מכונית קטנה שהפכה לג'יפון? את הקונספט הזה כבר פגשנו לא מעט פעמים אצל מכוניות כמו רנו קפצ'ור, פיג'ו 2008, מאזדה CX3 ואחרות. אבל בכל המקרים הללו, הבסיס היה מכונית סופר מיני - והתוצאה היתה רכב פנאי לא כל כך קטן ודי יקר, שמתומחר בסביבה של המכוניות המשפחתיות.
לסוזוקי יש כבר 3 כלי רכב שמתמודדים בקטגוריית רכבי הפנאי הקטנים. הקרוסאובר והויטרה מתחרים ביניהם על אותו פלח שוק, בעוד הג'ימני הוא רכב נישה שמיועד בעיקר למכורי השטח. כיוון שכך, היינו מצפים לראות את סוזוקי מתרחבת לתחום המשפחתיות סדאן, רכבי המנהלים, המיניוואנים או פשוט מייצרת ג'יפון גדול יותר. במקום זאת קיבלנו את סוזוקי איגניס - ג'יפון קטן נוסף, אבל הפעם באמת קטן, ובמחיר שיכול לעשות כאב ראש רציני לקיה פיקנטו ושות'.
אם אתה רכב של סוזוקי, יש שתי אפשרויות: או שאתה רכב גלובאלי המיוצר במזרח ומעוצב בפשטות - למשל סוזוקי סלריו, בלנו או אלטו - או שאתה רכב המיועד לשוק האירופי ולכן אתה מציג עיצוב צעיר ומקורי - למשל ויטרה או סוויפט. האיגניס משתייכת, ללא צל של ספק, לקבוצה השניה - ולדעתנו היא גם מתעלה על כל מוצר של סוזוקי שפגשנו עד היום. היא נראית ייחודית ומרעננת, קצת קשוחה בזכות הגובה, החזית האנכית ופסי הגגון, אבל גם מתוקה וחיננית בזכות המימדים הקטנים והצביעה הדו גוונית. מאחור, יש לומר, פחות התחברנו לסגנון.
אבל בשונה מדגמי סוזוקי המעוצבים האחרים, כאן גם העיצוב הפנימי שונה מהמקובל אצל היפנים. הצביעה בשחור לבן, עם תוספות באפור / כתום בידיות הדלתות והקונסולה המרכזית, מרעננות את האווירה. אל הצביעה הססגונית מצטרפים גם מסך המולטימדיה הזקור, יחידת המזגן המעוצבת כקפסולה ולוח המחוונים עם התאורה התכלכלה. לפחות מבחינת העיצוב, סוזוקי איגניס יכול להתחרות במכוניות כמו רנו טווינגו, פיאט 500 ואופל אדם.
תא הנוסעים
העיצוב המעניין של האיגניס מצליח לחפות על איכות החומרים הפשוטה. הפלסטיקה בסוזוקי לא נחותה משל מכוניות אחרות שנמכרות בסביבת המחיר שלה - פשוט צריך להגיע עם הציפיות המתאימות. תאי האחסון לא רבים, אך הם בהחלט מספקים. משענת יד היתה יכולה להיות תוספת מבורכת.
מושב הנהג מציע תנוחה גבוהה מאוד, גם במצב הכי נמוך של הכסא. בשל כך, ובעיקר בשל העובדה כי ההגה לא מתכוונן לעומק, הנהג נדרש לשבת קרוב מאוד להגה - לא תנוחה טבעית לכולנו. בנוסף, בסיס המושב מעט קצר וחסרה תמיכה לחלק העליון של הגב ולכתפיים.
המושב האחורי מציע מרווח טוב מאוד לשני נוסעים. הבניה של המכונית לגובה, הן מבחינת גובה הרכב עצמו והן מבחינת המושבים הגבוהים והזקופים, מעניקה שפע של מרווח מבלי להידרש למימדים חיצוניים גדולים. שני מבוגרים או שני מושבי בטיחות גדולים יכנסו באיגניס ללא כל קושי, וביניהם אולי עוד ילד צנום. המושב עצמו פשוט, שטוח ולא מציע תמיכה מוצלחת.
תא המטען של האיגניס סביר בגודלו. הוא עדיף משמעותית על תאי מטען של מכוניות מיני, אך נחות ביחס לחלק מדגמי הסופר מיני. הגישה אליו נוחה.
רשימת האבזור של האיגניס נדיבה מאוד, וכשנזכרים במחירה של המכונית - מבינים שמדובר במפרט אבזור יוצא דופן. כסטנדרט, מגיעה המכונית עם תאורת לד מלאה, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים, בקרת שיוט ודיבורית בלוטות'. במסגרת "תקופת ההשקה" מציעה היבואנית באותו המחיר גם מערכת מולטימדיה הכוללת ניווט אינטרנטי של וייז, אפליקציות הדרכה על הרכב ומצלמת רוורס. מנסיוננו, רבים מהלקוחות מקבלים את המערכת גם לאחר תקופת ההשקה.
כמו בדגמים אחרים שסוזוקי השיקה בשנים האחרונות, מערכות הבטיחות המקוריות של היצרן נותרו באירופה ואנחנו נשארנו עם ההתראות של מובילאיי. על פי איגוד הבטיחות האירופאי EuroNCAP, הצעד הזה מוריד את ציון הבטיחות של המכונית מ-5 ל-3 כוכבים. אבל כל עוד משרד התחבורה שלנו ממשיך לתמרץ מערכות התראה ומתעלם כמעט לגמרי ממערכות בטיחות אקטיביות, אנחנו ממשיכים לקבל מכוניות ברמת בטיחות נמוכה יותר מזו שמוצעת לקהל האירופי.
נוחות נסיעה
מערכת המתלים של האיגניס היא אחת ההפתעות הנעימות של המבחן הזה. ממכונית יפנית קטנה ודי זולה, במיוחד כזו שמציגה יומרות שטח מסוימות, היינו מצפים לכיול נוקשה ונסיעה קופצנית. במקום זאת קיבלנו באיגניס שיכוך מצוין של מרבית הפגמים בעיר, שלא בא יחד עם נדנוד יתר במהירות גבוהה. ביחס למכוניות קטנות מסוגה, האיגניס היא מכונית נוחה מאוד - על אף שאיננה מעלימה לחלוטין את שיבושי הכביש.
בידוד הרעשים, מנגד, הוא מנקודות התורפה של המכונית. רעשי כביש חודרים בצורה מוגזמת לתא הנוסעים, גם רעשי המתלים נוכחים, ובהאצה נשמע גם קולו של המנוע בווליום חזק.
מנוע ותיבת הילוכים
את המנוע של האיגניס פגשנו כבר בסוזוקי בלנו ובסוויפט החדשה. מדובר במנוע בנזין בנפח 1.2 ליטר, בהספק של 90 כ"ס, המשודך לתיבת הילוכים רציפה. המשקל הנמוך של האיגניס - בסך הכל 865 קילו - הופך אותה למכונית זריזה ונמרצת. יחס ההספק-משקל שלה עדיף זה של מכוניות זריזות כמו סקודה פאביה, רנו קליאו ופיג'ו 208, למשל. זה לא שהיא מהירה מהן - בכל זאת, המנוע האטמוספרי של האיגניס לא בשרני וגמיש כמו מנועי טורבו - אך התאוצה זריזה בזכות תגובת דוושה מוצלחת, והמכונית מגיעה בקלילות למהירויות גבוהות מאוד.
תיבת ההילוכים הרציפה פועלת באופן חלק, אך כדרכן של תיבות מסוגה - היא נוטה להיות רועשת מאוד במאמץ.
צריכת הדלק היתה מעולה, ועמדה על כ-16 ק"מ לליטר. גם לאחר פרק הנהיגה המאומץ הנתון לא נפגע באופן משמעותי.
התנהגות כביש
המשקל הנמוך מאפשר לאיגניס להיות מאוד קלילה ודינאמית, נתונה להשפעה מיידית כתוצאה מפעולותיו של הנהג. היא נכנסת לפניות בחדות ויוצאת מהן בקלילות, אך למרות זאת לא מדובר במכונית עם אופי ספורטיבי. הגובה שלה יוצר רכינת מרכב בולטת, ההגה מנותק והאחיזה לא גבוהה במיוחד.
שטח
פעמים רבות אנו נוטים לוותר על הסעיף הזה כשמדובר בג'יפונים עירוניים, אך המקרה של האיגניס דורש התייחסות. לג'יפון הקטנטן הזה יש מרווח גחון מוצלח של 18 ס"מ, זוויות מרכב פנטסטיות (בשל המימדים הקטנים) וגם מהלך מתלה לא רע. כל אלו מאפשרים לאיגניס לטייל בקלילות בשבילים מחורצים, להתמודד טוב עם הצלבות פשוטות ולהעניק לנהג יכולת לא מבוטלת לטיול מחוץ לגבולות האספלט. לאור זאת, גרסת ה-4X4 שמשווקת בחו"ל נשמעת מסקרנת במיוחד.
סיכום
סוזוקי איגניס יצרה אצלנו רושם חיובי במיוחד. אין לה ממש מתחרים בשוק - מרבית הג'יפונים הקטנים מבוססים על מכוניות סופר מיני, בעוד האיגניס קטנה מהם משמעותית. זה משאיר אותנו לדון בעניינה בהקשרים של תמורה למחיר, וכאן השורה התחתונה ברורה. במחיר שקרוב לזה של מכונית מיני (קיה פיקנטו או שברולט ספארק, למשל), מציעה האיגניס עיצוב ייחודי, תנוחה גבוהה של ג'יפון, רשימת אבזור נדיבה, נוחות נסיעה מוצלחת וצריכת דלק מעולה. כשמוסיפים לזה את היתרונות המסורתיים של סוזוקי בכל הנוגע לשמירת ערך ומוניטין אמינות, מתקבלת עסקה שנראית לנו פשוט מצוינת.
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות