מאז השקתו ב-2012 מיצובישי אאוטלנדר עבר מספר מתיחות פנים. אחרי מתיחת פנים נוספת החלטנו לעמת אותו עם אאוטלנדר מדגם טרום-המתיחה ולבדוק מה בדיוק השתנה
מתיחת פנים היא שלב בחיים של רכב. בעבר מתיחת פנים הייתה נעשית פעם אחת בחיי הדגם (כל 4-6 שנים) אבל בשנים האחרונות נכנס המושג MY (כלומר, Model Year) וכך יצרנים רבים משנים בקלילות את הרכב בכל שנה כדי לשמור אותו עדכני ורענן. בדרך כלל השינויים קטנטנים – קצת אבזור, שינויי פנסים ופגוש או הוספה של מערכת בטיחות או גרסת מנוע. הסיבה העיקרית היא העלות הגדולה של כל שינוי בתהליך ייצור הרכב – מה שמונע שינויים משמעותיים. נדיר לראות שינויים בשלדה או בשהוא מהותי יותר מכיול מתלים מעט שונה.
מיצובישי אאוטלנדר הושק ב-2012 והוא כבר די מבוגר אם סופרים בשנים של מכוניות. לאורך הדרך הוא כבר עבר שתיים או שלוש מתיחות פנים, גדולות יותר או פחות. אבל בניגוד לרוב הרכבים כל מתיחת פנים של האאוטלנדר הייתה משמעותית יחסית ונגעה בנקודות תורפה די משמעותיות של הדגם.
| מיצובישי אאוטלנדר, 2.0 ליטר, בנזין, אוטומטית רציפה, 150 כ"ס, 187,900 שקל | |
| יתרונות | חסרונות |
| נוחות נסיעה | יכולות דינאמיות |
| מערכות בטיחות | ביצועים |
| צריכת דלק | מרווח בשורה השלישית |
כדי לעמוד על השינויים נהגנו במקביל בגרסה של האאוטלנדר מלפני מתיחת הפנים, רכב שעלה על הכביש ב-2018 וכך יכולנו לעמוד על הניואנסים שבין הגרסאות.
האאוטלנדר שוב זכה לשינוי קל בעיצוב. תקחו תמונה של הרכב ביום השקתו, אי שם ב-2012 ותשוו למצב עכשיו – תתקשו להאמין שמדובר באותו רכב. אולי קצת הגזמתי כאן, אבל מברווזון מכוער (או סוג של סטיישן גבוה וחסר עניין) הוא הפך לברבור נאה למדי. החזית שינתה במעט את פניה, בעיקר באזור הגריל (מחורר והיי-טקי יותר) וגשר תחתון שמעניק מראה קשוח ובעיקר נותן תחושה שיש מרווח גחון יותר גדול למטה. נקודה נוספת היא שרשרת נורות LED שמוסיפות למראה העדכני. מהצד ומאחור ההבדלים קטנים עד זניחים.
גרסת המבחן Premium צוידה בנוסף בחישוקים גדולים יותר ובספויילר אחורי – יחד הם מעניקים לרכב מראה הרבה יותר קשוח וג'יפי מבעבר.
בתא הנוסעים אין שינויים משמעותיים בעיצוב, וחבל. האאוטלנדר בהחלט היה יכול לקבל שידרוג עיצובי משמעותי כאן. הוא מרגיש כבר קצת מיושן ופחות עדכני כשיושבים מאחורי ההגה. ובכל זאת יש כמה שינויים ששווה לדבר עליהם. את בלם היד הענק החליף בלם יד חשמלי + מערכת Auto Hold. זה ממש נחמד, אבל חבל שהמקום שהתפנה לא נוצל לתאי אחסון מגוונים ורבים יותר.
האבזור נותר טוב בגרסת הפרימיום, וקצת פחות מרשים בגרסת האינטנס הבסיסית. המושבים השתנו ועכשיו הם אמורים להיות תומכים ועוטפים יותר. סך הכל הם באמת טובים. הם פחות רכים, בעלי תמיכה צידית עדיפה, אבל למה לא הוסיפו (אפילו לא בגרסה החשמלית) שום תמיכה לגב התחתון?
שורת המושבים השנייה מרווחת ומפנקת במיוחד. שני מבוגרים יישבו בה בנוחות ניכרת עם מרווח מעולה לרגליים ולראש. את משענת המושב ניתן להזיח אחורה ולהנות מתחושה מפנקת עוד יותר. ועכשיו לנקודת המפתח – במבחן ההשוואתי שעשינו לאאוטלנדר לפני חודשים ספורים התלונה המרכזית הייתה חסרונן של יציאות המיזוג מאחור. אז לא רק שבגרסה הזאת נוספו (במפתיע יש לומר) פתחי אוורור אחוריים, גם המזגן הרגיש חזק בהרבה מהאאוטלנדר המקביל שפגשנו במהלך המבחן. לשלושה נוסעים, חייבים לציין, די צפוף בשורת המושבים השנייה.
שורת המושבים השלישית צפופה כמקובל בקטגוריה והמרווח בה לא השתנה משמעותית. ילדים יוכלו לבלות בה זמן סביר בהחלט. 
כש-7 המושבים מלאים תא המטען קטנטן ולא מציע הרבה מקום. קיפול מושבים 6 ו-7 מעניק תא מטען ענק, נגיש ונוח לשימוש. חייבים לציין לטובה את הגומחה מתחת לתא המטען שמתאימה לכיסוי הנגלל של תא המטען.
האבזור בגרסת המבחן שקיבלנו מרשים למדי. את מסך המולטימדיה של היצרן מחליפה מערכת מולטימדיה (מעולה) של היבואן. השימוש בה קל יחסית ורוב הזמן היא מתפקדת באופן חלק ונטול לאגים ובאגים. המערכת מציעה בלוטות', Waze, חיבור נגנים, רדיו אינטרנטי, רדיו רגיל ומצלמת רוורס.
אבזור נוסף כולל את בקרת האקלים וברכב המבחן (Premuim) נוספו מושבי עור מחוממים מלפנים ומתכווננים חשמלית, בלם יד חשמלי, גג שמש (קטן), חיישני חנייה קדימה ואחורה וכניסה והנעה ללא מפתח. חלק מהאבזור מוצע כבר ברמת הגימור השנייה - Instyle.
בסעיף הבטיחות המיצובישי מגיע עם חבילה כמעט מושלמת (בגרסת המבחן). החשובה מכולם היא מערכת בלימה אוטונומית, ויש גם מעבר אוטומטי בין אורות דרך ואורות גבוהים ובקרת שיוט אדפטיבית. בגרסאות בכירות מצטרפות מערכת לזיהוי רכב בשטח מת והתראה על תנועה חוצה מאחור. בכל הגרסאות יש מערכת להתראה על סטייה מנתיב – היינו שמחים אם הפונקצייה האקטיבית הייתה אף היא ברשימה. 
כבר לאחר מתיחת הפנים הקודמת התרשמנו מנוחות הנסיעה הטובה של האאוטלנדר. במבחן ההשוואתי לרכבי 7 מושבים שערכנו הוא היה שני רק לקיה סורנטו ברמת הנוחות שהוא הציע. ועדיין אפשר להגיד שגם במתיחה הזאת בוצעו שינויים שמשפרים את המצב. חיזוק של השלדה אפשר לרכך את המתלים אף יותר ביחס לרכות שכבר הייתה להם. בתוך העיר, למרות חישוקי 18 אינץ' גדולים, היפני מרשים בשיכוך מצוין של מהמורות. הוא לא מושלם ופה ושם מרגישים זעזועים, בעיקר כשהמתלה נתקל בכמה מהמורות זו אחרי זו. מחוץ לעיר הרכב מתנדנד מעט על מתליו לאור הרכות, אבל לא באופן דרמטי מדי.
פער משמעותי אחד שקל לשים אליו לב אחרי מתיחת הפנים הוא בידוד הרעשים. לפני מתיחת הפנים בידוד רעשי הדרך היה טוב יחסית אבל רעשי מתלים היו מאוד נוכחים בעיר ורעש המנוע בהאצה היה אורח קצת פחות רצוי.
מתיחת הפנים מנטרלת את שתי המגרעות הללו. רעשי המתלים נשמעים אבל הם מוחרשים יפה ורעש המנוע בהאצה, גם חזקה, נשמע רחוק במיוחד. על משטחים קצת פחות מוצלחים עדיין עולה שאון רם אבל זה לא קורה הרבה.
היות ואין שינוי ביחידת ההנעה קשה לנו לספר לכם הרבה עליה. זהו אותו מנוע 2.0 ליטרים, עם 150 כוחות סוס וכ-20 קג"מ. בעולם שבו כל ינוקא חדש בקטגוריה מתהדר לו במנוע טורבו, האטמוספרי של האאוטלנדר מרגיש קצת... נאמר בעדינות – קצת חסר מחץ. אין לו את פרצי המומנט רחבי הרצועה והוא לא נעלם לו במרתפי הסל"ד בנסיעה רגועה (הוא כן, אבל מסיבות אחרות), אבל הוא מנוע פשוט ויעיל.
בסופו של יום, המנוע מאפשר לצאת לעקיפה בכל מקום שבטוח לעקוף. ואם העלייה קצת תלולה מדי, אז אפשר להתאפק ולחכות לנקודת עקיפה טובה יותר.
לצד המנוע ניצבת תיבת הילוכים רציפה. התיבה עושה את עבודתה כרגיל. היא עולה בדציבלים כשנדרשת האצה ונשמעת מתאמצת (אבל שומעים את זה פחות בזכות הבידוד) והיא דואגת לצריכת דלק טובה מאוד.
וכן, גם בדור בו חייבים מנוע טורבו קטן נפח ותיבה כפולת מצמדים – האאוטלנדר מוכיח שיחידת ההנעה הקלאסית שלו מספק צריכת דלק מעולה. במבחן שלנו היא עמדה על 11-12 ק"מ לליטר. בתנאים לא קשים במיוחד אבל גם לא קלים. 
דיברנו על הרכות היחסית ועל הקשיחות של השלדה. אז מה המשמעות של זה כלפי התנהגות הכביש של הרכב? נתחיל במקום שחשוב למי שבאמת הולך לקנות / לנסוע ברכב: האוטלנדר אוחז טוב יותר. גם היכולת שלו להגיב לשינויי כיוון ולשמור על החרטום בכיוון הנכון השתפרה קלות. שדה הראייה טוב לכל כיוון למעט באזור מראות הצד. הישיבה הגבוהה מאפשרת תצפית מצויינת קדימה ומערכת הבלימה מציגה דוושה רכה אבל יעילה – זאת כבר הופכת להיות מנטרה עם האאוטלנדר...
ההגה אף הוא השתנה. הוא קצר יותר, כלומר פחות סיבובים מנעילה לנעילה (בפער לא משמעותי). הוא קל יותר ומגיב מהר יותר להפנייה ראשונית. הכי חשוב – הוא מדוייק יותר. אתה מכוון את ההגה והרכב מגיע באופן עדיף לנקודה אליה כיוונת. ושוב, ההבדלים שוליים.
ומה לגבי התנהגות דינאמית? אז כאמור, הוא אוחז למדי. כשלוחצים את הרכב הוא יוצא לתת היגוי עדין שהולך ומתגבר באופן ליניארי. הכל מושלם? כמעט. העובדה שריככו את הרכב מובילה לרכינת מרכב יותר גדולה מבעבר. האם זה אקוטי? לא, האחיזה עדיפה כאמור. האם זה "מרגיש" בטוח יותר? לא בהכרח. וגם בגלל זה, ולאור תגובה קצת אנמית להרפיות דוושה והעברות משקל – לא היינו אומרים שמדובר ברכב דינאמי במיוחד או כזה שפונה לנהג הממהר. 
מיצובישי אאוטלנדר אולי לא חדש, אבל שלל מתיחות הפנים הופכות אותו ליותר ויותר רלוונטי ויותר מותאם לקהל. היכולת להביא מוצר ולשפר אותו לאורך הדרך מזכירה קצת את האופן בו חברות תוכנה גדולות מפתחות את המוצרים שלהן.
אין ספק שזאת הגרסה הטובה ביותר שלו ואין ספק שהיום הוא טוב מתמיד ביחס לתחרות - שהולכת ונהיית קשה משנה לשנה.
לדגמי מיצובישי בישראל - מיצובישי
1. בנוגע לצריכת הדלק
ר, 22-10-2018
צריכת הדלק הייתה טובה כי שילוב גיר מנוע הזה לא מזמן לחיצות כי קודם זה רועש ומושך מבטים ובנוסף רין את הבעיטה של הטורבו גם האופי הנינוח והמטלים הרכים לא ישעשעו אתכם ולכן גם לא תלחצו. מנועי טורבו "שמחים" יותר ומושכים יפה בכל קשת הסלד ובשיוט הדבר מתבטא בצריכות דלק מעולות של מ16 קמ ללילטר ועד 21 מניסיון!
2. בנוגע לצריכת הדלק
ר, 22-10-2018
צריכת הדלק הייתה טובה כי שילוב גיר מנוע הזה לא מזמן לחיצות כי קודם זה רועש ומושך מבטים ובנוסף רין את הבעיטה של הטורבו גם האופי הנינוח והמטלים הרכים לא ישעשעו אתכם ולכן גם לא תלחצו. מנועי טורבו "שמחים" יותר ומושכים יפה בכל קשת הסלד ובשיוט הדבר מתבטא בצריכות דלק מעולות של מ16 קמ ללילטר ועד 21 מניסיון!
עיצוב עייף מאוד ולא מושך. לא ממש רצו לנכון להשקיע בחידושים. מחיר מוגזם
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
