מבחן השוואתי: טויוטה קורולה מול יונדאי איוניק

עיצוב

כבר כתבנו כאן שהעובדה שהג'יפונים מצליחים, פוגעת בקטגוריה שפעם הייתה הקטגוריה של המדינה. העובדה שמשפחתיות, בכל העולם, הן כבר לא מרכז השוק - אומרת שהן צריכות להתאמץ יותר כדי להצליח.

הקורולה זוכה לעיצוב משודרג באופן משמעותי ביחס לדור הקודם. המראה הכללי דומה, סדאן גדול ומכובד, אבל עכשיו הגג משתפל מוקדם יותר, החזית מתוחכמת יותר והעיצוב הכללי נראה יותר כמו רכב מנהלים מאשר מכונית משפחתית. 

האיוניק לעומתה, משאירה את תפקיד המשפחתית הרגילה לאלנטרה ותופסת נישה של היברידית ייחודית, קצת כמו הפריוס. המראה של הקוריאנית מובדל יותר ועם סממנים היברידיים כמו הקווים הכחולים בחצאיות, החרטום והזנב, יש בה משהו שאנחנו העדפנו. צריך גם לזכור שהקורולה כרגע בולטת יותר פשוט כי היא חדשה, ולאיוניק הספקנו כבר להתרגל. בעוד שנה המצב יהיה זהה. 

אבזור ותפעול

בפנים ההבדלים ממשיכים. העיצוב של הקורולה נקי יותר, מאוד אלגנטי ובמקום מסוים מרגיש אפילו מעט יותר פרימיום בזכות דיפוני עור עם תפרים בולטים וקווים רחבים. המסך הגדול שולט ושאר הרכב נקי מרוב הכפתורים. מצד שני, כפתורי התפעול של המזגן מתחת למסך קטנים מדי ונראים אותו הדבר בדיוק - מה שמקשה מעט על התפעול. 

איכות ההרכבה בטויוטה נפלאה. איכות החומרים טובה בדרך כלל אבל הפלסטיק הרך מרגיש קצת פחות איכותי מזה של האיוניק ופה ושם ניתן להגיע למקומות בהם הפלסטיק קשה ומחוספס. רכב המבחן הגיע בגוונים שחורים שמעניקים מראה אפלולי. בגרסת ה-SENSE אפשר לקבל את הרכב עם גוונים בהירים, מה שמרים את עיצוב הפנים שלב אחד למעלה.

וזה בדיוק המצב באיוניק. היא מגיעה עם שילוב מוצלח של גוונים בהירים וכהים ומוסיפה, גם כאן, נגיעות כחול שמזכירות שמדובר ברכב היברידי. איכות החומרים יותר טובה ותאי האחסון מעט יותר מגוונים מאלו של הטויוטה. ביונדאי יש יותר כפתורים אבל הם גדולים יותר וקלים יותר לשימוש. 

למבחן הגיעה האיוניק בגרסת ה-Supreme הבכירה, בעוד הקורולה התייצבה בגרסת הביניים המכונה SENSE. הבדל המחיר עומד על כ-5,000 שקלים כשהקוריאנית יותר יקרה. בפועל רשימת האבזור שלהן די דומה:

לשתיהן מסכי מולטימדיה גדולים בהתקנה מקומית, עם מצלמת רוורס, רדיו אינטרנטי וניווט של וייז. לשתיהן גם היצע רחב של מערכות בטיחות אקטיביות, עם בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית. לשתיהן יש גם בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים במושב האחורי, טעינה אלחוטית לסלולארי וגם כניסה והנעה ללא מפתח. התחושה הראשונית היא שהיונדאי יותר מאובזרת בעיקר בזכות המושבים החשמליים ומערכת התראה על רכב בשטח מת (האחרונה מופיעה בגרסת ה"לימיטד" של הקורולה). הטויוטה לעומתה מציעה בלם יד חשמלי עם פונקציית Auto Hold שמחזיקה את הרכב בעמידה ברמזור, מערכת לזיהוי תמרורים, לוח מחוונים חצי דיגיטלי ומסך מידע גדול. גרסת ה"לימיטד" בקורולה, שעולה כמו האיוניק הבכירה, מוסיפה גם גג שמש חשמלי וחישוקי גלגלים גדולים יותר.

התפעול הוא סיפור מורכב יותר עם יתרון קל לטויוטה. אמנם הכפתורים הפיזיים פחות נוחים אבל תפעול הרכב מההגה פשוט וקל מעט יותר. מערכת המולטימדיה בשתי המכוניות היא מקומית אבל המוצר של טויוטה הרבה יותר אינטואיטיבי לתפעול תוך כדי נהיגה והכפתורים גדולים. בכל מקרה שתיהן יהיו ידידותיות למשתמש. 

מרווח ושימושיות

חתיכת קרב יש לנו בסעיף הזה. נתחיל? 

הקורולה ארוכה ב-16 ס"מ מהיונדאי, וזה חתיכת הבדל. היונדאי משיבה עם 4 ס"מ יותר ברוחב - משמעותי לא פחות. בסעיף הגובה יש ניצחון דחוק לקוריאנית (2 ס"מ) עליו משיבה הטויוטה ביתרון של 28 ליטרים בתא המטען. בסיס הגלגלים למי שתהה - זהה (270 ס"מ). 

ואיך זה בפועל? נתחיל דווקא בתנוחת השיבה. הישיבה בטויוטה לא נמוכה ביחס למשפחתית ממוצעת והחלון שלה מתחיל נמוך כך ששדה הראיה קדימה טוב. את קצה הרכב קשה לראות כי החרטום משתפל מטה בחדות. ההגה לא יוצא מספיק רחוק כך שתנוחת הישיבה לא נוחה לכולם וקצת זקופה מדי. המושב עצמו רך יותר - הוא נוח ונעים בנסיעות קצרות אבל לא תומך מספיק בגוף בנסיעות ארוכות.

האיוניק מציעה הגה עם טווח תנועה יותר ארוך ותנוחת הישיבה שמתקבלת טבעית יותר. גם המושב החשמלי מאפשר להגיע לסידור יותר נוח לרגליים. המושב יותר נוקשה אבל זה נפלא כשהדרך מתמשכת. נקודה לאיוניק.

מושב אחורי: מרווח הרגליים דומה עם יתרון קטנטן לטויוטה. הרוחב העדיף לא מביא איתו בשורה גדולה לישבן (או לכסאות הבטיחות) אבל הראשים של הנוסעים, בטח אם יושבים שלושה, קרובים יותר למשקוף בטויוטה – בעיקר בגלל הגג שמשתפל מוקדם. בשני הרכבים מרווח הראש סביר לגבוהים אבל לא מעולה. ביונדאי הוא כנראה עדיף. בסיס המושב ביונדאי קצר יותר ויש פחות תמיכה לירכיים בנסיעות ארוכות. האווירה מאחורה מרגישה יותר איכותית בזכות קצת ניקל מסביב ליציאות המזגן, רשת בשני המושבים ותאים גדולים יותר. תיקו עם נטיה קלה לטובת היונדאי. 

תא מטען: לטויוטה נפח גדול יותר ואפשר לראות את זה בעין. ביחס לרכבי סדאן פתח התא רחב יחסית. לאיוניק דלת חמישית שמתרוממת ומעניקה גישה נוחה מאוד לתא כולו. רצפת התא מרגישה מעט פחות איכותית. למעשה, יתרון הנפח של היפנית לא בא לידי ביטוי לאור העובדה שלקוריאנית מדף נגלל שמאפשר להעמיס עוד לגובה. היונדאי מובילה גם פה.

נוחות נסיעה

הקרב הקשוח ממשיך, והוא רק נהיה מאתגר יותר. הטויוטה בצד הרך של בית הלל (שוב) והיונדאי בצד הקשה יותר (בית שמאי).

בתוך העיר המתלים הרכים של הטויוטה מצליחים לנטרל כמעט כל מהמורה. פתחי ביוב בולטים, מהמורות עמוקות במושב שלא ממש שומר על עצמו או סתם פסי האטה גדולים במיוחד - כל אלו כמעט ולא אתגרו את הקורולה. התחושה היא שכל מתלה מצליח לטפל במהמורות באופן עצמאי כך שהוא לא משפיע על גוף הרכב. היונדאי נוקשה ועסוקה יותר, ושיבושים שלא ידענו שהיו מתחת לגלגלי הטויוטה הורגשו בקוריאנית. אבל הפער לא של שמיים וארץ. 

מחוץ לעיר היתרון של הטויוטה מצטמצם. היא עדיין יותר נוחה וסופגת אבל היא מעט פחות מרוסנת מהאיוניק. הקוריאנית מרוסנת יותר, מרגישה יותר "על הכביש" אבל מגיבה יותר לשיבושים בכביש. הפער לטובת הטויוטה גדל, אבל רק במעט.

וכאן נכנסים לתמונה הרעשים. בכביש המהיר היה ויכוח מי יותר רועשת: בגדול שתיהן סבירות ולא הרבה יותר. לטויוטה יש רעשי רוח יותר נוכחים וגם רעשי כביש בולטים ורעש מנוע בהאצה. ליונדאי רעשי כביש, המהום מנוע קבוע אבל חלש ומעט רעשי רוח. היונדאי מצמצמת את הפער.

בתוך העיר, מקום בו רעשים בדרך כלל לא מהווים שיקול, היונדאי מאוד שקטה. הטויוטה לעומתה חשופה לרעשי מתלים מאוד אקוטיים. כמה? את רוב המהמורות שלא מרגישים, שומעים. ועוד איך שומעים. הפער מצטמצם ונעלם.

מנוע וביצועים

דו קרב בצהרי היום. בשני צידי המתרס המתחרות מחממות מנועים. 

הנתונים לחלוטין פועלים לטובת הקוראנית. 141 כוחות סוס לעומת 122. בנוסף, במבחנים הקודמים בין המנועים (קיה נירו מול טויוטה C-HR וטויוטה פריוס נגד יונדאי איוניק) המנוע של החברים מקוריאה תמיד היה חזק בהרבה. 

אבל כאשר שתי המכוניות שולפות דוושות תאוצה, הפערים מרגישים קטנים באופן מפתיע. המנוע של היונדאי החלטי מאוד. מנוע הבנזין מתערב מוקדם ומניע את הרכב היטב וכמעט שבכל מקום מתקבלת תחושה של דחיפה מצמד המנועים והרכב שואף קדימה. מצד שני, הוא לא מרגיש נלהב לטפס במעלה הסל"ד. תיבת ההילוכים עובדת חלק מאוד. בטח בהתחשב בעובדה שמדובר ברובוטית כפולת מצמדים.

הטויוטה מציעה מנוע קצת פחות עסיסי בתוך תחום הסל"ד הנמוך, אבל הוא מרגיש מאוד נמרץ במעלה הסל"ד וזה לא רק באשמתו. בתוך העיר למנוע החשמלי יש עדיפות והטויוטה מוצאת את עצמה הרבה יותר במצב EV או בתעדוף של החשמל. תתחילו ללחוץ ותיבת ההילוכים תמקם את מחט הסל"ד גבוה. הרעש לא הכי נעים לאוזן אבל קצב הנסיעה עולה באופן אחיד ומהיר. 

ההסבר לעובדה שהטויוטה לא מרגישה איטית מהיונדאי, נמצא כנראה בפער המשקל הדי מוחשי. האיוניק שוקלת 110 ק"ג יותר מהקורולה. 

ולשאלת השאלות במבחן כזה: כמה שותות?

אז הפער בסך הכל היה שולי. במתווה הבין עירוני האיוניק סיימה עם 19.2 ק"מ לליטר והקורולה עם 20.6. ק"מ לליטר ככל שהמבחן המשיך והקצב הפך תובעני צריכת הדלק ירדה – אבל לא באופן שיגרום לכם לשכוח שאתם בהיברידיות. לסיום הטויוטה סגרה עם 19 ק"מ לליטר לעומת 18 ק"מ לליטר באיוניק. 

התנהגות כביש

אם אתם אוהבים לנהוג, לקורולה החדשה יש כמה מעלות שיעניינו אתכם. אולי הדבר המפתיע ביותר הוא עד כמה הסוללה הכבדה לא משפיעה על ההתנהגות של הרכב. הטויוטה מרגישה מאוזנת יחסית וגם כשהמשקל זז קדימה אין תחושה של מטוטלת כבדה מאחור. 

הנכונות של הטויוטה לצלול פניות ממש מפתיעה. היא מגיבה היטב להרפיות דוושה, המשקל עובר מאוד מהר קדימה והאחיזה נותרת טובה מאוד. 

אבל יש גם כמה מגרעות. בתור התחלה ההגה שלה קל מדי, אפילו במצב ספורט, והוא ממש לא מתקשר.

היונדאי כל כך שונה. למשקל לוקח הרבה זמן לעבור קדימה והיא מרגישה הרבה יותר כבדה. אם תיכנסו מהר לסיבוב תרגישו את המשקל של הסוללה מאחור. מנגד, האחיזה האבסולוטית של האיוניק טובה יותר. כשהיא כבר העבירה משקל קדימה ונכנסה לסיבוב היא הרגישה "נטועה" יותר. להגה שלה משקל ודיוק גבוהים יותר.  

בסופו של יום שתי המכוניות בטוחות, אוחזות ומתנהגות היטב, אבל לרוב הנהגים, שבעיקר נוהגים מנקודה א' ל-ב', האיוניק תהיה מכונית צפויה יותר לנהיגה ולכן גם מרגיעה יותר. 

סיכום

שתי מכוניות התייצבו למבחן, לכל אחת יתרונות וחסרונות. מה שיוצא דופן במבחן הזה הוא שדווקא במקומות בהם ציפינו לניצחון מוחלט, התוצאות היו אמביוולנטיות. לכל אחת יש יתרונות וחסרונות אבל כמעט אף פעם לא מצאנו ניצחון מובהק לאחת המכוניות. 

בסוף נשארנו עם שתי משפחתיות מאוד מוצלחות וחסכוניות. בואו ננסה לתת כמה כלים מעשיים לקבלת ההחלטה:

מעוניינים בנוחות נסיעה מעולה ולא מתרגשים מקצת רעשי מתלים ורוח? קחו את הטויוטה. 

רוצים עיצוב ייחודי (שכבר מסתובב באלפיו בכבישי הארץ)? לכו על טויוטה פריוס. אבל מבין השתיים שכאן, קחו את היונדאי.

נוסעים עם מבוגרים מאחור או צריכים תא מטען שימושי יותר? יונדאי, או קורולה סטיישן. 

מעוניינים במנוע קצת יותר חסכוני? בחרו בטויוטה. 

ההחלטה בידיים שלכם.

למאמר זה התפרסמו 16 תגובות