פיג'ו 407 - מבחן רכב

זוכרים את פיג'ו 407 [לחוות דעת מקצועית - פיג'ו 407]? קצת קשה להאמין, אבל המשפחתית הצרפתיה הגדולה נמצאת איתנו כבר שש שנים - בהחלט תקופת חיים מכובדת בעולם הרכב. למעשה, היא המכונית הישנה ביותר בהיצע הדגמים של החברה הצרפתית (ואחת הותיקות בקטגוריה), והיורשת - פיג'ו 508 - תגיע בקרוב.

פיג'ו 407: סבתא, למה יש לך חיוך כזה גדול?

אף אחד לא באמת יודע למה פיג'ו 407 מחייכת. אולי כי היא בלעה יפנית קטנה לארוחת הבוקר. מה שבטוח הוא שגם אחרי יותר מחצי עשור, קשה להתעלם ממנה. החרטום ארוך וגדול, הגריל פעור לראווה והשמשה הקדמית העצומה משתפלת באיטיות אל עבר הגג. מרשים, אבל קצת שנוי במחלוקת.

העיצוב החיצוני מצליח ליצור אשליה של גודל, אבל כניסה לתא הנוסעים מגלה מרווח מצומצם ביחס למתחרות המודרניות מז'אנר ה"שקל למטר רץ". עם מימד אורך של 469 ס"מ זה גם לא מפתיע - במיוחד כשנזכרים בחרטום הארוך והשמשה המשתפלת. למעשה, ה-407 ארוכה מרנו פלואנס רק ב-8 סנטימטרים. אפשר להגיד שפיג'ו 407 היא יותר מכונית משפחתית מרווחת ממכונית מנהלים אמיתית: המרווח מלפנים טוב, אבל לנוסעים הנוסעים מאחור ירגישו מועקת ברכיים כרונית. המבוגר השלישי שיצטרף אליהם ירגיש מעט מאויים במימד הרוחב, אבל הרצפה השטוחה תורמת למרחב הרגליים. תא המטען שייך בפירוש לקטגוריה אחת מתחת, ונפחו עומד על 430 ליטרים בלבד.

פיג'ו 407. העיצוב עדיין רלוונטי / צילומים: טל ברונפר

כניסה לתא הנוסעים מזמנת מיד תחושת דז'ה-וו. יש כאן שפע חלקים ממחסן החלפים מעלי האבק של הקונצרן - ממתגי דלתות, ידית הילוכים ומנופי בקרת שיוט ושליטה על מערכת השמע (תרומתה של פיג'ו 307 ז"ל) ועד גלגל הגה שלקוח הישר מפיג'ו 406 (שהוחלף במסגרת מתיחת פנים מינורית). חבל שכל הפלסטיקה הזו יוצרת תא נוסעים חסר השראה - וחשוך - במיוחד ביחס לעיצוב החיצוני המרהיב.

אם תא הנוסעים נראה מעט משמים עבור מכונית צרפתית, תמיד אפשר להתנחם בהנדסת האנוש. כרגיל, הצרפתים השקיעו בבקרת מיזוג ואקלים משולבת ולחלוטין לא אינטואטיבית, כך שהנוסעים ימצאו עצמם שולחים ידיים לידית השליטה מההגה שמפשטת את העיניינים - משעשע בפקקים, קצת פחות בנסיעה עירונית. חבל גם שבקונסולה המרכזית אין תא אחסון עמוק מספיק בשביל מכשיר סלולרי מודרני. באופן מעניין, הצופר דורש לחיצה הגונה לפני שישמיע קול. יתרון או חסרון? אתם תחליטו.

והפלסטיקה? טוב תודה. לא שטוטגרט, אבל גם לא שנחאי. למרבה המזל, בפיג'ו לא חסכו בדיפון רך לאיזורים הנגישים ביותר, שמצליחים להנעים את האווירה. קשה להגיד את אותו הדבר על איכות ההרכבה שהיתה רחוקה מאוד מלהרשים: מסגרת ידית ההילוכים ברכב המבחן (שעבר 15 אלף קילומטרים) הפגינה ליברליות מופרזת, הקונסולה המרכזית נשרטה בקלות יתרה והקרקושים ערכו סימפוניה שלמה בסראונד אמיתי. ולמה מחזיק הכוסות הנשלף חייב להפתח בחבטה עזה על פני הפלסטיק השברירי של הקונסולה?

פיג'ו 407: אם לסבתא היו גלגלים

בחרטומה של פיג'ו 407 פועם מנוע ה-2.0 הותיק מתחילת העשור - כאן עם 140 כוחות סוס. בעבר שווקה כאן גם גרסה מוגדלת נפח של אותה היחידה - בנפח 2.2 ליטרים - אבל שיווקה הופסק עקב מכירות איטיות. למי שבאמת מחפש כוח במכונית המנהלים שלו, מוצעת גרסת 3.0 ליטרים עם 211 כוחות סוס ותיבת הילוכים אוטומטית בעלת שישה יחסי העברה.

בחזרה למציאות. פיג'ו 407, לפחות בגרסה העממית, היא לא מכונית מהירה, תודות לנתון משקל שמתקרב לטון וחצי. דף הנתונים מורה על 12.2 שניות מאפס למאה קמ"ש - במציאות היא מרגישה זריזה יותר, בעיקר תודות לתגובת דוושה עירנית - אנחנו מדברים על "מספיק", לא על "מהיר".

בת הלוויה ליחידת ההנעה היא תיבת ה-AL4 המושמצת שמופיעה כאן בכיול הישן שלה, עוד לפני ששיפרה את נימוסי השולחן שלה בפיג'ו 308.  היא מתעקשת לנסות ללמוד את הנהג וללמד אותו בעת ובעונה אחת - לפעמים היא ננעלת על הילוך ומסרבת בתוקף לעלות ולחזור לשגרה. במקרה כזה צריך לנשום עמוק, להרגע ולדבר אליה יפה - רצוי בצרפתית - ולא לחזור בלי פרחים ושוקולד. אבל יותר מההתנהלות המתחכמת של התיבה האוטומטית, מפריעה עובדה הרבה יותר פשוטה - ארבעת יחסי ההעברה, שלא מצליחים לעמוד מול תיבות ששת ההילוכים המודרניות ההופכות להיות מקובלות בסגמנט. התוצאה היא יחסי העברה ארוכים מדי ושיוט רגוע שמופרע על ידי רעשי מנוע.

פיג'ו 407: המחלקה לפניות הציבור

מתיישבים במושב הנהג. ברוכים הבאים לצרפת: המושב נוח, אבל הדוושות קרובות מדי ונמצאות בהפרש גבהים ניכר. לפחות הן מפתחות את שריר הקרסול האחורי בנסיעה עירונית. פרט לדוושות הסיאמיות, קל למצוא כאן תנוחת נהיגה טובה, וההגה המיושן נעים לאחיזה ובגודל הנכון.

בתנועה עירונית, פיג'ו 407 נוחה - אך לא נוחה כמו שמשתמע מכיול המתלים הרך יחסית שלה או מהייחוס הגיאוגרפי שלה. פסי האטה ובורות גדולים יערערו את האווירה בתא הנוסעים, אבל ככל שהמהירות מתגברת הנוחות עולה בצורה משמעותית, ובשיוט במהירויות בינעירוניות רעשי הרוח והכביש מושתקים בצורה טובה למדי. פיג'ו 407 היא מכונית מצויינת לשיוט בינעירוני בין הרצליה פיתוח למודיעין. זה גם הזמן להעיר שלא רק מושב הנהג טוב - גם המושבים הכורסתיים מאחור מצויינים, אם כי מעט שקועים לאחור.

 

חבל שאי אפשר להביט בעיצוב המרהיב של ה-407 בזמן הנהיגה - מפני שהנהג בהחלט נדרש לשלם דיבידנדים על סרח העודף הקדמי, הקורות הקדמיות הבשרניות והחלון האחורי הקטן. למרות השמשה הגדולה - שמכניסה שפע אור לתא הנוסעים - קשה לראות איפה מכסה המנוע העצום נגמר, איפה עמוד החשמל מתחיל וכמה תעלה ההשתתפות העצמית.

בסדר, ה-407 היא מכונית טובה למשפחה. האם הפיג'ו הגדולה יכולה לשעשע גם את הילד המגודל מאחורי ההגה בדרך למנגל ביער בן שמן? התשובה היא כן. נתחיל מההגה - הוא טוב מאוד. הוא יכול ללמוד יותר מדבר אחד או שניים מקודמיו לתפקיד בכל הנוגע לתקשורת עם הנהג, אבל משקלו נכון, פעולתו מדוייקת והשטח המת מצומצם. תענוג. גם שאר המכונית משתפת פעולה עם הנהג ומפגינה התנהגות תרבותית עם מגבלות אחיזה גבוהות, אבל שלא במפתיע, היא אף פעם לא מצליחה להשכיח את 1,500 קילוגרמיה מהאוחז בהגה ולהפוך להוט-האץ' קלילה. מזל שהבלמים מצויינים ועם מהלך דוושה לינארי.

מחשב הדרך של מכונית המבחן הורה על תצרוכת דלק נמוכה מ-8 קילומטר לליטר אחרי נסיעה בינעירונית - כנראה נתון קצת פסימי או בדיחה פנימית של הצרפתים. במציאות תוכלו לצפות לצריכת דלק של 10 קילומטר לליטר וצפונה בשיוט רגוע.

פיג'ו 407: טעם של פעם

למרות המאמצים הרבים ומתיחת הפנים המינורית שעברה, פיג'ו 407 לא מצליחה להסתיר את הגיל שלה. בעידן של מכוניות עם מגדשי טורבו, תיבות הילוכים כפולות מצמדים ומערכות לחנייה אוטומטית, ה-407 נותרת בצד, ממלמלת בכעס בצרפתית אל מול הדור הצעיר והפוחז. הבעיה של פיג'ו 407 היא לא שהיא מכונית רעה, אלא שהמתחרות שלה כל כך טובות. וחבל: עם עדכון מוקדם יותר ליחידות ההנעה ולתא הנוסעים, מכונית המנהלים נושאת סמל האריה יכלה להשאר רלוונטית גם בפלח השוק התחרותי הזה, במיוחד כשאחותה לקונצרן - סיטרואן C5 - זכתה לדור חדש לגמרי. מחליפתה, ה-508, תהיה ללא ספק מכונית איכותית יותר - אך כנראה גם משעממת יותר.

לדגמי פיג'ו בישראל - פיג'ו

היכנסו לערוץ הוואטסאפ של

פורסם לראשונה ב- 29.04.10

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות