מבחן השוואתי - ג'יפונים ידניים

קיצורי דרך

עיצוב - אבזור ותפעול - מרווח ושימושיות
נוחות - מנוע וביצועים - התנהגות כביש
שטח - סיכום

עיצוב
לכל אחד יש את הטעם שלו, אבל כשמדובר על ג'יפונים חשוב לא רק שהוא יהיה "יפה" אלא גם מרשים. הרי אם לא, היינו קונים משפחתית אפורה. וכשמדובר על רושם, הסובארו XV לוקח את חבריו למבחן, מה שנקרא "בהליכה". לא רק שהוא מציג את העיצוב הכי שטח-י והכי קשוח, הגרסה הידנית מגיעה עם בדיוק אותו עיצוב כמו של זו האוטומטית. אחריו מגיע האאוטלנדר שמקבל ניקוד מכובד בזכות היותו ארוך וגבוה מכולם, וגם בעל יחס הפח-כרום העשיר ביותר במבחן, אך מנגד הוא משווק בגרסה הזו עם צלחות פלסטיק על הגלגלים שמעניקות לו מראה זול ופשוט לעומת הגרסאות האוטומטיות הנפוצות. היטי והדאסטר סוגרים את החבורה בגלל שזה הראשון נראה יותר כמו מכונית מסחרית מג'יפון קשוח ומסוקס, עם קווים רבועים ושמרניים, והשני - למרות קימורי שטח שריריים - לא הצליח להתחבב על אף אחד מהבוחנים. עניין של טעם, בין היתר.

גם בתוך הרכבים הרושם הזה ממשיך. ה-XV מציע עיצוב קשוח, עם חוגות גדולות וידית להחלפת יחס העברה (בין LOW ל-HIGH. מה שאין בגרסה האוטומטית). המיצובישי הכי מנצנץ עם פיסות פלסטיק שחור מבריק, אבל מפסיד לסובארו בגלל עיצוב לא מספיק הרמוני וקצת מפוזר. היטי פונקציונלי מאוד, ולעיתים גם אלגנטי, אבל קשה קשה להגיד שהוא סקסי. הדאסטר מציג עיצוב לא אחיד, עם מיקום מוזר של כפתורים (בכך ניגע בחלק הבא) ואווירה של שנות ה-90 המאוחרות.


סובארו XV. מנצח בזכות עיצוב מרשים ו"ג'יפי"



אבזור ותפעול
האמת? הופתענו, וגם לא הופתענו. מוזר? קצת. מצד אחד, בגרסאות שנבחנו לאף אחד מהרכבים אין אבזור נוחות מיוחד או מערכות בטיחות אקטיבית. לאור תג המחיר הנמוך יחסית, זה לא מאוד מפתיע. מה שכן הפתיע הוא שכל הרכבים שהגיעו צוידו במערכות מולטימדיה טובות ואינטואיטיביות, עם דיבורית בלוטות' ומערכות ניווט, והסקודה והסובארו מקבלים גם חישוקים קלים.

כאן יש לנו תיקו, עם אופציה לתיקו משולש. הסקודה והסובארו מנצחים בזכות אבזור טוב, אם כי לא מצוין ביחס לקטגוריה (לכן אף אחד לא קיבל ציון מושלם). שניהם גם מציגים הנדסת אנוש טובה והגיונית, כאשר כל דבר נמצא בדיוק היכן שתצפו למצוא אותו. בלי הפתעות ובלי בלבולים. לסובארו יתרון קטן בזכות בקרת אקלים, מנגד היטי עדיף בגזרת תאי האחסון. האופציה לתיקו משולש היא בגזרתו של האאוטלנדר, שהגיע למבחן עם מערכת מולטימדיה מובנית ומצוינת, אך באופן רשמי מסופק בלעדיה. אם תקבלו אותה בחינם, מצויין, אם לא, הוא פחות טוב משני האחרים. גם כאן הדאסטר משתרך אחרי החבורה, עם אבזור דומה אך הנדסת אנוש שבהיעדר ביטוי אחר, מתחת לכל ביקורת.אולי אתם תצליחו למצוא תיאור אחר לכפתור כיוון מראות שיושב מתחת לבלם היד, או לכפתור בקרת שיוט שיושב מתחת למסך המולטימדיה, שבעצמו נמצא בערך 30 ס"מ נמוך מדי. אנחנו לא.


מיצובישי אאוטלנדר. אופציה לתיקו משולש אם תקבלו את מערכת המולטימדיה



מרווח ושימושיות
בטח אתם אומרים לעצמכם "נו, כמה זה כבר יכול להפתיע? האאוטלנדר הכי מרווח והכי שימושי". אז זה, שלא. למרבה הפתעתנו, דווקא הדאסטר הוא שהיה הכי מרווח לחמישה מבוגרים בזכות סידור מושבים שממש מצמיד את הנוסעים לדלתות. זה גם מה שהפך אותו להכי פחות נעים לארבעה נוסעים. האאוטלנדר פחות מרווח לחמישה, אחריהם היה היטי, שהיה צפוף למרות שלושה מושבים נפרדים עם אפשרות הזזה של שני הקיצוניים. את החבורה סגר ה-XV עם מרווח כתפיים וראש מצומצם למדי לשלישיה היושבת מאחור. בכל הארבעה מרווח הרגליים במושב האמצעי היה סביר אך לא משהו שהיינו ממליצים עליו לנסיעות ארוכות.

לארבעה אנשים כל הרכבים הציגו מרווח מצוין, כאשר ניכר שרובם (חוץ מהדאסטר כאמור) תוכננו כדי לשאת ארבעה נוסעים. בסיסי כל המושבים, למעט זה של האאוטלנדר, הרגישו מעט קצרים ונמוכים. בחלקם האחורי של תאי הנוסעים מצאנו הבדלים מהותיים בין רמות האבזור בין הרכבים. כך למשל היטי הציג את המושב האחורי המאובזר ביותר עם ווים למעילים, פתחי מיזוג, תא נפתח בקונסולה, מנורות קריאה אישיות וגב המושב האמצעי שהופך למשענת רחבה עם שני מחזיקי כוסות. השאר הציגו תאים פחות מאובזרים עם מנורת תקרה אחת ובלי פתחי מיזוג. יוצא הדופן היחיד היה האאוטלנדר, שם ישנה גם כן משענת יד נשלפת לרווחת הנוסעים.

היכן שתאי הנוסעים הפתיעו, דווקא הסיפור של תאי המטען היה ברור מראש. לפחות בקירוב. האאוטלנדר מנצח בנוק-אאוט בכל הנוגע לנפח (781 ליטר), אבל הוא חסר את הפרקטיות של תאי המטען האחרים. בגלל ההכנה לשורת מושבים שלישית (שלא קיימת בגרסה הידנית), יש כאן שני מחזיקי כוסות מצד אחד ותא גדול מצד שני, שכנראה היה זול יותר להשאיר מלהוריד. צורת תא המטען סבירה, אך לא תאפשר ניצול יעיל של כל הנפח, ושפת ההטענה גבוהה יחסית. שני מגיע היטי, עם תא מטען שפתאום נראה ממש פצפון (321 ליטר), אבל עם שפת הטענה נמוכה ושטוחה, וכמות פסיכית של אמצעים לעיגון, קשירה ונשיאה של פריטים. הדאסטר מציע את אותה פשרה של המיצובישי, רק בקטן יותר - הוא עמוק מאוד עם נפח גדול יחסית (475 ליטר), ועם מעט ווים לעיגון שקיות. הסובארו סוגר את החבורה עם תא מטען קטן יחסית (380 ליטר) - אם כי עדיין מספיק לצרכים של משפחה ממוצעת, עם פתח צר, וחלון אחורי משתפל שאינו מאפשר להעמיס פריטים גדולים ומרובעים. קחו בחשבון, שהנפחים שמצוינים כאן הם עד גובה המדף, ואינם בהכרח מצביעים על הגודל ה"אמיתי" של תא המטען.


דאצ'יה דאסטר. מפתיע במרווח לחמישה מבוגרים



נוחות
סובארו XV, כבר לפני מתיחת הפנים, היה רכב נוח למדי. סובארו טענו שבמסגרת השינויים שופרה הנוחות עוד יותר, וזה מורגש. ה-XV מנצח בסעיף הנוחות הן בעיר והן בכביש המהיר בזכות מתלים רכים מספיק אך לא עד כדי נדנוד המרכב במעבר על רצף גלים או שיבושים. אחריו מגיע האאוטלנדר שמרגיש מעט קשיח יותר ואינו מתמודד טוב מספיק עם שיבושים קטנים ומעצבנים שחודרים את הסינון הראשוני. עם שיבושים גדולים יותר כמו פסי האטה או כביש גלי האאוטלנדר מתמודד טוב, אבל לא מצויין. לצד האאוטלנדר עומד היטי, שמציע מתלים מעט נוקשים יותר מאלו של האאוטלנדר, שמעבירים עוד יותר שיבושים קטנים, אך מרסנים עדיף בשאר התנאים. בידוד הרעשים דומה בשלושת הג'יפונים הראשונים, וסביר בהחלט בפני עצמו. אחרון חביב גם כאן מגיע הדאסטר, שנופל בכל הנוגע לבידוד רעשים (במיוחד בגלל מגיני הרוח שהותקנו על רכב המבחן) ושלדה שמרגישה מעט מנותקת מהמרכב, מה שגורם לכך שהדאסטר עסוק מדי במעבר על רצף ארוך של שיבושים. יחד עם זאת, יש לציין שכל הארבעה היו נוחים יחסים וקשה מאוד להגיד שההבדלים ביניהם דרסטיים או שמי מהם לא נוח.

תנוחת הנהיגה היא בין הדברים שעליהם לא התווכחנו אפילו לרגע במהלך המבחן. המיצובישי מציע את התנוחה השולטת ביותר, כאשר אחריו היטי. בשניהם קל מאוד להגיע לתנוחה טובה בזכות טווח כיוונון רחב של המושבים וכיוון גובה ועומק של ההגה. שדה הראיה ביטי עדיף הודות לחלונות גדולים ונמוכים, והיכולת לראות את קצהו הקדמי של הרכב. בסובארו תנוחת הנהיגה נמוכה יחסית, ומבין ארבעת הרכבים היא זו שהכי מזכירה מכונית פרטית. יש מי שיאהבו את זה ויש מי שלא. גם כאן ההגה מתכוון לגובה ולעומק,טווח הכוונון של ושל המושב רחבים מאוד ושדה הראיה לפנים מצוין (לאחור קצת פחות) והדאסטר? אוי הדאסטר... אם יש משהו אחד שיכול לגרום לכם לוותר על הקניה, הגיוני שזו תהיה תנוחת הנהיגה. ההגה אינו מתכוונן לעומק, והטווח לגובה אינו רחב, למושב הנהג יש מנגון הרמה שמזכיר כיסא משרד (כזה שדורש להרים את עצמכם כדי להרים את המושב), וגלגלת כיוון זווית הגב נמצאת בצד הפנימי של המושב, מתחת למשענת היד המרכזית, כך שכדאי שתתאמנו על גמישות האצבעות. אפשר להתרגל לזה, אבל זה לא כיף.


סקודה יטי. מעביר שיבושים, אבל מרסן היטב את תנודות המרכב

 


מנוע וביצועים
המבחן הזה הוא מפגש של שתי אסכולות בצורה הכי מובהקת שלהן. שני מנועים אטמוספריים, ושניים קטנים ומוגדשים. שני מנועי הטורבו, בדאסטר וביטי, מציגים נחיתות מובהקת בהספק - עם 125 ו-110 כ"ס בלבד לעומת ה-114 וה-150 של ה-XV והאאוטלנדר. אבל הסיפור רחוק מלהיגמר כאן. כי שני המנועים המוגדשים מציעים גמישות הרבה יותר גבוהה, עם מומנט גבוה יותר שמגיע מוקדם יותר. כך לדוגמא הדאסטר מפיק 20.5 קג"מ שמושגים ב-2000 סל"ד לעומת ה-19.9 קג"מ של האאוטלנדר שמגיעים ב-4200 סל"ד. חברו לזה את המשקל הנמוך יותר של שני האירופאים, וקיבלתם ביצועים עדיפים משמעותית.

הדאסטר מצליח לגבור על היטי במעט בזכות יתרון לא קטן של כח ומומנט עדיפים, אך לא מצליח לקבל ציון מושלם בגלל תפעול פחות מוצלח של ידית ההילוכים ומצמד כבד מאלו של היטי. הסקודה זריזה במאמץ ומצליחה להאיץ בזריזות, אך היא פחות גמישה מהדאסטר ותאלץ הורדה של הילוך או שניים כמעט בכל עקיפה. האאוטלנדר, למרות 150 סוסיו, מסתפק במקום השלישי בגלל מחסור בהילוך שישי - ויחסי העברה קצרים באופן כללי - ותפעול לא נוח של ידית ההילוכים. הביצועים במיצובישי טובים לכשעצמם, ולא נרשם מחסור בכוח. ה-XV חותם עם הביצועים החלשים בחבורה (אם כי עדיין טובים משמעותית משל הגרסה האוטומטית) וגם כאן עם ידית הילוכים שדורשת הסתגלות. לטענת סובארו, העניין קיים בגלל שמדובר במכונית חדשה (כ-200 ק"מ) והוא יסתדר עם הזמן.


מיצובישי אאוטלנדר. למרות ההספק העדיף, לא מצליח להתמודד מול מנועי הטורבו הגמישים



התנהגות כביש
קודם כל, תשכחו מכיף. אף אחד מהרכבים במבחן לא יעלה לכם חיוך על הפנים בשום כביש. זאת לא המטרה שלהם ולכן אף אחד גם לא קיבל ציון מושלם. חיפשנו התנהגות צפויה ובטוחה לצד אחיזה גבוהה וזוויות גלגול קטנות ככל האפשר. את כל אלה נתן סובארו XV בערימות. למרות המנוע הקטן, התיבה הידנית מצליחה לחלץ ממנו מספיק כוח בשביל לנסוע מהר יחסית, מערכת ההנעה הכפולה (היחיד במבחן) מצליחה לספק יותר אחיזה מכל שאר הרכבים והשלדה ניטראלית ומגיבה באופן צפוי מאוד לאיבוד אחיזה, שקורים הרבה יותר מאוחר ממה שיש סיכוי שתחוו ביומיום. היטי מציג גם הוא אחיזה גבוהה ושלדה ניטראלית עם אפס חיבה לשעשועי זנב, אך היעדר הנעה כפולה אומר שאיבוד האחיזה יגיעו מוקדם יותר מאשר בסובארו.

מיצובישי אאוטלנדר רוכן, נכנס לתת היגוי מוקדם יחסית וההגה האילם אינו מספר כלום על מה שקורה בין הכביש לצמיגים. הדאסטר עושה את כל מה שהמיצובישי עושה, אך עוד פחות טוב, עם איבודי אחיזה פתאומיים שנעו בין תת היגוי להיגוי יתר בלי שום התראה מוקדמת. החיבור בין ההגה לגלגלים מציג שילוב שלא ראינו עד כה. מצד אחד הוא אילם לחלוטין ולא מספק שום מידע, כך שלא יכולנו לדעת על איבודי האחיזה שמגיעים. אבל מצד שני החיבור כה ישיר שבמעבר על שיבושים קשים תוך פניה במהירות גבוהה ההגה כמעט "נבעט" מידיי הח"מ. קצב נמרץ יהיה רעיון פחות מהנה בדאסטר.


סובארו XV. מצליח לספק אחיזה מרשימה וזוויות גלגול טובות יחסית



שטח
אף אחד מהרכבים האלו, לפחות בתצורה בה הם נבחנו, אינם מיועדים לשטח קשה. בכלל, תיבת הילוכים ידנית בשטח היא חסרון משמעותי. אתם עלולים לדומם את המנוע, או לא להיות מספיק עדינים עם המצמד ולגרום לסבסוב הגלגלים, או במקרים חמורים יותר לשרוף אותו כליל אחרי טיול אחד או שניים.

אבל בכל זאת, אף אחד לא קונה ג'יפון ולא יורד לאיזה שביל או שניים לפחות פעם אחת. אז לקחנו אותם לאיזה שביל או שניים. ניכר שסובארו XV הוא הרכב שמרגיש כאן הכי נוח בשטח. הוא היחיד שמקבל מערכת הנעה כפולה בכל הגרסאות, ולא רק זו אלא גם יחס העברה נמוך. על שבילים הוא מרגיש פשוט מצוין בזכות הבולמים הרכים וגם אם תחליטו להעמיק מעט לתוך השטח, תמצאו פרטנר לא רע בכלל.

אחרי ה-XV מגיעה הדילמה. הדאסטר כפי שהוא נבחן כאן לא אמור להיות מיועד לשטח. אין לו הנעה כפולה, אין לו צמיגים מתאימים, אבל במחיר של הרכבים האחרים במבחן אתם יכולים להעמיד את גרסת השטח המאובזרת ביותר של הדאסטר, שכנראה יוכל להוות יותר ממתחרה ראוי ל-XV בכל סוגי השטח.

אחריהם מגיעים היטי והאאולנדר. שניהם לא בדיוק שועלי שטח, ועם שניהם לא היינו ממליצים לכם לרדת הרבה מעבר לשבילים משובשים. אבל יטי נהנה מזוויות גישה טובות יותר וממנוע טורבו שמספק מומנט עדיף בנקודת סל"ד נמוכה יותר שתעזור לו לעבור מכשולים קשים, כמו גם תיבת עם יותר הילוכים שמספקת גמישות טובה יותר.


דאצ'יה דאסטר. בגרסת ההנעה הכפולה יהווה יותר ממתמודד ראוי



סיכום
קודם כל, אפשר לחלוטין להגיד שהשד לא כל כך נורא. להתנייד על מכונית ידנית זה ממש לא סיוט והיום, עם פיצ'רים כמו מערכת סיוע לזינוק בעליה, התנעה אוטומטית במקרה דימום, דוושת מצמד קלילה וידיות עם תפעול קל ונוח, החלפת ההילוכים עצמה הופכת לעניין של מה בכך אחרי כמה דקות של נהיגה.

ובכלל, אם אנחנו מסתכלים על המחיר. די קל לראות שאם אנחנו מוותרים על התיבה האוטומטית, אפשר לקבל ממש הרבה בתמורה. כמו למשל יכולת שטח טובה, או ממדים עדיפים ואפילו סתם המון אלפי שקלים עודף.

אז מי הכי טוב? ובכן, קשה להגיד. וגם בסוף המבחן, כשעלתה שאלת ה"את מי *אתה* היית לוקח הביתה?" המסורתית, התשובות היו שונות.

על מיצובישי אאוטלנדר אפשר להגיד שהוא הטייפ-קאסט הסטריאוטיפי המוחלט של ג'יפון נוצץ, מרשים, מגודל, ולא באמת טורח לרדת לשטח קשה. למשפחה הגדולה והמטיילת, תתקשו למצוא פרטנר טוב יותר, רק עשו לעצמכם טובה ותחליפו את הגלגלים למשהו קצת יותר שמח ותבקשו את מערכת המולטימדיה.

סובארו XV מצליח לשלב בין לא מעט דברים בצורה מאוד מרשימה. הוא רב יכולות בשטח, דינאמי יחסית (כשנוסעים בירידה), נראה נהדר ומספיק מרווח לארבעה. בתור רכב לזוג הספונטני הוא מצויין. למשפחה הוא עשוי להיות מעט צפוף ואם לא עושים שימוש ביכולות השטח שלו הוא הופך להיות פחות אטרקטיבי.

דאצ'יה דאסטר מרגיש קצת כמו בעיטה של נוסטלגיה. עיצוב תא הנוסעים ספרטני, הנדסת האנוש - איך לומר בעדינות - לוקה בחסר, ואין בו שום דבר שגרם לאף אחד לצעוק "רוצה!". אבל, כל הפגמים האלו התגלו רק כשהוא ניצב לצד המתחרים. כשלעצמו הוא מרגיש סביר לחלוטין, וכשזוכרים שהוא עולה כ-30 אלף שקלים (ואפילו יותר) פחות משאר הרכבים המתחרים, או לחילופין עולה את אותו המחיר אבל מציע יכולות שטח פנומלנליות ביחס לקטגוריה, קל מאוד לראות סיבות למה להעדיף אותו על פני האחרים.

וסקודה יטי שלנו? ובכן, גם הוא מציג פשרה במקומות מסוימים. הוא לא טוב כמו הסובארו או הדאסטר בשטח, ולא מרווח כמו המיצובישי, אבל הוא פרקטי להפליא, עם שפע צעצועי ה-Simply Clever של סקודה, הוא חסכוני מכל האחרים ובפער לא קטן, וגם לטעמנו מציע את אחת הפשרות הטובות ביותר בין מרווח פנים למידות חיצוניות.

למאמר זה התפרסמו 14 תגובות