מבחן השוואתי: רנו קליאו, סיאט איביזה וסיטרואן C3

עיצוב וסגנון

רנו קליאו החדשה נראית דומה מאוד לקודמתה, עד שבמבט ראשוני קשה להבחין בין השתיים. זו לא בהכרח בשורה רעה: הקליאו הקודמת היתה מכונית נאה ומודרנית, וגם החדשה נותרה כזו. יחידות התאורה השתנו וזכו לתאורת לד מלפנים ולמבנה צר יותר בפנסים האחוריים, ובגרסת ה-RS ליין יש גם חישוקי "17, גריל כוורת מלפנים וסופיות אגזוז שונות מאחור. בתא הנוסעים כבר מדובר במהפכה של ממש: מסך המולטימדיה מרשים (וב-RS ליין הוא גדול מאוד ומוצב לאורך), לוח המחווונים דיגיטלי, ידית ההילוכים ממוקמת על קונסולה גבוהה וגם הצבעים מרשימים (שוב, רק ב-RS ליין) ואיכות החומרים מצוינת (בכל הגרסאות).
 

סיאט איביזה מרגישה פשוטה הרבה יותר. אמנם יש משהו ספורטיבי בזוויות החדות של העיצוב החיצוני, אך הסגנון גרמני ותכליתי וגימורי ה-FR לא משנים באופן משמעותי את תמונת המצב. תאורת לד מוצעת בתשלום נפרד. גם בתא הנוסעים נמצא את גימורי ה-FR, שמתבטאים בתפירה אדומה על המושבים והדשבורד וכן בהגה עם תחתית קטומה. איכות החומרים כאן פשוטה מאוד, רחוקה מאוד מתחושת האיכות של הקליאו. 

סיטרואן C3 מציגה עיצוב קליל ושמח, עם גופי תאורה שמפוזרים ב-3 קומות שונות, חישוקים בעיצוב ייחודי, כריות גומי להגנה בצד וצביעה דו-גוונית. זו מכונית שמסתכלים עליה ומחייכים. גם בתא הנוסעים העיצוב מקורי עם פתחי מיזוג נאים, מושבים בעיצוב ספת-וינטג', בד נאה בדלתות ובדשבורד ומסך מולטימדיה צף. איכות החומרים לא מתעלה, אך התחושה בתא הנוסעים טובה הודות לנראות המוצלחת.
 

לסיכום פרק העיצוב, הקליאו מקבלת את הניקוד הגבוה ביותר בשל המראה המודרני ותא הנוסעים המרשים, אך מאבדת חצי נקודה בגלל הדמיון לדור הקודם. לסיטרואן עיצוב מקורי וייחודי אך איכות החומרים שלה פחות גבוהה, ואילו האיביזה נראית פשוטה בהרבה מהאחרות - על אף האופי הספורטיבי.

אבזור ותפעול

רשימת האבזור של הקליאו עשירה מאוד כבר בגרסת האינטנס הבסיסית, עם מסך שמציג שפע אדיר של מידע ומאפשר התמצאות נוחה יחסית בתוכו, הודות ליכולת של הנהג לסדר כרצונו את מסך הבית עם "ווידג'טים" שונים, בקרת אקלים, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמת רוורס, מראות צד עם קיפול חשמלי, חיישני גשם ותאורה, בקרת שיוט רגילה וכרטיס לכניסה והנעה ללא מפתח. ה-RS ליין מוסיפה גם בלם יד חשמלי, מצלמת 360 מעלות, חניה אוטומטית, מסך אנכי וגדול יותר וגם תאורת אווירה.

הנדסת האנוש בקליאו לא מצטיינת: יותר מדי פריטים מופעלים מתוך מסך המגע, ובלוח המחווונים ישנו עומס של מידע. עם זאת, המצב כאן עדיין טוב יותר מזה שבסיטרואן.

את האיביזה אפשר לקבל במגוון רחב של רמות גימור. גרסת ה"רפרנס" דלה באבזור ומציעה מסך מולטימדיה קטן יחסית, אך בגרסת ה-FR מקבלים כבר מסך גדול עם רזולוציה מעולה ותפעול קל ונוח. גרסת ה"סטייל" כוללת בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והנעה ללא מפתח ומראות צד עם קיפול חשמלי, וה-FR מוסיפה גם גג שמש פנוראמי (שלא קיים אצל המתחרות) וחישוקי "17 לעומת "15 בגרסאות הבסיס. תפעול המערכות באיביזה נוח מאוד והכל אינטואיטיבי, צפוי וקל לשימוש בזמן נהיגה.
 

גם לסיטרואן אבזור עשיר, שבולט לטובה לאור המחיר הזול משל המתחרות. המסך גדול וכולל שליטה על כל מערכות הרכב - כולל אפילו המיזוג. בנוסף יש גם בקרת שיוט, בקרת אקלים, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, מראה נגד סנוור ופיצ'ר ייחודי של מצלמת דרך מובנית. החסרון בסיטרואן הוא בהנדסת האנוש: מאוד לא נוח להפעיל הכל מתוך המסך, וגם מחשב הדרך לא אינטואטיבי ופשוט. 

בתחום הבטיחות כל השלוש מציעות בלימת חירום אוטונומית והתרעה על סטיה מנתיב. האיביזה מוסיפה גם בקרת שיוט אדפטיבית (מגרסת ה"סטייל" ומעלה), הקליאו מוסיפה זיהוי תמרורים (בכולן) וגם ניטור שטחים מתים במראות ותיקון סטיה אקטיבי (ב-RS ליין) ואילו הסיטרואן מציעה זיהוי תמרורים (בכולן) וניטור שטחים מתים (בגרסה הבכירה).
 

לסיכום סעיף האבזור, הקליאו קוטפת את הבכורה בזכות מפרט באמת יוצא דופן של אביזרים - אך גם כאן היא מאבדת חצי נקודה, הפעם בשל הנדסת האנוש. לאיביזה מפרט עשיר של אביזרים בגרסת ה-FR והיא גם היחידה עם בקרת שיוט אדפטיבית, ואילו הסיטרואן מציעה אבזור קצת פחות עשיר - ובעיקר סובלת מהנדסת אנוש פחות טובה.

שימושיות ומרווח

הקליאו היא המכונית הפחות פרקטית מבין השלוש. אמנם מלפנים המרווח טוב ומושב הנהג נוח, אך תאי האחסון קטנים יחסית. מאחור הכניסה פחות נוחה עקב דלתות קטנות וידיות פתיחה נסתרות שממוקמות גבוה, ולא יהיו נגישות לילדים. שני נוסעים ימצאו מרווח ראש סביר ומרווח ברכיים בינוני, בעוד לשלושה יהיה כבר צפוף מאוד. החלונות הקטנים יוצרים תחושה חשוכה בתא הנוסעים והמושב עצמו קצר ונמוך. תא המטען של הקליאו אמנם גדול מאוד על הנייר עם נפח של 391 ליטרים, אך בפועל הוא עמוק מאוד ופחות שימושי משל האחרות.
 

לאיביזה מושבים קדמיים נוחים ותנוחת נהיגה טבעית. תאי האחסון גדולים ושימושיים. במושב האחורי זו המכונית המרווחת ביותר כאן: שני נוסעים יהנו ממרווח ברכיים מעולה וממרווח ראש סביר (שישתפר בגרסאות נטולות הגג הפנוראמי). לשלושה כמובן יהיה צפוף יחסית, אך רוחב המושב עדיף על זה שבקליאו. תעלת הינע גבוהה תגזול ממרווח הברכיים של הנוסע האמצעי. תא המטען של האיביזה גדול ומציע 355 ליטרים, המבנה שלו רחב והוא הטוב ביותר במבחן.
 

סיטרואן C3 נמצאת בין שני הקצוות. מלפנים הישיבה נוחה מאוד ויחסית גבוהה, כאשר קו החלונות הנמוך מעניק ראות מצוינת החוצה. תאי האחסון קטנים ולא פרקטיים - כך, למשל, אם תשימו כוס שתיה במחזיק היעודי - לא תוכלו לצפות בתצוגת בורר ההילוכים או ללחוץ על מתג המעבר למצב הספורטיבי. במושב האחורי ישנו מרווח ברכיים בינוני ומרווח ראש טוב, כאשר הדלתות גדולות יחסית ומקלות על הכניסה והיציאה. שלושה יהנו ממרווח דומה לזה של האיביזה - לא מצטיין אך בהחלט נסבל. תא המטען של ה-C3 מסתפק בנפח של 300 ליטרים, אך המבנה שלו נגיש ונוח מזה של הרנו.
 

לסיכום פרק השימושיות, הדירוג לא יכול היה להיות ברור יותר: האיביזה היא המכונית הפרקטית  והמרווחת ביותר במבחן. הסיטרואן אחריה במרחק לא גדול, בעוד הקליאו היא המכונית הצפופה ביותר ובפער לא מבוטל.

נוחות נסיעה

רנו קליאו הקודמת לא היתה מכונית נוחה במיוחד. בדור החדש, לעומת זאת, השיפור דרמטי. בתוך העיר התחושה נעימה, עם ריסון גוף מוצלח ועבודת מתלים שקטה. אמנם, על שיבושים קטנים היא מעט נוקשה - בעיקר בגרסת ה-RS ליין עם הצמיגים נמוכי החתך - אך בסך הכל מדובר במכונית נוחה ונעימה. מחוץ לעיר התחושה משתפרת עם יציבות גבוהה ובידוד רעשים יוצא מן הכלל.
 

האיביזה לעומתה נוקשה בהרבה, וגם לה צמיגים בחתך נמוך. את מרבית שיבושי הכביש מרגישים היטב במהירויות נמוכות, אם כי הריסון מוצלח ואין טלטלות רבות בנסיעה. מחוץ לעיר הנוחות שלה משתפרת מאוד, אך גם במהירויות גבוהות השיבושים מורגשים. גרסאות זולות יותר יציעו נוחות עדיפה. בידוד הרעשים לא מצטיין, כאשר רעשי המנוע והכביש נוכחים בתא הנוסעים. 

הסיטרואן כצפוי רכה משתיהן, נהנית ממתלים שמזכירים במשהו את הדה-שבו ההיא. בתוך העיך ה-C3 סופגת היטב את שיבושי הכביש הקטנים, אך הרכות גורמת לה להתנועע במעבר על פסי האטה. מחוץ לעיר היא עדיין נוחה מאוד, למעט רכינה מסוימת בעיקולים. בידוד הרעשים בינוני בלבד, עם רעשי מתלים במהירויות נמוכות ורעשי רוח ומנוע במהירויות גבוהות.
 

גם פה הקליאו מובילה, עם איכות נסיעה גבוהה מאוד וחצי נקודה שאבדה בשל הנוקשות היחסית בעיר. הסיטרואן שונה באופיה, פחות שקטה אבל מאוד רכה ונעימה - ולכן מקבלת דירוג דומה. האיביזה פחות נוחה ושקטה ולכן מסיימת שלישית.

מנוע וביצועים

לדור הראשון של רנו קליאו, מתחילת שנות התשעים, היו מנועים שהציעו הספקים של 54 עד 90 כ"ס. גרסת ה-RSi הספורטיבית של אותן שנים, עם מנוע 1.8 ליטרים, התהדרה ב-109 כ"ס. הדור החמישי והחדש של הקליאו יכול לגחך על אותה קליאו מקורית. הוא מצויד במנוע טורבו-בנזין בנפח 1.3 ליטרים, עם הספק של 131 כ"ס ומומנט של 24.5 קג"מ, נתונים יוצאים מן הכלל גם בימינו.
 

ואכן, הקליאו היא המכונית החזקה במבחן הזה, עם שפע של כוח בכל מצב. לאחר השהיית טורבו קלה מגיע פרץ של כוח שמזניק אותה בנמרצות בכל רמזור ובכל עליה. הקליאו היא גם היחידה במבחן שמגיעה עם 4 צילינדרים, מה שנותן לה אופי חלק ומאוזן יותר. תיבת ההילוכים של הקליאו, כפולת מצמדים עם 7 הילוכים, היתה איטית לעיתים - אך בסך הכל החליפה הילוכים בצורה חלקה ויעילה והיא גם נשלטת מגלגל ההגה.
 

לאיביזה מנוע טורבו-בנזין בנפח ליטר אחד, עם הספק של 115 כ"ס ומומנט של 20.3 קג"מ. זהו מנוע שקיים גם בדגמים רבים אחרים של קבוצת פולקסווגן, רובם גדולים וכבדים מהאיביזה - כך שכאן אין שום בעיה של מחסור בכוח. המנוע מגיב היטב, נמרץ ויעיל. הצליל המחוספס של 3 הצילינדרים, יחד עם תגובות הדוושה המיידיות, יוצר תחושה של רכב זריז ומהנה - אך בתוך העיר הפעולה של המנוע פחות חלקה, בין היתר בשל השידוך לתיבת ה-DSG כפולת המצמדים. ביציאה מהמקום ישנה השהיה קלה ולעיתים גם רעידות, אך כאשר הקצב עולה נהנים כאן מביצועים טובים מאוד (אם כי הקליאו חזקה ממנה).
 

גם לסיטרואן מנוע מוגדש, עם נפח של 1,200 סמ"ק, הספק של 110 כ"ס ומומנט של 20.9 קג"מ. האופי של 3 הצילינדרים מורגש כאן יותר מבאיביזה, עם צליל מחוספס וצמא לסל"ד גבוה. הביצועים טובים מאוד לכשעצמם וגם הגמישות לא רעה; אין בעיה לייצר קצב התקדמות מהיר מאוד עם ה-C3. תיבת ההילוכים, לעומת זאת, שונה משתי האחרות. זוהי תיבת 6 הילוכים אוטומטית-פלנטרית, שאמנם פועלת חלק אך מגיבה באיטיות וגם גוזלת חלק מכוחו של המנוע.

כמו בביצועים, גם בצריכת הדלק הדירוג נותר ברור: הקליאו מובילה עם 16.6 ק"מ לליטר בשיוט ו-13.2 בסיכום המבחן, האיביזה שניה עם 15.8 ק"מ לליטר בשיוט ו-13.1 בסוף היום, והסיטרואן שלישית עם 12.9 ו-10.3 ק"מ לליטר בהתאמה.
 

לכל המכוניות במבחן יש יחידות הנעה מוצלחות, אך זו של הקליאו מרשימה מכולן. האיביזה שניה עם ביצועים לא רעים ותגובות טובות, ואילו הסיטרואן שלישית בשל תיבת הילוכים פחות מוצלחת.

התנהגות כביש

מכוניות קטנות עם מנועים חזקים הן מתכון טוב לאוהבי הנהיגה. גם בסעיף הזה הקליאו מצטיינת בזכות שלדה חדה, כניסה מהירה לפניות, היגוי מהיר (אם כי חסר תחושה) ותחושה תזזיתית ומהנה. האחיזה על המגבלות אולי פחות טובה מזו של הסיאט, אך צריך לקחת בחשבון כי המנוע החזק מאפשר קצב נסיעה גבוה מאוד - מה שגורם למגבלות האחיזה להופיע מהר יותר.
 

מאחורי הסיאט פגשנו את תחושת הסופר-מיני המוכר והאהובה. אחיזת הכביש מצוינת והשלדה החדה מאפשרת תקיפת עיקולים מהירה ומהנה. רכינת המרכב מינימאלית הודות למתלים הנוקשים, התקשורת עם הנהג טובה מאוד ורק ההגה הארוך והעמום פוגע בתחושות.

לסיטרואן אופי נינוח יותר, הרבה פחות דינאמי. המתלים הרכים שלה יוצרים זוויות גלגול מורגשות והשלדה אמנם מוצלחת - הודות לקרובת המשפחה פיג'ו 208 - אך ישנה נטיה מסוימת לתת היגוי, התחושות מההגה מעורפלות וגם האחיזה נגמרת בשלב מוקדם יותר.
 

הקליאו והאיביזה מקבלות כאן ציון גבוה ודומה, עם יתרון לקליאו בתזזיתיות ולאיביזה ביכולת הדיוק ובאחיזה. הסיטרואן מעט מאחור, עם רכות מופגנת ואופי פחות ספורטיבי.

סיכום

עוד לפני מבול ההשקות של 2020, פגשנו כאן 3 מכוניות סופר מיני אירופאיות מוצלחות ואיכותיות. 

סיטרואן C3 היא מכונית נוחה לנסיעה שנהנית מיחידת הנעה מוצלחת ומעיצוב מקורי. היא תתאים למי שנוסע הרבה בעיר ולמי שאוהב את המראה הייחודי, והיא גם נמכרת במחירים מעט יותר נמוכים - לפחות בהשוואה לגרסאות הבכירות של צמד המתחרות.

האיביזה נהנית ממעמד-על ומתדמית מצוינת בסגמנט הזה, אך את היתרונות שלה פגשנו במקומות פחות צפויים: זו המכונית המרווחת והשימושית ביותר במבחן הזה. בנוסף היא גם נהנית מביצועים והתנהגות כביש ברמה גבוהה, ומציגה מפרט אבזור עשיר (במחיר לא זול) והנדסת אנוש טובה מאוד.

רנו קליאו, למרות דמיון מסוים לדגם היוצא, מצליחה להעלות את הרף בקטגוריה. היא אמנם מסיימת את המבחן הזה אחרונה בכל מה שנוגע לשימושיות ומרווח, אך יש לה תא נוסעים מרשים ואיכותי, רשימת אבזור נדיבה, נוחות נסיעה טובה, בידוד רעשים מוצלח, יחידת הנעה מעולה ויכולת דינאמית גבוהה. בקרוב מאוד תצטרך הקליאו להוכיח את יכולותיה גם מול מתחרות חדשות ומאתגרות מאוד מבית פיג'ו ואופל.

למאמר זה התפרסמו 10 תגובות