דברים קורים בסיאט. במשך שנים דווקא לא ממש קרו דברים אצל היצרן הספרדי, ואיתו כל שאר קבוצת פולקסווגן, הבעלים. וכשאני אומר "דברים", הכוונה היא, כמובן, להיעדרות הבוטה מאופנת הקרוסאוברים שמשכה חלקים גדולים מאוד מהתעשייה.
רבים מהמתחרים, מהמזרח הרחוק, אמריקה וגם אירופה, הציגו רכבי פנאי קטנים וגדולים, עם מעט מושבים ועם הרבה מושבים, יותר זוהרים או פחות. ופולקסווגן והמותגים שלו, אחת מקבוצות הרכב הכי גדולות בעולם, לא ממש עמדו בקצב של המתחרים ולא הציגו המוני קרוסאוברים כמו שהקהל רוצה.
לאחרונה נפל, כנראה, האסימון. איך יודעים? כיוון שאפשר עכשיו לראות בקבוצה הזו את המפץ האדיר של כלי הרכב הגבוהים האלה שהפכו כמעט בן לילה למיינסטרים. רכבי פנאי בהמונים נולדו אצל אודי ופולקסווגן, אצל סקודה וגם אצל סיאט, שלכבודם התכנסנו בברצלונה.
וזה מה שקרה בסיאט בשנתיים האחרונות. מיצרן שמעולם לא הציג קרוסאובר בייצור, הוא השיק רכב פנאי קומפקטי בשם "סיאט אטקה" (שאותו "העתיק" סקודה עם הקארוק) ואז רכב פנאי קטן, סיאט ארונה. וכעת הגיע הזמן לקרוסאובר השלישי והאח הגדול מכולם: סיאט טראקו.
השם "טראקו" ממשיך כמובן את המסורת העתיקה של סיאט, לקרוא לכלי הרכב שלהם על שם מקומות בספרד. הפעם ייתכן דווקא שאם תחפשו במפה, לא תמצאו את שם המקום "טראקו"; זאת היות שהשם הזה הוא שמה העתיק של העיר טראגונה, לא רחוק מברצלונה.
סיאט טראקו הוא כניסה חדשה של סיאט לתחום שבו לא היה נוכח מעולם: קרוסאוברים גדולים עם שבעה מושבים. לסיאט, כזכור, ישנו מיניוואן רב מושבים, אלהמברה, אך אינו בנוי ומעוצב כרכב פנאי.
אם כלי הרכב הזה נראה לכם קצת מוכר, זה לא במקרה. מה שסקודה עשה לסיאט עם הקארוק (סוג של העתק של האטקה), סיאט עושה עכשיו לסקודה. מתחת לפני השטח, סיאט טראקו הוא אח קרוב מאוד, כמעט תאום (לא זהה...) לסקודה קודיאק המוכר היטב בישראל. הקשר ביניהם עובר דרך העובדה ששניהם מבוססים על אותה פלטפורמה וכי הם חולקים רכיבים עיצוביים ומכאניים דומים, כמו מנועים ותיבות הילוכים.
עיצוב מינימליסטי
מה בכל זאת מייחד את הסיאט? הסיבה העיקרית היא הפנייה הטבעית של המותג ללקוחות צעירים ודינמיים יותר, ובמקרה זה ללקוחות כאלה שהם בעלי משפחות גדולות. סיבה נוספת היא כי ישנם מקומות שבהם המותג סיאט חזק יותר מסקודה, ושם לטראקו פוטנציאל טוב להימכר טוב יותר.
חיצונית הסיאט מעוצב שונה מאחיו, דבר שניכר עוד יותר במציאות מאשר בתמונות. העיצוב הכללי מינימליסטי ופשוט, עם קווי עיצוב מחודדים ומפוסלים יותר. החזית עוצבה בנפרד מרכבי הפנאי האחרים של המותג והיא אמורה לייצג כיוון חדש של עיצובי החזית לבית סיאט. פנסי ה-LED הסטנדרטיים מלפנים ומאחור ייאפשר לזהות את הרכב בקלות גם אם מסביב חשיכה מוחלטת ורק הפנסים דולקים.
גם בפנים קו העיצוב מינמליסטי יותר, כמעט פשטני. התחושה סביב הנהג והנוסעים מזכירה מאוד שהייה באחד מתאי הנוסעים של המותג פולקסווגן. זה אומר תחושה "פלסטיקית" אבל איכותית, איכות הרכבה מצוינת וקצת היעדר אופי ייחודי לסיאט. אופי "צעיר" קצת קשה למצוא פה, אולי מלבד סמל Beats על הרמקולים בדגמי המבחן שבהם נהגתי.
תחושה נוספת שמתקבלת בתא הנוסעים היא כי בסיאט עושים מאמץ לפנות עם הטראקו ללקוחות חדשים, שרוצים נוכחות חזקה ומוכנים לשלם יותר עבור הרכב שלהם. ההצהרה כי טראקו הוא "ספינת הדגל" של סיאט, משתלבת בכך וברשימת האביזרים המכובדת שהופיעה בדגמי המבחן.
איזה מנוע יגיע לישראל?
הכיוון היוקרתי והאופנתי יותר של רב-המושבים עשוי לרמוז גם על היעדר דגש על שימושיות. זה לא בדיוק המקרה כאן. מצד אחד, חסרים כאן כמה מפתרונות ה"SimplyClever" השימושיים של הקודיאק, אבל עדיין מדובר ברכב שימושי מאוד: שורת מושבים מרכזית שבה המושבים נעים על מסילות נפרדות, מגשים ומחזיקי כוסות נשלפים מאחור ותאי אחסון גדולים במקומות שונים. השורה השלישית, אגב, אינה מתאימה באמת למבוגרים בגודל ממוצע ומעלה.
תא המטען כאן בולט בגודלו, פחות מצ'וכלל מזה של אחיו, אבל גדול משמעותית ממנו כשמקפלים מושב או שניים.
בשנת 2020 צפויה להופיע גרסה היברידית נטענת לטראקו, עם 210 כ"ס וטווח נסיעה חשמלי לגמרי של 40 קילומטרים. בינתיים כלי הרכב הספרדי הגדול מוצע עם מנועי בנזין ודיזל. הדיזלים (2,000 סמ"ק, 150 ו-190 כ"ס), לא צפויים להגיע לארץ. ישנם שני מנועי בנזין, האחד, 1,500 סמ"ק, 150 כ"ס, מחובר כרגע לתיבת הילוכים ידנית בלבד, דבר שמטיל ספק בסיכוי שהוא יגיע לארץ.
זה משאיר לנו כרגע רק את גרסת הבנזין 2,000 סמ"ק, 190 כ"ס, שמחוברת לתיבת הילוכים אוטומטית-רובוטית כפולת מצמד והנעה לכל הגלגלים. מנוע ה-150 כ"ס שנהגנו בו, עם הנעה קדמית בלבד, היה קל ונעים והגרסה החזקה והכבדה יותר נתנה תחושה מעט פחות קלילה. ובכל זאת, המנוע הגדול, לצד אופי מעט מחוספס, הוא חזק מאוד ומושך באופן מרשים את המרכב הגדול.
שבעה נוסעים בפיתולי הרים
תיבת ההילוכים הרובוטית מתקדמת וטובה. העברות ההילוכים בה מהירות וחלקות בעיקר בנסיעה במהירויות בינוניות וגבוהות; בתחילת נסיעה או בתמרוני חניה היא מעט פחות חלקה.
רכב פנאי עם שבעה מושבים זה בערך כלי הרכב הממונע הפרטי האחרון שנצפה בו להתנהגות כביש ספורטיבית וקלילה, אבל הטראקו לא ממש רחוק משם. בהתנהגות הכביש, ה-DNA של סיאט ניכר. טראקו הוא רכב נמוך יחסית לקבוצה, וגם יחסית קל משקל (שוב, יותר בגרסת ההנעה הקדמית). למרות רכינה קלה שהרגשתי תוך כדי תנועה הוא בהחלט מאוזן מאוד. אחיזת הכביש שלו גבוהה וההתנהגות מדויקת מאוד, בטח יחסית לכלי רכב בגודל הזה.
והכי אהבתי כאן את ההגה שלו. ההגה מסביר מה קורה למטה, מפרט מתי אנחנו בעיקול וכיצד נראים פני הכביש. הוא אפילו מייצר התנגדות נעימה כזאת, "משקל", שיוצר חוויית נהיגה מהנה יותר. אגב, גם המתלים מעבירים היטב את פני הכביש, בעיקר דרך גרסאות המאובזרות בגלגלים גדולים במיוחד.
סיכום
ישראל היא מקום מצוין להציע כלי רכב מרובה מושבים, היות שאנחנו בין העמים הנדירים האלה שעדיין ממשיכים להביא ילדים לעולם בכמויות. היצע כלי הרכב בתחום הזה אינו גדול ועל כן כל תוספת לשוק היא משמעותית.
ההחלטה של סיאט ושל הקבוצה היא לנפק לעולם כלי רכב שאינו "סיאט" מהגלגלים ועד הגג, אלא להשתמש בפלטפורמה וברכיבים קיימים ולהסב אותם כך שיקלעו יותר לטעמים ולאופי של המותג. ההתבססות היא על כלי רכב מוערך בתחום הזה, סקודה קודיאק, וסיאט טראקו עושה רושם לא פחות איכותי ומשובח. בכלל, לקח לסיאט זמן לפרוש קרוסאוברים בהיצע הדגמים שלהם, אבל כשזה קרה, הגיעו כלי רכב איכותיים.
וזה מחבר אותנו לשורה האחרונה. סיאט טראקו צפוי להגיע לישראל ברבעון האחרון של 2019, כלומר, בעוד כשנה, ואז יתפרסם מחירו. אם יימשך הקו הישראלי של סיאט, ולפיו מוצעים כלי רכב איכותיים עם תמורה טובה למחיר, לפחות יחסית לישראל, אזי אפשר להעריך שנראה לא מעט ישראלים שמגיעים לאולם התצוגה של סיאט. הפעם - אלו שיש להם עוד כמה ילדים.
לצפייה בכל דגמי סיאט בישראל
פורסם לראשונה ב- 14.12.18
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות