מבחן השוואתי: וואנים מסחריים

סיטרואן ג'מפי

עיצוב וסגנון

סיטרואן ג'מפי משווקת בגרסה מסחרית שהותאמה בארץ להסעת נוסעים, ולכן החזית שלה נראית תעשייתית משהו. הפגושים שחורים, אין פנסי ערפל ובצבע הלבן היא גם לא בלטה במיוחד. זאת למרות עיצוב חיצוני נעים לעין באופן כללי, עם פנסים צרים יחסית וגריל עליון עם סמל סיטרואן המשתלב לתוכם. כמו ב-i800 גם לג'מפי חישוקים חשופים ונטולי צלחות נוי, בניגוד לחישוקים הקלים הנאים של הקראוול.

העיצוב פנימי נראה מודרני מזה של ה-i800 אך לא באווירת "פרייבט" כמו בקראוול. למרות לוח שעונים המזכיר את זה של ה-C3 ו"ידית" הילוכים בצורת גלגלת (שפרט לעיצוב היא לא שונה בתפעול שלה מידיות ההילוכים סטנדרטיות) - האווירה תכליתית.

תא הנהג - אבזור ותפעול

הכניסה לתא הנהג בג'מפי פחות נוחה מהקראוול וה-i800. לא תמצאו ידיות אחיזה והמדרגה עצמה גבוהה יחסית. מושב הנהג מרגיש מסחרי לעומת אלו שבגרסאות הנוסעים של הפולקסווגן והיונדאי, אך הוא די נוח. למושב הנהג משענת יד עם אפשרות כוונון "ראצ'ט" שמרגישה מעט דקה ושברירית. הג'מפי היא היחידה במבחן עם כיסא נוסף בין הנהג לנוסע, אך לא מדובר בכיסא "חכם" המתקפל ליצירת משטח עבודה.

שדה הראייה בסיטרואן ג'מפי היה פחות טוב מהשתיים האחרות. החלון הקדמי קטן וישנו קושי לראות את קצהו הקדמי של הרכב. הראות הצידה טובה יחסית הודות לקו חלונות נמוך והראות לאחור נפגמת עקב הקורה האמצעית שנוצרה ממסגרת הדלתות האחוריות (לעומת דלת אחת רחבה באחרות). נציין כי בכל זאת יש להן יתרון בפתיחה במקומות צפופים והן גם פחות כבדות מדלתות הענק שבפולקסווגן וביונדאי.

כשמביטים על הדשבורד ממקום מושבו של הנהג התחושה עמוסה, אך נראית "משוכללת" יותר. במרכז לוח המחוונים שוכן מסך מחשב הדרך והוא עמוס בפרטי מידע. 

מערכת המולטימדיה בג'מפי היא בהתקנה מקומית. המערכת אומנם נוחה יותר לתפעול מזו של ה-i800 בעיקר בזכות גלגלת לעוצמת השמע, אך היא לא מערכת מוצלחת בפני עצמה. מראות הצד מתכוונות חשמלית, אך לא מתקפלות כמו בפולקסווגן, אך שני חלונות הצד נפתחים אוטומטית בדומה לפולקסווגן. עוד תמצאו שקע 12V ושקע USB שנמצא הרחק מתחת לתא הכפפות. המזגן מכאני וסוככי השמש פשוטים וללא תאורה או מראות. מאחורי ההגה ישנה שליטה על בקרת השיוט אך לא על מערכת השמע. באופן חריג לקטגוריה ישנם מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה.

איכות ההרכבה לא גבוהה במיוחד. ברכב המבחן נשמעו קרקושים בעיקר עקב התקנות מקומיות אבל לא רק. גם איכות החומרים לא גבוהה, כאשר ההגה נטול ציפוי עור ומרגיש פשוט.

בסיטרואן ג'מפי ספרנו 16 תאי אחסון בתא הנהג. זהו המספר הגבוה במבחן אך לא כולם שימושיים במיוחד, כמו למשל התא בפינה האחורית-תחתונה שבדלתות. מחזיקי הכוסות נמצאים הרחק על הדשבורד, מה שעלול להפוך פחית קולה לתה רותח בתוך דקות. 

תא הנוסעים - שימושיות ומרווח

המושבים שהותקנו ברכב המבחן נמצאים בקצה העליון של אפשרויות ההתאמה האישית עם ריפוד דמוי עור והפרדה בין מושב אחד למשנהו. המושבים נוחים ורחבים, אך לא היה מזיק הידוק נוסף למשענת הגב בשורה השלישית שזזה באופן רופף על צירה. גם התקנת חלונות הצד האחוריים מתבצעת בישראל ומה שנראה טוב מבחוץ, נראה פחות מזמין מתוך מתא הנוסעים – החלון הנפתח קטן והמראה מסחרי וגס וכך גם תאורות התקרה הפשוטות. המזגן האחורי בהתקנה מקומית חזק אבל מרעיש מאוד. דלת הצד קיבלה ברכב המבחן פתיחה חשמלית שימושית.

הכניסה לשורה השלישית נעשית בקלות, אבל לא לפני שצריך להאבק קצת עם מנגנון הקיפול של המושב הימני בשורה האמצעית - עוד אחד מחסרונות ההתקנה המקומית. השורה השנייה נעה על מסילה וכוללת אפשרות כוונון לזווית משענת הגב.

המרווח לנוסעים מכובד מאוד. המרווח לרגלים עצום וכך אפשר להניח תיק גב בנוחות מול כל נוסע. למרות מבנה מושבים של 8+1, נותר תא מטען גדול וזו הזדמנות להזכיר שהג'מפי הגיעה בגרסתה הארוכה ביותר (משווקת בגרסה קצרה, בינונית, או ארוכה). איכות החיים לא גבוהה – אין מחזיקי כוסות, משענות יד או אפילו ידיות אחיזה בתקרה וגם המתכת החשופה לא תורמת לאווירה.

נוחות נסיעה

רמת הנוחות בסיטרואן ג'מפי טובה מאוד והיא סופגת שיבושים בצורה טובה יחסית לרכב מסחרי. היא הציגה את הרכינה המנימאלית בעיקולים לעומת הקראוול וה-i800, אך בידוד הרעשים לא מצטיין לעומתן ונשמעו רעשי מתלים בחלל הרכב.

מנוע וביצועים

לסיטרואן ג'מפי מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר שמגיע בשני הספקים: 150 כ"ס עם התיבה הידנית או 177  כ"ס עם התיבה האוטומטית. תיבת ההילוכים האוטומטית בעלת 6 הילוכים והיא מוכרת מדגמי פיג'ו-סיטרואן אחרים.

יחידת ההנעה אינה רועשת מידי תחת מאמץ והיא מאיצה את הג'מפי בזריזות. המנוע גם מרגיש גמיש. תיבת ההילוכים בעלת חלוקת הילוכים טובה והיא פועלת בצורה חלקה אך היא מעט איטית בהורדת הילוכים.

המנוע המצוין, יחד עם העובדה שהג'מפי קל במאות קילוגרמים ממתחריו, יצרו פער ברור: בכל תנאי הדרך הג'מפי הייתה החזקה במבחן וכבונוס הציגה גם את צריכת הדלק הנמוכה ביותר.

התנהגות כביש

הג'מפי הציגה התנהגות בטוחה ונשלטת. להגה משקל טוב, רכינת המרכב נמוכה יחסית ואפילו תגובות השלדה היו טובות מאלו של המתחרות. גם כאן המשקל העצמי הנמוך סייע. מרשים.

צריכת הדלק במבחן: 13.1 ק"מ לליטר.

פולקסווגן קראוול

עיצוב וסגנון

העיצוב החיצוני של הקראוול אינו מרגיש מסחרי באופן מובהק כמו זה של הג'מפי. צבע השמפניה של רכב המבחן, הפגושים בצבע הרכב עם פנסי הערפל, גריל הפולקסווגן המוכר עם פסי הכרום וחישוקים קלים נאים – כל אלו גורמים לו להיראות כמו מוביל נוסעים ולא כמו מסחרית פשוטה.

בפנים סביבת הנהג מזוהה מידית כפולקסווגנית וכל מי שאי פעם נהג בגולף מיד ירגיש כאן בבית. זה אומר שהעיצוב לא פורץ דרך אך הוא בהחלט יעיל ומסודר.

תא הנהג - אבזור ותפעול

הכניסה לתא הנהג של הקראוול פחות נוחה מזו של ה-i800 עקב מדרגה גבוהה, אך יש ידית אחיזה לכניסה. מושב הנהג נוח מאוד ומציע שתי משענות יד מתכוונות, אך בסיסו מעט קצר. גם הנוסע יהנה מהמושב הנוח בחבורה וגם לו משענות יד מתכווננות.

שדה הראיה טוב לפנים ולצדדים, אם כי גם בקראוול ישנו קושי מסוים לראות את קצהו הקדמי של הרכב.

הנדסת האנוש טובה וברור מה כל דבר עושה. פקדי המיזוג ברורים וקלים לתפעול, תצוגת לוח השעונים ומחשב הדרך זהים לדגמי פולקסווגן אחרים, הכפתורים שעל ההגה שולטים בבקרת השיוט, מערכת השמע והדיבורית. הוא פשוט מרגיש כמו רכב פרטי.

איכות החומרים טובה. ההגה עבה, מצופה עור ונעים לאחיזה והוא היה ההגה המועדף על כל הבוחנים. גם ריפודי הבד היו הנעימים מבין השלושה. הפלסטיקה "מסחרית" כמקובל בקטגוריה, אך יש גימורי שחור "פסנתר" ברחבי התא שקצת מוסיפים לאווירה. איכות ההרכבה טובה מאוד, והכל מהודק ומרגיש עמיד.

גם מבחינת אבזור התחושה דומה לרכב פרטי. יש בקרת אקלים מפוצלת, מערכת מולטימדיה מקורית (עם מסך קטן יחסית) ופתורים פיזיים לתפריטים ושקעי USB ו-AUX.

בקראוול ישנם 14 תאי אחסון. בתא שמעל מערכת המולטימדיה יש גם שקע 12V שימושי לחיבור מצלמת הדרך או הסלולארי ובתא הכפפות (הקטן יחסית) יש אפילו תפס ייעודי לעט. לצד זאת, התאים שבדלתות הקדמיות עמוקים ונמוכים מאוד, כך שקצת קשה לשלוח לשם יד בזמן נסיעה כדי לשלוף את בקבוק המים למשל. גם בקראוול, כמו בג'מפי, מחזיקי הכוסות נמצאים "על" הדשבורד - פחות אהבנו.

תא הנוסעים - שימושיות ומרווח

כמו שכבר הזכרנו, הקראוול הינו גרסת נוסעים ייעודית של הטרנספורטר והמושבים הינם מקוריים. גם כאן כל מושב נפרד בשורה השנייה, אך הם לא נעים על מסילה כמו בג'מפי.

המושבים מעט רכים ובעיקר נוחים. המרווח לנוסעים טוב – מרווח הברכיים פחות טוב משל הג'מפי אך זה לא אומר שחסר מקום ולמרות מידותיו החיצוניות לקראוול מרווח הכתפיים והישבנים הטוב במבחן.

איכות החיים לנוסעים מאחור גבוהה. יש מזגן אחורי מקורי עם שליטה דיגיטאלית והפשרת אדים לחלונות הצד, תאורת תקרה מתכווננת לכל נוסע, וילונות לחלונות הצד, ווי תלייה מתחת לכל ידית אחיזה (גם לאלו היושבים בשורה השלישית) וגם על קורה B. אומנם אין תאי אחסון מאחור, אך יש כיסים בגב המושבים הקדמיים כמו ביונדאי. זהו הרכב הנעים ביותר לנוסעים מאחור.

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה העירונית בקראוול טובה אך הוא מתמקם מתחת לסיטרואן. הקראוול מעט קופצני במעבר על שיבושים. בנוסף הוא גם רוכן באופן מורגש, אם כי פחות מה-i800. לצד זאת בידוד הרעשים היה הטוב מכולם.

מנוע וביצועים

לפולקסווגן קראוול מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר וגם הוא משווק בשני הספקים העומדים על 150 או 204 כ"ס (בגרסה שמייקרת את מחירו בעוד 9,000 שקלים). המנוע משודך לתיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת 7 הילוכים.

המנוע עובד בצורה חלקה ונעימה. המנוע פועל בצורה "עגולה", לא חזק כמו זה של הג'מפי, אך הוא לא רחוק ממנו ולבטח הרגיש חזק מזה של ה-i800. תיבת ההילוכים פועלת בצורה מהירה וחלקה וגם צריכת הדלק טובה לכשעצמה.

התנהגות כביש

כאמור, הקראוול  נוטה לרכינה בעיקולים באופן מוחשי יותר מהג'מפי (אך לא כמו ה-i800) ולהגה "שטח מת" במרכזו. בנסיעה בין עירונית או בכביש מפותל נרשם נדנוד בולט יותר מזה של הצרפתיה וישנה גם נטייה ברורה לתת היגוי - תוצאה של פערי המשקל בין השתיים. מהלך דוושת הבלמים ארוך והם חסרי תחושה, אך בסך הכל מדובר ברכב יציב וצפוי.

צריכת הדלק במבחן: 11.5 ק"מ לליטר.

יונדאי i800 

עיצוב וסגנון

העיצוב החיצוני של ה-i800 לא מרשים במבט ראשון, גם לאחר מתיחת הפנים הנוספת שעבר בשנה שעברה. החזית עם הגריל הענק וגימורי הכרום הרבים הזכיר לנו מיד את מוצאו האסייתי, לעומת עיצוב רכבי יונדאי האחרים שקורצים לשוק האירופאי.

עיצוב הפנים מרגיש מיושן אך ישנם דיפוני בד מוצלחים בדלתות וריפודי המושבים נעימים ובעלי דוגמה משובצת. היונדאי מרגיש "הכי רכב פרטי" ולא בהכרח נראה כגרסת נוסעים לרכב מסחרי.

תא הנהג - אבזור ותפעול

הכניסה אל תא הנהג ביונדאי הייתה הנוחה מכולן. המדרגות ממוקמות בגובה שנוח להרים אליו את הרגל ויש ידית אחיזה לכניסה - אבל רק בצד הנהג. מושב הנהג לעומת זאת פחות תומך ונוח מבין שאר הנבחנות ובאופן מפתיע גם אין משענת יד לנהג.

הנדסת האנוש טובה. זה מתחיל עם שדה ראיה טוב לכל הכיוונים הודות לקו חלונות רחב וחלון קדמי גדול וממשיך לסידור הכפתורים השונים בסביבת הנהג. גם לוח המחוונים ברור מאוד, אך באופן תמוה אין מחשב דרך.

איכות החומרים טובה מזו של הג'מפי אך לא ברמה שהציגה הקראוול. הדשבורד מצופה גומי עבה וההגה מצופה עור אך הפלסטיקה מרגישה פחות איכותית ודי דקה, כמו גם מחזיק הכוסות הנשלף שלא עשה רושם חסון במיוחד.

מבחינת אבזור ישנה שליטה מההגה על בקרת השיוט אך אין שליטה על מערכת השמע. מערכת המולטימדיה של היבואן, ה"קונקטד" בהתקנה מקומית, מוצעת בתוספת תשלום. המערכת כוללת ניווט של Waze, אפליקציות חניה, רדיו אינטרנטי ועוד. ישנם גם חיבורי USB ו-AUX ושני שקעי 12V מלפנים. מצד שני, התפעול עצמו של המסך אינו מוצלח ונעשה רק במגע.

מראות הצד מתכווננות ומתקפלות חשמלית. מחזיקי הכוסות ממוקמים בקונסולה המרכזית באיזור נמוך יחסית כך שאינם חשופים לשמש ישירה, בניגוד לשני המתחרים. ישנם סוככי שמש עם מראות ותאורה לנהג ולנוסע. מעמדת הנהג ניתן לשלוט על תאורת השורה השניה והשלישית (בנפרד) וגם על המזגן האחורי.

ביונדאי i800 ספרנו 12 תאי אחסון, כאשר שני תאי הכפפות נסגרים. כמו בקראוול גם ב-i800 יש שטח גדול בין המושבים והוא אף גדול יותר מזה שבקראוול. ניתן להעמיד שם בקלות מזוודת טרולי למשל.

תא הנוסעים - שימושיות ומרווח

ביונדאי, כמו בפולקסווגן, תא הנוסעים והמושבים מגיעים כבר מהמפעל. הכניסה מדלתות הצד קלה ופשוט לקפל את המושב לטובת מעבר לשורה השלישית. כמו בג'מפי השורה השנייה נעה על מסילה, אך בחלוקה של שני שליש-שליש. תאורת התקרה ב-i800 היא גם תאורת אווירה וניתן לבחור בין מספר צבעים שונים בלחיצת כפתור (לשורה השניה והשלישית בנפרד). פיצ'ר חביב לנסיעות ליליות ארוכות.

המושבים עצמם פחות נוחים מאלו בהתקנה המקומית של הג'מפי או המקוריים של הקראוול. המושב עצמו נמוך יחסית כך שלאורך זמן הישיבה פחות נוחה. בשורה השלישית המרווח פחות טוב משל הג'מפי אך עדיף על זה של הקראוול.

באופן כללי השהייה בתא הנוסעים נעימה. ישנה שליטה דיגיטאלית נפרדת על מערכת המיזוג ליושבים מאחור, יש רשתות אחסון בגב המושבים הקדמיים, ווים בתקרה ואפילו מחזיקי כוסות בשורה השלישית. התחושה אוורירית בזכות צבע פנים בהיר ושטח חלונות גדול, למרות שבפועל היונדאי צפופה יותר ממתחרותיה.

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה טובה בסך הכל, אם כי היא הפחות טובה מבין השלוש. כמעט בכל מצב, רטט עובר אל הנוסעים במעבר שיבושים. בנוסף ה-i800 גם רוכנת מאוד, אך בידוד הרעשים טוב מזה של הסיטרואן.

מנוע וביצועים

יונדאי i800 מצוידת במנוע טורבו-דיזל בנפח הגדול במבחן, 2.5 ליטרים. ההספק עומד על 170 כ"ס והמנוע משודך לתיבה אוטומטית בעלת 5 הילוכים בלבד. אם תבחרו בגרסה הידנית תקבלו הילוך אחד יותר אך היא מספקת רק 136 כ"ס ו-34.9 קג"מ (10 קג"מ פחות) ואיטית בההאצה ל-100 קמ"ש ב-3.5 שניות משמעותיות (17.9 שניות).

ה-i800 האוטומטית מרגישה זריזה ביציאה הראשונית מהמקום, אך בהמשך ובעיקר בתאוצות ביניים היא מתאמצת ויש צורך בלחיצה בריאה כדי להזיז אותה. תוסיפו לכך גם תיבת הילוכים איטית ופשוטה עם חלוקה ל-5 הילוכים בלבד לעומת 6 ו-7 הילוכים אצל האחרות, ותקבלו רכב שכמעט תמיד יהיה איטי יותר - בעיקר מחוץ לעיר. היונדאי השיגה את צריכת הדלק הגבוהה במבחן - בפער משמעותי מהמתחרות.

התנהגות כביש

יונדאי i800 משדרת תחושה בטוחה וצפויה, גם אם פחות מדויקת מהסיטרואן. בנסיעה בכביש מפותל ה-i800 הרגישה בטוחה מהקראוול: יש לה נטייה לתת היגוי אך היא פחות מורגשת, והיא גם הרגישה נשלטת יותר עם תחושה שהמגבלות רחוקות יותר.

צריכת הדלק במבחן: 9.5 ק"מ לליטר.

סיכום

על אף פערי המחיר בין השלוש, מדובר במכוניות שמתחרות ישירות האחת בשניה. קהל היעד שלהן מוגדר ואחרי המבחן הזה ברור לנו מה כל אחת מביאה איתה לתחרות. הפולקסווגן מדברת בשפת האיכות: היא היקרה ביותר במבחן וגם לא מצטיינת בנוחות או בביצועים, אבל היא הרגישה תמיד כמו רכב פרטי מהודר. הרבה יותר קרובה לגולף מאשר לקראפטר. הג'מפי נמצאת בצד השני של הסקאלה: ההתקנות המקומיות וסביבת הנהג לא הרגישו איכותיים במיוחד, אך המימדים נדיבים, צריכת הדלק מצוינת וגם רמת הביצועים והנוחות הרשימו. ליונדאי תג מחיר אטרקטיבי וגם סביבת נוסעים מזמינה, אך יש לקחת בחשבון את המנוע החלש, האבזור המצומצם וצריכת הדלק הגבוהה.

עיצוב וסגנון

קצת קשה לתת ציון של 5 כוכבים לרכבים שבבסיסם הם מסחריים, אך בכל אופן הקראוול קיבלה את הציון הגבוה ביותר בזכות מבחר הצבעים, החזית האלגנטית, החישוקים הקלים מבחוץ ותא הנהג הפולקסווגני המוצלח. חצי כוכב נגרע ממנה בגלל חלקה האחורי חסר המעוף. הג'מפי יכולה הייתה להתעלות, אך היא משווקת בישראל בגרסה מסחרית פשוטה מאוד עם פגושים שחורים, ללא פנסי ערפל ועם חישוקי ברזל. ה-i800 זכה למתיחת פנים שבהחלט שיפרה את המצב אך העיצוב הכללי אינו מיוחד.

תא הנהג

לפולקסווגן סביבת נהג שהרגישה כמעט כרכב פרטי עם שתי משענות יד בכל מושב, מערכת מולטימדיה טובה, בקרת אקלים מפוצלת ומחשב דרך ברור. כוכב אחד נגרע ממנה בעיקר כי חלק גדול מהאופציות הן בתשלום נוסף. גם ליונדאי תא נהג מוצלח עם אבזור מקורי, דיפוני דלתות איכותיים, ריפוד בד נעים ואפילו מראות צד מתקפלות, אך היא מפסידה חצי כוכב עקב איכות פלסטיקה נמוכה. הסיטרואן אמנם מעוצבת באופן נאה אך היא פחות מאובזרת ופחות איכותית ממתחרותיה.

תא הנוסעים

הפולקסווגן הרשימה גם בתא הנוסעים עם מושבים נוחים, מרווח מספק, אבזור עשיר ושתי דלתות הזזה. גם ל-i800 תא נוסעים מזמין עם סביבה בהירה ואוורירית, מזגן מקורי, תאורת תקרה יעילה ושתי דלתות הזזה, אך חצי כוכב נגרע ממנה מאחר והייתה צפופה יותר מהשתיים האחרות. הג'מפי מתברגת אחרונה בסעיף זה עקב התקנות מקומיות שקרקשו ולא הפגינו איכות גבוהה (פרט למושבים המעולים) ובנוסף המזגן המקומי מרעיש.

נוחות נסיעה

הסיטרואן הייתה הנוחה ביותר בעיר, אך הפולקסווגן היה נעים יותר בנסיעה בין-עירונית וגם הציג בידוד רעשים עדיף ולכן הוא קיבל את הציון הגבוה בסעיף זה. היונדאי מגיעה אחרונה עקב נוחות עירונית ובין-עירונית נמוכה משל השתיים האחרות, אם כי בידוד הרעשים היה מעט טוב יותר מזה של הסיטרואן.

מנוע וביצועים

הג'מפי הציגה את הביצועים הטובים ביותר במבחן עם מנוע חזק וגמיש, משקל עצמי נמוך וצריכת הדלק הטובה במבחן. היא מפסידה חצי נקודה עקב תיבת הילוכים מעט איטית. הקראוול מיד אחריה עם תיבה מהירה אך עם מנוע שמרגיש מעט יותר חלש. ל-i800 נפח המנוע ונתון המומנט הגבוה ביותר, אך בפועל רק היציאה הראשנית מהירה ולאחר מכן המנוע מתאמץ ולא מייצר את הקצב הדרוש. תיבת ההילוכים האיטית וצריכת הדלק הגבוהה במבחן זיכו אותה ב-3 כוכבים בלבד.

התנהגות כביש

המשקל העצמי הנמוך של הג'מפי מייצר התנהגות כביש רהוטה ומוצלחת. היונדאי מפסידה חצי כוכב נוסף עקב הגה פחות מדויק מזה של הסיטרואן ורכינה מורגשת, אך היא נשלטת ובכביש מפותל מרגישה בטוחה יותר מהפולקסווגן. לפולקסווגן התנהגות כביש צפויה ואחיזה טובה, אך להגה שטח מת במרכזו, הוא פחות מדויק משל השתיים האחרות והבלמים לא הצטיינו.

* תודה ליונתן וולפסון, מתן פרי, שחר רובין ואורי לוי, תלמידי כיתה י"ב מישיבת בני עקיבא מודיעין, שהצטרפו למבחן וסייעו למלא את כלי הרכב.

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות