מבחן השוואתי: סיטרואן C3 מול רנו קליאו

עיצוב וסגנון

הסיטרואן היא ממתק לעיניים. שילוב הצבעים, הפרופיל הגבוה וגלגלי המגנזיום העצומים מקנים לה הופעה כמעט ג'יפונית. היא בוודאי מרגישה ונראית הרבה יותר גדולה מהרנו. להופעה מצטרף פס ה-Air Bump המזוהה עם המותג המתחדש ונותן למכונית עוד אמירה ייחודית ושונה. פנסי החזית המיוחדים מוסיפים שיק ובעיקר תחושה מאוד היי-טקית לרכב הצרפתי הקטן והאלגנטי.

לעומת הסיטרואן, הרנו נראית מאוד ספורטיבית. קווי המתאר משוכים לאחור ויוצרים תחושה של רכב ספורט. גם ידיות הדלתות הסמויות מאחור מסייעות. החרטום כמובן מאוד אגרסיבי ואין ספק שהראש שאליו מכוונים ברנו הוא יותר הצעיר האירופאי הפוחז ופחות הנערה המתוקתקת או המתקתקה. 

תאי הנוסעים ממשיכים את הקו הזה. הסיטרואן פחות קוהרנטית מבפנים. הידיות מגיעות מהקקטוס אבל בניגוד לרכב הפנאי הפיצי אין עוד אלמנטים שמזכירים את סגנון המזוודה הישנה בפנים. במקום זאת יש הרבה צבעים, אדום ואפור ברכב המבחן, מסך בודד גדול במרכז ומעט מאוד כפתורים. 

הרנו ספורטיבית ותכליתית יותר. העיצוב פחות מפוזר ויותר פונקציונאלי, וכן, הכל מדבר יותר בספורט, עם הגה בצבע הרכב ונגיעות נוספות בפתחי המיזוג. בסופו של יום העיצוב החיצוני המרהיב של ה-C3 מנצח, אבל הפער לא עצום. 

אבזור ותפעול

בסעיף האבזור הסיטרואן מנצחת כל רכב בקטגוריה, בהליכה. הגרסה המאובזרת ביותר של הסיטרואן עולה כ-100,000 שקל בעוד הרנו הבסיסית בהיצע (למעט הגרסאות המיועדות לליסינג בלבד) עולה 4,000 שקל יותר. והאבזור של הסיטרואן באמת מעולה. 

מצלמת דרך קבועה היא יתרון משמעותי, וזה כולל אפליקציה אליה אפשר להעביר את הסרטונים. בנוסף מוצעות בה מראות המונעות סינוור, בקרת אקלים, כפתור התנעה, בקרת שיוט ועוד. אבל הדגש העיקרי הוא דווקא על מערכות הבטיחות. לסיטרואן ציוד בטיחות מקיף ומפתיע בעושרו וכולו מוטמע ברכב עצמו ולא מגיע כתוספת כמו מובילאיי. יש בקרת סטייה מנתיב, התראה על רכבים בשטח מת (עם חיווי צנוע מדי), זיהוי תמרורים ועוד. הרנו לעומתה מגיעה עם אבזור קצת פחות עשיר אבל גם ללא אבזור בטיחות מקורי בכלל וזה חבל. 

איכות החומרים בשתי המכוניות לא הרשימה. לצד חומרים חביבים ב-C3, יש גם יותר מדי פלסטיקים פשוטים גם במקומות שמאוד קל להגיע אליהם. הקליאו לא טובה יותר וגם בה איכות החומרים לא עמדה ברמת האיכות של הטובות בקבוצה. איכות ההרכבה בשתי המכוניות לא הרשימה בכלל. 

תפעול המערכות הוא נקודת התורפה העיקרית של רוב רכבי פיג'ו וסיטרואן בדור האחרון. העובדה שכל המערכות מרוכזות במסך המגע הופכת את השימוש בהם תוך כדי נסיעה למשהו שעלול להיות לא בטוח. ובכלל, אם אחת הפונקציות מעסיקה את המסך, פונקציה אחרת לא יכולה להיות מופעלת, ובמקרה של המיזוג בקיץ הישראלי, זמן ההמתנה עד שהמסך יעבור משיחה יוצאת למד הטמפרטורה עלול להיות חם ומעצבן. 

הקליאו קצת יותר טובה בהיבט הזה. הגרפיקות במסך אולי לא מרשימות באותה מידה אבל מערכת המולטימדיה יותר מהירה ואינטואיטיבית לשימוש ויש כפתורים נפרדים למערכת המיזוג.

בסופו של דבר הסיטרואן מקבלת חצי נקודה יותר, בעיקר בגלל תפריט הבטיחות העשיר. 

מרווח ושימושיות

הפוקוס של הקליאו בספורטיביות בא על חשבון המרווח והשימושיות. מלפנים אין הבדל בין הרכבים מבחינת מרווח. תנוחת הישיבה בקליאו נמוכה מאוד וההגה נשלף רחוק החוצה כך שהיא עומדת בציפיות שמציב העיצוב. גם לנוסע המרווח טוב מאוד. מאחור המצב פחות מזהיר. המרווח לרגליים סביר אבל לא מרשים במיוחד וגבוהים עלולים להרגיש קצת צפיפות באזור הראש. לרנו יש זוג חלונות קטנטנים, שהאור שהם מכניסים לתא הנוסעים אולי לא רב אבל הוא משפר את התחושה שם. 

בסיטרואן תנוחת הישיבה הרבה יותר גבוהה. האופנה הג'יפונית הגיעה עד לכאן. התנוחה הזאת לא  באה על חשבון הגה שנשלף רחוק אחורה ומאפשר תנוחת ישיבה רחוקה מאוד לאחור. כפועל יוצא של תנוחת הישיבה והחלונות הגבוהים מתקבל אוטו שמרגיש מאוד אוורירי מקדימה. 

מאחור המרווח לראש הרבה יותר טוב. המושבים הענקיים והרכים של הנהג והנוסע תופסים קצת מקום, אבל מרווח הרגליים יהיה טוב יותר מאשר ברנו. 

הרנו מספקת לא מעט תאי אחסון וביחס לכמות ואיכות התאים המאכזבת של הסיטרואן (מאוד לא אופייני) היא קצת יותר פרקטית. תא המטען בשתיהן בגודל דומה וסביר לחלוטין, ושניהם לא מבריקים כמו בסקודה פאביה למשל.

נוחות נסיעה

ההבדלים העקרוניים בין הסיטרואן לרנו ממשיכים גם לסעיף הנוחות. הרנו הספורטיבית חמושה במערכת מתלים מרוסנת מאוד וכפועל יוצא, קצת נוקשה. הסיטרואן לעומתה מגיעה עם מתלים מאוד רכים. 

כתוצאה, הסיטרואן נוחה יותר כמעט בכל כביש נתון. שיבושים שה-C3 בולעת בלי להרגיש יועברו בשידור ישיר לנוסעים ברנו. ה-3 לא מושלמת ובהיתקלות עם שיבושים מאוד קשים היא יכולה להעביר משהו לתוך התא, אבל הפער בין שתי המכוניות מורגש. 

הקליאו אולי פחות נוחה מהצרפתייה השנייה ומקפצצת יותר במעבר על מהמורות, אבל היא מציגה שיפור יחסי לעומת הדגם שלפני מתיחת הפנים. ככל שהכבישים הופכים מפותלים יותר כך היא מספקת יותר ריסון ופחות זוויות גלגול. מקום שבו היא לא השתפרה ביחס לדור הקודם הוא בידוד הרעשים. רעשי הכביש ובעיקר הדרך בולטים משמעותית ביחס למתמודדת השנייה. הסיטרואן לא מבודדת רעשי רוח באופן מושלם, אבל מעבר לכך עושה עבודת בידוד טובה יותר. 

מנוע וביצועים

על פניו, מדובר בשתי יחידות הנעה מאוד קרובות האחת לשנייה. לשתיהן מנועי 1,200 סמ"ק מוגדשי טורבו. לסיטרואן 110 כוחות סוס בעוד שלרנו יש 118. לשתיהן מומנט זהה אבל רצועת הכוח של הסיטרואן גדולה בהרבה.

שתי המכוניות מרגישות נמרצות יחסית לסופר-מיני. הסיטרואן בצורה יותר רגועה וליניארית והרנו באופן קצת יותר ספורטיבי (לא מפתיע). יחידת ההנעה של הרנו מנפקת צליל מעט יותר נחמד אבל הדגש הוא בביצועים שם הרנו מרגישה מעט יותר חזקה ומגיבה. 

כשמכניסים למשוואה את תיבות ההילוכים נפער פער יותר ברור בין השתיים. דווקא הסיטרואן בעלת התיבה האוטומטית מפסידה פה נקודות. התיבה לא ממש חלקה ולפעמים קצת קופצת. הרנו מציעה החלפת הילוכים חלקה יותר ומהירה בזכות תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמדים. לתיבה של הרנו אין את מחלות הילדות של תיבות כאלו והיא מציעה התנהגות מרשימה. נציין גם כי מערכת ה-Start & Stop של הסיטרואן לא תמיד עובדת באופן חלק. 

בסעיף צריכת הדלק הרנו סיימה את קטע השיוט הארוך עם צריכה בפועל של 17.2 ק"מ לליטר לעומת 16.3 של הסיטרואן. בסיכום המבחן עמדה הצריכה של הסיטרואן על 12.5 ק"מ לליטר לעומת 12.9 של הרנו. 

התנהגות כביש

את התנהגות הכביש של שתי המכוניות צריך לחלק. אם מסתכלים על הנהיגה היום יומית, כנראה שלא תחושו באי אלו הבדלים בין המכוניות. אולי תצליחו לשים לב לזוויות הגלגול הגדולה של הסיטרואן, אבל לא במשהו מעבר לכך. האחיזה של שתי המכוניות טובה ובנהיגה רגילה ספק אם תחושו בהבדלים בין השתיים. 

ככל שהתנאים יותר עמוסים וככל שהנהיגה יותר דינאמית, כך היתרון של הרנו הופך יותר ויותר מורגש. האחיזה של הרנו גבוהה יותר ובאופן ניכר. הריסון וזוויות הגלגול הצנועות הופכות אותה למכונית שמרגישה מאוד צפוייה בפניות וגם ההגה מדוייק בהרבה ובעל משקל יותר נכון. 

באופן לא צפוי הסיטרואן אוהבת העברות משקל ומגיבה אליהן באופן חד ומיידי. זה יכול להפתיע כי זה ממש לא מה שמצופה ממכונית כל כך רכה, אבל אין ספק שהשלדה של פיג'ו 208 עושה פה עבודה טובה בפניות. ההגה של הסיטרואן הוא מינוס רציני ככל שהמהירות עולה. הדיוק שלו לא מצטיין ובפניות מהירות וארוכות צריך הרבה תיקונים. יש לו גם שטח מת שיכול להסתיים בפתאומיות ולהפנות את הרכב מהר מהצפוי. 

הרנו פשוט יותר טובה בכל אספקט של נהיגה דינאמית. גם היא חדה, וגם בה העברות המשקל נעשות באופן מהיר ומיידי. לעומת הסיטרואן כלל המכלולים תורמים לתחושה ולא רק ההתנהגות. ועם זאת הסיטרואן גם יכולה להעלות חיוך על הפרצוף ולספק התנהגות עדיפה על מכוניות רבות בקטגוריה.

סיכום

בסופו של יום אפשר לסמן בקלות את הלקוחות הרלוונטיים של כל אחת מהמכוניות הללו. הסיטרואן ללא ספק תקסום יותר לקהל הרחב, הנשי ו / או הפחות צעיר. היא נוחה מאוד, מאובזרת לעייפה, מרווחת ויש לה בונוס ענק בדמות עיצוב קסום שפשוט מסובב ראשים. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על המחיר. החסרון העיקרי שלה עבור הקהל יהיה הנדסת האנוש הגבולית ומערכת המולטימדיה המסובכת.

הרנו לעומתה תתאים מאוד לחובבי הנהיגה (המעטים שיש) ולבנים שהלוק הספורטיבי והאופי מתאים להם. להם לא יזיז תא נוסעים צפוף יותר או נוחות נסיעה לא מלהיבה. איכות הנסיעה והמנוע היעיל (עם בונוס בצריכת הדלק) יספיקו כדי שהיא תיכנס לרשימת האופציות לרכישה. 

בדו קרב הצרפתיות מתקבלות שתי מכוניות מאוד שונות בעלות יתרונות וחסרונות ברורים. שתיהן מציעות הרבה ללקוח בארץ ושתיהם שוות קנייה בהתאם לצרכים. אבל דו הקרב הזה מזכיר לנו שיש עוד צרפתיה בסביבה – פיג'ו 208, שמשלבת בין האופי הספורטיבי של הרנו לבין הנוחות והיעילות של הסיטרואן. יכול להיות שדווקא היא המצחת הגדולה של המבחן הזה?

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות