בשלב הזה נפקד מקומם של מספר יצרנים דומיננטיים משוק החשמליות. אצל טויוטה עדיין אין דגם רלוונטי, גם סובארו והונדה לא בתמונה, ואילו מאזדה תשיק דגם חשמלי ראשון בחודשים הקרובים.
וכמובן, ישנו קונצרן פולקסווגן. יצרן הרכב הגרמני, מהגדולים בעולם, נכנס בסערה אל זירת הרכב החשמלי לפני כשנתיים כאשר הציג את ה-ID.3. אודי אי-טרון אמנם היתה שם קודם, אך ה-ID.3 הוא מוצר שפונה לקהל רחב בהרבה, ועל בסיסו הוצגו עד מהרה גם ה-ID.4, ה-ID.6, קופרה בורן, אודי Q4 וסקודה אניאק.
האחרון ברשימה הזו הוא הראשון שצפוי להגיע לישראל. לאור העובדה שסקודה הוא המותג המוביל מבחינת הקונצרן בשוק שלנו, ואחד המותגים הנמכרים ביותר בישראל באופן כללי, מדובר במוצר מסקרן במיוחד. כזה ששמחנו במיוחד לפגוש לנהיגה ראשונה על כבישי אירופה, חודשים ספורים לפני שנפגוש אותו על כבישי ארץ הקודש.
סקודה אניאק משתייך לקטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים, בחלק העליון של הקטגוריה. המידות שלו קרובות מאוד לאלו של הקודיאק: הוא קצר ממנו ב-5 ס"מ בלבד, צר ממנו בפחות מס"מ ובסיס הגלגלים של קצר בכ-3 ס"מ, ומתפרס על פני 276.5 ס"מ. קצת מוזר, לאור העובדה שפלטפורמה חשמלית יעודית אמורה לאפשר בסיסי גלגלים עצומים – דוגמה טובה היא האיוניק 5 שמציעה בסיס גלגלים של 3 מטרים. מבחינת הגובה, האניאק נמוך מהקודיאק בכמעט 6 ס"מ, לטובת שיפור האווירודינאמיקה, מה שקצת מעניק לו מראה של סטיישן מגודלת ופחות רכב פנאי-שטח קשוח. מרווח הגחון דווקא לא רע, עם 18.6 ס"מ.
במסגרת ההשקה פגשנו בעיקר את גרסאות הספורטליין, שכוללות פגושים בעיצוב מעט שונה, גימורים שחורים בכנפיים ובמראות הצד וגם כיול שלדה מעט שונה – על כך נרחיב בהמשך. כך או אחרת, התוספות לעיצוב לא מבדלות את הספורטליין בצורה מוחשית. גם כשהוא עמד ליד גרסאות רגילות של האניאק, נדרשנו למספר מבטים על מנת להבחין בין הגרסאות.
המימדים הנדיבים יוצרים מרווח פנימי מצויין. מושב הנהג גדול, נוח ותומך; בגרסאות הספורטליין יש מושבי ספורט מצוינים, אך גם בגרסאות אחרות פגשנו מושבים טובים מאוד. בין מושב הנהג למושב הנוסע פזורים תאי אחסון בכמות נדיבה, כמקובל אצל סקודה.
המושב האחורי מרווח מאוד, שלא במפתיע. הדלתות גדולות, מרווח הברכיים מצוין, רוחב המושב נדיב והרצפה שטוחה לגמרי גם בגרסאות ההנעה הכפולה. ככה זה כשלא צריך להעביר לאחור את צינורות האגזוז וגל ההינע.
המרווח לראש לא מושלם, בעיקר בגלל גג השמש הגדול. נוסעים בגובה של 1.80 מ' או יותר יחושו בצפיפות מסוימת.
אין כאן אופציה ל-7 מקומות ישיבה, אבל במקום זה מקבלים תא מטען גדול מאוד, בנפח של 585 ליטרים. כמו תמיד אצל סקודה, הבגאז' כולל לא מעט פתרונות אחסון יצירתיים, כולל מיקום יעודי לכבל הטעינה (תודה לאל, לא ברור איך זה לא קיים אצל כולם) וגם רשתות עיגון, תאים קטנים בצד ומתחת לרצפה ועוד.
כמה חידושים בכל זאת
הפתעה: לאניאק לוח מחוונים דיגיטלי, אבל בגודל של 5.3 אינץ' בלבד. פחות מסמארטפון מודרני. לשם השוואה, המימדים המקובלים בתעשיה נעים בין 10 ל-12.3 אינץ'; אבל לוח המחוונים החדש לא מרגיש קטן מדי, אולי אפילו להיפך. יש בו את כל המידע שצריך, רק אותו ושום דבר מלבדו. כשהוא מגובה בתצוגה עילית מצוינת, מתקבלת מול עיני הנהג תמונת מצב ברורה מאוד של מהירות הנסיעה, טווח הנסיעה הנותר, הוראות מערכת הניווט והתרעות הבטיחות השונות. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
בנוסף לתצוגה העילית המקובלת, האניאק כולל גם תצוגת מציאות רבודה – פיצ'ר שעד היום פגשנו בעיקר במרצדס. התצוגה המתוחכמת כוללת הקרנה של הנחיות הניווט "על גבי הכביש", סימוני שמירת נתיב על גבי הנתיב עצמו וגם סימונים של שמירת המרחק שמופיעים על גבי הרכבים השונים שבכביש. לצערנו, הסיכוי שהפיצ'ר הזה יגיע לישראל נראה כרגע נמוך.
מסך המולטימדיה אותו פגשנו בהשקה הוא הגדול ביותר שנתקלנו בו בסקודה עד היום, 13 אינץ', והוא מופעל גם במחוות יד. המסך ברור וקריא מאוד, מציע עושר של פונקציות וגם תפעול מהיר בדרך כלל, אך פחות אהבנו את העובדה שכל מערכות הרכב מופעלות אך ורק מהמסך הזה. בהמשך תציע סקודה גם מסך 10 אינץ' שגרתי יותר.
מערכת הניווט המקורית של סקודה – שלא ברור אם תגיע לישראל – מציעה פיצ'ר ייחודי, ומאפשרת התאמה של המהירות בבקרת השיוט לקראת כיכרות. כאשר מערכת הניווט מזהה כניסה לכיכר, בקרת השיוט מורידה את המהירות ל-30 קמ"ש ומאפשרת לנהג לחצות את הכיכר מבלי לגעת בדוושות. נחמד, אם כי מעט מלאכותי בתחושה.
חשמל זורם
סקודה מציעה את האניאק עם 3 מארזי סוללות שונים, שמקבלים את השמות 50, 60 ו-80. מדובר בעיגול מסוים של קיבולת הסוללה, שעומדת (נטו) על 52, 58 ו-77 קילוואט שעה.
נרחיב על הנתונים מעט יותר, בקיצור המירבי: גרסת הבסיס (50) מציעה הספק מירבי של 150 כ"ס, מאיצה ל-100 קמ"ש ב-11.3 שניות ומגיעה לטווח נסיעה מירבי של 355 קילומטרים; גרסת ה-60 מעלה את ההספק ל-180 כ"ס, מקצרת את התאוצה ל-8.7 שניות ומעלה את הטווח ל-413 קילומטרים; ה-80 מציעה הספק של 204 כ"ס, מאיצה ל-100 קמ"ש בתוך 8.6 שניות ומגיעה לטווח של 537 קילומטרים.
עד כאן, לכל הגרסאות הנעה אחורית (!). בגרסאות ההנעה הכפולה, שזוכות למארז הסוללות המוגדל ומקבלות את השם 80X, מקבלים כבר 265 כ"ס, תאוצה ל-100 קמ"ש ב-6.9 שניות וטווח שמתקצר ל-460 קילומטרים.
בהמשך תופיע גם גרסת RS ספורטיבית, עם הספק של 300 כ"ס, תאוצה של 6.2 שניות מ-0 ל-100 וטווח נסיעה זהה של 460 קילומטרים.
אנחנו נהגנו ב-80X בעיקר, אך זכינו לטעימה גם מגרסת ה-80 הרגילה. התחושות מצוינות: למרות משקל עצמי של יותר משני טונות, האניאק הוא רכב חזק במיוחד בגרסאות האלו. התאוצה נחושה, מהירה ומיידית, הכוח זמין ויורד לגלגלים ביעילות, ועקיפות מתבצעות בקלילות כמעט מרגיזה. למעט אולי גרסאות הקצה של הסופרב ואולי גם אוקטביה RS, לא תמצאו בסקודה רכב עם כאלה יכולות.
גרסת ההנעה האחורית מעט פחות חזקה, שכן היא מצוידת במנוע אחד בלבד, וגם הורדת הכוח לגלגלים מלווה לעיתים בסחרור צמיגים קל. אך גם כאן מדובר במכונית מהירה להפליא.
בנהיגה מתונה על גרסת ה-80X השגנו צריכת חשמל ממוצעת של 183 וואט-שעה לקילומטר, נתון שניתן לתרגם לטווח מעשי של 420 קילומטרים. נהיגה מאומצת יותר, כזו שמנסה גם להפיק הנאה מביצועי המנוע, תניב צריכת חשמל גבוהה בעשרות אחוזים ותחסל את הסוללה במהירות.
בכל מקרה, גרסאות ה-80 של סקודה אניאק מציגות יכולת חשמלית גבוהה מאוד. כזאת שקרובה יותר לאיוניק 5 ואולי גם לאודי אי-טרון, ופחות נמצאת בעולמות של פיג'ו 2008 או יונדאי איוניק הרגילה. סחתיין.
ועדיין, זו סקודה
אחד האתגרים המרכזיים בפיתוח רכבים חשמליים הוא נושא איכות הנסיעה. תוספת המשקל גוררת אחריה בדרך כלל הקשחת מתלים, כך שלא פעם אנחנו נתקלים במכוניות חשמליות שמרגישות כבדות, מסורבלות ולא נוחות במיוחד.
האניאק מצליח לחמוק מכך כמעט לחלוטין. אמנם, בגרסאות הספורטליין שפגשנו הנוחות במהירויות עירוניות איננה גבוהה – פועל יוצא של השלדה הספורטיבית יותר והנמכת המרכב ב-15 מ"מ, בשילוב עם חישוקי 21 אינץ' אכזריים, אבל גם בגרסה המוקצנת הזאת מתקבלת איכות נסיעה לגמרי סבירה, שמשתפרת ככל שהמהירות עולה.
בגרסת הלא-ספורטליין בה נהגנו, גם היא עם חישוקי 21 אינץ', הנוחות עדיפה בהרבה – ואנחנו מעריכים שעם חישוקי 18 או 19 אינץ' שמציעה היצרנית תתקבל איכות נסיעה מצוינת.
בידוד הרעשים הוא אחת מנקודות החוזקה המובהקות של האניאק. גם במהירות תלת ספרתית גבוהה אין כמעט רעשי כביש או רוח, וכמובן שלא רעשי מנוע, כך שניתן לנהל שיחה שקטה ונעימה בכל מצב.
התנהגות הכביש, מנגד, לא תואמת את הציפיות שאולי עלולות להתעורר מהשם "ספורטליין". אחיזת הכביש גבוהה מאוד, התחושה בטוחה והרכינה מינימלית, אבל ההגה והשלדה מנותקים מהנהג והאניאק לא מגלה נכונות להיכנס לפניות במהירות. טסלה זה לא. סקודה זה כן.
מאני טיים
סקודה אניאק הוא מוצר מצוין, בשל ואיכותי, שמגיע לשווקים בזמן הנכון. היכולות שלו גבוהות, הן בפן החשמלי והן במדדים הרגילים שעל פיהם אנחנו בוחנים רכבים, כך שמהבחינה הזאת היצרנית הצ'כית עברה את המבחן החשמלי הראשון שלה בהצלחה מרובה.
היבואנית צ'מפיון מוטורס מתכננת להשיק את סקודה אניאק למכירה מוקדמת במהלך חודש אוגוסט הקרוב, כמה שבועות אחרי ההשקה של יונדאי איוניק וחודשים ספורים לפני ההגעה של קיה EV6. המשלוחים עצמם יגיעו ארצה רק בסביבות חודש דצמבר.
בשלב הזה עוד מוקדם לדבר על גרסאות שיגיעו ומחירים צפויים. כמו בדגמים אחרים, שסובלים ממחסור חמור במלאי זמין, גם האניאק צפוי להגיע בתחילת דרכו בכמויות מדודות. להערכתנו, מחיר התחלתי של 180-200 אלף שקלים לגרסאות ה-50 או ה-60 עשוי להפוך את האניאק לרכב שהוא לא רק מוצר מרשים, אלא גם כזה שנמכר בכמויות מכובדות ונוגס בנתח שוק מכובד מהעוגה החשמלית.
לצפייה בכל דגמי סקודה בישראל
פורסם לראשונה ב- 03.06.21
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות