בשנים האחרונות אנחנו חווים לא רק עליה בכמות הדגמים המצטרפים לקטגוריית הגי'פונים הקטנים, אלא גם מגמה של שיפורים משמעותיים ברמת המוצר בקטגוריה זו. השיפור העקבי באיכות מאפשר לחלק מהג'יפונים הקטנים להציע תחליף ראוי למשפחתית המסורתית - למשל במקרים של סקודה קאמיק, פיג'ו 2008 או רנו קפצ'ור. התוצאה היא שההבדלים בין הקטגוריות השונות מיטשטשים ועיקר ההבדל נותר במימדים החיצוניים ובמרווח הפנים. כך שבמידה ומרווח הפנים הוא לא התכונה המהותית ביותר מבחינת הרוכש, לרוב הפשרה כבר לא משמעותית במישורים האחרים.
יונדאי קונה כבר למדה מניסיונן המוצלח של קודמותיה (טויוטה C-HR וניסאן ג'וק) שעיצוב מושקע הוא עוד קלף חשוב בדרך להצלחה. צריכת דלק חסכונית היא יתרון משמעותי אפילו יותר, כך שחזרתה של הגרסה ההיברידית לאחר מתיחת הפנים - בימים בהם מחירי הדלק משתוללים - היא בשורה מצוינת מבחינתה של יונדאי. אז איך היא?
כאמור, העיצוב החיצוני מהווה כאן עניין מהותי. לכן לא מפתיע שלמרות שהושקעו תשומות רבות בתחום זה כבר בתחילת דרכה של הקונה, מצא היצרן לנכון להמשיך ולהשקיע בעיצוב גם במסגרת מתיחת הפנים. לטעמנו, טוב שכך. במיוחד לאור הטיפול המשמעותי בגזרת החזית, שם התוצאה מחמיאה לקונה הרבה יותר מבעבר. עומס האלמנטים הוסר והמראה עכשיו זורם ונקי יותר, החזות המתגבשת מעט ספורטיבית ובעיקר הכל נראה הומוגני ומאורגן יותר.
בשאר הגזרות לעומת זאת, הסתפק היצרן בנגיעות קלות בלבד כך שהמראה הכללי נותר דומה. כשנכנסים פנימה אל הקונה ההבדלים כבר כמעט ולא קיימים: כן אפשר להבחין בצג המרכזי השונה ופתחי האוורור המשודרגים בעיצוב במראה טורבינה, ובעיקר בצג הדיגיטלי הנוסף שמחליף את לוח המחוונים המסורתי. איכות החומרים לא מתעלה וישנו שימוש נרחב בפלסטיקה נוקשה ובגווני אפור, כך שלמרות הפוטנציאל הקיים, התחושה בתא הנוסעים פשוטה ביחס לסטנדרט המרשים שחלק ניכר מהקטגוריה מכתיב בימים אלה. מה שכן, איכות ההרכבה טובה וכך גם תחושות הכפתורים ותפעול המערכות השונות.
תא הנוסעים
הגישה למושב הנהג נוחה, למרות שלא מדובר ב-SUV מהגבוהים בחבורה. מושב הנהג נוטה לצד הקשיח ודי פשוט במבנהו ואפילו אינו מציע כרית מתכוונת לתמיכה בגב התחתון, אך מעבר לזה אין תלונות והתמיכה הכללית נאותה. השליטה על המערכות השונות קלה ולא מצריכה זמן או מאמץ בלמידת התפעול. תצוגת לוח המחוונים הדיגיטלית אמנם ססגונית אך לא חוטאת בעומס מידע וגם כאן קל למדי להתמצא ולהשיג את המידע הדרוש לנהג בכל רגע נתון.
נכון לעכשיו, כשהגרסה ההיברידית הצטרפה להיצע הגרסאות, מוצעות לא פחות מתשע אופציות של הקונה. שלוש מתוכן הן גרסאות היברדיות כשההבדל ביניהן הוא מבחינת אבזור ומראה. גרסת ה-Prestige הנבחנת כאן היא האמצעית בין השלוש. רמת האבזור מרשימה, אך בולטת בהיעדרה בקרת שיוט אדפטיבית - מערכת שחסרה בכל גרסאות הקונה. מה כן יש? בקרת סטיה מנתיב עם היגוי אקטיבי, זיהוי רכב בשטח מת, התרעה ובלימה לתנועה החוצה מאחור, התרעת עייפות, אורות גבוהים אוטומטיים והתרעה על תחילת התנועה של הרכב מלפנים. ברשימת אביזרי הנוחות נזכיר את המערכת לכניסה והנעה ללא מפתח, מראות הצד המתקפלות חשמלית וכן את לוח המחוונים הדיגיטלי.
תא הנוסעים, בהתאם למימדים החיצוניים, מעניק מרווח טוב יותר בהיבט האורך אך פחות בהיבט הרוחב. עבור ארבעה נוסעים מרווח הפנים יהיה מספק. נוסע חמישי במרכז הספסל יסב חוסר נוחות ליושבים בצדדיו ויחוש יותר משניהם בצפיפות. מיזוג עדיין אין מאחור, אך יש שקע USB בודד.
תא המטען נע בטווח שבין סופר מיני למשפחתית עם נפח של 374 ליטרים. לאחר קיפול הספסל האחורי אפשר לייצר נפח אחסון של 1,296 ליטרים.
נוחות נסיעה
מידת הצמיגים בגרסה הנבחנת אינה צנועה, עם קוטר חישוק של 18 אינץ'. אבל למרות הנתון שמאתגר את היכולת לספק נוחות נסיעה גבוהה, הקונה מפתיעה ברוב תנאי הכבישים באיכות נסיעה טובה למדי, גם בעיר ואף יותר מחוץ לעיר. למרות הנטייה לצד הקשיח בסקאלת כיול המתלים, הבאמפים העירוניים נספגים די באדישות וכבישים מהירים ואיכותיים מאפשרים ליהנות מנוחות ואיכות נסיעה טובות.
במהירויות גבוהות ובסלילה פחות איכותית, חודרת המיית הכביש באופן מורגש יותר, וכן המתלה נוטה לסגור מהלך ולהודיע על כך בקול חבטה כשהוא פוגש בור מאתגר בכביש המהיר - כך שיש גם פאולים אבל לרוב אין תלונות והקונה ההיברידית סך הכל מכונית נעימה לנסיעה. מדובר לא רק בשיפור ביחס לדגם מלפני מתיחת הפנים, אלא גם ברמת נוחות שעדיפה בבירור על מה שמציעה גרסת הטורבו.
מנוע ותיבת הילוכים
הגרסה ההיברידית חוזרת לשוק עם אותה יחידת הנעה בדיוק ששירתה גם את הקונה של לפני מתיחת הפנים, ומוצעת גם באלנטרה המשפחתית. הנתונים מוכרים: מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים, יחד עם המנוע החשמלי, מייצרים הספק משולב של 141 כ"ס ומומנט של 27 קג"מ. הכוח יורד לגלגלים הקדמיים דרך תיבה כפולת מצמדים עם 7 הילוכים.
הנתונים על הנייר נראים אמנם לא רע ביחס לממדי הרכב, אך בפועל הקונה ההיברידית רחוקה מאוד מאחותה מונעת הבנזין ומוגדשת הטורבו שמנפקת נתון הספק מופרך ביחס לקטגוריה (198 כוחות סוס). כיאה לרכב הנעזר בכוח החשמל, בתחילת הנסיעה מורגש דחף משמעותי, אך מהר מאוד זה הופך למשהו לינארי ותחושת הכוח יורדת ביחס הפוך למהירות. לפחות התיבה המוצלחת משפרת את העניין כשמעבירים את הגדרת הרכב למצב ספורט. רמת הביצועים בהחלט מספקת ואף מעבר לכך עבור הנסיעות השגרתיות ובעיר התחושה גם כן מספיק זריזה, אך ריגושים או תחושות מסעירות אין פה.
כצפוי התגמול "לפשרת" הביצועים מתקבל על נייר חשבונית הדלק - במהלך המבחן התקבל נתון ממוצע של 18.5 ק"מ לליטר. בשיוט מתון הצלחנו גם למדוד 24 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
ההיגוי של הקונה יחסית מהיר תגובה וגם משקל ההגה בסדר. גם אחיזת הכביש טובה ותחושת הבטחון קיימת, אך התחושות מהשלדה מנותקות ואין כאן אופי ספורטיבי כפי שמציגות חלק מהמתחרות.
סיכום
מעבר לעיצוב הייחודי המשופר, הקונה מחזירה לעצמה קלף חזק בקטגוריית הג'יפונים הקטנים בדמות יחידת הנעה היברידית וחסכונית. למעשה, נכון לכתיבת שורות אלה, רק טויוטה מתמודדת מול יונדאי ישירות על משבצת זו. עבור מי שמחפש רכב חסכוני ולא מעוניין או לא יכול כרגע לעבור לרכב חשמלי מלא, יונדאי מציעה פתרון כמעט ייחודי בקטגוריה, והיא עושה זאת עם מוצר טוב בסך הכל.
מעבר לעיצוב החיצוני המוצלח מבעבר ורמת האבזור הטובה, גם רמת הנוחות השתפרה - ובתחומים האחרים היא גם כן לא נכשלת. היא אמנם לא מהמרווחות בקבוצתה, אך הקונה ההיברידית מהווה מוצר הולם עבור מי ששם את ה"לוק" הבולט והחיסכון בדלק בראש מעייניו.
לדגמי יונדאי בישראל -
יונדאי
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות