את מה שעשה מיצובישי אאוטלנדר לשוק הישראלי עוד ילמדו בבתי הספר לשיווק. על פניו, לא מדובר ברכב בעל יכולות יוצאות דופן. הוא גם לא זול במיוחד, ובטח שלא יפהפה (לפחות לפני מתיחת הפנים). אז איך בכל זאת הוא התייצב בצמרת טבלת המכירות, והעלה על הכביש מאז השקתו ועד היום יותר מ-11 אלף כלי רכב?
התשובה במילה אחת: "התאמה". הנהג הישראלי, כמו אחיו ברחבי העולם, אוהב ג'יפונים. אבל בניגוד למקביליו באירופה, הנהג הישראלי צריך פעמים רבות מכונית עם 7 מקומות ישיבה. יבואנית מיצובישי זיהתה את ההזדמנות, ותמחרה את ג'יפון שבעת המושבים שלה בדיוק מול המיניוואנים הקומפקטיים והדי משעממים. התוצאה מהדהדת על גבי טבלאות נתוני המכירות.
עכשיו מיצובישי אאוטלנדר עבר מתיחת פנים שמבטיחה לטפל בתחומים רבים, ועוד לפני שהספקנו לאסוף את רכב המבחן מהסוכנות ברחוב המסגר – כבר נרכשו כמעט 800 כלים מהדגם המחודש. אז מה יש לישראלים מהרכב הזה?
גם לאחר העדכון הוא לא מזכיר את הפאג'רו, אבל השיפור משמעותי וניכר בכל נקודה אליה מסתכלים: מלפנים קיבל הגריל משטחי כרום נוצצים שיוצרים זווית בצורת "בומרנג", במרכז ישנו פלסטיק שחור ומבריק, לפנסים נוספו פסי לד אופנתיים ומאחור הוחלפו יחידות התאורה בפנסים גדולים ובולטים יותר – גם כאן עם תאורת לד. יכול להיות שהמראה החדש קצת קיטשי ומצועצע, אבל הנוכחות שלו בולטת הרבה יותר מזו של הדגם היוצא.
תא הנוסעים
מבפנים השינויים פחות דרמטיים, לפחות במה שרואים במבט ראשון. גלגל ההגה קיבל את הפלסטיק השחור והמבריק שנמצא בקונסולה המרכזית (ומהר מאוד מתלכלך בסימני אצבעות), חומרי הדיפון הפכו רכים יותר בחלק מהמקומות ונוספו פה ושם תיפורים שמזכירים ריפודי עור.
מצד שני, קל לזהות שמדובר בתוספות מאוחרות לתא נוסעים מיושן. איכות החומרים לא אחידה, ולצד גימורים רכים ונעימים ניתן למצוא פלסטיק קשה ומחוספס על ידית בלם היד, דלת תא הכפפות ועוד. גם העיצוב לא אחיד: המסך שבלוח המחוונים צבעוני בחלקו אבל לא פשוט לתפעול, יחידת בקרת האקלים הגיעה מהספייס סטאר הזולה ונראית בהתאם, והפלסטיק של יחידת כפתור ה"אקו" ומחוון חגורות הבטיחות בולט בגוון ומרקם שונים מאלו של יתר חלקי הקונסולה.
רשימת האבזור של מיצובישי אאוטלנדר קיבלה כמה תוספות חשובות. הגרסה הפופולארית ביותר, שנקראת "אינסטייל" בווריאציית 7 המושבים, קיבלה את מערכת המולטימדיה החדשה של היבואנית "כלמוביל", שכוללת ניווט של Waze, תמיכה מלאה בעברית ואפליקציות שונות שעוד יתווספו; למפרט נוספו גם חלון שמש בגג (קצת מיותר), מצלמת רוורס וכניסה והנעה ללא מפתח. כעת האאוטלנדר יכול לסמן V כמעט על כל הדרישות בסעיפי האבזור.
עוד שדרוג משמעותי, שלא קל לזהות במפרטים, הוא מושבים קדמיים חדשים. אלו מציעים תמיכת צד מצוינת, ושילוב מאוזן ונעים מאוד בין רכות לבין תמיכה. אהבנו.
בשורה השניה המרווח נדיב כתמיד, כאשר נותרה האפשרות להזיז את המושבים על גבי מסילה בפיצול של שליש ושני-שליש. במרכז המושב ישנה משענת יד עם מחזיקי כוסות, והרצפה כזכור שטוחה לגמרי. הבעיה הבולטת ביותר היא היעדרם של פתחי המיזוג – ומי שיסבול מכך בעיקר אלו יושבי השורה השלישית.
בשורה הזו, שלעיתים מקופלת במעמקי תא המטען, חבוי זוג כסאות נוסף שעושה את ההבדל בין האאוטלנדר לבין ג'יפונים אחרים. המושבים האלו לא מאוד מרווחים, אך הם עדיפים על אלו של מיניוואנים רבים ויספיקו לזוג ילדים או בני נוער. הקיפול שלהם, כל אחד בנפרד, מתבצע בפשטות.
תא המטען קטן מאוד כשכל המושבים בשימוש. משפחות עם 4 ילדים יוכלו לקפל מושב אחד וליהנות מנפח אחסון נדיב, ואם צריך אז ניתן גם לקפל את כל 5 המושבים האחוריים ולקבל חלל הטענה גדול ושטוח לחלוטין להובלת מיטה, למשל.
נוחות נסיעה
מיצובישי אאוטלנדר היה אחד מהג'יפונים הכי נוחים בקבוצתו לפני מתיחת הפנים, והתחושה הזו רק התעצמה בדגם המחודש. אם הדגם היוצא היה רך מדי ולפעמים קצת מתנדנד, אז מתיחת הפנים קצת ריסנה את פעולת המתלה, שנותר רך אך לא באופן מוגזם. יש מעט מאוד ג'יפונים שסופגים שיבושים בצורה כזאת, ואם מוסיפים לכך את המושבים החדשים והנוחים – אז האאוטלנדר גורף ציון גבוה מאוד בסעיף הנוחות.
בידוד הרעשים, אחת מנקודות התורפה הבולטות של הדגם היוצא, השתפר משמעותית. זה מתבטא בעיקר בהאצה (על כך בפרק הבא) אך גם בשיוט שגרתי מרגישים שהרכב הרבה יותר שקט.
מנוע ותיבת הילוכים
ביחידת ההנעה לא בוצעו שינויים דרמטיים. המנוע הוא עדיין 2.0 ליטר בנזין עם הספק פושר של 150 כוחות סוס, ותיבת ההילוכים היא עדיין רציפה. מה שכן השתפר, ולו במעט, אלו התחושות. תגובת הדוושה קצת יותר מיידית, ותיבת ההילוכים לא מסרסת את כוחו של המנוע ולא נתקעת בסל"ד שמיימי וצווחני עם כל לחיצה על הגז.
גם אחרי מתיחת הפנים, מיצובישי אאוטלנדר הוא לא רכב זריז בצורה יוצאת דופן. למעשה, הוא מתמודד בקטגוריה שבה נדיר למצוא רכבים שמציגים ביצועים טובים במיוחד. אבל יש לו מספיק כוח כדי לטפס לירושלים בקצב מהיר, יש לו תגובה מהירה בין הרמזורים בעיר, והוא כבר לא מרעיש בצורה מחרידה עם כל מאמץ קטן. זה, ללא ספק, השיפור המשמעותי ביותר שעבר על יחידת ההנעה של האאוטלנדר.
צריכת הדלק לא השתנתה באופן מהותי. בנסיעה בין עירונית מתונה מדדנו כ-13 ק"מ לליטר, ובנהיגה משולבת הגענו ל-10.8 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
מיצובישי ניסתה לשפר גם את התחום הזה, אבל קשה לומר שהיא נחלה הצלחה. המתלים הרכים גורמים לאאוטלנדר לרכון על צידו בכל פניה, ולא נוסכים בטחון בנהג לקראת כבישים מפותלים. ההגה, שלא היה מוצלח עוד קודם, מנסה להיות קצת יותר קומוניקטיבי – אך התוצאה היא תחושה מוזרה בידיים ושטח מת גדול במרכז ההגה.
סיכום
מיצובישי אאוטלנדר היה ונותר עסקה מצוינת. למתכון הפופולארי, שכלל 7 מקומות ישיבה מרווחים למדי, סטייל של ג'יפון ויחידת הנעה יעילה וחסכונית, נוספו עוד כמה מרכיבים חשובים: עיצוב חיצוני מרשים, תוספות אבזור ושדרוגים בתחום נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים. לאור זאת, לא נתפלא אם מספרי המכירות המרשימים רק ילכו ויעלו.
בסרטון הוידאו - מיצובישי אאוטלנדר לפני מתיחת הפנים:
צפייה בתוכן מיצובישי אאוטלנדר (מתיחת פנים) - מבחן רכב
