פיאט טיפו - מבחן וידאו

אמנם לא באמת הצלחנו למצוא לזה איזשהם סימוכין רשמיים, אבל מקנן בנו חשד חזק למדי, שבעוד על החרטום ועל דלת תא המטען, ועל ההגה, ו... הבנתם... מופיע הלוגו של פיאט, משהו בקווים הכלליים משדר יותר את העיצוב המשפחתי של מותג אחר שבבעלות פיאט - דודג', וליתר דיוק את זה של הדודג' דארט שלפני מתיחת הפנים. כך או כך, הטיפו נראית הרמונית ונאה למדי, ואינה סובלת מתסמונת ה"ארוכה וצרה" של הרבה ממתחרותיה הישירות בגזרת המחיר.

תא הנוסעים

גם בתא הנוסעים ניכרת השפעתו של ה"מותג האחר", כי אמנם עיצוב הפנים הרבה יותר סולידי מזה החיצוני, עדיין קשה למצוא קשר ישיר לשאר הדגמים של פיאט. ההגה אמנם מגיע ישירות מתא הנוסעים של משפחת ה-500, ומערכת המולטימדיה (שמגיעה בכל הגרסאות) קיימת בכל הדגמים של היצרנית, אבל מלבד שתי הנקודות האלה, קשה להגיד בלי הסתייגות שהטיפו היא חברה באותה משפחה של הפונטו או ה-500L.

מה שכן נשמר בטיפו, הוא איכות החומרים המצוינת, שמרגישים טוב אפילו יותר כשנזכרים במחיר שנדרשים לשלם עליה. בחלקו העליון של הדשבורד יש כמה משטחים רכים, וככל שיורדים בתא הנוסעים חלקי הפלסטיק הופכים קשיחים יותר ופחות נעימים למגע, אם כי יש לציין שרובם ככולם, למרות החוסר ב"נעימות למגע" שלהם, עדיין מרגישים מאוד מוצקים.



ואם כבר דיברנו על איכות החומרים, אני רוצה לגעת (תרתי משמע) בגלגל ההגה. אני לא בדיוק יודע איך פיאט עשו את זה, והאם מדובר בעור אמיתי או חומר דמוי (בקטלוג כתוב "עור"), אבל זה אחד החומרים הנעימים ביותר שאי פעם יצא לי לחוות - לפחות על הגה של מכונית. הוא מרגיש כמעט כמו הכלאה מוצלחת מאוד של אלקנטרה (דמוי עור הפוך) עם עור ומיקרו-פייבר. זה כנראה לא יגרום לכם לקנות את המכונית, אבל תדעו שזה שם, ושממש כיף לגעת בזה.

רשימת האבזור של הטיפו היא המקום הראשון בו מתגלה אותו דיסונאנס. מצד אחד, ביחס למשפחתיות מסורתיות, רשימת האבזור שלה היא לא יותר מ"בסדר", לא עשירה, לא עניה, בסדר. אבל בהשוואה למכוניות שנמכרות באותה סביבת מחיר של הטיפו, הרי שהרשימה שלה כבר מרשימה וארוכה יחסית.

הטיפו מוצעת בשתי רמות גימור - קומפורט ולאונג'. בשתיהן יש 6 כריות אוויר, מערכת מולטימדיה שליטה מההגה (ושני כפתורים על חלקו האחורי של ההגה עצמו, דיבורית ושקעי USB ו-AUX, ארבעה חלונות חשמל, ציפוי עור על ההגה, מערכת מובילאיי ופחות או יותר זהו.

גרסת לאונג' הבכירה מוסיפה חיישני תאורה וגשם, חישוקים קלים וגם אבזור שהוא מעט מעבר ל"חובה" בסטנדרטים של היום כמו מראה מתכהה חשמלית, בקרת אקלים ועוד.

במרווח הפנים, מקבל הדיסוננס תפנית חדה לכיוון ה"משפחתית בגודל מלא". בסיס הגלגלים של הטיפו משתרע על פני 263 וחצי סנטימטרים. זה אמנם קצר יותר משל טויוטה קורולה או יונדאי אלנטרה (270 ס"מ), אבל קרוב מאוד לפורד פוקוס (264.8) או סובארו אימפרזה (264.5) ובוודאי ארוך יותר משל לא מעט "משפחתיות קומפקטיות" שאף אחד לא יעז להגיד עליהן שחסר להן מרווח ברכיים.



אבל הקלף האמיתי בשרוול של הטיפו הוא לא בהכרח בסיס הגלגלים הארוך יחסית, ואפילו לא תא המטען שנפחו 520 ליטר, אלא רוחב של 180 ס"מ. יותר מקיה פורטה (178 ס"מ) או פולקסווגן ג'טה (177.8). התוצאה היא מושב אחורי מרווח מאוד, ואמנם המושב פחות מתאים לתצורה של שלושה מבוגרים, ילד ושני כסאות בטיחות או שני ילדים וכסא אחד, ירגישו מאוד בנוח.

אגב תא המטען, הוא כאמור מאוד גדול, אבל תצורת הסדאן ופתח ההטענה שלו הופכים אותו ללא אופטימלי להעמסת פריטים גדולים. בשביל תא מטען נוח באמת, נצטרך לחכות לגרסאות הסטיישן ואפילו ההאצ'בק. זו האחרונה אולי תיתן פחות נפח על הנייר, אבל פתח הטענה גדול ונוח יותר.

נוחות

המושבים בטיפו רחבים מעט, כך שהם יוכלו לאכלס גם אנשים גדולים מהממוצע, אבל משולבת בהם תמיכת צד - גם לגב וגם לירכיים - גדולה למדי, כך שגם באם אתם אוהבים לפנות באסרטיביות, יש סיכוי שתזוזו בתוך המושב, אבל לא תחליקו החוצה ממנו. בגרסת לאונג' הבכירה מקבלים גם כרית חשמלית שתומכת בגב התחתון, אבל היא - לטעמי - ממוקמת מעט גבוה מדי, ואין אפשר להנמיך אותה. לבוחנים אחרים המיקום שלה התאים יותר, כך שזה ככל הנראה עניין של העדפה ומידות גוף.

הנסיעה בטיפו מצליחה להסתיר את העובדה שמדובר במכונית שמיוצרת בטורקיה עבור ארצות מתפתחות, כלומר כאלה שאיכות סלילה האספלט שלהן היא, איך לא לומר, לא משובחת מאוד. ברוב המכוניות שחולקות ייעוד דומה, המתלים מאוד רכים והופכים את הנסיעה בעיר לנעימה ונוחה מאוד. בטיפו המצב מעט שונה.

המתלים שלה די קשיחים, וכשהיא חולפת על קטע אספלט שבור במיוחד, מרגישים את זה. היא באופן מפתיע לא מתרסקת או סוגרת מהלך מתלה, אבל מרגישים את השיבושים. כשמצב הכביש סביר ומעלה, מתקבלת נסיעה קשיחה ומהודקת, אבל נעימה ונוחה. מין סגנון שיותר מזכיר דווקא את המתחרות הגרמניות.

את הדיבידנד שמשלמים בעיר, מקבלים מחוץ לעיר בריבית דריבית. הטיפו מצליחה להיות מאוד נוחה בכבישים מהירים, גם בכאלה שנגועים בגלים ושברים רוחביים. הטיפו מעבירה את המידע על השיבושים לישבן של הנהג, אבל משאירה את זה רק בגדר מידע, ולא מגיעה למצב של אי נוחות.

הדבר שהכי הפתיע היה בידוד הרעשים ולשמחתנו ההפתעה הייתה דווקא לטובה. בואו נודה באמת, ממכונית משפחתית שעולה כמו סופר מיני, ואפילו לא אחת מאוד יקרה, לא מצפים לבידוד רעשים משובח. אבל מסתבר שהמצב בטיפו הוא בדיוק זה. רעשי כביש כמעט ולא חודרים בכלל לתא הנוסעים, ובמהירויות של 110-120 קמ"ש חודרת רק אוושת רוח עדינה.

מנוע ותיבת הילוכים

המנוע, או ליתר דיוק מנועים, הם פחות או יותר הדבר היחיד בפיאט טיפו ש"מרגישים בהתאם למחיר שלה". היצע המנועים מורכב משניים. הראשון, 1.4 ליטר עם 95 כ"ס ו-12.9 קג"מ, והשני 1.6 ליטר עם 110 כ"ס ו-15.5 קג"מ. המנוע הקטן הוא מנוע FIRE שהוצג בשנת 2005, וזה השני אמנם נחנך רשמית רק לפני כשנתיים עם השם החדש E.torQ,

החסרון הגדול של שימוש במנועים - או לכל הפחות מכלולים - מיושנים, הוא שגם המנוע הגדול והחזק יותר בפיאט טיפו לא מספיק מעודן, רועש, ובנוסף גם הרגיש חלש כמעט בכל תנאי הדרך מלבד אלה המתונים ביותר. כדי להשיג צורה כלשהי של ביצועים, נדרשת מנה הגונה של רגל ימין, וגם אז הדוושה הקשה לא הופכת את זה לקל. אם הדוושה הייתה קלה ללחיצה אפשר היה להגיד שזו חצי נחמה, אבל במצב הנוכחי יש הרגשה כאילו באמת צריכים להתאמץ - גם מנוע וגם הנהג - כדי להאיץ את הטיפו.

תיבות ההילוכים, בדיוק כמו המנועים, מסורתיות. שתיהן בעלות שישה הילוכים, כאשר המנוע הקטן מקבל תיבה ידנית והגדול - אוטומטית. התיבה האוטומטית שברכב המבחן פעלה בדיוק כמצופה - נעימה, חלקה, ומעט מסרסת את המנוע. ברוב במקרים פעולתה הייתה כמעט שקופה לחלוטין והרמז היחיד היה המספר על הצג הלוח המחוונים שהתחלף עם שינוי ההילוך.

תחת עומס, פעולתה - כמצופה - גסה יותר. אבל היות והמנוע גם ככה אינו מפיק ביצועים חורכי אספלט, קשה להאמין שתמצאו את עצמכם נזקקים לשירותי הביצועים הספורטיביים של תיבת ההילוכים.

כמו המנועים המיושנים, כך גם צריכת הדלק החזירה אותה לאמצע העשור הקודם, עם 11 קילומטרים לליטר בתנאים די קלים. בתוך העיר, עם עצירות מרובות, לא מן הנמנע שתראו גם צריכה חד ספרתית.

התנהגות כביש

המתלים של הטיפו קשיחים, וההגה שלה כבד למדי - אם כי לא ממש מעביר מידע. האחיזה שלה אכן גבוהה בתנאים שפויים, וכשנגמרת האחיזה קיימת נטיה קלה לתת היגוי שתזכיר לכם שלמרות שאתם באיטלקיה, היא לא ממש חמה.

הבעיה בהתנהגות הכביש היא בכלל לא התנהגות הכביש, אלא המנוע. הוא פשוט לא מצליח לשלוח לגלגלים די כוח, וניכר שהשלדה והמתלים היו מצליחים להתמודד בקלות עם עוד כוח. למרבה המזל, גרסאות ההאצ'בק והסטיישן, לכשתגענה ארצה, תעשנה שימוש במנועי ה-T-Jet טורבו, להם יש אמנם רק 120 כ"ס, אבל משמעותית יותר מומנט.

סיכום

בואו נוציא את עניין המנוע מהמערכת מההתחלה. המנועים של הטיפו לא מספקים את הסחורה. הם חלשים, רועשים, ולא יעילים.

העניין הוא, שפה בערך נגמרים החסרונות המשמעותיים של הטיפו, בהתחשב בקבוצת המחיר אליה היא הוכנסה. כי בכל פרמטר אחר היא פשוט גרמה לנו לעמוד שם וקצת לא להאמין שהיא עולה בערך כמו חלק ממכוניות הסופר מיני.

היא מרווחת מאוד - במיוחד לרוחב, רשימת האבזור סבירה מאוד, בוודאי ביחס למחיר, היא נוחה כל עוד הכביש סביר, שקטה כמעט בכל מהירות, ותא המטען שלה, גם אם לא הכי נוח, עצום.

לדגמי פיאט בישראל - פיאט

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות