אוהבים אצלנו לדבר על הרבה דברים שקשורים במכוניות - נוחות וביצועים, מרחב ואבזור, התנהגות ותא המטען. הכל נכון, אבל הסיבה הראשונה שגורמת לרוב האנשים לקנות את המכונית הבאה שלהם הוא המחיר. אם הוא מתאים לכל הערכים האלה שהזכרנו, כמובן, והכי טוב - שהוא עוד יותר משתלם. כי מה יותר כיף מלדפוק את המערכת?
הנה הזדמנות מצוינת לדפוק את המערכת. נכון לכתיבת שורות אלה ממשיכה מדינת ישראל לעודד רכישה של מכוניות היברידיות, חשמליות וגם, כמו במבחן שלפנינו, מכוניות היברידיות-נטענות (מה שקרוי PHEV, כלומר - Plugin Hybrid Electric Vehicle). העידוד מופגן בוויתור דרמטי על מסים, במקום 83% רק 30% בהיברידיות, 10% בחשמליות ו-20% בהיברידיות-נטענות.
הוויתור הזה הוא בצדק במובן מסוים - מכונית נטענות מבזבזות הרבה פחות דלק וחשוב עוד יותר, מצמצמות מאוד את היקף הפגיעה בריאות העדינות שלנו, בלב, בדם, באיכות האוויר וגם במושגים הגבוהים האלה, האוזון והתחממות כדור הארץ. ושלא נשכח, הרבה יותר אנשים נפטרים, בארץ כמו בעולם, מזיהום אוויר מאשר מתאונות. האם יש הצדקה לתת הטבות במאות אלפי שקלים ללקוחות מרצדס ושאר מותגי היוקרה, שמאפשרים לעצמם לנסוע במכוניות של חצי מיליון שקל ומעלה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
אז לפני שהמדינה מחליטה שהיא מפסידה יותר מדי הכנסות ממסים בגלל המכוניות האלה, אפשר לקנות כמה כאלה שהן משתלמות במיוחד, לפחות עבור מי שמתכנן להוציא סכומים כאלה על מכוניות. מרצדס E350e ההיברידית הנטענת, למשל, עולה 450,000 שקלים (נכון לאוקטובר 2017); בלי הטבות המס האלה, אם לשפוט רק לפי הביצועים והאביזרים, היא היתה עולה בקלות 100-150 אלף שקלים מעבר לזה, ואולי אף יותר.
עיצוב
זו לא טויוטה פריוס. כשעוברים עם מרצדס E350e ברחוב היא לא צועקת "הלו! אני היברידית ירוקה!" והיא דווקא כסופה, וזה מחמיא לה מאוד. גם ורוד יחמיא לה לאללה וגם ירוק עם פסים צהובים. לא משנה, היא כל כך אלגנטית שאפשר פשוט לבהות בה בלי להפסיק בכל צבע שלא יהיה. סופר אלגנטית, אבל גם לא מיוחדת במונחי מרצדס. כלומר, ממש יפה, אבל קשה לראות אם קניתם מרצדס C קלאס קצת יותר קטנה או S קלאס קצת יותר גדולה.
בגרסה ההיברידית יש פה ושם כיתובים שמסגירים את הטכנולוגיה ומלפנים יש את פנסי הלד עתירי הנורות והתחכום.
הקסם הזה רק מתחזק בתוך תא הנוסעים. זו מכונית שעולה חצי מיליון שקל ונראית כמו מיליון. כל משטח, יהיה זה עץ מלוטש, אלומיניום מוברש, עור תפור היטב או אם חמק פה ושם איזשהו פלסטיק או בד, כל משטח נותן תחושה של דירת פאר. העיצוב מאוד מודרני גאדג'טי ועדיין מושך ומלוטש באופי של הידור מרגיע. כל נגיעה בכל אחד מהכפתורים, הידיות או משטחי המגע מבהירה שמדובר כאן באיכות על.
תא הנוסעים
אמרנו שבעיצוב יש אלמנטים מודרניים-גאדג'טיים, זה היה אנדרסטייטמנט. מרצדס E350e מציעה את אחת מחבילות הטכנולוגיה העשירות שראינו. זה מתחיל בהמון פריטי יוקרה ונוחות (כמו מושבי העור החשמליים-מתחממים עם הזכרונות או תאי האחסון החכמים) ממשיך בטכנולוגיית בידור ותקשורת מהדורות הכי חדשים (ובהם צמד המסכים הענקיים שמחליפים הן את לוח המחוונים והן את מערכת המולטימדיה, אפשרות שליטה על מערכות במכונית באמצעות אפליקציה או הכנה נרחבת לתקשורת חיצונית) ומגיע למערכות בטיחות ואוטונומיה שנמצאות בקצה העליון של התחום.
כאן כדאי להרחיב מעט. ה-E קלאס הזו מציעה, למשל, מערכת בקרת שיוט אדפטיבית, כלומר, לא שומרת רק על המהירות אלא גם שומרת מרחק ממכוניות אחרות במקרה הצורך. נוסף על המהירות, המכונית שומרת על הנתיב - מסובבת את ההגה באופן יעיל יחסית כך שהרכב יישמר בנתיב ומוסיפה לכך מעבר נתיב אוטומטי: רוצים לעבור נתיב? אנחנו מאותתים ואם (רק אם) הנתיב שלידנו פנוי, המכונית באמת תעבור לנתיב האחר.
עוד מערכות בתחום הזה - בלימה אוטונומית, עצירה בטוחה במקרה שהנהג אינו מראה סימני חיים/הכרה, תאורה חכמה ורכיב מפתיע - במרצדס גילו שלרבים שמעורבים בתאונות נפגעת השמיעה בגלל הרעש האדיר והפתאומי. כדי למנוע את זה, ברגע שה-E350e מזהה תאונה בלתי נמנעת, היא מעלה את עוצמת הרעש דרך הרמקולים באופן מדורג ומבוקר וכך נמנעת הפגיעה.
המושבים הקדמיים תומכים היטב ונוחים, ועם כל הכוונונים אפשר להגיע איתם לתנוחת נהיגה מדויקת. המרווח מאחור אינו מהגדולים, אבל הוא מרווח בהחלט. המושבים עצמם נוחים מאוד, וביחד עם פתחי המיזוג (בלי שליטה נפרדת על העוצמה והטמפרטורה מאחור) ונוריות הקריאה אפשר להעביר כאן כמה שעות נסיעה מהנות ומרגיעות.
תא המטען נפתח ונסגר בהסטת רגל - נוח במיוחד אם מגיעים עם ידיים מלאות בציוד. נפח הבגאז' מצטמצם בגלל ערכת הסוללות הגדולה מ-540 ליטר ב-E הרגילה ל-400 ליטר בנטענת. נוסף על כך, הסוללה כופה מבנה עם מדרגה באמצע, שמעט מפריע להעמסה חלקה.
נוחות נסיעה
הגענו לפן הכי חזק במכונית הזאת (כן, אנחנו זוכרים שיש את הקטע ההיברידי-חסכוני). מרצדס E350e היא אחת המכוניות הנוחות שיצא לי לבחון בשנים האחרונות. יש פגם קטן בנוחות שכדאי להניח אותו כאן כבר עכשיו: כמו בכמה מכוניות היברידיות אחרות, משקל הסוללה שתורם לנוחות בפנים שונים, דווקא פוגע בה מעט כשהמכונית נכנסת במהירות איטית יחסית לתוך בורות, שברים ופסי האטה תלולים. במקרים כאלה המכונית "נושרת" בסוף הפגם ומיטלטלת מעט.
חוץ מהנקודה הזאת? המכונית פשוט מרחפת על כל דבר. ריסון רכרוכי ונינוח מעולם שמיכות הפוך, כמעט רכרוכי מדי עד לרגע שבו צריך את היציבות המרוסנת ושם המכונית משרגת מעט את השרירים ומונעת טלטלות מיותרות.
ועם כל הריסון והריכוך האלה, הבידוד הפנימי מרעשים מופתי, כמעט לא שומעים דבר ממה שקורה בחוץ. בשיחות טלפון עם אנשים שנמצאים מחוץ למכונית, למשל, ההם לא הבחינו אם אנחנו נוסעים או עומדים.
ביצועים
איפה מתבטאת הכי טוב הטבת המס של מכונית נטענת? מקבלים שני מנועים במחיר אחד. המנוע האחד הוא טורבו-בנזין בנפח 2,000 סמ"ק שמייצר 211 כ"ס. לזה מצטרף מנוע חשמלי בהספק של 60 קילוואט, כלומר -80 כ"ס.
את המנוע החשמלי מזין מנוע הבנזין כגנרטור מתי שרק רוצים, בין אם בדרך אגב תוך כדי תנועה ובין אם באופן יזום, בבחירת מצב טעינה. אבל אפשר להזין אותו גם באמצעות עמדת חשמל שאפשר להתקין בבית או בעבודה, למשל (במרצדס מפנקים בעמדה אחת שמגיעה עם המכונית ואפשר לרכוש עוד אחת בכמה אלפי שקלים).
נדרשות למעלה משעתיים כדי למלא את הסוללות וכשהן מלאות מתקבלת נסיעה חשמלית טהורה של בין 20 ל-30 קילומטרים, תלוי באופי הנסיעה שלכם, בעומס ובמזג האוויר. צריכת הדלק המשולבת הממוצעת עם מנוע הבנזין היתה מצוינת - בסביבת 14 קילומטרים לליטר, אם כי ברגע שבדקנו את צריכת הדלק בנסיעה הררית אינטנסיבית, הצריכה איבדה את כל האופי הירקרק וצנחה לגזרת הליטר בנזין לכל חמישה קילומטרים.
איך כוחם של שני המנועים משתלב במציאות? המנוע החשמלי משלים היטב את מנוע הבנזין. ביחד מתאפשרת נסיעה שקטה בסביבות איטיות, אבל כשנדרשות האצות חזקות או שיוט נינוח בכביש המהיר - מקבלים את כל הכוח והעידון שצריך.
מה שכן, כל הכוח הזה עובר דרך הפילטר ההוא של הבידוד והעידון שעפנו עליו קודם, עד כדי כך שלא מרגישים שום פרץ של אדרנלין, שום עוצמה מתפרצת. המכונית מאוד מהירה, אבל אין תחושות ספורטיביות נמרצות, אלא הכל מעודן, גם אם לפעמים רוצים את זה אחרת.
התנהגות
גם הפן של ההתנהגות מתאפיין באותו פילטר. המכונית אינה מהמהנות לנהיגה. היא אוחזת באופן מופתי (צריך פרובוקציות רציניות כדי להוציא אותה מהמסלול), מרוסנת ויציבה ברמה מרשימה, כמעט לא רוכנת. היא תיקח את נהגה ונוסעיה ממקום למקום בבטחון ובמהירות - מהגבוהים שרק אפשר, אבל בלי שום קריצה של התלהבות. אחת הסיבות לריסון המוקפד הזה, מן הסתם, נמצא בערכת הסוללות הגדולה שעלולה לשמש כמטוטלת כבדה שתטיח את המכונית מצד לצד אם לא ירסנו אותה היטב.
סיכום
לא קורה לי הרבה שאני יוצא ממכונית ומרגיש שמי שעומד מאחוריה דייק מאוד. הדור הנוכחי של מרצדס E קלאס מוצלח מאוד, הן בפן של האיכות, הן בפן של הנוחות והן בפן הטכנולוגי המתקדם. גרסת ה-E350e ההיברידית הנטענת (כמו שאר ההיברידיות הנטענות של מרצדס, שמצוינות באות e הקטנה, וכמו ההיברידיות הנטענות של מרבית היצרנים האחרים שנמכרות בישראל) היא מכונית טובה במיוחד, היות שהיא מעניקה את כל הטוב של ה-E קלאס עם תמורה בולטת הן בתחום הביצועים, הן בתחום האבזור והן בחסכון המשמעותי שהיא מעניקה בעלויות השימוש היומיומיות.
המכונית הזו לא ספורטיבית וגם חצי מיליון שקלים הם עדיין המון כסף עבור מכונית, אבל הרוכשים שלה ייהנו מהמרחב, האיכות והאביזרים הרבים וגם מאחת המכוניות הנוחות שפגשנו לאחרונה.
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
