מבחן השוואתי - מכוניות קטנות ב-80,000 שקל

מיצובישי ספייס סטאר
הספייס סטאר ממשיכה לשאת בגאון את תואר "הסופר מיני האוטומטית הזולה בישראל", וקצב המכירות בהחלט מרשים. לאחרונה היא קיבלה תוספת אבזור משמעותית, אבל האם האיכות עומדת ברף הנדרש?

עיצוב, אבזור וסגנון
הבוחנים לא התלהבו מהעיצוב, שנראה פשוט יחסית ולא מודרני. גם מבפנים אין בשורה מבחינת העיצוב, אך הנדסת האנוש מצוינת ותפעול המערכות קל ופשוט מאוד. איכות החומרים לא הרשימה לטובה, אך הפלסטיקה הפשוטה נראית עמידה.

רשימת האבזור של מיצובישי ספייס סטאר מרשימה בכל קנה מידה, גם ביחס למכוניות יקרות ממנה בהרבה: המפרט הבסיסי כולל פריטים כמו בקרת אקלים, בקרת שיוט, חיישני גשם ותאורה, דיבורית בלוטות' ועוד הרבה. שלא במסגרת המפרט, כלולה במכונית המבחן גם מערכת מולטימדיה מצוינת עם מצלמת רוורס, שאנחנו ממליצים בחום על הוספתה.



נוחות, שימושיות ומרווח
מבחינת המימדים החיצוניים של הרכב, הספייס סטאר שניה רק למיקרה - אך תכנון פנימי חכם (ואולי דווקא היעדר תכנון מוקפד) הופכים אותה למכונית המרווחת במבחן. המושב האחורי שטוח לגמרי, ומאפשר להושיב אפילו 3 נוסעים לא-בוהאו כסאות בטיחות. מנגד, מבנה המושב בסיסי ולא "מפנק", וחסרו לנו גם אביזרים כמו מתלי קולבים או תאי אחסון.

מושב הנהג מציע תנוחה טובה יחסית עם שדה ראיה טוב, אך זו המכונית היחידה במבחן שלא מציעה כוונון גובה מלא לכסא - אלא רק שינוי זווית מצומצם. המושב לא נוח או תומך באופן מיוחד, אם כי גודלו מספק. שדה הראיה מצוין לכל הכיוונים. תא המטען קטן משל המיקרה וסף ההטענה שלו גבוה, ועגלה עם אמבטיה לא תיכנס אליו בשלמותה. כמו כן, חסרו לנו ווים לשקיות סופר.

מערכת המתלים של הספייס סטאר רכה, אפילו מאוד רכה, וזה אומר שהיא מצליחה לספוג לא רע את השיבושים הקטנים בעיר. מנגד, כאשר העמסנו עליה 4 נוסעים מבוגרים - התקצר מהלך המתלה והרכב הפך קופצני ולא נינוח. מחוץ לעיר הנוחות סבירה, מוצלחת פחות מאשר בקיה וביונדאי - אך עדיפה על הניסאן. הדירוג הזה נשמר גם בתחום בידוד הרעשים, והספייס סטאר לא שקטה במיוחד בשום מצב, במיוחד לא בהאצה.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
מבלי להיות חזקה באופן מיוחד, המיצובישי הקטנה גרפה את הציונים הגבוהים ביותר בסעיף הביצועים. המנוע שלה נמרץ ועירני, תגובה הדוושה מיידית, והגיר הרציף מעביר את הכוח לגלגלים באופן מיידי וללא השתהות. בתוך העיר התכונות האלו הופכות את הספייס סטאר למכונית נמרצת וזריזה, וגם מחוץ לעיר היא לא תתקשה בנסיעה בעליות או בשיוט מהיר. עוד הסבר לכך הוא המשקל הנמוך מאוד של המכונית, אך זה עומד לה לרועץ בכל הנוגע ליציבות במהירויות גבוהות.

על הכביש המתפתל הספייס סטאר חושפת את חסרונות המתלים הרכים, והיא רוכנת באופן משמעותי, נוטה לתת היגוי ולא אוחזת באספלט בעוצמה. מנגד, היא לפחות צפויה ולא מפתיעה - מה שאומר שקל מאוד להבין את המגבלות שלה, להאט כשצריך ולא לעשות איתה דברים שהיא לא יודעת לעשות.

צריכת הדלק במבחן: 14.8 ק"מ לליטר.

עוד אפשרויות קניה:
גרסת 1,000 סמ"ק עם גיר ידני מוצעת אצל היבואן ב-66,900 שקל, עם רשימת אבזור מצומצמת. את ה-1,200 סמ"ק האוטומטית מצאנו במבצעי ה-"0 קילומטר" של חברות הליסינג במחירים שנעים סביב ה-70,000 שקל, ובשוק היד השניה מצאנו מכוניות למכירה במחירים שמתחילים בפחות מ-60,000 שקל - אך רובן מהתקופה שלפני הוספת האבזור.




יונדאי i10
הדור החדש של יונדאי i10 קצר מחמאות רבות במבחנים השוואתיים שערכנו לו מול המתחרות בקטגוריית המיני, אך כאן הוא יצטרך להתמודד עם מתחרות מסוג שונה. ואולי בכלל כדאי לבחור בגרסאות הזולות יותר של ה-i10?

עיצוב, אבזור וסגנון
בדור הנוכחי שלה ביצעה יונדאי i10 קפיצה משמעותית, והפכה ממכונית מיני ספרטנית לרכב מעוצב, בוגר ואיכותי. העיצוב החיצוני אלגנטי ומעודן, ומבפנים היא עולה בכמה דרגות על מתחרותיה. שילוב הצבעים, תאורת המסכים הכחלחלה, המשטחים הגדולים ואיכות החומרים הגבוהה - כל אלו הופכים אותה למכונית ה"מהודרת" ביותר במבחן הזה.

תמורת 80,000 שקלים תקבלו את ה-i10 ברמת האבזור Supreme, שכוללת בין היתר חישוקים קלים, מערכת שמע מקורית עם חיבורי USB ו-AUX, דיבורית בלוטות' ושליטה מההגה על כל המערכות האלו. תפעול האביזרים מאוד ידידותי למשתמש, וסביב הנהג פזורים תאי אחסון גדולים ושימושיים.



נוחות, שימושיות ומרווח
תנוחת הנהיגה ביונדאי גבוהה ושולטת, ויש גם תמיכה צידית נאותה, אך היעדר תמיכה לגב התחתון הקשה על מציאת התנוחה המושלמת, וגם יצר כאב גב קל לאחר נהיגה ממושכת. שדה הראיה טוב לפנים, אך לצדדים ולאחור הוא פחות מוצלח בגלל קורות גדולות.

המושב האחורי צר וצפוף יחסית, והוא לא יהיה נוח לשלושה בשום צורה. מרווח הברכיים יחסית מצומצם, והמבנה ה"מעוצב" של הכסא עלול להקשות על ניצול מלא של המושב. מימד הגובה מעניק מרווח ראש טוב יחסית. אחרי שכבר נכנסים, והילדים ודאי יסתדרו עם המרחב הפנימי, נהנים הנוסעים מתאי אחסון, ידיות אחיזה, שקע מצת לטעינה ומחזיק כוסות בודד.

נוחות הנסיעה מצוינת בכל תנאי הדרך, למעט בנסיעה עירונית תחת עומס מלא של 4 נוסעים. המתלים של היונדאי מבודדים היטב את פגמי הכביש, ומשאירים את הרכב מרוסן גם אחרי רצף שיבושים. מחוץ לעיר הנוחות טובה מאוד גם כן, וזו ללא ספק המכונית שהיינו בוחרים לשהות בה בנהיגות בין עירוניות על בסיס קבוע. בידוד הרעשים הוא הטוב במבחן.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
הגרסה הבכירה של היונדאי מצוידת ביחידת הנעה דומה לזו של הפיקנטו: מנוע 1,250 סמ"ק ותיבת 4 הילוכים אוטומטית. המנוע פועל באופן חלק ויעיל, וגם מספק ביצועים טובים, אך התיבה המיושנת פוגעת מאוד ביכולות שלו. היא מגיבה לאט ל"קיק דאון", לא מוציאה ממנו תמיד את הכוח שיש לו, ויוצרת השתהות תמידית. בנוסף, היא גם פוגעת בצריכת הדלק. בניגוד לפיקנטו, את התיבה של ה-i10 ניתן לתפעל גם באופן ידני ("טיפטרוניק").

במכוניות מהסוג הזה, שנועדו בעיקר לנהיגה עירונית, למדנו שתיבת הילוכים רציפה עושה עבודה טובה בהרבה מהאוטומטית המיושנת.

התנהגות הכביש של היונדאי צפויה, בטוחה ומרגיעה. אחיזת הכביש שלה טובה מאוד, אם כי היא לא מהנה לנהיגה כמו הפיקנטו.

צריכת הדלק במבחן: 10.7 ק"מ לליטר.

עוד אפשרויות קניה:
אם תוותרו על הביצועים, תוכלו לקבל אצל היבואן גרסת 1,000 סמ"ק אוטומטית בפחות מ-70,000 שקל. עם גיר ידני תקבלו את ה-i10 ב-60,000 שקל, ובמבצעי ה-"0 קילומטר" של חברות הליסינג מצאנו יונדאי i10 אוטומטית ומאובזרת עם מנוע 1,000 סמ"ק ב-66,500 שקל, לרכב חדש לחלוטין. הדור הנוכחי של ה-i10 הגיע לישראל רק בתחילת 2014, כך שבשוק היד השניה תמצאו מכוניות אוטומטיות ב-60,000 שקל לפחות.




קיה פיקנטו
מלכת המכירות של הסגמנט, ואחת ממובילות השוק כולו, מציעה את מה שאנחנו אוהבים במכוניות מסוגה: היא פשוט מרגישה איכותית ויקרה יותר ממה שהיא באמת. מה עשתה לה מתיחת הפנים? והאם היא באמת עדיפה על מתחרותיה?

עיצוב, אבזור וסגנון
אנחנו לא צריכים להציג לכם את הפיקנטו, בטח שלא בסעיף העיצוב, אבל נפרגן לה בכל זאת על הסגנון הצעיר שמצליח להישאר רענן גם לאחר 4 שנים מיום הגעתה לישראל. במסגרת מתיחת הפנים בוצעו שינויים מינוריים בלבד, את חלקם אהבנו (הגימורים המבריקים מסביב לידית ההילוכים, למשל) ואת חלקם פחות (הפלסטיקים הכסופים בתחתית הפגושים).

מבפנים יש סדר בדברים: התפריטים והמחוונים קריאים וברורים, התפעול נוח והחומרים נעימים למגע. חבל רק ששקע ה-USB לא מסוגל לטעון את הטלפון הנייד. איכות החומרים גבוהה, וההגה מצופה עור מאוד נעים למגע - וזה בהחלט מעניק תחושה טובה.

ברשימת האבזור של הפיקנטו, בגרסת ה-EX, תמצאו חישוקים קלים, מערכת נשלטת מההגה, דיבורית בלוטות' וחיישני לחץ אוויר בצמיגים. לא רע, אבל מה עם מולטימדיה?



נוחות, שימושיות ומרווח
אז אם יש לנו שתי יפניות על תקן סופר מיני, ויונדאי אחת שגדלה והתבגרה, אז באה הפיקנטו מוכיחה ששורשיה נטועים עמוק בסגמנט המיני. היא המכונית הקטנה במבחן, ולכן מציעה את המרווח הפנימי הקטן ביותר. מלפנים המושבים צרים מדי ותנוחת הנהיגה נמוכה יחסית, אם כי חלקנו העדיף את התנוחה הזו. מאחור המושב צפוף יחסית וגם הכניסה אליו לא הנוחה ביותר, אך המבנה הרבוע של הרכב מעניק מרווח ראש סביר. הספסל עצמו נמוך ולא תומך בירכיים, וקו החלונות הגבוה יקשה על הילדים להציץ החוצה.

בנהיגה עירונית מגלים ששדה הראיה בינוני בלבד, במיוחד לאחור, מה שפוגע ביכולת התמרון. מצד שני, נוחות הנסיעה בעיר מצוינת. הקיה נוקשה יותר מהיונדאי ולכן לא מתרגשת מהוספת המשקל וגם לא מקפצת יתר על המידה במעבר על רצף שיבושים אכזרי.

מחוץ לעיר היא נשארת נוחה למדי, אך על שיבושים קטנים במהירויות גבוהות, למשל "עיני חתול" על האספלט - היא מעבירה מכה לא נעימה לתא הנוסעים. בידוד הרעשים טוב מאוד, ושני רק לזה של היונדאי.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
גם כאן, כמו ביונדאי, יש מנוע בנפח 1,250 סמ"ק, עם הספק של 85 כ"ס. כמו במתיחות פנים קודמות בקונצרן יונדאי-קיה, גם הפעם גילינו שנתוני צריכת הדלק הפכו פחות טובים לאחר מתיחת הפנים - אך לפחות בנתוני הזיהום יש לקיה יתרון לא מבוטל. הביצועים בסך הכל טובים, והפיקנטו מסתדרת טוב מאוד במהירויות הגבוהות וגם בהאצות ביניים ועקיפות.

מצד שני, שוב, יש את עניין תיבת ההילוכים - שעם 4 הילוכים בלבד לא מצליחה להוציא את המיטב מהמנוע, משתהה בהורדת הילוך וגוזלת חלק ניכר מכוחו של המנוע. תיבה רציפה היתה מאפשרת פעולה חלקה יותר, ומסייעת גם לשיפור צריכת הדלק.

צריכת הדלק במבחן: 9.6 ק"מ לליטר.

עוד אפשרויות קניה:
אצל היבואן לא תמצאו פיקנטו אוטומטית בפחות מ-79,500 שקל, שכן המנוע היחיד המוצע עם התיבה הזו הוא בנפח 1,200 סמ"ק, אך גרסה ידנית מוצעת כבר ב-64,400 שקל. במבצעי ה-"0 קילומטר" של חברות הליסינג ניתן למצוא פיקנטו אוטומטית ב-70,000 שקל, ובשוק היד השניה - שם נמצאת הפיקנטו כבר משנת 2011 - ניתן להשיג רכבים אוטומטיים ב-50,000 שקל לפחות.




ניסאן מיקרה
אל תתנו לתג המחיר להטעות אתכם: ניסאן מיקרה מתחרה בדיוק במכוניות האלו, בסביבת המחיר של 80,000 שקל, ונוחלת הצלחה מרשימה בזכות מכירות רבות לציי רכב וגם בזכות מוניטין אמינות מוצלח. ואיך היא מול המתחרות?

עיצוב, אבזור וסגנון
לפני כשנה וחצי עברה המיקרה מתיחת פנים, במסגרתה עודכן עיצוב החזית ונוספו גימורי כרום וניקל. היא עדיין לא נראית צעירה כמו הפיקנטו או בוגרת כמו היונדאי, אבל ניתן בהחלט לחבב את המראה שלה - בייחוד בצבע האדום ועם המדבקות הצבעוניות שמעניק היבואן לעיתים. תא הנוסעים נראה הרבה פחות אטרקטיבי ויותר שבלוני ומיושן, למעט יחידת בקרת האקלים המעוגלת שקצת מושכת את תשומת הלב.

מנגד, יחידת המיזוג המעוצבת לא נוחה לתפעול תוך כדי נהיגה, וגם מחשב הדרך ויחידת השמע סובלים מהנדסת אנוש לקויה. איכות החומרים במיקרה בסיסית, הפלסטיקים ברובם לא נעימים למגע, וצמד תאי הכפפות נסגרים ונפתחים בטריקה לא נעימה.

רשימת האבזור משתנה מאוד בין שתי הגרסאות. גרסת ה-Visia משווקת עם אבזור מאוד מצומצם, אך בגרסת ה-Acenta ניתן למצוא מפרט מכובד הכולל בקרת אקלים, בקרת שיוט, חישוקים קלים, חיישני גשם ותאורה ומערכת שמע עם דיבורית בלוטות'. התוספת למחיר בהחלט מוצדקת. בשתי הגרסאות, אגב, יש רק שני חלונות חשמל.



נוחות, שימושיות ומרווח
הכניסה למיקרה הקטנה מפתיעה לטובה: תנוחת הישיבה גבוהה ושולטת, ושדה הראיה פשוט מעולה לכל הכיוונים. זו המכונית היחידה בה ניתן לראות את קצה הרכב הקדמי, והחלונות מהצד ומאחור גדולים מאוד. במושב הימני רשמנו תלונה על שקע המצת שמתנגש ברגל שמאל של הנוסע.

המושב האחורי צפוף מאוד ל-3 נוסעים, ולמרות שהמיקרה גדולה מהספייס סטאר - היא צפופה ממנה כשמדובר בשלישיה, בעיקר בגלל מרווח הכתפיים המוגבל ותעלת ההינע הגבוהה במרכז הרצפה. לשני נוסעים מציעה המיקרה מאחור מושבים גבוהים עם תמיכה מוצלחת לגב התחתון, וגם ראות טובה החוצה.

מערכת המתלים של המיקרה היא תמונת הראי של הספייס סטאר: כאן המתלים קשים, והרכב קופצני ולא נוח כשנוסעים לבד - אך בעומס של 4 נוסעים הנוחות משתפרת משמעותית. בנסיעה בין עירונית הנוחות היא הפחות טובה במבחן, והרכב לא מבודד היטב את פגעי הכביש.

עוד נושא שצריך לציין כאן הוא בידוד הרעשים, שכמעט ולא קיים. בהאצה יש רעש מוגזם של המנוע ותיבת ההילוכים, ובשיוט - אפילו במהירות נמוכה - יש שאון נוכח בחלל הרכב, שכולל רעשי רוח, מנוע וצמיגים. בהחלט לא נעים.



מנוע, ביצועים והתנהגות כביש
יחידת ההנעה של ניסאן מיקרה דומה לזו של המיצובישי: מנוע 1,200 סמ"ק, עם 80 כ"ס, 3 צילינדרים ותיבת הילוכים רציפה. פער משקל של כמעט 200 ק"ג הופך את הספייס סטאר לזריזה הרבה יותר, אבל באופן כללי אין לנו תלונות מיוחדות על הביצועים של הניסאן. תגובת הדוושה זריזה ומוצלחת, והיא מרגישה מהירה בתוך העיר.

התנהגות הכביש של המיקרה היא עקב האכילס שלה בסעיף הזה: ההגה, שהרגיש כבד מדי בעיר, היה קל מדי מחוצה לה; התקשורת עם הנהג לא קיימת בכלל, ולמרות שאחיזת הכביש סבירה - הנהג עלול למצוא את עצמו מופתע מאובדן האחיזה, בשל היעדר התקשורת. גם המיצובישי לא מפגינה יכולת דינאמית טובה, אבל אצל הניסאן זה מגיע באופן בלתי צפוי. עוצמת הבלימה לא אחידה וליניארית.

צריכת הדלק במבחן: 10.7 ק"מ לליטר.

עוד אפשרויות קניה:
באופן רשמי, היבואן מתמחר את שתי רמות האבזור של ניסאן מיקרה האוטומטית ב-100,000 שקל. בפועל, גרסת ה-Visia הבסיסית נמכרת באולמות התצוגה במחיר שקרוב יותר ל-85,000 שקל, בעוד ה-Acenta המאובזרת עולה 3,000 שקלים נוספים. גרסה ידנית של אותו מנוע נמכרת במבצעים במחיר שמגיע גם ל-60,000 שקל. במבצעי ה-"0 קילומטר" של חברות הליסינג ניתן למצוא את המיקרה האוטומטית אפילו ב-73,500 שקל, ובשוק היד השניה, שבו נמצאת המיקרה הנוכחית ("אקו מיקרה") מאז שנת 2011 - מתחילים המחירים ב-45,000 שקל, ומטפסים משם צפונה.




סיכום

המבחן הזה הפגיש לא רק בין שתי קטגוריות, של מכוניות מיני וסופר מיני, אלא גם בין שתי מדינות - יפן וקוריאה, ובין שווקי יעד שונים. מיצובישי ספייס סטאר וניסאן מיקרה מיוצרות בתאילנד ובהודו בהתאמה, ומיועדות למדינות מתפתחות בעלות תשתית כבישים רעועה ולקוחות עם תקציב מוגבל. קיה פיקנטו ויונדאי i10, לעומתן, מיועדות להתמודד בשוק האירופי האנין - וזה ניכר בכל פינה.

אם לפני 20 שנה מישהו היה אומר לנו שיבואו שתי מכוניות קוריאניות ויפגינו איכות גבוהה כל כך ביחס למתחרות היפניות, היינו צוחקים בקול רם. לא נופתע אם בעוד 20 שנה נאמר את זה גם על מכוניות סיניות.



עיצוב, אבזור וסגנון
יונדאי וקיה מציגות כאן מכוניות צעירות ומעוצבות, אלגנטיות, ובעיקר כאלו שלא מרגישות כמו פשרה זולה - הן נראות כמו רכב גדול ויקר יותר. מיצובישי ספייס סטאר גורפת ניקוד בסעיף הזה בזכות רשימת אבזור מרשימה, והניסאן אמנם לא מרגישה מודרנית - אבל בגרסת ה-Acenta תקבלו אותה עם אבזור עשיר.



נוחות, שימושיות ומרווח
מה עדיף, מכונית נוחה או מרווחת? ובכן, זה תלוי מה אתם עושים עם הרכב. היונדאי מציעה נוחות גבוהה מאוד, בידוד רעשים מוצלח ותא מטען גדול למדי. המיצובישי מרווחת ממנה אם כי לא תמיד תהיה נוחה, וגם בידוד הרעשים שלה לא אידיאלי. הקיה צפופה מאחור אך נוחה לנסיעה, והניסאן מציעה מושב אחורי מוצלח ותא מטען גדול - אך הנוחות שלה לא גבוהה, ובידוד הרעשים לוקה בחסר.



מנוע, ביצועים והתנהגות
אם אתם נוסעים בעיקר בעיר, כמו מרבית הלקוחות בסגמנט הזה, כנראה שתאהבו את הביצועים של המיצובישי - שמרגישה זריזה מאוד בתנאים האלה. בכבישי ההרים המפותלים תעדיפו על פניה את הקיה, שמציעה מנוע לא רע והתנהגות בטוחה ואפילו מהנה. היונדאי דומה לה אך מעט פחות דינאמית, והניסאן מציעה מנוע לא רע, בדומה לספייס סטאר - אך היא כבדה ממנה משמעותית, וגם היכולת הדינאמית שלה חלשה.

למאמר זה התפרסמו 14 תגובות