קדילאק ATS-V קופה - מבחן רכב

האמריקאים מורידים את הכפפות
עד לא מזמן, מכוניות אמריקאיות היו מושא ללעג בקרב חובבי רכב. למעט חובבי הרכב האמריקאים, כמובן. מכוניות השרירים של שנות ה-60 וה-70 (פגשנו גם אחת כזו למבחן זריז, הכתבה תתפרסם בקרוב) היו מושא להערצה בקרב רבים, אבל כל מי שהחשיב את עצמו "מבין" - העדיף את התוצרת האירופאית. האמריקאיות הציעו מנועים גדולים אך חסרי תחכום, וידעו בעיקר לצבור מהירות על כבישים ישרים ורחבי ידיים. האירופאיות, לעומתן, ניחנו בנימוסי כביש משובחים, וקלעו לטעמם של אניני ההגה. כך היה במשך עשרות שנים, ובמקרים רבים זה המצב גם בימים אלו. תשוו את ב.מ.וו סדרה 3, פולקסווגן פאסאט ופיג'ו 508 למכוניות כמו ביואיק לה קרוס, לינקולן MKZ ושברולט אימפלה, ותבינו בדיוק במה מדובר.

ואז הגיעה קדילאק ATS. לפני כ-4 שנים חשפה קדילאק את מכונית המנהלים שלה, והצהירה בלי להתבייש - זו המכונית שאנו מציבים כמענה לב.מ.וו סדרה 3. הח"מ קצת פקפק בהצהרות האלה, עד שנהג ב-ATS בעצמו. מאחורי ההגה של האמריקאית גיליתי שלא רק שהקדילאקית הזו יודעת את הצעדים הנכונים על הכבישים המפותלים, אלא שלא פעם נדמה שהיא יודעת לבצע אותם טוב יותר, מדויק יותר ובצורה מהנה ומתקשרת יותר מאותה ב.מ.וו מיתולוגית. ותאמינו לי שגם אחרי מאות מבחני דרכים ברזומה, הידיים רועדות כשכותבים שורה כזו.

לפני ההמראה לארה"ב והמפגש עם קדילאק ATS-V, אחותה הספורטיבית של אותה ATS מפתיעה, חשבתי לעצמי שאסתפק בכך שהתנהגות הכביש של האחות הספורטיבית תהיה ברמה של ה-ATS הסטנדרטית. גם עם הספק של כמעט 470 כ"ס, הנחתי, היכולת של ה-ATS הבסיסית אמורה להספיק כדי לייצר מכונית ספורט ברמה גבוהה.



אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
14:00 בצהריים, אי שם בצפון מדינת ניו יורק. אחרי מאות מיילים על אוטוסטרדות משמימות וישרות, מצאתי סוף סוף כביש נהיגה ראוי לשמו. קצת צר, אבל מפותל, הררי, עם שדה ראיה טוב ואספלט מצוין. הגיע זמנה של הקדילאק להוכיח את מה שרמזה לי שלשום בערב, באותו רחוב ריק למחצה.

הבורר עובר למצב ספורט, והקדילאק משחררת שיעול קולני מהאגזוז. כמה צילינדרים החליטו למתוח איברים. סיבוב ראשון, איטי יחסית, מבהיר לי כמה דברים. קודם כל - מעטפת היכולות פה גבוהה. מעבר למנוע האדיר, 3,600 סמ"ק טווין טורבו עם 464 כ"ס, יש כאן הנעה אחורית שמסוגלת לצאת לדריפט בשבריר שניה, אבל גם שלדה חדה ומדויקת, הגה כבד ומתקשר ויכולת שליטה שנמצאת לחלוטין בידי הנהג.

אז הגברתי קצב. פניה ימנית ראשונה, עוד אחת רחבה אחריה, אחת חדה שמאלה ורצף של פניות ב-S ארוכה ומסולסלת. הכוח האדיר שיוצא מהמנוע הזה שואב את ה- ATS-V בין הפניות כמו טיל בליסטי, משאיר לי שניות קצרצרות לקבלת החלטות. בלימה חדה, מבט, הגה, חזרה לגז. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ובאלו של הקדילאק אני מוכן להישבע שהוא התערב כבר בפס הייצור.
מנוע הטורבו של הקדילאק הזו נשען על נפח גדול ממילא, כך שכניסת הטורבו מגיעה כבר אחרי צבירת כוח מרשימה - והופכת למכפיל כוח משמעותי שלא נרגע עד לקו ה-7,000 סל"ד. צמד מגדשים אחראי על האופי הליניארי, שלפחות בהתחלה מאפשר לי לקבל את הכוח בכל רגע נתון גם אם לא הקפדתי בבחירת ההילוך. אחרי כמה סיבובים נוספים אני לומד את המכונית והכביש ומצליח לנצל את המנוע כדי להמריא בין הפיתולים כאילו הייתי אופנוען ולא נהג של מכונית מנהלים כבדה וארוכה. והסאונד, הו הסאונד. לרגעים היה נדמה שלהקת מטאליקה התיישבה לי על הבלוק ודחפה דיסטורשן לאגזוז.



אבל כוח לבד לא מספיק כדי לייצר מכונת נהיגה מושחזת, בטח לא כזו שאמורה להסתכל לב.מ.וו M3 בלבן של העיניים. ה- ATS-V חמושה בצמיגים רחבים עתירי גומי משובח, שלדה שמעבירה את המידע בדיוק מושלם עד למעטפת מגבלות האחיזה (וגם קצת לאחריה) והגה מצוין שמאפשרים לנהג לדבר עם המכונית, להבין מתי אפשר לדחוק אותה לקצוות ומתי הגיע הזמן להרפות - אחרת היא תהיה זו שתוביל אותך, ולאו דווקא למקומות אליהם רצית להגיע.

יודעים מה? אולי ההגה הוא נקודת התורפה שלה. הוא קצת כבד מדי לפעמים, מתנגד באופן מלאכותי ודורש קצת יותר מדי ריכוז בהבנת התשדורות שהוא מעביר. והוא מעביר, מה שכבר מציב אותו בחבורה של הטובים. ידית ההילוכים גם היא כבדה ולא מספיק מדויקת, ולמרות פיצ'ר מתוחכם שמאפשר להעלות הילוכים בלי להרים את הרגל מהגז (כדי לא להפסיד חלילה עשירית שניה מיותרת בדרך להשגת ה-3.9 שניות מ-0 ל-100) - היא לא מהטובות שפגשנו במכוניות ספורטיביות.

בדרך חזרה למטה, אחרי סשן אגרסיבי של נהיגה מהירה, אני מגלה את הפרצוף השני של קדילאק ATS-V. זה קורה דווקא בכיכר, שם מכה קלה על דוושת הגז מוציאה את הזנב לדריפט פוטוגני (רק חבל שאין מי שיצלם מבחוץ...).

כן, הקדילאק הזו היא גם מכונת שעשועים. במצב Track הבקרות עוברות למצב ליברלי למדי, והשילוב של כוח אדיר עם הנעה אחורית אומר שניתן לסחוף את הישבן של ה-ATS-V למופעי החלקה בכל פניה קטנה. הכיף רק הולך ומתגבר ככל שהחלק האחורי מגביר מאמץ במטרה לעקוף את הקדמי, ורק העשן הלבן מהצמיגים והסקרנים שהתקבצו מסביב רמזו לי שאולי כדי להפסיק לבינתיים. בעידן בו יצרני רכב רבים הולכים על בטוח ומגבירים את האחיזה על חשבון כל דבר אחר, היה מפתיע לגלות את הצד הזה של הקדילאק.



נפרדים
לא היה פשוט להעמיס את המזוודות על קדילאק ATS-V קופה בדרך חזרה לשדה התעופה. זו אמנם מכונית מנהלים, אבל תא המטען שלה מאכלס מזוודה אחת בקושי, וכדי להכניס ציוד (או אורחים) למושב האחורי צריך להתכופף בצורה כמעט בלתי אנושית. בדרך חזרה הקדילאק נזכרת גם לגבות את התשלום על ימי הכיף שהעברנו יחד. הכבישים של ניו יורק ברובם לא משובחים, והמתלים הסופר קשיחים של ה-ATS-V מעבירים את השיבושים באופן ישיר ומאוד ברור לגב של הנוסעים. אפילו במצב Tour המתון.

זה לא אומר שאי אפשר לחיות איתה ביומיום - יש בה צדדים מאוד נעימים גם בחיי השגרה, כמו למשל איכות החומרים, האבזור או המולטימדיה - ואפילו צריכת הדלק היתה סבירה, עם כ-9 ק"מ לליטר בנהיגה משולבת.



אבל קדילאק ATS-V היא לא ילד רגיל בכיתה של מכוניות היוקרה, אפילו לא במגמת הספורט של המצטיינים. היא צריכה תנאים משלה, מרחבים, כבישים נקיים ממצלמות מהירות ודרכים הרריות מפותלות ומאתגרות. שם, אם רק תאפשרו לה, היא תפגין יכולות שנדיר למצוא כיום אפילו במכוניות ספורט. שילוב בין ביצועים מטריפים להתנהגות כביש נפלאה הופך אותה למכונת נהיגה פשוט אדירה. והאם היא טובה יותר מב.מ.וו M3? זו נותרה כרגע השאלה המסקרנת ביותר, ואת זה רק מבחן השוואתי יוכל לגלות.


לדגמי קדילאק בישראל - קדילאק

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות