקום. נוחות הנסיעה נפגעת כתוצאה מכך, והאיוניק החשמלית מרגישה יותר עסוקה על שיבושים, בעיקר בחלקה האחורי.
אותו מחסור בשיכוך מורגש גם מחוץ לעיר, אך במידה שולית בהרבה. במפגשים עם פגם רציני יכול להיות שתהיה תנועה פחות אלגנטית של המתלה אך המכונית יותר נוחה ביחס למצב בנסיעה עירונית.
בידוד הרעשים הוא נקודה מעניינת במכוניות חשמליות. מצד אחד, אין רעשי מנוע. מצד שני, זה אומר שרעשים אחרים יותר נוכחים. על משטחים מאוד רעים בולטים רעשי הכביש, אבל אם תישארו בעיקר על כבישים איכותיים הם לא ממש יפריעו. רעשי רוח מורגשים במהירויות בין עירוניות וכאן ללא ספק "אשם" המנוע החשמלי השקט.
יחידת הנעה
מתיחת הפנים הובילה לשני שינויים משמעותיים ביחידת ההנעה של ה-EV. הראשונה היא הגדלת הסוללה. הבטריה באיוניק צמחה מקיבולת של 28 קוט"ש ל-38.3 קוט"ש. במקביל המנוע החשמלי מפיק יותר כוח – 136 כוחות סוס לעומת 120 בגרסה הקודמת.
עם גידול של 35% בקיבולת הסוללה אפשר היה לצפות לגידול דומה בטווח הנסיעה של הרכב. הטווח של הגרסה הקודמת היה 280 ק"מ, כך שהסוללה החדשה אמורה להעניק טווח של כ-375 ק"מ. אבל דף הנתונים מספר סיפור מעט שונה – רק 311 ק"מ מובטחים. הסיבה? שיטת המדידה השתנתה. NEDC, השיטה הקודמת הייתה מאוד לא מדויקת והיא הוחלפה במדידה חדשה – WLTP. לפני המדידה החדשה נהיגה משולבת תביא לטווח האמור ונסיעה עירונית תשיג למעלה מ-400 ק"מ של טווח חשמלי.
יחידת ההנעה החדשה מרגישה גמישה מאוד. האיוניק החשמלית מאיצה בנחישות ומגיעה למהירות בין עירונית בקלילות. 30 קג"מ מספיקים כדי לאתגר את הצמיגים הקדמיים ביציאה מהרמזור. באמצעות משוטים מאחורי ההגה תוכלו לקבוע את עוצמת הבלימה הרגנרטיבית (אחזור אנרגיית הבלימה של הרכב), אך גם במצבה הקיצוני ביותר היא לא מאפשרת נהיגה "בדוושה אחת". אם תעזבו את דוושת התאוצה המכונית תאט באופן ניכר אבל לא יהיה אפקט בלימה אגרסיבי כמו שיש בהרבה מכוניות חשמליות אחרות.
היצרנית מבטיחה צריכת חשמל של 138 וואט לק"מ. הנסיעה שלנו התחילה בסיבוב עירוני שכלל צילומים, עמידה ממושכת והרבה זמן מזגן. בתוואי הזה היא הגיעה לכמעט 200 וואט לק"מ. בנהיגה עירונית / פרברית רגילה הצריכה ירדה משמעותית אל מתחת ל-130 וואט לק"מ. בסופו של המבחן שכלל בעיקר נסיעה פרברית ונסיעה בין עירונית בקצב מתון יחסית, צריכת החשמל הסופית עמדה על 139 וואט לק"מ (13.9 ל-100 ק"מ), כמעט זהה להבטחת היצרן.
צריך לזכור כי ברכב חשמלי ההשפעה של מהירות הנסיעה קריטית אפילו יותר לעומת רכבים עם מנועי בעירה פנימית. כל עוד תשמרו על קצב של 100 קמ"ש פחות או יותר, תגלו שהטווח המוצהר ריאלי בהחלט. אבל ברגע שמתחילים להאיץ בתכיפות, לעקוף במהירות ולשייט במהירות שעולה על 110 קמ"ש – או אז הטווח מתחיל להתקצר בקצב ניכר. למרבה המזל, האיוניק מציעה אפשרות לטעינה מהירה. בכ-30 דקות של טעינת DC תוכלו להוסיף כ-200 ק"מ לטווח.
התנהגות כביש
לפני שנסביר לעומק את המאפיינים הספציפיים של האיוניק החשמלית, נציין כי מדובר ברכב צפוי ובטוח עם אחיזה משביעת רצון ורמת בטיחות גבוהה, הן בהיבטים של התנהגות הכביש והן בהיבטים של מערכות הבטיחות. יש כאן מאפיינים ייחודיים למכונית חשמלית אך לא מדובר בחוויית נהיגה שונה בשום אופן ממכונית רגילה.
סיפרנו קודם על המבנה הייחודי של הסוללה, שעוטפת את המתלה האחורי וממוקמת מתחת לתא המטען. המבנה הייחודי הזה משנה את האיזון ואת חלוקת המשקל שהכרנו באיוניק ההיברידית. עוד עובדה חשובה היא שהגלגלים שמניעים את הרכב הם הגלגלים הקדמיים.
נתחיל בשיעור פיזיקה קצרצר: כאשר אתם מאיצים, המשקל של הרכב שלכם עובר לאחור. זאת הסיבה שהאצה בסיבוב גורמת לתת היגוי – שכן הגלגלים הקדמיים, אלו שמכוונים את הרכב, באים בפחות מגע עם הכביש.
ליונדאי היו סיבות רבות למקם את הסוללה הכבדה מאחור, אך הבחירה הזאת מכתיבה תת היגוי בולט. לאיוניק צמיגים סבירים בלבד, והמון מומנט מגיע אל הזוג שמלפנים. התוצאה: הכוח גורם להם לאבד אחיזה בקלות והמשקל מאחור מקשה על השגת האחיזה בחזרה. מאותן סיבות פחות או יותר גם ההגה מרגיש מעט מנותק.
הבלמים מתנהלים באופן בינארי, כאשר יש הבדל ברור מאוד בין שלב אחזור האנרגיה לשלב הבלימה באמצעות הדיסקים / רפידות. הפער הופך את הבלימה לפחות צפויה והדרגתית.
ואחרי כל מה שאמרנו, ביחס להרבה חשמליות אחרות אפשר להגיד שהאיוניק עדיין מרגישה כמו מכונית משפחתית רגילה. הגה מנותק ותת היגוי אלו מאפיינים שאנחנו פוגשים גם ברכבים משפחתיים אחרים, ואילו בלמים לא אחידים הם דבר נפוץ ברכבים היברידיים.
סיכום
יש לא מעט נקודות שחשוב להכיר כשמתלבטים אם לרכוש רכב חשמלי. הטווח עדיין לא מושלם, היכולת הדינאמית לא מבריקה ותא המטען במקרה של האיוניק מעט קטן. ואחרי כל זה, האיוניק החשמלית היא מכונית נהדרת. היא נהנית כמעט מכל היתרונות המוכרים מהגרסה ההיברידית, וככל שזה נוגע לשקט ולזמינות הכוח, היא אפילו טובה יותר ממקבילתה מונעת הבנזין.
הטווח שלה יתאים גם למי שנוסע הרבה מעל הממוצע - למשל, גר בחיפה ועובד בתל אביב; הטעינה המהירה תאפשר גם מסעות ארוכים יותר בתכנון מתאים, והמצב ישתפר ככל שתושלם פריסת עמדות הטעינה בישראל.
הטבת שווי השימוש מקזזת את פער המחיר עבור מי שיקבל אותה כרכב ממקום העבודה, ועלות החשמל הנמוכה הופכת את כל החבילה למשתלמת מאוד: טעינה של סוללה מלאה במחירי החשמל הנוכחיים עולה כ-21 שקלים ומאפשרת נסיעה למרחק של כ-300 קילומטרים. מרחק דומה באיוניק היברידית יעלה 82 שקלים, ובמכונית שגרתית עם צריכת דלק של 12 ק"מ לליטר נשלם 137 שקלים על נסיעה למרחק שכזה.
כשהעלויות האלו מגיעות עם מעט מאוד פשרות בתחומים אחרים, לאיוניק המעודכנת יש סיכוי לרכב החשמלי שיפרוץ את הדרך ויהפוך את ההנעה הירוקה לנחלתם של רבים.
לצפייה בכל דגמי יונדאי בישראל
פורסם לראשונה ב- 29.09.20
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות