מבחן השוואתי - מיקרוואנים

טויוטה ספייס ורסו
הספייס ורסו נושאת אמנם את שמו של המיניוואן הגדול יותר של טויוטה, אך היא מבוססת למעשה על היאריס. היא היחידה במבחן שמצוידת במנוע של סופר מיני, וגם המחיר שלה רחוק באלפים בודדים בלבד ממחירה של היאריס.

עיצוב, אבזור וסגנון
הצבע הכחול של מכונית המבחן מכניס קצת חיים לספייס ורסו, וגם מתיחת הפנים נתנה את הדגשים שלה במקומות הנכונים: הגריל יותר חייכני והפנסים האחוריים יותר מודרניים. אבל כשנכנסים פנימה, המבנה הקופסתי והשמרני של הספייס ורסו מבחוץ נראה פתאום כמו חנות ממתקים ססגונית ביחס לעיצוב הפנימי המבאס. פלסטיקים אפורים ומחוספסים באיכות נמוכה מקיפים את הנהג מכל עבר, ומזכירים מכוניות מלפני 10 שנים. מלבד מערכת המולטימדיה (בהתקנה מקומית ובאיכות פחותה מזו של ה"טויוטה טאץ'") - אין ממש אבזור בספייס ורסו. לא כפתורים על ההגה, לא חלונות חשמל מאחור, אפילו ההגה לא מתכוונן לעומק. קצת מעליב.



מרווח, שימושיות ונוחות נסיעה
כשמתיישבים מאחורי ההגה של הטויוטה, ההרגשה מעט משונה. התנוחה זקופה מדי וקרובה מדי להגה, ולאורך זמן תהיה לא נוחה. הכסא קטן מדי, והנהגים הגדולים יותר בחבורה הרגישו בו צפיפות. במושב האחורי המצב משתפר משמעותית ושני מבוגרים יהנו ממרווח נדיב במיוחד, גם אם לא עדיף על המכוניות האחרות במבחן. 3 נוסעים, לעומת זאת, יחושו בצפיפות מוגזמת - וגם 3 בוסטרים לפעוטות ידחקו פה בקושי רב. חסרונם של מחזיקי כוסות, תאורת קריאה וכיסי אחסון בגב המושבים הקדמיים, השלים את תמונת המצב: זהו הספסל האחורי הפחות מוצלח במבחן הזה. בתוך העיר הפגינה הטויוטה רכות נעימה, והצליחה לספוג את מרבית השיבושים באופן נהדר, גם אם מאחור הורגשה תנועת המתלים קצת יותר מהרצוי. שדה הראיה לצדדים ולאחור מעולה, ובסעיף הבא תבינו עד כמה הטויוטה מצטיינת בתמרונים עירוניים. מחוץ לעיר, לעומת זאת, הרכות היחסית התבטאה בהיעדר ריסון ובתזזיתיות יתר על כבישים גליים. בידוד הרעשים אף הוא לא מוצלח במהירויות גבוהות.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
לטויוטה, כאמור, מנוע קטן יחסית וחלש ביחס למתחרים. אבל כמו שהיפנים יודעים עוד מימי סוזוקי באלנו העליזים, על מחסור בביצועים ניתן לחפות בקלות באמצעות תגובת דוושה נמרצת. בהאצות הקצרות שבין הרמזורים והפניות בעיר הטויוטה הרגישה זריזה וקלילה, אולי אפילו הזריזה מכולן. פער של למעלה מ-400 ק"ג (!) ביחס לאופל מריבה יכול גם הוא להסביר חלק מן התחושות, כאשר גם ביחס לאחרות הטויוטה קלה משמעותית. ההגה הרך ומצלמת הרוורס משלימים את תמונת המצב: לפחות בעיר, הטויוטה מרגישה נהדרת. במהירויות הגבוהות מתגלה המציאות - אין תחליף לסוסים. בהאצות הביניים ובעקיפות הטויוטה לא חשפה שרירים, בלשון המעטה, והתיבה הרציפה תורמת למאמץ בעיקר רעש מתכתי. התנהגות הכביש אכזבה עם הגה קל מאוד ומנותק לחלוטין, וגם אחיזת הכביש שלה נגמרת מהר יותר מהאשראי הבין לאומי של ממשלת ישראל. צריכת הדלק היא הטובה ביותר במבחן - והנה יתרון למנוע קטן ומרכב קל.
צריכת דלק: 13.7 ק"מ לליטר.


סיטרואן C3 פיקאסו
מלבד מתיחת פנים קלילה לפני כשנה, לא הרבה השתנה ב-C3 פיקאסו. זהו עדיין מיקרוואן קלאסי, שמבוסס על הסופר מיני C3 ומתמתח בעיקר לגובה. אצלנו בישראל, משום מה, הוא מהווה עבור הלקוחות תחליף זול וקטן לסיטרואן ברלינגו.

עיצוב, אבזור וסגנון
לא כל הבוחנים אהבו את העיצוב החיצוני של הפיקאסו, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהצרפתים השקיעו פה בעיצוב. הגריל הקדמי הייחודי, הפנסים, אפילו צלחות הפלסטיק המקסימות שעל הגלגלים - לפחות על זה מגיע לסיטרואן שאפו. מנגד, הפרופורציות קצת מזכירות רכב מסחרי ולא מקנות לסיטרואן מראה אטרקטיבי או סקסי. בפנים העיצוב קצת יותר מוזר מאשר יפה, והמסך המרכזי המרוחק הוא גימיק נחמד אך לא פרקטי. איכות החומרים לא גבוהה גם כאן, אך לפחות האבזור לא רע: יש כאן פריטים יחודיים כמו מראה נגד סנוור ומראות צד עם קיפול חשמלי, חיישני גשם ותאורה ובקרת שיוט - אך מנגד, יש כאן רק 4 כריות אוויר ואין מסך מולטימדיה כסטנדרט. הנדסת האנוש טובה במונחי סיטרואן, אבל לכו תאפסו את מחשב הדרך או תחברו כבל לשקע המצת בלי למתוח שריר בכתף.



מרווח, שימושיות ונוחות נסיעה
הקופסה ששמה סיטרואן C3 פיקאסו אולי לא נראית מאוד סקסית, אך היא מבטאת את יתרונותיה בשימושיות בעיר. שדה הראיה פשוט מעולה לכל הכיוונים, וההגה הקליל מאפשר תמרון נוח מאוד. תנוחת הישיבה מזכירה יותר את סיטרואן ג'אמפי מאשר את ה-C3: כאן ההגה אמנם מתכוונן לעומק, אך הנהג נדרש לשבת מאוד קרוב ומאוד גבוה כדי לשלוט בעניינים. רוב הבוחנים מאוד לא אהבו את הפוזיציה המסחרית הזו. המושב האחורי הוא הטוב ביותר כאן ל-3 נוסעים. למרות שזה רכב צר יחסית, יהיה מרווח סביר לשלישיית מבוגרים וגם לכסאות בטיחות. שני נוסעים יהנו מספסל אחורי נוח, שדה ראיה מצוין החוצה (המושבים האחוריים גבוהים יותר, כמו בתיאטרון) ומרווח טוב לרגליים ולראש. נוחות הנסיעה הצרפתית המפורסמת אולי לא מתגלה כאן במלוא הדרה, אך מרבית הבוחנים אהבו את הריסון והספיגה של הסיטרואן בתוך העיר. במהירויות הבין-עירוניות ספיגת השיבושים עדיין מצוינת, אך התחושה מעט פחות יציבה ומוצקה - בעיקר בגלל הישיבה הגבוהה. בידוד הרעשים גם כאן רחוק משלמות.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
נתחיל בדברים הפשוטים: המנוע כאן מצוין. זהו מנוע 1.6 בעל הספק נדיב של 120 כ"ס, שפותח בשיתוף עם ב.מ.וו והוא מעניק ביצועים טובים ופועל באופן נעים. אבל אי אפשר להתייחס למנוע הזה במנותק מתיבת ההילוכים. התיבה הרובוטית החד מצמדית של סיטרואן אולי פועלת טוב יותר מבעבר, אך היא רחוקה שנות אור מתיבות אוטומטיות של ממש. החלפת ההילוכים איטית, הרכב מיטלטל בכל החלפת הילוך, ואפילו במצב של שליטה ידנית היא לא באמת מעניקה חופש פעולה לנהג. חוויית הנסיעה שנוצרת איננה נעימה, אם כי חשוב לציין שעם הזמן וההרגל ניתן לשלוט טוב יותר בפעולות התיבה ולעדן מעט את ההתנהלות. התנהגות הכביש בטוחה וצפויה, ומכיוון שהנאה איננה שיקול מרכזי במיקרוואנים - אזי הסיטרואן זוכה כאן לניקוד טוב בהחלט. צריכת הדלק טובה במבחן הזה, אך לא מרשימה ביחס למשפחתיות מודרניות.
צריכת דלק: 11.8 ק"מ לליטר.

קיה סול
ההגדרה של קיה סול כמיקרוואן לא מובנת מאליה. הוא אמנם קטן, גבוה ושימושי, כמו המתמודדות האחרות במבחן, אך היצרנית מגדירה אותו כמתחרה לג'יפונים הקטנים. מה זה בעצם אומר עליו?

עיצוב, אבזור וסגנון
הבוחנים הסכימו פה אחד שמדובר במכונית היפה במבחן. שילוב הצבעים, המבנה הקובייתי, הגריל המוכר של קיה והפנסים האחוריים - מתאחדים ליצירת מראה לא שגרתי ומרענן. גם בתא הנוסעים העיצוב מקורי, אך היה יכול להיות כאן הרבה יותר שמח אם הפלסטיקים לא היו כל כך שחורים. איכות החומרים היא הטובה ביותר, ומרגישה אירופאית מודרנית לכל דבר ועניין. גם רשימת האבזור היא העשירה ביותר במבחן, עם פריטים כמו חישוקים קלים, בקרת אקלים, בקרת שיוט ומצלמת רוורס שמגיעים כולם כסטנדרט. התפעול של המערכות השונות פשוט ואינטואיטיבי, אך מסך המולטימדיה קטן מאוד. בסעיף הסטייל אין בכלל ויכוח: קיה סול מנצחת בנוק אאוט.



מרווח, שימושיות ונוחות נסיעה
תנוחת הישיבה בקיה היא הקרובה ביותר לזו של רכב פרטי - מה שיכול להסביר את העובדה שהיא לא רוצה להיות מיקרוואן אלא דווקא ג'יפון. המושב גבוה ביחס לכביש אך נמוך יחסית לרכב, והתחושה היא של ישיבה "בתוך הרכב" ולא "מעליו". מנגד, קו החלונות הגבוה פוגע בשדה הראיה ובכושר התמרון בעיר - אחד מהערכים הקדושים של תצורת המיקרוואן. המושב האחורי בנוי לשני נוסעים: הוא מורכב משתי "כורסאות" נפרדות, ובכל אחת מהן נוח מאוד לשבת. המושב רך ונעים, והמרווח מעולה. במושב האמצעי, לעומת זאת, הנוסע בולט החוצה ומרגיש שלא בנוח. ילדים קטנים יסבלו מהחלונות הקטנים ומהיעדר הראות החוצה. נוחות הנסיעה בעיר טובה בפני עצמה, אך לא מתבלטת ביחס למתחרות במבחן. המתלים מעט נוקשים ולא סופגים באופן מושלם, אם כי במושב האחורי התחושה דווקא נוחה יחסית. גם מחוץ לעיר הנוחות בסדר גמור, ובכלל - למרות שהקיה לא מתבלטת פה באף פרמטר, היא היחידה שלא נכשלת באף תחום. מכונית טובה.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
יחידת ההנעה של הקיה היא בהחלט לא המילה האחרונה של תעשיית הרכב. יש כאן מנוע בנזין פשוט בנפח 1.6 ליטר ותיבה אוטומטית מסורתית בעלת 6 הילוכים. בפועל, השילוב הזה מציג פעולה חלקה ונעימה בכל תנאי הדרך. בתוך העיר הפעולה של המערכות השונות שקופה לחלוטין, והקיה מתניידת בזריזות ובקלילות. מחוץ לעיר, בעקיפות ובעליות, מורגש לעיתים מחסור קל בזמינות הכוח - בוודאי שביחס לאופל - אך בטח שלא מדובר ברכב חלש. התנהגות הכביש צפויה ובטוחה, גם אם לא מהנה בשום צורה שהיא. פועל יוצא של הטכנולוגיה המיושנת הוא צריכת הדלק, שהיתה הרעה ביותר במבחן (גם אם קרובה מאוד לאופל). מרכב שהושק רק בשנה שעברה, ציפינו לנתונים טובים יותר.
צריכת דלק: 10.7 ק"מ לליטר.

אופל מריבה
המימדים משייכים את אופל מריבה לקטגוריה גדולה יותר, של מיניוואנים בעלי 5 מקומות (רנו סניק, פולקסווגן גולף ספורטוואן). אבל המחיר ממקם אותו יחד עם המיקרוואנים, ומה משמעות העובדה שמדובר ברכב שהושק כבר לפני 4 שנים?

עיצוב, אבזור וסגנון
אחד הבוחנים הגדיר זאת היטב: "כשאופל מריבה יצא לשוק ב-2010 הוא כנראה היה רכב נאה". כיום העיצוב הזה לא מיוחד בשום צורה, בטח שלא בצבע האפור של מכונית המבחן, אם כי המריבה מפגינה כמה קימורים אלגנטיים. בתוך תא הנוסעים סובלת המריבה מבעיה סדרתית אצל אופל: עומס יתר של כפתורים ופקדים יוצר בלגאן היסטרי בסביבת הנהג, ומקשה על התפעול תוך כדי נהיגה. שימו לב לזה: 12 כפתורים שונים אחראים על הפעלת המזגן, ולא פחות מ-22 כפתורים נספרו בסביבת מערכת השמע (לא כולל אלו שעל ההגה). רשימת האבזור לא רעה, אך מערכת מולטימדיה היא תוספת מתבקשת לחבילה.



מרווח, שימושיות ונוחות נסיעה
תנוחת הישיבה במריבה גבוהה אך עדיין נוחה ונעימה, ואין כאן את התחושה המסחרית של הסיטרואן. שדה הראיה טוב לצדדים ולפנים, אם כי המראות הקטנות והעובדה כי לא ניתן לראות את קצהו הקדמי של הרכב הפריעו לתמרון בשטחים צפופים. ההגה הכבד הפריע אף יותר במשימות שכאלו, ולרגע חשבנו שמדובר אף בתקלה. כניסה למושבים האחוריים מתבצעת דרך שתי דלתות שנפתחות לאחור, מה שמקל על חגירה של ילדים לכסאות בטיחות - שכן כך ניגשים אליהם מלפנים ולא מהצד. המושב האחורי בנוי משני מושבים גדולים ומרווחים הנעים על מסילות, וכשרק שני אלו בשימוש ניתן לקפל את המושב האמצעי ולהסיט את הצדדיים לכיוון המרכז - וכך ליהנות ממרווח משופר. ל-3 נוסעים יהיה צפוף יחסית, שכן המושב האמצעי קטן, אך שני בוסטרים וילד ביניהם יוכלו להסתדר היטב. המושב האחורי במריבה מגובה בשפע של אביזרים שימושיים כמו מחזיקי כוסות, מנורות קריאה, תאי אחסון, ידיות אחיזה ושקע מצת לטעינת מכשירים. תא המטען של המריבה גדול במעט משל המתחרות, אך גם כאן ניתן למצוא מגוון תאים, ידיות ועיגונים שימושיים. נוחות הנסיעה במריבה היא גרמנית קלאסית: המתלים נוקשים והשיבושים בעיר מורגשים, אך הרכב שומר על ריסון מצוין ולא מתנדנד אפילו במילימטר לאחר המפגש עם הבור בכביש. מחוץ לעיר המריבה היתה הנוחה מכולן וגם השקטה ביותר.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
אופל מריבה מצוידת במנוע טורבו בנפח 1.4 ליטר, שמייצר כאן 120 כ"ס (לעומת 140 כ"ס באסטרה). משקל עצמי של כמעט טון וחצי יוצר תחושה מעיקה של כבדות בהאצות עירוניות, וגם הפעולה האיטית של תיבת ההילוכים לא מועילה פה. אך למרות העצלות היחסית בהאצות הקצרות, כשצריך באמת ביצועים - המריבה מתגלה כמכונית החזקה במבחן. עקיפות, עליות, זינוקים ושיוט במהירויות גבוהות זה משחק ילדים עבורה. גם בכבישים המפותלים זרחה המריבה עם יציבות, אחיזה ואפילו תקשורת והנאה, כאשר רק צריכת הדלק הגבוהה מנעה ממנה לנצח בנוק אאוט בסעיף הזה.
צריכת דלק: 10.8 ק"מ לליטר.






סיכום

עיצוב, אבזור וסגנון
אם חשקה נפשכם ברכב סטייליסטי, מאובזר וחתיך, והחלטתם לוותר על הג'יפונים הקטנים מסיבות פרקטיות - אין ספק שקיה סול היא המכונית בשבילכם. התמונות מסבירות את הקביעה הזו. הסיטרואן נראית טוב ומצוידת היטב אך מרגישה קצת מוזרה, האופל לפחות מאובזרת לא רע, והטויוטה? ובכן, מישהו שם צריך לעשות בדק בית רציני.



מרווח, שימושיות ונוחות נסיעה
הופתענו לגלות כי למרות המימדים השונים, לא קיימים פערים גדולים בין המכוניות בסעיף הזה. לעומת זאת, פערים עצומים התגלו בינן לבין הג'יפונים הקטנים. כל המיקרוואנים פה מציגים מרווח טוב מאוד, תאי מטען שימושיים ונוחות נסיעה טובה; האופל מתבלטת בסעיף הזה, בעיקר בזכות הנוחות המרשימה מחוץ לעיר והפתרונות היצירתיים במושב האחורי ובתא המטען. כל היתר דומות זו לזו, עם הבדלים מינוריים: הטויוטה נוחה מאוד בעיר, הסיטרואן הכי מרווחת לשלושה, והקיה נוחה מאוד לשני נוסעים בוגרים.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
האופל והקיה בלטו בסעיף הזה, כל אחת מסיבות אחרות. יחידת ההנעה של הקיה לא מרשימה בביצועיה, אך היא מאוד נעימה לשימוש ופועלת באופן מעודן. האופל אמנם מרגישה כמו טנק בתוך העיר, אך הביצועים המוחצים שלה והתנהגות הכביש הם ברמה מעל המתחרות. הסיטרואן מאבדת נקודות בגלל תיבת ההילוכים הרובוטית המרגיזה, והטויוטה נופלת על מחסור בכוח, תיבה רועשת והתנהגות לא מלוטשת. בצריכת הדלק, אגב, הדירוג הפוך.




* המבחן פורסם לראשונה בגיליון אוקטובר 2014 של מגזין iCar, ובוצע בשיתוף "ידיעות אחרונות".

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות