מיצובישי אאוטלנדר - מבחן דרכים

מבפנים השינוי גדול אפילו יותר. בצילומים מופיעה אמנם גרסת הלקצ'רי היקרה, עם דיפוני העור בתפירת מעוינים בדלתות ועם הצביעה הלבנה וגימורי האלומיניום, אך בכל הגרסאות תמצאו מסך צף, ידית הילוכים אלקטרונית זעירה, גלגלת של בורר מצבי הנהיגה ופס רוחב שמכיל את פתחי המיזוג ויוצר תחושה של רכב גדול ואלגנטי. איכות החומרים טובה בהחלט.

תא הנוסעים

הישיבה מאחורי ההגה חושפת הפתעה נוספת. אם באאוטלנדר הקודם התחושה היתה מעט מיניוואנית-סטיישנית, הדור החדש כבר מרגיש הרבה יותר גבוה ו"קשוח". קצת מזכיר את סאנגיונג רקסטון או אפילו את הפאג'רו ז"ל, מבחינת תנוחת הישיבה. הכסאות עצמם נוחים ותומכים היטב בגוף, שדה הראיה טוב מאוד.

גם תאי אחסון יש בשפע - תא לסלולארי עם טעינה אלחוטית מהירה במיוחד (מגרסת האינסטייל ומעלה), תא גדול יחסית בין המושבים, תאים צרים בצידי הקונסולה המרכזית, תא בתקרה למשקפי שמש ועוד כמה שבטח פספסנו.

רשימת האבזור ארוכה למדי, במיוחד בגרסאות הבכירות. זו שנבחנת כאן - הלקצ'רי - כוללת כמה פריטים מפתיעים כמו תצוגה עילית, חימום מושבים, מצלמות היקפיות באיכות מעולה, מערכת שמע מצוינת מבית Bose, דלת תא מטען חשמלית ועוד.

לא ניכנס כאן לכל הפרטים והדקויות שבין הגרסאות, אך כן נספר שלוח המחוונים הדיגיטלי מציע תפריטים רבים ומגוונים שקל לנווט בהם; מסך המולטימדיה גדול ודובר עברית (בניגוד ללוח המחוונים), אך יש בו יחסית מעט פונקציות - בעיקר מערכת ניווט מקורית, שמע וקישוריות סלולאר. כפתורים פיזיים הופכים את תפעול המערכות לנוח מאוד.

עוד כמה זוטות, ברשותכם - התצוגה העילית מגוונת ומפורטת, המושבים החשמליים מציעים פונקציית "כניסה קלה" ומסיטים את הכסא לאחור בדימום הרכב, את התצוגות שבתוך לוח המחוונים ניתן להגדיר באופן אישי ומערכת המיזוג טובה בדרך כלל - אך במצב "אקו" חלה ירידה מוחשית בתפוקת הקירור.

בתחום הבטיחות מציעות כל הגרסאות של האאוטלנדר מפרט מרשים במיוחד. זה כולל בין היתר 11 כריות אוויר (כולל כריות לברכי הנהג והנוסע וכרית מרכזית בין הנוסעים מלפנים), בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, התרעה על סטיה מנתיב (ללא תיקון אקטיבי), בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור שטחים מתים במראות, התרעת תנועה חוצה מאחור, בלימת חירום אוטונומית בנסיעה לאחור, אורות גבוהים אוטומטיים והתרעת עייפות. מרשים, אבל מה עם מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב והתרעת פתיחת דלת במעבר רכב חולף? מתבקש.

המושב האחורי מציע מרווח מצוין לרגלי הנוסעים, כאשר גם רוחב המושב בהחלט מספק ויאפשר לאכלס זוג מושבי בטיחות עם נוסע צעיר נוסף שיתמקם במרכז. המרווח לראש, לעומת זאת, פחות מוצלח - אולי בגלל הגג הפנוראמי שברכב המבחן. פתחי מיזוג מאחור מוצעים כסטנדרט, בחלק מהגרסאות יש גם שליטה עצמאית על הטמפרטורה.

השורה השלישית לא מצטיינת: המושבים עצמם נמוכים מאוד ודי קטנים. כדי להשיג מרווח רגליים סביר יש צורך בהזזה משמעותית של השורה השניה לפנים, מה שיפגע במרווח הרגליים ליושבים שם. מרווח הראש בשורה השלישית מצומצם אפילו יותר, ואת זה כבר לא ניתן לשפר. ילדים יסתדרו שם, אבל לנערים ולמבוגרים יהיה צפוף מאוד.

תא המטען, כמו בכל דגם כמעט בקטגוריה הזו, קטן מאוד כאשר כל המושבים בשימוש. מתחת לרצפה מסתתר המדף הנגלל ושתי משענות הראש של מושבי השורה השלישית; צריך לאחסן אותן שם כדי לקפל את המושבים, אך אם הם פתוחים ניתן לנצל את המקום למעט אחסון נוסף. קיפול של המושבים חושף כמובן חלל הטענה גדול מאוד.

נוחות נסיעה

המטרים הראשונים מעט מרתיעים: יש משהו באאוטלנדר החדש שמרגיש מגושם, גמלוני משהו. אבל מהר מאוד התחושה הזו חולפת ואנחנו מסתדרים איתו מצוין בעיר. כושר התמרון שלו מוצלח, מצלמות מבט-העל מצוינות וגם יחידת ההנעה שלו ידידותית מאוד לתנועה העירונית, גם בירושלים הפקוקה ומרובת השיפועים.
 

מנגד, ספיגת השיבושים הקטנים לא מרשימה. חישוקי 20 האינץ' נמוכי החתך יוצרים תחושה קופצנית משהו, כאשר גם רעשי מתלים נוכחים ברכב. אתגרים גדולים יותר, כמו פסי האטה, נספגים הרבה יותר טוב מתחת לצמיגי הענק. 

אגב, קחו בחשבון שצמיגים כאלו יהיו יקרים להחלפה - מבדיקה זריזה שערכנו, רביעיית צמיגים במידה כזו (255/45R20) תעלה מ-1,700 שקלים למותג סיני ותגיע גם ל-3,500 שקל לצמיגים ממותג מוכר.

כשיוצאים מחוץ לעיר הנוחות משתפרת. שיבושים אמנם עדיין יורגשו, אך רמת הריסון טובה ואיכות ה"רייד" מרשימה בהחלט. גם בידוד הרעשים מעולה - זוהי אחת מנקודות החוזקה הברורות של האאוטלנדר החדש.

מנוע ותיבת הילוכים

מיצובישי אאוטלנדר מגיע לישראל כשהוא חמוש ביחידת הנעה מתוצרת ניסאן - אותה אחת שמוכרת מניסאן אלטימה, למשל. גרסת פלאג-אין הייבריד תצטרף רק בעוד שנה.

מדובר במנוע בנזין אטמוספרי (כלומר, ללא טורבו) בנפח 2.5 ליטרים, עם הספק של 181 כ"ס ומומנט של 24.9 קג"מ. הנתונים עדיפים על פני אלו של הדור היוצא, וזה מתבטא בתחושות, אבל לא מדובר ברכב נמרץ למדי.

ככלל, המנוע של האאוטלנדר החדש פועל בצורה חלקה וליניארית מאוד, מעניק תחושה נעימה ורגועה בנסיעה יומיומית וגם מייצר מספיק כוח עבור עקיפות או טיפוס הררי. מנגד, אין כאן תחושת דחף בגב כפי שמייצרים מנועי הטורבו של המתחרים, וגם לא תחושות נמרצות משום סוג שהוא.

תיבת ההילוכים הרציפה, עם חלוקה מלאכותית ל-8 יחסי העברה (מה שלא מורגש במיוחד), פועלת כמצופה. היא מאפשרת תנועה חלקה בשגרה ונוטה להרעיש במאמץ, אם כי לא באופן מוגזם. מנופי החלפת הילוכים שממוקמים מאחורי גלגל ההגה מסייעים בבלימת מנוע בירידות.

לאאוטלנדר יש גם בורר מצבי נהיגה: מצב אקו מחליש כאמור את פעולת המיזוג ולכן לא השתמשנו בו; המצב הנמרץ יותר הופך את התגובות לקצת יותר ישירות, ואילו המצבים האחרים נועדו לנסיעת שטח.

בסוף המבחן, שכלל נהיגה בין עירונית מתונה וממושכת לצד טיפוס עליות פה ושם, מדדנו צריכת דלק של 9.5 ק"מ לליטר. למנוע הגדול יש השפעות ברורות.

התנהגות כביש

האאוטלנדר הוא רכב גדול ומרגיש כזה. הוא קצת מגושם, מפגין רכינה די בולטת בסיבובים וגם ההיגוי שלו מעורפל משהו - אבל מצד שני יש פה גם אחיזה טובה ובסך הכל הוא מרגיש בטוח, גם אם לא קורץ לעולמות הספורטיביים.

שטח

גם בגרסאות כפולות ההנעה, מיצובישי אאוטלנדר הוא לא בדיוק יורש לפאג'רו. הצמיגים הגדולים רגישים ופגיעים, מהלך המתלה מוגבל וגם הסיוע האלקטרוני מינימלי. גם הנוחות בשבילים לא מבריקה. מצד שני, בכל הגרסאות עם החישוקים הגדולים יש מרווח גחון מכובד יחסית של 21.3 ס"מ, וישנה גם מערכת יעילה לגלישה במדרון.

סיכום

מיצובישי אאוטלנדר מעלה את הרמה, וזה מורגש כמעט בכל פרמטר. הוא נראה מצוין ומרשים בהרבה מקודמו, הוא מרווח מאוד ל-5 נוסעים, מאובזר היטב, בטיחותי, חזק מבעבר (אם כי לא מצטיין בתחום הזה) וגם נוח לנסיעה בחלק מתנאי הדרך.

מנגד, החסרונות שלו ברורים: השורה השלישית צפופה מאוד ותתאים בעיקר לילדים, תא המטען קטנטן כאשר כל המושבים בשימוש, הנוחות על שיבושים קטנים בעיר לא אופטימלית וגם צריכת הדלק לא חסכונית במיוחד.

ועדיין, בשורה התחתונה מתקבל כאן מוביל נוסעים איכותי ומרשים, שמסמן V על רוב הסעיפים החשובים ויכול בהחלט להדאיג את המתחרים הישירים. שאפו.

לצפייה בכל דגמי מיצובישי בישראל

פורסם לראשונה ב- 20.07.21

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות