פורשה פנמרה הייבריד - מבחן רכב

עיצוב

היא כל כך יפה שזה כואב. פשוט ככה. עזבו את ה-5 מטר לאורך ואת ה-2 מטר לרוחב. הדבר הזה פשוט נראה כמו מכונית ספורט שחייבת להפסיק הכל ולעלות למסלול. אמני העיצוב של פורשה הצליחו לדחוס את כל הגודל העצום הזה ולתת לו אופי ונשמה של מכונית ספורט, ועוד כזו שנשענת על אותו עיצוב כבר עשרות שנים. מלפנים היא נראית כמו 911, גם מאחור היא מזכירה אותה. את החלק שהוסיפו כאן - תא הנוסעים המאורך - עשו בצורה כל כך ספורטיבית ואלגנטית, שמתחשק פשוט לבכות. או להיכנס ולנהוג בה.

נסענו כבר במכוניות יפות. נהגנו במכוניות ספורט, פגשנו מכוניות פאר ונתקלנו גם לא מעט במכוניות קופה 4 דלתות. ועדיין, לא פגשנו בהרבה מכוניות שמצליחות לדייק כל כך בעיצוב ולהכניס מאפיינים רבים כל כך במכונית אחת שלמה, הרמונית ויפה.

קחו למשל את צביר פנסי הלד האופנתיים, שמשובצים כמו אבני חן בתוך צורת הפנס המסורתית של פורשה. או למשל את יחידות התאורה מאחור שנותנות לה מראה רחב ונמוך, הספוילר שנפתח חשמלית ומשדר "רוע", הקליפרים הזוהרים של הבלמים שלוחשים "הייבריד" ומכסה המנוע הארוך והנמוך שפשוט מת לזנק קדימה, אפילו כשהיא בחניה.

מבפנים זה כבר קונצרט של ממש. רוב מכוניות הפאר בצד הצפוני של ה-800,000 שקל משדרות סגנון מכובד, קצת כבד, כזה שעטוף בעץ ועור רך ומזכיר משרדי יוקרה של פעם. סגנון קלאסי.

הפנמרה, לעומת זאת, דומה יותר למשרדי אפל או גוגל שבעמק הסיליקון. יוקרתית לא פחות, אבל בסגנון צעיר ומודרני. מתחברת היטב לשעונים חכמים, בגדי ספורט או מנהלי הייטק שמגיעים למשרד עם מד הדופק והטייץ הזרחני מרכיבת האופניים של הבוקר. 

אהבנו את הקווים הנקיים, הרחבים והבלתי נגמרים של הקונסולה המרכזית, את משטחי המגע שמסביב לידית ההילוכים, את מסך המולטימדיה הענק והסופר-איכותי ואת לוח השעונים המתוחכם והמפורט. 

החומרים איכותיים במיוחד. אלו לא חלקי עור רכים שהאצבע שוקעת בתוכם, כמו בסלון ביתי, אלא משהו יותר קשה, מוצק ומודרני. כמו טאבלט חלק ונוצץ שהרגע הושק, או מלון מודרני בלב עיר סואנת.

תא הנוסעים

אבל יוקרה מודרנית זו לא רק איכות חומרים, אלא גם - ואולי בעיקר - טכנולוגיה. נתחיל בסקירת הרכב עם כיוון השעון, דווקא בפריט הכי פחות טכנולוגי - סוויץ' ההנעה, שנמצא משמאל להגה עם ידית פיזית שצריך לסובב (ולא כפתור כמקובל), זכר למירוצי הסיבולת שדרשו מהנהגים לרוץ לרכב, להניע ולהתחיל במירוץ.

מימין לסוויץ' נמצא לוח השעונים שכולל 5 מסכים דיגיטליים שמסודרים בצורת פירימידה. כמות המידע שהפנמרה משליכה על הנהג באמצעות המסכים האלו גדולה מאוד: זה כולל תצוגה של מערכת הניווט, המדיה, צריכת החשמל ואפילו מדידת כוחות G. ובכל זאת, למרות העומס, קל יחסית לדלות משם את המידע הרלוונטי.

מסך המולטימדיה המרכזי שווה כתבה בפני עצמו. הוא גדול, עשיר במידע, מרהיב עם תצוגות גרפיות צבעוניות וחדות, ואם היה ניתן - היינו יושבים לראות בו את משחקי המונדיאל. המערכת מציעה אפשרויות התאמה אישית ברמה כמעט הזויה: ניתן להגדיר את צבע ועוצמת תאורת האווירה ברכב (תחליש ל-40% בבקשה באיזור הרגליים, שים 65% בקונסולה המרכזית ו-28% על הדלתות), אפשר לחלק את עוצמת האוורור או החימום של המושב בין חלקי הגוף השונים, לשמור בזכרונות של מפתח הרכב את הטמפרטורה המועדפת על הנהג בכניסה לרכב (וגם את כוונון ההגה, המושב והמראות כמובן), וזה לפני שדיברנו על כוונון תמיכת הצד במושבים או צבעי התאורה.

צפייה בתוכן פורשה פנמרה הייבריד - מבחן רכב

מערכת השמע, מתוצרת Bose, מצליחה לייצר צלילים מעולים בעוצמות גבוהות במיוחד. הרמקולים מפוזרים כמעט בכל פינה ברכב, יש לה גם כונן קשיח לשמירת קבצי מוזיקה אך לפרקים היא פחות דייקה בצלילים הגבוהים. ושל מי היה הרעיון לשים את השיר Skyfall, שמזוהה עם ג'יימס בונד ואסטון מרטין, בכונן של פורשה?

ועוד תלונה אחת למערכת המולטימדיה, ולפנמרה בכלל, נוגעת לכל נושא התפעול. כמעט כל הפונקציות ברכב מופעלות ממסך מגע, מה שדורש הסטה של המבט מהכביש אל המסך בזמן נהיגה. הכפתורים שמסביב לידית ההילוכים הם כפתורי מגע, המעבר בין תפריטי המוזיקה, הניווט או תצוגות אחרות מתבצע במגע, והשיא - ללא ספק - הוא בהזזת פתחי האוורור, שגם היא מתבצעת במגע. כן כן: כדי להסיט את הרשת של המזגן לצד צריך להיכנס לתפריטי האקלים, לבחור בפתחי המיזוג המרכזיים ולגרור את האצבע על המסך לכיוון הרצוי. הזיה.

צפייה בתוכן פורשה פנמרה הייבריד - מבחן רכב

בתחום הבטיחות כוללת הפורשה את כל המיטב שעולם הרכב יודע להציע: בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית עם מצב זחילה בפקקים, תיקון סטיה מנתיב והתרעת רכב בשטח מת במראות עם התנגדות אקטיבית של ההגה למעבר נתיב מסוכן. רק אל תשכחו לנתק את מערכת הסטיה מנתיב לפני הנהיגה הספורטיבית. לא תמיד תרצו שם להישאר במרכז הנתיב.

מושבי הנהג והנוסע נמוכים מאוד, קשים ותומכים. אלו לא כורסאות פינוק - מדובר במושבים מחודדים ומדויקים, כאלה שלוקח זמן למצוא בהם את התנוחה הנכונה ותמיד מרגישים בהם כמו באמצע משימה מותחת וחשובה.

מאחור לא מדובר במכונית פאר נוסח מרצדס S קלאס או אודי A8. הגג הנמוך מקשה על הכניסה פנימה, המושבים עצמם נמוכים והמרווח בפנים בסדר גמור - אבל לא מצטיין. מצד שני, רמת החיים במושבים מאחור גבוהה: המושבים עצמם מעולים - מדובר בשתי כורסאות נפרדות, גדולות ונוחות. ביניהן יש לא רק מחזיקי כוסות ותאים משוכללים, אלא גם מסך מגע ששולט במערכת השמע, הניווט והמיזוג מאחור (עם אותו רעיון משונה של כוונון פתחי המיזוג דרך המסך). יש גם גג שמש נפרד ליושבים מאחור, וכאופציה ניתן לבחור גם בוילונות חשמליים.

תא המטען נראה גדול במבט ראשון, אך המבנה שלו שטוח כך שלא ניתן לנצל את כל העומק שלו להעמסה נוחה. צמד מזוודות יכנס בקלות.

נוחות נסיעה

השילוב בין מכונית פאר למכונית ספורט מגיע לאתגר הגדול ביותר שלו בפרק של נוחות הנסיעה. מצד אחד, יש לנו כאן מתלי אוויר ובולמי זעזועים אדפטיביים; מצד שני, המתלים בפני עצמם נוקשים, וחישוקי 21 אינץ' (במידה של 275/35R21) הם בטח לא מתכון לספיגה משובחת.

בפועל, הפנמרה עושה עבודה טובה מאוד ביחס למכוניות ספורט, אבל לא מאוד מרשימה לעומת מכוניות הפאר. את רוב השיבושים הקטנים בעיר מרגישים, ובורות ביוב או שברים חדים יעבירו טלטלה ברורה לתא הנוסעים. לאחר אותה טלטלה, נותר המרכב מפולס לחלוטין, ללא זעזועי משנה, נדנודים או צקצוקים.

ככל שהמהירות עולה כך משתפרת רמת הנוחות. גם על כבישים מהירים מרגישים את פגמי האספלט, אך הפנמרה מקנה בסך הכל נוחות גבוהה מאוד בתוואי הבינעירוני.

מבחינת כושר התמרון, הפנמרה מצליחה להפתיע. למרות מימדי ענק, ולמרות ששדה הראיה נפגע מהישיבה הנמוכה, מערך המצלמות ההיקפי (שכולל גם מצלמת על מצוינת) מאפשר לתמרן אותה בקלות יחסית לתוך חניות וסמטאות. ההיגוי האחורי (אופציה שהותקנה ברכב המבחן) מקל גם הוא על התמרון.

מנוע ותיבת הילוכים

שני מנועים יש לפנמרה הזו. הראשון הוא מנוע טורבו-בנזין, V6, בנפח של 2,900 סמ"ק, עם הספק של 330 כ"ס ומומנט של 45.9 קג"מ. המנוע השני הוא חשמלי, עם 136 כ"ס ו-40.8 קג"מ. יחד מתקבל נתון משולב של 462 כ"ס ו-71.4 קג"מ, הזמינים בין 1,750 ל-6,500 סל"ד.

באמצעות הסוללה הנטענת מהשקע, ניתן לנסוע עם הרכב על חשמל בלבד למרחק של כמה עשרות קילומטרים בודדים. קיבלנו את הרכב עם סוללה כמעט ריקה כך שלא יכולנו לאמת את הצהרות היצרן, ואחרי שסיימנו עם החוב הזה - אפשר לעבור לתכל'ס.

הגלגלת על ההגה עוברת למצב ספורט פלוס. יד ימין נשלחת לאיזור ידית ההילוכים, מנתקת את בקרת היציבות בלחיצה ארוכה. רגל שמאל מתמקמת על דוושת הבלם, רגל ימין מצמידה את דוושת הגז לרצפה. רעש. דריכות. נורות נדלקות בלוח השעונים. רגל שמאל מתרוממת. בום.

הפנמרה משגרת את עצמה כמו פגז ארטילרי שיוצא מלוע של תותח. עפה קדימה כמו משוגעת, מדביקה את הגב למושב ומאיימת בשבירת מפרקת. אלוהים אדירים. תוך 4.6 שניות היא מגיעה ל-100 קמ"ש, על פי נתוני היצרן, אבל עכשיו זה מרגיש הרבה יותר מהיר. הנוף מתחלף כמו בסרט מצויר. לא ברור אם זו הפורשה שמאיצה מהר, או פשוט המציאות שנעה לאחור. וואו.

הכוח שלה ממשיך להיות זמין בכל מצב. כשהסוללה מתרוקנת לגמרי אמנם מורגשת ירידה קלה בביצועים, אבל המנוע החשמלי עדיין מעניק כוח. ולא מעט ממנו. ביציאה מסיבוב בסל"ד אפסי, בעקיפה, בשיוט במהירות גבוהה במיוחד - נדמה שעתודות הכוח של הפנמרה אף פעם לא נגמרות. רצועת הכוח שלה רחבה במיוחד, דואגת שתמיד יהיו רזרבות זמינות. 

מה שכן, הכוח מגיע בנונשלנט. אין רעש, אין פיצוצים, אין אטרף. ביחס לדגמים אחרים של פורשה, או למכוניות ספורט בכלל, הפנמרה היא מכונית שמרגישה "חלבית". עדינה, מאופקת, עם יכולות אדירות - אבל בלי כל הבלגאן והדרמות מסביב.

כהשלמה לגמישות הנהדרת של המנוע, מצטרפת תיבת ההילוכים עם עבודה מושלמת. מדובר בתיבת ה-PDK של פורשה, רובוטית כפולת מצמדים עם 8 הילוכים. הפעולה שלה חלקה להפליא כמעט בכל מצב, היא מהירה כמו שד, רצה באטרף בין ההילוכים ודואגת תמיד לניצול מקסימלי של יכולות המנועים. רק תחת עומס קיצוני, בהפעלת בקרת השיגור, מורגשת חבטה מסוימת. לגמרי מובן.

בדרך לכבישי הנהיגה האהובים עלינו, בהרי ירושלים ובעמק האלה, עמדה צריכת הדלק על 7 ק"מ לליטר פחות או יותר. נדהמנו לגלות שגם אחרי סשן קשוח של נהיגה ספורטיבית מאומצת, הנתון ירד ל-6.5 ק"מ לליטר בלבד. איך זה קרה? שימו לב לנתונים הבאים: במהלך המבחן נהגנו בפנמרה כ-370 קילומטרים, בזמן מצטבר של 9 שעות ורבע. כאמור, הרכב הגיע כמעט ללא חשמל בסוללה, אבל למרות זאת הוא פעל על חשמל בלבד למרחק של 87.5 ק"מ, ולמשך 3 שעות ו-45 דקות. כלומר, מנוע הבנזין מתנתק בכל הזדמנות שהיא, גם בנהיגה אגרסיבית, חוזר לפעולה בצורה בלתי מורגשת לחלוטין ומצליח לייצר צריכת דלק מעולה בהתחשב במימדי הרכב ובסגנון הנהיגה. מדהים.

התנהגות כביש

ומדהים לא פחות לראות כיצד מתנהגת הפנמרה, עם משקל של 2.2 טונות, בכביש המפותל. כבר בפניה הראשונה זה מפתיע: היא לא מרגישה כמו מכונית גדולה. עוברות עוד כמה פניות, הבטחון עולה, וככל שהקצב גובר הפנמרה הולכת ומתכווצת סביב הנהג. יש תקשורת מצוינת מהשלדה, שמאפשרת להבין היטב את מצב האחיזה בצמיגים. יש גם היגוי מהיר מאוד, שיחד עם היגוי אחורי יוצר Turn-in פנטסטי, מאפשר למכונית לצלול לפניות במהירות - ולצאת מהן בדיוק מירבי תחת לא מעט גז. היינו שמחים לקצת יותר תקשורת בהגה, אבל גם בלעדיה הוא עובד מדהים.

על כבישים גדולים ורחבים יותר, אין מה לעשות, הפנמרה תרגיש יותר בנוח. קחו אותה לסדום-ערד, לדרום רמת הגולן או למישורים רחבי הידיים של עמק האלה, והיא תהיה כמעט מושלמת. לעומת זאת, שימו אותה בנס הרים, בכביש הצפון או בעליה לבית אורן, והיא עדיין תהיה נהדרת - אבל בשלב כלשהו תתחילו להרגיש בסרבול מסוים. כל המשקל הזה זקוק למעט זמן כדי לעבור מצד לצד.

צריך גם לדעת שלא מדובר במכונית ספורט פרועה. זו לא לקסוס LC וגם לא מרצדס C63 או ב.מ.וו M3. אין כאן עשן מהצמיגים וזנב משתולל. יש כאן עוד ועוד אחיזת כביש מדהימה, פשוט מעוררת השתאות, שמאפשרת לפנמרה להיות הכי מהירה שרוצים מבלי להניד עפעף.

זה כיף, אבל זה לא משוגע. זה מהיר, זה חד, זה מדויק וזה סופר מקצועי - בלי לאבד את הראש. מבין מכוניות הפאר, זו כנראה הספורטיבית ביותר. מבין מכוניות הספורט, פגשנו כמה שמדברות עם הנהג באופן ישיר יותר.

סיכום

התאהבנו בפורשה פנמרה. היא מכונית פאר לכל דבר ועניין (אם כי לבטח תהיה פחות נוחה ממרצדס S קלאס וחברותיה), ולצד זאת היא מכונית ספורט אמיתית (אם כי פחות ממוקדת מב.מ.וו M4 או פורשה 911).

חובבי הרכב של פעם יקחו את ההערות שהוספנו בסוגריים, ויהפכו אותן לעיקר הביקורת. "היא לא פה ולא שם", הם יזעקו, "ככה לא צריכה להיות פורשה".

אנחנו, לעומת זאת, נתמקד במה שלנו נראה כעיקר. מדובר במכונית אולטרא-יוקרתית, מודרנית, מאובזרת לעייפה וטכנולוגית להפליא. עוד לפני שנוהגים בה מטר אחד בודד, הישיבה בתוכה היא חוויה של ממש. לצד זאת, הפנמרה מפגינה יכולות דינאמיות גבוהות במיוחד. היא מהירה בצורה מהממת, מתכווצת סביב הנהג ומאפשרת ליצור קצב נהיגה אדיר גם בכבישים המאתגרים ביותר. חווית הנהיגה שהיא מעניקה, יחד עם חווית הנסיעה בה, זה שילוב שנדיר לפגוש בתעשיית הרכב. למרות המגרעות, ולמרות שהיא לא מושלמת באף אחד מהתחומים, זו מכונית שאנחנו מוכנים לקחת בכל יום נתון.

לדגמי פורשה בישראל - פורשה

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות