מרצדס GLC (מתיחת פנים) - מבחן רכב

עיצוב

לעומת הדגם טרום מתיחת הפנים, העיצוב החדש מיישר קו חיצונית עם שפת הפנאי החדשה של מרצדס, ממש כמו ה-GLE החדש. העיצוב מודרני וה-GLC מצליח לשלב בצורה טובה בין אלגנטיות למראה קשוח.

מבפנים העיצוב הקודם החל להתיישן, כך שאת דיפוני העץ המבריק החליף גימור עץ טבעי ללא לקה, מרשים למראה ולמגע. לוח המחוונים הפך דיגיטלי לגמרי (רק בגרסת Premium Plus ומעלה) ומסך המולטימדיה צמח במימדים (10.25 אינץ') וקיבל את מערכת ההפעלה החדשה של מרצדס, MBUX. יחד עם פקדי מגע חדשים בגלגל ההגה (שהופיעו לראשונה ב-S קלאס בזמנו) – מרצדס שדרגה משמעותית את האווירה בתא הנוסעים והכניסה טאצ' טכנולוגי ועדכני.

תא הנוסעים

הכניסה ל-GLC עם מדרגות הצד מצריכה הרמת רגל קלה, אך הילדים מאחור דווקא נעזרו בה. המושבים רחבים, נוחים ותומכים גם בנסיעות ארוכות.

שדה הראיה לכל הכיוונים טוב, אבל לא מושלם. שטח השמשה הקדמית קטן יחסית וקורות A יחסית עבות, אבל הישיבה הגבוהה מחפה על כך. גם במבט לאחור המצב דומה עם חלון אחורי קטן יחסית, אבל חלונות הצד בחלקו האחורי של הרכב עוזרים להשלים מבט צד-אחור. מערך החיישנים ההיקפיים המצוין ומצלמת הרוורס הנהדרת הופכים כל תמרון צפוף להרבה יותר פשוט ובטוח.

המושבים מאחור נוחים גם הם. לשניים המרווח פשוט מצוין, והמושב יצליח לאכלס גם שני כיסאות בטיחות ומתבגר שישב במרכז.

מרצדס GLC המחודש משווק בשלוש רמות גימור: "אקסקלוסיב" ו"פרימיום" בגרסת ה-200 (197 כ"ס) ו"פרימיום פלוס" בגרסת ה-300 (258 כ"ס).

כבר בגרסת הכניסה "אקסקלוסיב" תמצאו אבזור עשיר למדי הכולל הנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת, גג פנורמי נפתח וגג נוסף מעל היושבים מאחור (עם וילון חשמלי), ריפודי עור, מושבים קדמיים חשמליים, חיישני חניה היקפיים, תאורת לד מלאה, מראות פנים וצד נגד סנוור, תא מטען נפתח חשמלית, חישוקי 18 אינץ' וגימורי אלומיניום.

גרסת ה"פרימיום" מוסיפה לכך גם כניסה ללא מפתח, מדרגות צד, חימום במושבים הקדמיים, תאורת אווירה עם 64 צבעים שונים וגימורי פנים מעץ, ואילו גרסת ה"פרימיום פלוס" זוכה גם במערך מצלמות היקפיות, לוח מחוונים דיגיטלי ופתיחת תא מטען ללא מגע יד.

בכל הגרסאות תמצאו מערך בטיחות מרשים הכולל בלימת חירום אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב כולל היגוי אקטיבי, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות, מעבר אוטומטי לאורות גבוהים, התרעת רכב בשטח מת והתרעת תנועה חוצה מאחור.

מערכות הבטיחות פועלות בצורה טובה (לפחות אלו שניתן לבדוק בנסיעה שגרתית), אבל לא באופן הרמוני. כך, למשל, ההגעה למצב עצירה בבקרת השיוט האדפטיבית נעשית בצורה חדה מדי. מערכת הסטיה מנתיב מסיטה את ההגה באגרסיביות מסוימת ומעניקה תחושת בלימה קלה, מה שיוצר אווירה קצת לחוצה. זאת לעומת דגמי מרצדס אחרים המסוגלים לבצע תמרון "רך" יותר.

הנדסת האנוש לא מצטיינת. מרצדס הסירה את גלגלת השליטה והשאירה אותנו עם תפעול מגע מהמסך, מההגה ומפד השליטה הלא כל כך נוח בפני עצמו (לבטח בזמן נהיגה). לגלגלת שקיימת בדגמי מרצדס אחרים יש יתרון בולט בתחום זה. השליטה מההגה טובה בסך הכל אבל צריך להתרגל למקשי המגע בסגנון "בלקברי". כמו ב-A קלאס, יש גם תפעול קולי למערכות רבות (שלא תמיד מבין מה אנחנו רוצים).

נציין גם כי ה-GLC נהנה מאיכות חומרים גבוהה מאוד. דיפוני העור מכסים את כל שטח הדלת, אפילו בחלקה התחתון. תוסיפו לכך איכות הרכבה גבוהה וקיבלתם תא נוסעים מהמשובחים בקטגוריה.

תא המטען לא מצטיין, יחסית לרכב בגודל שכזה. לבגאז' נפח של 550 ליטרים, די סטנדרטי בגודלו ודומה למתחריו (זהה ל-X3 וגדול ב-10 ליטרים מה-Q5). סף ההעמסה גבוה והתא עצמו יחסית נמוך.

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה במרצדס GLC המעודכן טובה כשל קודמו. ל-GLC מתלים סטנדרטיים, ובנסיעה עירונית הוא מצליח להעלים מהנוסעים מפגעים שונים. מחוץ לעיר הנוחות הטובה נשמרת וה-GLC נותר שלו ורגוע גם בכביש גלי הודות לריסון טוב. רק בורות חדים יעבירו טלטלה אל הנוסעים.

בידוד הרעשים טוב ברוב הזמן. קולו של המנוע חודר רק תחת מאמץ (וגם אז יש לו צליל נעים), רעשי כביש מכיוון הצמיגים כמעט ולא נשמעו ורק בנסיעה במהירות כביש 6 נשמעו רעשי רוח וגם הם לא מהווים מטרד.

מנוע ותיבת הילוכים

את גרסאות 2.0 הליטרים עם 211 כ"ס של ה-GLC250, ששווקו בדגם טרום מתיחת הפנים, החליפו גרסאות ה-GLC200 בעלות הספק של 197 כ"ס. אבל אנחנו כאן בגרסה הבכירה (להוציא גרסאות AMG) ה-GLC300 המפיקה מאותו המנוע בדיוק הספק של 258 כ"ס ונתון מומנט מירבי של 37.7 קג"מ ב-1,800 סל"ד (2 קג"מ יותר ב-600 סל"ד יותר לעומת גרסת ה-300 היוצאת).

בנסיעה שגרתית, המנוע המעודכן גמיש וליניארי למדי ואפילו מרגיש כמו 3.0 ליטרים 6 צילינדרים אטמוספרי של פעם, עם סאונד בשרני יחסית לצד זמינות כוח טובה בסל"ד נמוך. גם בדגם המעודכן המנוע משודך לתיבה אוטומטית בעלת 9 הילוכים והיא אחת התיבות המוצלחות שפגשנו.

במצב "ספורט" ו"ספורט+" הכל מתחדד, מד הסל"ד מטפס אל-על והעברות ההילוכים של התיבה מהירות מאוד וכמעט בלתי מורגשות. תחושת הדחף והצליל הופכים עצבניים משהו וה-GLC מרגיש זריז ונמרץ.

אבל זה לא רק ההספקים שהשתנו. גרסאות ה-200 וה-300 החדשות זכו לתוספת מערכת מיקרו-היברידית 48 וולט, EQ Boost בשפת מרצדס. המערכת מאפשרת כיבוי המנוע בגלישה לקראת עצירה וגם כיבוי המנוע בזמן שיוט לפרקי זמן קצרים. בנוסף היא גם מסייעת בהאצות. המערכת פועלת בצורה חלקה ומוצלחת.

בסיום המבחן דיווח מחשב הדרך על צבירה של 38 ק"מ חשמליים מתוך סך של 474 ק"מ בהם נהגנו ברכב, שהם כ-8% מהנסיעה – נתון לא רע.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 10 ק"מ לליטר בדיוק. לא חסכוני במיוחד, אבל גם לא שתיין גדול ביחס לגודל ולביצועים ולבטח לעומת הדגם היוצא, שהשיג במבחן כ-8 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

ה-GLC לא מפחד לפתח קצב מהיר בכביש מפותל. הוא אוחז, יציב ומשרה בטחון על הנהג. מצד שני הוא לא ספורטיבי (בשביל זה יש את גרסת ה-AMG GLC 63 S). למרות תחושת הביצועים המרשימה ואחיזת הכביש הטובה, ישנה תחושת רכינה מסויימת והתקשורת מההגה לא גבוהה.

סיכום

מרצדס GLC עבר מתיחת פנים שנגעה במספר מקומות חשובים - בהם עיצוב חיצוני עדכני מבעבר ותוספת דיגיטליזציה לעיצוב הפנים הקלאסי של מרצדס. לצד זאת, הנדסת האנוש לא מצטיינת, תא המטען סביר בלבד, והתנהגות הכביש לא מספקת חוויה יוצאת דופן.

וכמו תמיד, מרצדס GLC מציע את אחד מתאי הנוסעים היוקרתיים בסביבה, רשימת אבזור מכובדת כבר בגרסת הכניסה, עיצוב חיצוני עדכני ונוחות נסיעה טובה. אם נשקלל גם את ביצועי המנוע המשופרים, תחושת הבטיחות וצריכת הדלק העדיפה - נגלה שמדובר באחד מרכבי הפנאי היוקרתיים המוצלחים ביותר.

לצפייה בכל דגמי מרצדס בישראל

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות