קיץ חם ב-iCar: מבחן הקבריולטים הגדול

אודי A3 קבריולה

איזו בדיוק הגיעה למבחן: 2.0 ליטר טורבו, 190 כ"ס

כמה לרשום בצ'ק: 270,000 שקל

מי את? ה-A3 היא האופציה ההגיונית למכונית פתוחה. מדובר באחת המשפחתיות הקומפקטיות האחרונות שנותרו עם גג פתוח, אחרי שיצרניות רבות פשוט ויתרו על הרעיון. מתיחת הפנים שעברה ה-A3 לא שינתה הרבה: מדובר עדיין במכונית יוקרתית ואיכותית, נוחה מאוד לנסיעה, זריזה למדי ואפילו חסכונית. לקנות קבריולה ולהישאר עם הרגליים על הקרקע.



מה היא יודעת לעשות: לנסוע בסטייל. אבל, תגידו, את זה כולן יודעות לעשות? אז זהו, שבמחיר של האודי תקבלו את הפתוחות האחרות עם סמל עממי (מאזדה) או בסגנון רטרו ובעיצוב אורבני שיתחבב על בנות המין היפה (מיני). רוצים גם יוקרתית, גם פתוחה וגם במחיר סביר? האודי היא האופציה היחידה.

למה לא לצפות: זו לא מכונית ספורטיבית. עם הנעה קדמית, משקל יחסית גבוה ומתלים רכים, אל תצפו לחרוך כבישים בצפון הארץ. אגב, גם ה-S3, שהיא מכונית מהירה במיוחד, היא לא הבחירה הראשונה לנהג החובב.



ציטוט למזכרת: "מה, אתם כבר מתדלקים?" (טל אבן מופתע שלכולם נגמרו המיכלים חוץ מלאודי שלו).

הכי הופתענו: יש לה בגאז' לא רע בכלל!

רגע שננצור: החבר'ה מנסים לפצח את הנוסחא של אודי, שקובעת את הקוד לרכב על פי לוחית הרישוי. המפענחים נשלחו למיונים של המוסד.



איזו לקחת: את ה-1.4 ליטר הבסיסית. כי במחיר של ה-A4 הכי זולה, מקבלים כאן חוויה של קבריו אמיתית. ולחשוב שפעם במחיר הזה לא הייתם יכולים לקנות אפילו פורד פוקוס קבריולה.

מיני קבריו

איזו בדיוק הגיעה למבחן: קופר S בגרסת Pure Led, מנוע 2.0 טורבו, 192 כ"ס.

כמה לרשום בצ'ק: 263,000 שקל.



מי את? בתכל'ס, זאת ה-גרסה של המיני. כי אם כבר בוחרים במכונית שהיא כל כולה עיצוב רטרו מקסים, חינני, סטייליסטי ושאר קלישאות תל אביביות, אז למה לא לעשות את זה כבר עם גג נפתח? אבל רגע לפני שאתם משאירים את המכונית הזו לבלונדיניות שבחבורה, נזכיר גם שלמבחן התייצבה המיני בגרסת ה-S הספורטיבית, עם מנוע רועש ועצבני והתנהגות שתקסום גם למי שכבר נהג בספורטיבית או שתיים במהלך חייו.



מה היא יודעת לעשות: הרבה מאוד דברים, כך מסתבר. למיני הפתוחה יש את היכולת המופלאה לשלב בין רטרו שיק בניחוח סיקסטיז לבין טכנולוגיה מתקדמת ומסכים מהשורה הראשונה, ובכך להעלות חיוך על פניו של הנהג בכל כניסה לרכב. היא גם שימושית יחסית עם 4 מקומות ישיבה, מציגה ביצועי מנוע מעולים בליווי רעשי פיצוצים מהאגזוז, וכמובן - מציגה התנהגות שובבה נוסח מיני קופר. אבל כאן יש גם כוכבית.

למה לא לצפות: מי שחושב שהוא קונה כאן את הגרסה השיקית של מאזדה MX5, יאלץ להתבדות. המיני הפתוחה שוקלת כמעט טון-ארבע-מאות, מה שהופך אותה למעט מגושמת כשמציבים אותה למשימות נהיגה ממוקדות בכבישים מאתגרים. על הכיכרות ליד הבית הקסם עוד עובד, והזנב מאפשר להשתעשע עד לרמה מסוימת - אבל המשקל פוגע בביצועים ומקשה על המיני החתיכית לתקוף פניות כפי שהיינו רוצים.

ציטוט למזכרת: "היא היחידה באדום, שימו אותה באמצע. בעצם מאחורה. אולי מקדימה...?" (צוות הצלמים מסתבך עם המיקום של המיני לעומת צבעי הלבן-אפור-ליסינג של יתר המכוניות במבחן).



הכי הופתענו: עשרות נערים פלסטינים מתקהלים מסביב למכוניות במצפה של צוקי דרגות. אף אחד מהם לא טורח להתייחס למיני.

רגע שננצור: כביש ערד-מצדה, מופע הארנבות של ד"ר קספר בפול ווליום, שרים בצרחות את "אחלום לנצח". לרגע אחד חזרנו לטיול השנתי של כיתה ו'.

איזו לקחת: דווקא את הגרסה הבסיסית. כי חווית ספורט שלמה לא מצאנו פה, אבל כל כך הרבה חוויות אחרות - תוכלו לקבל במחיר הגיוני הרבה יותר (210,000 שקל) במיני קבריו הסטנדרטית.

מאזדה MX5

איזו בדיוק הגיעה למבחן: 2.0 ליטר ידנית, 160 כ"ס.

כמה לרשום בצ'ק: 233,000 שקל.



מי את? בניגוד לחלק מהקבריולטים האחרות במבחן, זו לא גרסה פתוחה למכונית קיימת - אלא מכונית רודסטר טהורה שמכוונת קודם כל לנהג. הדור הרביעי של המיאטה שומר על משקל נמוך להפליא, חלוקת משקל מאוזנת ומנוע קדמי-מרכזי - המאפיינים שאמורים לקסום לחובבי הנהיגה, ולעזאזל עם העובדה שאין טורבו או תיבה אוטומטית.



מה היא יודעת לעשות: לגרום לנהג להתאהב בה, לריב עם הבוחנים האחרים על הזכות לנהוג בה בכביש סדום-ערד ולהישבע שגם אם היו לו 10 מיליון שקל בארנק, הוא היה בוחר בה. כל זה, כמובן, רק אם הוא חולה הגה מהזן שמרכיב את צוות הבוחנים של iCar. המאזדה מציעה קודם כל שלדה מעולה, ולאחר מכן רמת תקשורת נדירה עם הנהג, שמאפשרת לו לחוש את המכונית באמצעות תנועות הגוף ולצאת איתה לריקוד סוחף וחושני בכל סיבוב - החל מהכיכר ליד הבית ועד לכבישי הנהיגה המאתגרים ביותר.



למה לא לצפות: זו לא מכונית עם ביצועים היסטריים, או בכלל עם ביצועים מרשימים כלשהם. בלי מגדש טורבו ועם הספק נמוך מזה של מאזדה 6, היא לא תדביק לכם את הגב למושב. ובכלל, אם אתם בקטע של לנסוע מהר - לכו על סיאט לאון קופרה. כאן באנו ליהנות, ולשכוח ממימד הזמן. כמו כן, אל תצפו לשימושיות כלשהי מהמיאטה, וגם אל תצפו לישון בשקט אחרי שנכנסתם ויצאתם מהרכב במהלך יום שלם. אם לא האדרנלין שיחזיק אתכם ערים, יהיו אלו כאבי הגב מתנוחת הנהיגה הבלתי אפשרית.



ציטוט למזכרת: "אני עכשיו על המיאטה!!!" (כל אחד מהבוחנים, לפני כל אחד מהכבישים המפותלים).

הכי הופתענו: 10 בוחנים מנוסים, כמעט כולם כבר נהגו על המיאטה בעבר, ואף אחד לא הצליח למצוא איפה החביאו את שקע המצת (רמז: מתחת לדשבורד, איפה שהיה אמור להיות תא הכפפות, סנטימטר מבלוק המנוע...)



רגע שננצור: כניסה לסיבוב, הרפיית דוושה, זנב יוצא, היגוי נגדי, גז, זנב חוזר. לא נמאס גם בפעם האלף.

איזו לקחת: את הראשונה שאתם רואים. לכו תדעו, אולי אחר כך לא ישאר.

אבארט 124 ספיידר

איזו בדיוק הגיעה למבחן: 1.4 טורבו, 170 כ"ס, אוטומטית.

כמה לרשום בצ'ק: 300,000 שקל.



מי את? כביכול, זאת אחותה האיטלקית של מאזדה MX5. השתיים חולקות פלטפורמה ועוד מכלולים רבים אחרים, וזהות עד לרמת בורר המיזוג ותפריטי מחשב הדרך - אבל כשמדברים עליהן כמכוניות ספורט, ההבדלים מתחילים לצוץ. קודם כל - האבארט מחניפה לנהג עם מנוע טורבו בשרני ותיבה אוטומטית. גם כיול המתלים שונה, והסאונד - הו הסאונד - אבל מה שבאמת מייחד אותה, גם לעומת הפיאט 124 ספיידר (שלא משווקת בישראל) זה סמל העקרב בחזית. אותו סמל שהפך את המותג הזה, במיוחד אצלנו בארץ, למועדון סגור של לקוחות נאמנים שפשוט נהנים מהחיים.



מה היא יודעת לעשות: עם מנוע טורבו שמייצר הרבה כוח זמין ותיבת הילוכים אוטומטית, האבארט עושה חיים קלים לנהג. היא גם מושכת יותר תשומת לב מהמיאטה בזכות הסאונד האדיר והעיצוב הייחודי, גם אם לא כולם מסכימים שהיא יותר יפה. ולמרות שהיא לא נוחה במיוחד, לא כל כך פרקטית ומאוד לא זולה, היא מצליחה לשלב היטב בין תחושות של רודסטר פראית - עם כניסה חדה במיוחד לפניות ושלדה נפלאה - לבין אופי נינוח של GT, המאפשר לגמוע קילומטרים במהירות ובקלות.



למה לא לצפות: מקצועני הנהיגה יסכימו שההגה שלה יכל להיות מדויק יותר, וגם התקשורת מהשלדה לא דומה לזו של המאזדה. את הדריפט אולי אפשר לייצר בקלות בכל פניה בעיר, אבל על כבישי הנהיגה המאתגרים ביותר האבארט לא תהיה "סכין בין השיניים". וכמובן - זו לא מכונית נוחה במיוחד, מאוד לא פרקטית, ואת שקע המצת שלה תמצאו בדיוק באותו מקום שהוא מוחבא במאזדה. "בעכוזו של הנביא", בתרגום חופשי. אה, וחשבתם שמנוע טורבו קטן יוביל לצריכת דלק חסכונית? תשכחו מזה. כאן זה לא אוקטביה.



ציטוט למזכרת: "דיר בלאק! אל תשכחו בכל התנעה להעביר למצב ספורט!" (נציג היבואן ב-SMS בהול לצוות iCar במהלך יום המבחן).

הכי הופתענו: הסאונד. נכון שכל אבארט נשמעת מדהים, אבל אם תעצמו את העיניים ותקשיבו לסימפוניית האגזוזים של ה-124, תהיו משוכנעים שאתם יושבים במזראטי ולא במכונית עם המנוע של פיאט 500X.



רגע שננצור: האכזבה של הצוות ברגע שהבנו שכבר לא נספיק להגיע בשעות האור למעלה עקרבים. לא כי זה כביש נהיגה טוב במיוחד, אבל איך אפשר לבחון אבארט בלעדיו?

איזו לקחת: את הידנית. מה, אין? אז לפחות קחו אגזוז מונזה. שגם השכנים ידעו שקניתם אבארט.

שברולט קאמרו קונברטיבל

איזו בדיוק הגיעה למבחן: 3.6 ליטר V6, אוטומטית, 335 כ"ס.

כמה לרשום בצ'ק: 384,000 שקל.



מי את? האמריקאים הם אלה שהפכו את המכוניות הפתוחות לנערצות כל כך, אבל רק "מכונית פוני" אמריקאית אחת משווקת כיום בישראל בייבוא סדיר. קודם כל - שאפו ליבואנית שהרימה את הכפפה והביאה את הקאמרו לישראל אחרי שנים של מכוניות שנכנסו ארצה ביבוא אישי. שנית - שאפו ליצרנית שדאגה פה לא רק לעיצוב מרשים ולמנועים שריריים, אלא גם להתנהגות כביש שלא מורידה את הראש בפני המתחרות מגרמניה.



מה היא יודעת לעשות: אחרי שתסדירו את הנשימה ותרגעו מהביצועים המסחררים ומהסאונד המטריף, תוכלו להתחיל להעריך את האיכויות של המכונית הזו. היא נראית מדהים, מתקדמת מאוד מבחינה טכנולוגית, מאובזרת לעייפה (אבל למה עם מובילאיי במקום מערכות בטיחות מקוריות?) וכל מי שנסע בגרסה הסגורה ידע להעריך את היתרון הענק של הקבריולה - יש פה אוויר לנשימה! אם הקאמרו הסטנדרטית מרגישה כמו נגמ"ש עם חרכים צרים בתור חלונות, כאן המצב דומה ואף גרוע יותר - עד שפותחים את הגג ונהנים מהחוויה במלואה. וזאת חתיכת חוויה מדהימה.



למה לא לצפות: לא תקבלו כאן יוקרה ונינוחות מהסוג שמעניקות מכוניות קופה-קבריולה יוקרתיות. הקאמרו רועשת, תזזיתית, דורשת תשומת לב ולא מייצרת רוגע - אלא להיפך. גם התנהגות הכביש, שראויה למחמאות רבות, נחותה בגרסת הקבריו לעומת הקופה הסגורה והמהודקת. ואם כבר הצלחנו למצוא ספונסר נדיב למנות הדלק הגדושות שהיא צורכת, למה שלא נוכל לרכוש גם את ה-V8 החזקה עד כאב?

ציטוט למזכרת: "תיזהרו, היא מוציאה את הזנב. לא, באמת. סעו בזהירות. זה יכול להיות מסוכן. כלומר, זה כיף נורא, אבל תיזהרו. בבקשה. זוכרים להיזהר, כן?" (אסף מגיע למבחן עם השברולט, ומפגין דאגה מסוימת לפני מסירת המפתח).



הכי הופתענו: היכולות הספורטיביות. כלומר, ידענו שהיא חזקה, וגם זכרנו שהיא מתנהגת טוב, אבל מכונית אמריקאית כל כך מדויקת, מתקשרת ומהנה? זאת חתיכת הפתעה.

רגע שננצור: שלו, צלם הוידאו, נהנה מהעובדה שיש מושב אחורי שאפשר למקם בו את המצלמה. כל היתר לא מוכנים לשמוע על המושב האחורי הזה, אפילו לא בצחוק.



איזו לקחת: אם לא הסתדר לכם על V8 ביבוא אישי, לא נורא. הקאמרו קונברטיבל היא ללא ספק הגרסה הכי נכונה של הקאמרו.

ב.מ.וו סדרה 4 קבריולה

איזו בדיוק הגיעה למבחן: 440i, מנוע 3.0 ליטר טורבו, 326 כ"ס.

כמה לרשום בצ'ק: 539,000 שקל.



מי את? הגרסה הפתוחה של מכונית המנהלים ב.מ.וו סדרה 3. אם הסדרה 3 היא הסמן הימני של המכוניות הדינאמיות בקבוצתה, נראה שה-4 קבריו לא אמורה לתת את אותו אטרף ספורטיבי. היא כבדה יותר, רגועה יותר ושלווה, ועם המנוע האדיר של גרסת ה-440i - אחד המנועים הטובים שיוצרו אי פעם - זאת פשוט מכונה לחיסול אספלט וחציית יבשות. ואם תצליחו על הדרך לגנוב דריפט קטן - הרווח כולו שלכם.



מה היא יודעת לעשות: כמו כל גרסה של הסדרה 3, מדובר קודם כל במכונית יוקרה איכותית מאוד, נוחה ונעימה לנסיעה. כשסוגרים את הגג הקשיח, היא מצליחה להשכיח את המולת הרחוב וליצור סביבה מבודדת לחלוטין. אחרי שאמרנו את זה, אפשר גם על הדרך להחמיא לה על מערכות הבטיחות המקוריות והעיצוב הנאה, ואז ללחוץ מהגז, לשכוח מכל השטויות האלה ולהעביר את המשך היום עם רגל ימין נעוצה עמוק בשטיח וחיוך דבילי מרוח על הפנים. האוטו הזה מהיר - לא, לא כמו שד - אלא יותר כמו בואינג 747. במחלקת עסקים, כמובן.



למה לא לצפות: למרות ההנעה האחורית וסמל ב.מ.וו על החזית, זאת לא מכונית ספורט של ממש. כן, היא מהנה, ויש לה אפילו הגה מצוין, אבל לכו תשכנעו טון-שמונה מאות של מתכת ועור להתחיל להשחיז פניות בכביש המוביל למצדה. היא מסוגלת, כמובן, לנסוע שם מאוד מאוד מהר - אבל תמיד תשדר לכם שיותר נוח לה להגיע לאתר ההיסטורי דרך כביש ים המלח. והאמת? גם לכם יהיה נוח יותר לנסוע משם.

ציטוט למזכרת: "מה זה בי.אימ.דבליו זה? כמה עולה? אולי רוצה להחליף? נעשה טרייד אין, יהיה לך הרבה מקום לג'ירפה" (נהג אוטובוס בדואי חושק בב.מ.וו, ושולף הצעות שקשה לסרב להן).



הכי הופתענו: מרמת הנוחות. אחרי שעוברים אליה מרודסטרים קשוחים וממכוניות עם אופי ספורטיבי, ה-4 קבריו מרגישה כמו סדרה 7 לונג. תענוג של ממש, עוד לפני שנוסעים מטר אחד.

רגע שננצור: באמצע היום, כשחלק מהמכוניות מגיעות לנקודת התדלוק עם נורה דולקת ומיכל כמעט ריק, הב.מ.וו נכנסת לתחנה בנונשלנטיות עם חצי מיכל באמתחתה. עוד עדות לעליונות המדהימה של המנוע הזה (וגם למיכל מרשים של 60 ליטר).



איזו לקחת: את ה-420i הזולה אם אתם בקטע של נוחות, או את ה-M4 אם אתם בעניין של ספורט. כל גרסה אחרת תהיה נפלאה, אבל גם תתן את התחושה שפספסתם משהו.

מרצדס SL

איזו בדיוק הגיעה למבחן: SL400, מנוע 3.0 ליטר טורבו, 367 כ"ס.

כמה לרשום בצ'ק: 1,050,000 שקל. לפני תוספות, כמובן.



מי את? בשלבי התכנון הראשוניים, הרודסטר של מרצדס היתה אמורה להיות קלה, יעילה ואפילו לא כל כך יקרה. "Sport Liecht", בגרמנית מדוברת. אבל במציאות, ה-SL היא קלה בערך כמו הרכבת הקלה של גוש-דן, יעילה כמו רכבת ישראל ויקרה כמו התקציב של שתיהן. זאת מכונית שנותנת הכל מהכל, כולל הכל, ומתיימרת לפגוע בול בכל מטרה שתציבו בפניה. נכון, בדרך הוקרבו ערכי המשקל הנמוך והמחיר הנגיש, אבל היי - אתם אתם כבר בשלב שאתם מוכנים לשים מיליון שקל פלוס על מרצדס חדשה, אנחנו מאמינים שביצועים מסחררים, מתלים מתוחכמים, מערכת שמע אדירה ומושבי עור מושלמים אלה פריטים שבהחלט תהיו מוכנים לספוג עבורם תוספת של 200-300 קילו. ועדיין, כמובן, לסגור את התאוצה ל-100 קמ"ש בפחות מ-5 שניות, בגרסה הכי חלשה של ה-SL.



מה היא יודעת לעשות: אז אבא, לשאלתך - קפה היא לא יודעת לעשות, אבל אנחנו מאמינים שעם חיוך מספיק רחב וגג פתוח נוכל לשכנע את המוכרנית בתחנת הדלק להכין לנו אחד. עם מימדי ענק שכאלו, מפתיע לגלות שיש רק שני מושבים ב-SL - אבל אלה המושבים המשוכללים ביותר שפגשנו אי פעם, שיודעים להחזיק את הגוף ישר גם בפניות של 90 מעלות ב-90 קמ"ש (או כפול מכך, בשני הפרמטרים). היכולת המופלאה של המכונית הזו לצלוח מרחקים בקצב מדהים מעוררת השתאות, וכשהמרחקים הללו כוללים גם את הפיתולים של סדום ערד ואת כביש ים המלח הפצוע, זאת כבר חתיכת עבודה הנדסית מדהימה. של אנשי מרצדס, לא אלו ממע"צ. אז דיברנו על הביצועים ועל היכולת הדינאמית הפנטסטית, ורק מפאת קוצר היריעה נחסוך בתיאורי הנוחות, מערכת השמע (הרמן קרדון, 12 רמקולים), וכמובן הנראות.



למה לא לצפות: טוב, אז זו מכונית מעולה בהמון סעיפים - אבל בגלל זה היא לא מצטיינת כמעט באף אחד מהם. תקשורת צפופה עם הנהג אין כאן, גם לא צליל מנוע מרגש או נוחות עילאית, וכדי לסחוט אותה לקצה ולמצות את יכולותיה תצטרכו להתרחק מאות קילומטרים מגוש דן הצפוף. למזלכם, זה יקח מעט מאוד זמן.

ציטוט למזכרת: "אבא, איפה מרצדס?" (בתו בת השנתיים של הח"מ נזכרת בגעגוע ברכב שעמד בחניה הביתית, ומתיישבת באכזבה בסוזוקי איגניס).



הכי הופתענו: המושבים, אין ספק. מסתבר שאפשר לבטל את המושג "זוויות גלגול" מבלי להתייחס בכלל לכיול המתלים והבולמים. אה, ויש גם מסאז'.

רגע שננצור: המוכר בתחנת הדלק מנסה מבין למה שני הצעירים שיצאו מהמרצדס מתלוננים על מחיר של 12 שקל לבקבוק קולה קטן. התשובה ש"זה רכב של העבודה" לא מחקה את ההלם והמבט המזוגג בעיניים.

איזו לקחת: את ה-AMG, מה השאלה. הרי לא תסתפקו בגרסת הליסינג הבסיסית, נכון?

גג פתוח, גג סגור

כמו שבטח שמתם לב, זה לא היה מבחן השוואתי רגיל. אי אפשר הרי לערוך השוואה אמיתית בין מאזדה MX5 למרצדס SL, וגם לא בין מיני קופר לב.מ.וו סדרה 4. אז למה בכל זאת ערכנו את המבחן הזה? המטרה היתה לבדוק מה נותנות המכוניות שמציעות גג פתוח, על מה מוותרים בתמורה לשיזוף המוגבר ומה בכל זאת ניתן לקבל בהן מעבר למבטים ובקשות לסלפי.

מצאנו מכוניות שונות מאוד, שיתאימו למגוון רחב של צרכים ודרישות - כל עוד יש לכם לפחות 200,000 שקל בכיס ואתם לא זקוקים ליותר משני מושבים אמיתיים.



גילינו שיש מכוניות פתוחות קטנות וגדולות, נוחות מאוד או לא נוחות בכלל, עם ביצועים מסמרי שיער או עם כוח סביר בלבד, ספורטיביות להפליא וכאלו שמעדיפות נסיעה בקו ישר, מאובזרת לתפארת וגם פשוטות וספרטניות. ומה בכל זאת המכנה המשותף לכולן?

ובכן, הנסיעה עם גג פתוח היא חוויה יוצאת דופן, וכמעט לא משנה באיזה מכונית ובאיזה כביש זה קורה. אם מכונית ספורט דורשת מרחבים ואילו מכוניות היוקרה מרגישות "מבוזבזות" בפקקים של העיר, הרי שחווית הקבריולה תקפה תמיד, בכל מקום ובכל זמן. תרצו מכונית שקטה, מבודדת ומנותקת? תוכלו תמיד לסגור את הגג, אבל אם תפתחו אותו - תהפכו מיד לאירוע ססגוני שמעביר אתכם ממצב רוח שגרתי לאווירה של חופשה, שחרור ופאן.



ועוד תובנה לסיום - למרות החום שהולך ומתגבר בימים אלו, אנחנו חושבים שישראל היא מדינה עם אקלים מוצלח במיוחד למכוניות פתוחות. בחורף יש כאן מעט מאוד ימי גשם שידרשו סגירה של הגג, וגם בקיץ יש את שעות הערב והלילה בהן אפשר לפתוח את הגג, ליהנות מהבריזה ולא להוציא את קרם השיזוף מתא הכפפות. ואחרי שתקנו לעצמכם מכונית פתוחה, אנחנו משוכנעים שמהר מאוד תמצאו את עצמכם עם גג פתוח גם בצהריים באוגוסט. כי על החוויה הזאת, שנגישה בלחיצת כפתור, באמת שקשה לוותר.


השתתפו במבחן:אסף בר-שי, יתיר דוידוביץ, טל אבן, עזרי לוי, דניאל סקלי, אילן אופיר, מולי גומא, הדר קמינסקי, רפי גלברט, אריאל לסמן.

פורסם לראשונה ב- 16.07.17

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות