פולקסווגן טוארג - מבחן וידאו

עיצוב 

האוטו הזה נראה מאוד פולקסווגני, כלומר, כמו איזו גרסה סופר-מגודלת לגולף או לטיגואן, אבל הממדים העצומים שלו מדגישים בצורה הרבה יותר נעימה את הפרפורציות הפולקסווגניות הטבעיות. חוץ מזה, בכל זאת יש כאן מאפייני עיצוב שמייחדים אותו. הגריל רחב האופקים הזה, למשל, כל כך הרבה שדות ניקל לא נקצרו מעולם בשביל שום פולקסווגן, גם לא בשביל הפייטון. אבל הגריל הזה לא מגושם או גס בכלל, להיפך, הוא משתלב בטבעיות בגוף גדול ומינימליסטי, שעושה נעים בעיניים. 

המינימליזם האלגנטי הזה ניכר בעיקר כשמסתכלים על הטוארג מהצד ומאחור. הוא נראה גדול אבל לא מגושם בכלל. להיפך, מין שילוב בין אתלטי לנינוח. הצצה מאחור מגלה כאן גם את העגלגלות הפולקסווגנית-מסורתית. מאז השירוקו זו לדעתי הווריאציה הכי מוצלחת של עיצובי פולקסווגן בעשורים האחרונים.

בגרסה הישראלית שבחנו ישנו גם הבדל מהותי לעומת רכבי הפנאי היוקרתיים שמתחרים בפולקסווגן: כאן הגלגלים קצת יותר קטנים והצמיגים יותר גדולים. כלומר, יש יותר גומי וזה נחשב לחטא של מעצבים, שמאוד אוהבים לפאר כל רכב מודרני שעולה יותר מ-80,000 שקלים בכמה שיותר מתכת בגלגל. 

העניין הוא שיש לכך משמעות ביכולת השטח וגם בנוחות הנסיעה, כלומר, זה כמו בחירה להסתובב באופן קבוע עם נעלי עקב, במקום עם נעלי ספורט, שנראות פחות אלגנטיות. מזל שברכב פנאי, מעצבים יקרים, אפשר לשקול בכל זאת אם הרבה גומי לא נראה דווקא מצוין, וזה עוד לפני היתרונות האחרים (טוב, יש גם חסרונות) שעוד נדבר עליהם.

תא הנוסעים

טסלה התווה את הדרך של המון-המון מסך בתא הנוסעים במקום כפתורים. הטוארג הנוכחי דווקא לא מיועד להתחרות בשוק האמריקאי של טסלה (בשביל זה יש את פולקסווגן אטלס), אבל מסך מגע של 15 אינץ', וברזולוציה כזאת, הוא רכיב מרשים ביותר אם אנחנו מתלבטים על טסלה X וגם אם לא. 

אני מחובבי הכפתורים הפיזיים, הם מתאימים מאוד לשימוש גם תוך כדי נהיגה, הרבה יותר ממסך שקשה להתמצא בו בלי להוריד את העיניים מהכביש. ובכל זאת, בטוארג עשו את זה טוב מאוד באופן יחסי, ולא צריך זמן למידה ממושך מדי. השימוש בו אינטואיטיבי בערך כמו שימוש בסמארטפון או טאבלט עדכניים. במובן מסוים הוא עשוי אפילו להתעלות עליהם: כאן אפשר לבצע פעולות מסוימות, כמו מעבר בין מסכים או הקפצת שיר, באמצעות הסטת היד מול המסך, בלי לגעת בו. גם הגרפיקה הדינמית בתוכו מזכירה את זאת של טלפונים חדשים, כמעט בסגנון של גיימינג.

העיצוב הכללי קצת אפרורי-גרמני, מזל שבמפרט ראינו שאפשר לרכוש את הטוארג בגרסה עם צבעים חמים יותר וחומרים בהתאם. אמרנו שהרכב קרוב מאוד ללמבורגיני או לבנטלי. בתא הנוסעים רואים בכל זאת כמה מההבדלים. החומרים כאן טובים ואיכותיים, אבל בכל זאת כמה מהם הם פלסטיקים קשיחים יחסית, לא מאוד יוקרתיים. גם רמת ההרכבה לא תמיד מושלמת והיו רכיבים שלא היו מחוברים כראוי, כמו ידית פתיחת מכסה המנוע או בבגאז'.

המושבים, לעומת החומרים ההם, פרימיום לגמרי. המושבים גדולים ונוחים, מרופדים בעור רך ומשובח. דרך מסך המגע אפשר להרחיב או להצר את התמיכה ברגליים, בירכיים או בגב. המושבים מחוממים או ממוזגים לפי הטעם וגם מפנקים את הנהג או הנוסע במסאז' בתוואי ובעוצמה לפי בחירה. בקיצור, בנטלי.

הרכב נמכר כרגע בישראל ברמת גימור אחת בלבד, אבל למי שחושש ממחסור בפינוקים, הסירו דאגה מלבכם. טעינה לסמארטפון לא מצאתי וגם לא תצוגת תלת ממד עילית לחניה, אבל יש הרבה דברים אחרים. בתחום הבטיחות יש כאן את כל מה שאפשר לצפות מרכב מודרני: מערכות אקטיביות לשמירת מרחק ונתיב, בלימות אוטונומיות קדימה ואחורה והרוב עובד היטב. הרוב, כי יש כאן פנסי לד מטריקס מצ'וכללים במיוחד, שאמורים לפעול באופן קבוע ולשנות את הרכב האלומה כך שלא תסנוור את הנהגים ממול. אם לשפוט לפי הסימונים הקבועים מנהגים אחרים, היא כן מסוונרת. מעבר לזה יש כאן ממסאז'ים וחלון גדול בגג ועד לסאונד משובח במיוחד מהמערכת.

במושבים האחוריים, קודם כל, יש את הדבר הכי חשוב בימינו למושב אחורי: שקעי טעינה לטלפונים. צ'ק. חוץ מזה? המרחב האחורי מצוין. אפשר להסיע את המושבים האחוריים קדימה ואחורה על מסילות, כדי להגדיל או להקטין את מרחב הישיבה והבגאז', אחד על חשבון השני. המושב האמצעי מוגבל במרחב שלו, בגלל תעלת ההינע והמבנה שלו. חמישה נוסעים לא היינו מסיעים לנסיעה ארוכה, וכאן אנחנו זוכרים את אחד החסרונות המרכזיים של הטוארג: אין בו שורת מושבים שלישית, כך שבפועל, הוא לא ממש בנוי להסעות של יותר מארבעה. 

בשני המושבים החיצוניים המרחב מעולה מכל בחינה והמבנה שלהם עושה אותם נוחים מאוד, גם לישיבה ממושכת מאוד. אפשר לשלוט מאחורה בטמפרטורה ובעוצמת המיזוג, וגם להאיר את ספר הקריאה (זוכרים מה זה?) עם נורות קריאה יעילות. עוברים לבגאז'.

כמה הבגאז' גדול? אפשר לדחוף לתוכו את כל המזוודות, תיקי הציוד והצ'ימידנים עם ערכות הכנת האוכל בשטח (כולל מכונת אספרסו בגודל מלא) ועדיין יישאר מקום בשבילכם לזחול פנימה גם. אם לסכם את המשפט האחרון בליטרים, זה יוצר 810 לפני קיפול מושב כלשהו. רף ההעמסה לא גבוה בכלל יחסית לרכב בגודל ובגובה כזה, והיות שבישראל רוכשים אותו עם מתלי אוויר, אפשר גם להגביה/להנמיך אותו בלחיצת כפתורים, כדי לקרב את תא המטען עוד יותר. 

נוחות נסיעה

כשיוצאים לדרך עם הטוארג מרגישים מיד כמה שהוא גדול. האורך כמעט 4.90 מטרים, הרוחב כמעט שני מטר והמשקל שניים ורבע טון. זה הרבה כדי לדחוס לחניה שבדיוק התפנתה ליד הספרייה. ה"סיפון" הענק שמפריד בין הנהג וקצה הרכב מכביד עוד יותר את האפשרות לראות איפה בדיוק בדיוק הוא נמצא עכשיו. גם כל הממדים האלה לא ממש ידידותיים כשמנסים לעשות פרסה. מזל שהחלונות גדולים מאוד לכל הכיוונים וגם שיש חיישנים מכל עבר, ומצלמת רוורס, ככה שאם יש מספיק מקום, אז קצת מסורבל, אבל אפשר להסתדר.

לפלטפורמה טובה שמיועדת ללקוחות בעלי ממון מצטרפים מתלי אוויר וביחד הם עושים כל מיני דברים הנדסיים כדי שלגבינו ועכוזינו יהיה נעים. את כל אלה מסיעים על הצמיגים הבשרניים שהזכרנו קודם, שמעדיפים נוחות נסיעה, וזה עובד. את מצב המתלים, ביחד עם הגיר והמנוע, אפשר לשנות לפי החשק, בין ספורט ונוחות, חסכון או שטח וכל הדבר הזה מרסן כל דבר ברמה גבוהה מאוד, וזה אגב בלי שהרגשתי בהבדלים מהותיים בין המצבים בנוחות. מרגישים קופצנות מאוד קלה על השיבושים הסטנדרטיים האלה על הכבישים, אבל יותר כדיווח שהם שם ולא כהפרעה לאיכות הנסיעה האובר-גבוהה. תענוג.

בנסיעה מהירה יותר נוחות הפרימיום רק משתפרת, אם יש לאן. כאן אפשר גם להעריך את הבידוד המשובח במיוחד בפני כל מיני רעשים. זה כלי רכב גדול שנותן באופן קבוע פייט רציני לרוחות ושיבושים, אבל כל הדברים האלה נשארים בחוץ והנוסעים מתפנקים מנסיעה חרישית. 

מנוע ותיבת הילוכים

זה, מן הסתם, הזמן להזכיר שהנסיעה החרישית היא גם למרות שמלפנים פועם מנוע דיזל, הסוג היותר-רועש בתוך היצע המנועים שאנחנו מכירים היום - דיזל, בנזין, חשמל, או כל שילוב ביניהם. ובכל זאת, הרעש בטוארג תיאורטי בלבד. דממה בתא הנוסעים.

אבל זה לא אומר שמדובר במנוע חלוש. המנוע כאן הוא V6 בנפח 3,000 סמ"ק שמייצר קרוב ל-300 כ"ס ומומנט שנועד להניף שיכונים עממיים ולהניח בשכונת היוקרה הסמוכה. העניין הוא שכל המומנט הזה, יותר מ-60 קג"מ, לא מגיע ישר בהתחלה, אלא ב-2,250 סל"ד, גבוה מאוד במונחים של טורבו מודרני. 

תיבת ההילוכים היא אוטומטית-קלאסית עם שמונה הילוכים. הפעולה שלה מאוד יוקרתית, כלומר - שקט ושלווה, העברות חלקות כמו חמאה שוויצרית ויכולת מרשימה לשאת את כל כוח המנוע בלי אנחות. מצד שני, המומנט המאוחר מצטרף כאן לפעולה מעט איטית של התיבה עצמה (נו, השוויצרים) וככה צריך לפעמים לחכות קצת עד שהכוח הרב יואיל בטובו להיות זמין כבר. ספורטיבי זה לא וגם בשטח לפעמים צריך יותר נחישות, אבל הכוח הרב והפעולה המאוד חלקה בכל זאת עושים את השילוב של המנוע-גיר למצוין. למרות הממדים והכוח, צריכת הדלק היתה טובה מאוד, כ-12 ק"מ לליטר. בכל זאת, דיזל.

התנהגות כביש

זוכרים שדיברנו קודם על פורשה ועל למבורגיני? אז בקטע של ההתנהגות, אתם יכולים לשכוח מהם. השני-טון-פלוס האלה לא מתנהלים ברוח של מכונית ספורט, בטח לא עם מנוע הדיזל והגיר ולא עם הצמיגים העבים, שגם הם פוגעים מעט במיידיות של תגובות ההיגוי.

אבל בטח שלא הכל רע. ההיגוי, למשל, מפתיע לטובה. ההיזון שהוא מעניק לנהג וגם המשקל שלו, יכולים ללמד שיעור או שניים גם למכוניות כביש טהורות, אפילו כאלה שמכוונות יותר לנהג. הוסיפו לזה פן חשוב נוסף - הטוארג רוכן מעט מאוד בעיקולים. הוא יציב ועובר ביניהם בצורה נינוחה ושלווה.

כלומר, בפן של נהיגה בטיחותית הוא יוצא מן הכלל. האיזון הזה, שהרכב כמעט לא רוכן, מגיע עם אחיזת כביש מופתית, וביחד עם ההגה שמדווח מה קורה למטה, מתקבל כלי רכב שלמרות הממדים שלו, הוא מסוגל לנסוע מאוד מאוד מהר בכבישים מהירים, כולל כאלה שהם מאוד מפותלים. אחרי כמה עיקולים כאלה, הסתכלתי שוב ושוב בלוח המחוונים, שוב ושוב לא מאמין באיזו מהירות צלחנו אותם.

שטח

אם הוא כל כך נוח, ויציב, ומהיר, סביר להניח שאי אפשר להוריד את פולקסווגן טוארג לשטח, נכון? ובכן, טעות. מעשה האלכימיה האמיתי שהצליחו לעשות מהנדסי הטוארג הוא ליצור פלטפורמה שהיא גם מכונית כביש מעולה וגם רכב שטח עם יכולת אמיתית.

"יכולת אמיתית" - לא באמת כזאת שתתחרה בלנד רובר דיסקברי או בג'יפ רנגלר, אבל עם הטוארג אפשר לצאת לטיולים הרבה יותר מאתגרים מאלה שאפשר עם רוב רכבי הפנאי כיום. אין לפולקסווגן הכי יקר בישראל כיום הילוך כוח, למשל, או נעילת דיפרנציאלים, מעבר למרכזית. אבל יש לו הנעה מתקדמת לכל הגלגלים, שמתאימה את עצמה גם לנסיעה במתלולים חזקים. מרווח הגחון, בזכות מתלי האוויר, יכול לטפס עד ל-26 סנטימטרים, והאלקטרוניקה, בקרות המשיכה והאחרות, מתאימות את עצמן להציל את הנהג ונוסעיו מכל מיני אירועים מביכים בשטח. 

זוויות הגישה והנטישה בכל זאת אינן מדהימות וכך גם זווית הבטן, או המיגון החלקי. אז אל תנסו לצאת עם הרכב ככה לאתגרי עבירות קיצוניים, אבל הוא יצלח דרכים הרבה יותר מאתגרות מאלו שייצלחו רובם הגדול של רכבי הפנאי, העממיים והיוקרתיים, שנמכרים כיום בישראל ובעולם.

סיכום

מדובר ברכב פנאי גבוה, אבל פולקסווגן טוארג הוא אחד מרכבי הכביש הטובים שיצא לי לנהוג בהם בשנים האחרונות. תנוחת הישיבה הגבוהה והנוחה, בכורסאות סופר מפנקות, בתוך רכב שמבודד כמעט לגמרי מרעשי החוץ על צמיגים ומתלים שעושים הכל כדי לרסן ולרכך כל מה שעומד בדרכם. איכות הנסיעה בפולקסווגן טוארג קרובה מאוד למה שהייתם מצפים למצוא בבנטלי.

התנהגות הכביש שלו לא קרובה למה שהייתם מצפים למצוא בלמבורגיני, אבל איכשהו נראה לי שאם חיפשתם התנהגות-למבורגיני, לא תחפשו את זה בקרוסאובר ענק.

אז מה, פולקסווגן בחצי מיליון שקל זה מופרך, או שמא העובדה שבשינויים קלים (וסמל של בנטלי) הרכב הזה עולה פי שלושה ויותר, עושה את הטוארג למציאה? ברכב הזה לא נמצא ריגושים מלאי אופי של עיצוב או צליל מנוע, והאמת - בהיעדר שורת מושבים שלישית, לא נמצא גם פרקטיקה יוצאת דופן. אבל מי שרוצה את איכות הנסיעה הזאת לא ימצא כמעט תחרות, אם בכלל, במחיר הזה. והבונוס? אפשר באמת לקחת את כל זה לשטח.

לדגמי פולקסווגן בישראל - פולקסווגן

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות