פורד אדג' - מבחן וידאו

בבסיסו, קו העיצוב בתא הנוסעים לא משנה את המסקנה - פשוט, נעים, אלגנטי. ובכל זאת, בגרסת הגימור שהופיעה למבחן (טיטניום פלוס), אל עיצוב התא מצטרפים רכיבים שמשדרגים אותו לאותה תחושה חמקמקה של יוקרה, או פרימיום.

תא הנוסעים

האיכויות הבולטות ביותר בתא הנוסעים, כשמן כן הן - איכויות. מרגישים את הפער הגדול מהדור הראשון לדור השני שכאן - איכות החומרים ואיכות ההרכבה הן בליגה המלוטשת של מותגי הפרימיום. הנהג מוקף בתחושה עשירה של אביזרים ופינוקים והמרחב הגדול מזכיר לנו בכל זאת שמדובר ברכב מארץ הדוד סם, שבה היקפי הנדל"ן פחות מוגבלים.

רמת הנדסת האנוש מתפצלת לשניים: הרמה הטובה מתבטאת בכל מיני תאי אחסון גדולים ושימושיים שמקיפים את הנהג ונוסעיו. הרמה הפחות טובה מתבטאת בעומס הכפתורים ופרטי המידע שמקיפים אותו, ועשויים להכביד מעט על הפרקטיקה של הנהיגה עצמה.

אבל כשמתיישבים על מושבי העור הרכים, שוכחים מהכל. הם מתכווננים חשמלית ומאפשרים תנוחת נהיגה מצוינת, בלי לוותר על רמת נוחות גבוהה מאוד. רמת התמיכה אינה אידיאלית, אבל הם מצליחים להיות רכים וכורסתיים בלי לעייף את הנהג והנוסע כלל.



רמת הגימור של האדג' אינה מסתכמת במושבי עור חשמליים. בגרסת הבסיס, SEL, מקבלים מערכת מולטימדיה עם מסך מגע, הפעלה קולית, בלוטות' ומצלמת רוורס, 8 כריות אוויר, מראה נגד סנוור ומנופי הילוכים מאחורי ההגה. ברמת ה-SEL פלוס מצטרפים גג פנורמי וכניסה והתנעה ללא מפתח. הטיטניום מוסיפה עוד כמה אביזרי בטיחות ופינוק: מערכת להתראה על מכוניות ב'שטח המת' שבצד הרכב, חימום להגה, חימום ומיזוג לשני המושבים הקדמיים ופרטי עיצוב בתא הנוסעים. בטיטניום פלוס, גרסת העל, ישנה גם מערכת שמסובבת את ההגה בעצמה כדי לשמור על הרכב בנתיב, מערכת חניה חצי-אוטומטית וגם מצלמת חניה קדמית.

המושבים האחוריים פשוט מצוינים. הנוחות שלהם מצרפת רכות ונעימות עם כוונון גב המושב ומרווח מעולה - גם לאמריקאי גדול. איכות החומרים וההרכבה מעולה כאן כמו מלפנים והנוסעים מאחור נהנים מפתחי מיזוג. בגרסת הטיטניום המושבים האחוריים מתחממים ובטיטניום פלוס מצטרף אביזר בטיחותי בלתי שגרתי עד מאוד: כריות אוויר שמובנות בתוך חגורות הבטיחות ליתר הגנה על שני הנוסעים האחוריים-צדדיים.

כפי שאפשר להבין מהממדים הכלליים, גם תא המטען מכיל דונמים של נדל"ן שימושי. בגרסאות ה-SEL פלוס ומעלה, אם מגיעים אל אחורי הרכב עם ידיים מלאות בקניות, אפשר להסיט את הרגל מתחת לרכב ודלת הבגאז' נפתחת וגם נסגרת באופן אוטומטי. רף ההעמסה מעט גבוה מדי וצריך להניף את הציוד, אבל המיפתח רחב. אפשר מכאן להשכיב את המושבים האחוריים וכך להוביל חבלים וגם סולמות.

נוחות נסיעה

בנהיגה בעיר מרגישים מיד בממדים הגדולים של האדג'. הרוחב שלו, ממראה למראה, למעלה מ-210 ס"מ וזה המון. האדג' גם ארוך מאוד כך שלא פשוט להחנות אותו או לתמרן אותו בין סמטאות צרות. מערכות הסיוע לחניה - חיישנים ומצלמות - מסייעות בהחלט, ועדיין החניה לא קלה למי שאינו נהנה מהז'אנר…

הממדים הללו תורמים, כנראה, לנוחות. בעיר ומחוצה לה האדג' נוח מאוד. בעיר המתלים מרסנים מצוין כמעט כל פרט שנקרה לפניהם על הכביש, למרות שמרגישים מעט את הרעידות. אם מגיעים מהר מדי לפסי האטה, המתלה מגיע מהר מאוד לקצה מהלך הפעולה שלו, ואז נשמעת מין מכה מלחיצה שכזאת.

מחוץ לעיר הוא כל כך נוח, עד שאנחנו לא בטוחים שיש מכונית ברמת הנוחות הזאת, במחיר של 300 אלף שקלים ומטה. גם ריסון תנאי הכביש מעולה וגם הבידוד מרעשים מצוין.

מנוע ותיבת הילוכים

בדור הנוכחי, פורד אדג' אינו הדוגמא המובהקת לרכב פנאי בטעם אירופי… ובכל זאת, אפשר לרכוש אותו עם בחירה בין מערכת הנעה אירופית ואמריקאית. ה"אירופית" מבוססת על מנוע טורבו-בנזין בנפח של 2,000 סמ"ק ממשפחת ה"אקובוסט". המנוע מייצר 245 כ"ס ופועל עם הנעה לגלגלים הקדמיים בלבד.

למבחן הגיעה הגרסה ה"אמריקאית", עם מנוע V6 בנפח כמעט כפול - 3,500 סמ"ק, והספק מוגדל (אך לא כפול) של 285 כ"ס. המנוע הזה מגיע עם הנעה לכל הגלגלים, וגם שיא זמינות הכוח שלו (המומנט) מעט רחוק יותר מהקו השימושי. בשל שתי העובדות הללו, נראה שפער הביצועים בין שני המנועים אינו גדול במיוחד. הביצועים יהיו מעט לטובת ה-V6 וצריכת הדלק תהיה טובה יותר באקובוסט קטן הנפח. שתי הגרסאות מגיעות עם תיבת הילוכים אוטומטית בת שישה הילוכים.

מנוע ה-V6, שאותו בדקנו, חזק מאוד. הפעולה שלו די חלקה והוא מאיץ את שני הטון למהירויות גבוהות באופן נחוש, אם כי נדרשת גם פעולה נחושה על דוושת ההאצה. בנהיגה רגועה ישנה תחושה של חוסר בכוח, עד שמפעילים את הקרסול באסרטיביות. תיבת ההילוכים עצמה טובה מאוד, העברות ההילוכים חלקות ודי מהירות.

צריכת הדלק במבחן נעה סביב 7 קילומטרים לליטר בנזין. עם נפח של 68 ליטר, טווח הנסיעה די צנוע בין תדלוקים.

התנהגות כביש

ישנם כמה רכבי קרוסאובר, בעיקר בין היוקרתיים שבהם, שיודעים להתנהג היטב בעיקולים. זה לא המצב באדג', ומאידך ההתנהגות שלו אינה רעה בכלל יחסית לסוגה המוטורית הזאת. המשקל, הממדים וספציפית - הגובה שלו, מקשים מאוד על השגת קלילות או אתלטיות כלשהי. מצד שני, הוא לא רוכן יותר מדי בעיקולים, ההגה שלו אינו קל מדי ובסך הכל נעים מאוד לנהוג בו, גם בתנאים מורכבים. אחיזת הכביש אינה מהטובות, בעיקר כשמשתמשים בכל הכוח של המנוע.

שטח

סעיף השטח מבצבץ לעתים בין רכבי הפנאי, הקטנים והגדולים. פורד אדג' אינו רכב שטח אמיתי וסביבתו הטבעית, אם אפשר לומר זאת כך, היא הכביש. ובכל זאת, הוא ניחן ביכולות מסוימות בשטח. מרווח גחון של כעשרים סנטימטרים מאפשר תנועה זהירה בשבילים ואם רוכשים אותו עם מערכת ההנעה הכפולה, אפשר אפילו להתקרב לסביבות מעט יותר מורכבות שייקחו את המשפחה לטיולים בשטח.

סיכום

גם בסופו של יום המבחן, קשה לומר (לטוב ולרע) אם פורד אדג' הוא מתחרה ראוי לרכבי פנאי דומים בממדיהם וכפולים במחיריהם. כלפי עצמו, הוא מעט מסורבל ובכל זאת יקר במונחים של עולם המותגים העממיים. אבל הוא יתאים מאוד למי שמחפש הרבה כוח, מרחב, איכות גבוהה, אבזור עשיר ויותר מהכל - נוחות ישיבה ונסיעה עילאית.


לדגמי פורד בישראל - פורד

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות