מזראטי גיבלי - מבחן וידאו

עיצוב
היא יפה בתמונות, נכון? אבל היא הרבה יותר יפה במציאות. מלפנים היא נראית כיצירת אמנות מחוטבת, הפנסים מעניקים לה נופך טכנולוגי מתוחכם ותבנית הכרום ממסגרת בטעם את סמל מזראטי שבמרכז הגריל. הפרופיל של המכונית מעניק לה את אותם קימורים שהעולם רגיל לראות במכוניות ספורט, ובמכוניות ספורט איטלקיות בפרט. פרטי הכרום סביב החלונות, על ידיות פתיחת הדלתות ובמרכזם של הגלגלים הגדולים מעניקים נוכחות מרשימה נוספת. רק מאחור היא נראית, קצת… אהממ… יפנית.


מזראטי גיבלי. יפה עד כאב / צילומים: אסף בר-שי

תא הנוסעים
היוקרה והעושר מרעיפים תחושה נהדרת בתוך תא הנוסעים, אם כי הרמה לא אחידה בכל מקום. מסך המגע המרכזי גדול ויפה, אבל הסביבה שלו אינה מעוצבת באופן מרשים, ופה ושם מצאנו כפתורים קצת זולים למראה, יחסית למכונית שנמכרת לא רחוק מקו מחיר-שבע-הספרות. ובכל זאת, העור שמדפן כל דבר שזז - מהמושבים, דרך הידיות וההגה ועד לדשבורד, ועטיפת האלקנטרה המעודנת והנעימה שממלאת את כל תקרת המכונית, ומעל לכל, דיפוני העץ שמבהירים מעל לכל צל של ספק שהם אמיתיים לגמרי, כל אלה עוטפים אותנו באווירה האיטלקית המיוחדת.

כדי להשלים את האווירה, מזראטי גיבלי מפנקת את בעליה באביזרים מהודרים ומתוחכמים מכאן ועד לטורינו. יש כאן כוונון חשמלי למושבים ולהגה, כניסה והנעה ללא מפתח, מערכת מולטימדיה עם חיבוריות בלוטות' ומצלמת רוורס, שליטה מההגה על תיבת ההילוכים, גג שמש נפתח חשמלית, בקרת אקלים מפוצלת, פנסי קסנון, חישוקים קלים ומערך כריות אוויר שמעבר למקובל, מגן גם על ברכי הנהג.

למרות שמדובר במכונית באורך של כמעט חמישה מטרים, המרווח בפנים אינו מדהים, ובכל זאת - גם שני מבוגרים גבוהים יסתדרו במושב האחורי. המושב הקדמי מהודק, אבל זו חלק מהאווירה. הוא צפוף מעט, אבל מצליח לשלב באופן משכנע ביותר בין לפיתה הגונה של הגוף מפני תנודות לא רצויות בעיקולים, ובין נוחות רכה ונעימה ביותר בשאר הזמן. אפשר בהחלט לומר שזהו אחד המושבים המוצלחים ביותר מאלו שבהם נתקלנו לאחרונה במכונית כלשהי.



נוחות נסיעה
מצד אחד יש את המושב המופלא ומצד שני את המוזיקה הרועמת שמבצע המנוע. צלילי המנוע המופלאים נוכחים כל הזמן, ואפילו שהם נהדרים, בנסיעה ארוכה הם עשויים קצת להטריד, אפילו. רמת הנוחות של המזראטי אינה מרשימה, הן במצב ספורט והן במצב רגיל. דרך ריפודי המושב מרגישים כל פגם בסלילה שברחוב העיר ובכביש המהיר.

אבל יש בזה גם המון קסם. האופן שבו המכונית הזו נוסעת מחבר את הנהג והנוסעים אל מלאכת ההנעה והנהיגה. שומעים ומרגישים את הדהוד תופי הבוכנות, ועוקבים מקרוב ביחד עם מערכת המתלים אחר כל שלב ושלב בפעולת הריסון. אנחנו לא ציניים, יש כאן סגנון "אולד פאשן" שכזה, של מכונית שאינה מציבה פילטרים בינך ובין הכביש. אתה שומע, אתה מרגיש.



מנוע ותיבת הילוכים
ואז יש את המנוע. אאח, המנוע. גבירותיי ורבותיי, אתם מזהים מנוע מיוחד במינו כשאתם נתקלים באחד כזה. יש לו רק שישה צילינדרים, זה נכון, ובפרארי ניצבים בדרך כלל מנועי שמונה או שנים עשר צילינדרים, אבל כוח תודה לאל לא חסר לו. עם צמד מגדשי טורבו הוא מייצר 410 כ"ס. וגם האנגרים מלאים של סטייל, סגנון וכמובן - צליל. פעימות הבס שעימן מטלטל המנוע את דיירי המכונית וסביבותיה מביאות עימן עוצמה רבה שמדהירה בקצב מרשים את חמשת המטרים ומקטינות את המכונית לממדים של מכונית צעצוע.

כדי להביא את כל הכוח הזה אל הפועל, את הסוסים מנווטת תיבת הילוכים בת שמונה הילוכים. התיבה הזו מסתגלת לסגנון הנהיגה ומבטיחה יכולת לנוע בין פעילה במפלגת הירוקים ובין האבא והאימא של הקרניבורים. התיבה פועלת באופן אוטומטי, אבל חובבי שליטה יכולים להעביר בה הילוכים באופן כאילו-ידני, דרך ידית ההילוכים שבין המושבים, או דרך מנופים גדולים ומרשימים מאחורי ההגה.



התנהגות כביש
כותב שורות אלה אינו אוהב את האמירה "אין מה לעשות בארץ עם מכונית כזאת". בישראל ישנם כבישי נהיגה מופלאים, ברמה שהרבה מדינות יכולות רק לחלום עליהם. ובכל זאת, 410 כ"ס שמופנים כולם אל הגלגלים האחוריים, ועוד עושים זאת בסגנון של פעם, כלומר - בלי פילטרים, כל אלו ביחד יכולים להתגבש לכדי אסון. כלומר, אם בודקים איפה נמצא קצה היכולת של המכונית.

לא היינו אומרים שלמכונית הזו יש נטייה לזרוק זנב. יהיה מדויק יותר לומר שלמכונית הזו אין נטייה לנסוע בקו ישר. עמדו על קטע כביש כמעט-ישר, האיצו בכל הכוח והגיבלי תסחרר את הגלגלים חזק כל כך עד שהם יבצעו החלקה אמנותית רועשת ורועמת, הן בהקפצת הגוף בהיעדר לפיתה והן בהחלקת הזנב ימינה ושמאלה עד שהנהג ירפה מעט מהדוושה, או עד שתסתמן אחיזה, מה שיבוא קודם. כלומר, צריך רגל איטלקית מהסוג העדין כדי לרסן את כל הכוח הזה.

אבל אם אנחנו מתרגלים אליה, וגם שולטים ברצון הקמאי להכות בכל הכוח כאן ועכשיו, אנחנו מגלים שבין הידיים שלנו נמצאת פנינת נהיגה אמיתית. למזראטי גיבלי הגה מדויק מאוד, עשיר בתחושה של תוואי הכביש ומסלול האספלט. הדוושה מאפשרת שליטה מדויקת בעוצמה המועברת ולמרות שהאחיזה יכולה לחמוק באופן מיידי אם נלחץ רק טיפ טיפה חזק מדי, אפשר לדעת בדיוק מה הולך לקרות שם למטה.

נהיגה ישראלית אגרסיבית, בכל כביש ישראלי - משביל עזים הררי מפותל ועד לישורות האגרה של כביש 6, יכולה לגרום לשלדה להתפרע ולבעוט ברוכביה. גרסת ה-S, על 410 הכ"ס שלה, צריכה מסלול נהיגה סגור. כדי להתרגש וליהנות מבלי לחיות כל הזמן על הקצה, אנחנו ממליצים על אחת מכמה אפשרויות: או לעבור לכל אחת מהגרסאות האחרות של הגיבלי - אותו מנוע עם הנעה לכל הגלגלים (גיבלי S Q4), מנוע הבנזין החלש יותר (330 כ"ס), מנוע הטורבו דיזל (275 כ"ס), או פשוט לרסן את עצמנו.



סיכום
מזראטי גיבלי היא מכונית חושנית. אנחנו לא מתכוונים לפרסומות עם דוגמניות שנמרחות על קימורי העיצוב האיטלקי בגופה של מכונית הסאלון המיוחדת הזאת. אנחנו כן מתכוונים לכך שהמזראטי הזאת הופכת את הנסיעה לחוויה חושנית. העין מלאה בקימורים הללו, כל חלקי הגוף נהנים מריפוד המושבים, מחיספוס העץ העדין, מהמתכות היקרות שמקיפות אותו. אבל מי שנהנות יותר מכולם הן האוזניים, שזוכות לחוויה שלמה ברגע שהחלטנו ללחוץ על כפתור התנעת המנוע רב העוצמה.

מזראטי גיבלי בהחלט מספקת חוויה מיוחדת. היא יקרה ונדירה ולכן תתאים למי שהפרוטה מצויה בכיסו ומחפש דרך לנסוע במכונית שאין כמעט לאף אחד אחר. רק שים לב, בן אלפיון יקר, לטוב ולרע, המכונית הזאת היא מגנט אנושי.


לדגמי מזראטי בישראל - מזראטי

פורסם לראשונה ב- 14.07.14

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות