אין בעולם דוגמא טובה מריינג' רובר איווק לתורת האבולוציה של רכבי השטח. סבא שלו, לנדרובר דיפנדר, היה ההומו-ארקטוס של גזע ה-4X4 – חי חיי שטח סזיפיים ומעולם לא שמע על בקרת אקלים מפוצלת. דגמים שבאו אחריו, כמו הריינג' רובר המקורי או הדיסקברי, עלו לאט-לאט מתוך הוואדיות אל שכונות היוקרה בערים הגדולות, אבל נפשם עדיין חשקה לשדות וביצועי השטח שלהם נותרו חסרי פשרות. בן הזקונים של לנדרובר, האיווק, כבר משוחרר כמעט לחלוטין מהתפישה המיושנת לפיה רכב שטח מיועד לשטח. מהצמיגים ועד לגג בנוי האיווק כולו לעולם האורבאני.
ריינג' רובר איווק נולד להיות רב-מכר. ראשית כל, הביטו בו. לא יהיה מופרך להגיד כי מדובר בג'יפון היוקרה הססגוני ביותר בקבוצה. העיצוב, שאינו מזכיר אף רכב קודם (של לנדרובר או בכלל), מצליח להעביר מסר צעיר וקרבי ובו בזמן מכובד ועתיר פאסון. שנית, האיווק הוא הלנדרובר שהכי הרבה אנשים ירצו וגם יוכלו להרשות לעצמם. לא שמדובר ברכב זול, חלילה. 368 אלף שקל עולה גרסת ה-Pure הבסיסית של האיווק אותה בחנו. המידות החיצוניות של האיווק ברות השוואה לאודי Q3 בעוד שמחירו גבוה ב-40 אלף שקל מאודי Q5 הגדול יותר.
ריינג' רובר איווק. הכי חתיך בסביבה / צילומים: יתיר דוידוביץ
ריינג' רובר איווק - ביצועים והתנהגות
אמנם לנדרובר עברה לבעלות טאטא ההודית, אך המנוע של האיווק מגיע מבעלת הבית הקודמת – פורד. את יחידת ה-2.0 ליטר טורבו בנזין, על 240 סוסיה, אתם מכירים מהגרסאות הבכירות של פורד מונדיאו ופורד S MAX. האם מה שטוב למיניוואן מספיק גם לרכב פנאי-שטח יוקרתי? מספיק בהחלט, אבל לא מצוין. מתחרות כמו ב.מ.וו X3 או אינפיניטי EX תהינה מהירות יותר. בסך הכל מרגישה האיווק נמרצת ונכונה לבצע כל משימת תאוצה, במיוחד כשתיבת ההילוכים מכוונת למצב "ספורט". מגדש הטורבו נכנס לפעולה באגרסיביות יתר אבל מטפס עם המנוע במעלה הסל"ד ומספק את המחץ הרצוי. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 7 קילומטרים מהנים לליטר. זה המקום להבהיר שמנועים מוגדשי טורבו חוסכים הרבה דלק בנהיגה מתונה, אבל שורפים בנזין יותר מכל מקבילה אטמוספרית כשתנאי הנסיעה הופכים דורשניים.
את התיבה האוטומטית (6 מהלכים) ניתן לתפעל עם האצבע, באמצעות פדלים הממוקמים מאחורי ההגה. טוב שכך, שכן ריינג' רובר איווק הוא רכב ספורט של ממש. כמו כל לנדרובר אוהב האיווק לטפס הרים ואם לא דרך מעלה הסלעים אז דרך הכביש המתפתל. יש לו יכולת דינאמית גבוהה משל כל לנדרובר לפניו, כולל הריינג' רובר ספורט. לפרטים נוספים על הזנב השובב של האיווק ראו את המסגרת של יתיר דוידוביץ, אדם שמשכיב ג'יפים על הצד כמו אופנועים ואפילו מנהל איתן שיחות חולין אחר כך. אני רק אוסיף בקטנוניות שבלמי האיווק מתעייפים מהר מדי וההיגוי מדויק אך חסר פידבק מהגלגלים.
לנדרובר עולה מהשטח לכביש
ריינג' רובר איווק – נוחות ותא נוסעים
עם כל הכבוד לעיצוב המושך ולביצועי האנדרנלין, איכות הנסיעה של האיווק היא הסיבה האמיתית לרכוש רכב שכזה. מערכת המתלים והבולמים "מגהצת" את המהמורות נהדר, כאילו שמרחו במפעל שכבת קצפת בין הגלגלים לתא הנוסעים. מושבי העור נוחים מאוד – ללנדרובר היה כל כך הרבה אמון בהם שאפילו לא טרחו להתקין מנגנון טריוויאלי לניפוח המשענת. תא הנוסעים מרווח לכל המימדים מלבד לממימד הגובה. את מחיר העיצוב של האיווק משלמים גבוהי הקומה שבינינו, בעיקר בספסל האחורי אך גם במושב הנהג. ברמות הגימור המאובזרות יותר מצוידת האיווק בגג שמש פנוראמי שצפוי להנמיך את התקרה עוד יותר.
תא הנוסעים מעוצב חם ומעודד שהייה ארוכה ברכב. שילובי הצבעים מוצלחים והאווירה עומדת בסטנדרטים הגבוהים של הסגמנט, גם אם חלק מהפלסטיקים מחוספסים ונוקשים למגע. רשימת אבזור המותרות ב-Pure כוללת בין היתר הנעה ללא מפתח, מסך טאץ', בקרת אקלים מפוצלת ובקרת שיוט. זה נחמד, אבל מתחרי האיווק מחזיקים ברשימות אבזור ארוכות לא פחות. על השמשה האחורית הקטנטנה מפצות מראות צד בגודל של אוזני פיל.
תא הנוסעים מרגיש איכותי, אבל מאיפה הגיעו הזמזומים?
למרות שבשנים האחרונות שיפרה לנדרובר את מוניטין האמינות שלה, נתקלנו בשני ריג'קטים משונים במהלך המבחן. ראשית כל, זמזומים מכיוון צד שמאל של תא הנוסעים נשמעו ונעלמו לסירוגין. חמור מכך, בשלב מסוים נתקעה התיבה על הילוך גבוה וסרבה להחליפו, גם אחרי התערבות ידנית. רק עצירה בצד ודימום המנוע איפסו את הגיר. מבדיקה עם קולגות שנהגו באיווקים אחרים לא נמצאו עדויות נוספות לתופעות אלה.
ריינג' רובר איווק - סיכום
כדי להגיע לשורה התחתונה, לא מספיק לשאול אם ריינג' רובר איווק הוא רכב טוב. תתקשו למצוא ג'יפון יוקרתי שהוא פחות ממצוין. כדי למכור בקטגוריה הזו צריך לדעת לפרוט על נימי נפשם של לקוחות הפרימיום והאיווק יודע להצית את הניצוץ. הוא הכי חתיך בסביבה, עונד את הסמל הנכון ויודע לקיים בנסיעה את מה שהעיצוב מבטיח. לא הכל מושלם – הרכב לא אוהב שטח, צריכת הדלק שלו גבוהה והמתחרות הגרמניות עושות שרירים. ובכל זאת, האיווק צפוי להרחיב את קהל הלקוחות של לנדרובר בעולם, ואין סיבה שזה לא יקרה גם אצלנו בישראל.
ריינג' רובר איווק עומד ברחבת עפר גדולה. בדיוק סיימנו, אני והוא, קטע כביש דינמי אי שם בהרי ירושלים. מסביבו פזורות חתיכות מתכת ושאריות חלקי חילוף אותם הוא סיים לזלול. "תראה" הוא אומר "על הנייר הג'יפונים האלו מגרמניה אוכלים אותי בלי מלח. אבל אתה יודע - הכל בראש"
"קצת נסחפת הפעם, לא?" אני שואל. יש בינינו ויכוח ארוך שנים. האנגלי טוען שהאווירה והתחושות הם העיקר. ההיגיון שלי מעדיף דווקא את היעילות הגרמנית והירידה לפרטים.
האיווק נאנח וממשיך "אני אולי לא הכי מהיר וגם לא ממש פרקטי, אבל בהשוואה אלי הם נראים כמו קופסאות נעלים עם פנסי לד". הוא קורע מגב איכותי ממה שהיה פעם ג'יפון יפני יוקרתי ומנקה בין השיניים.
"בסופו של יום הם קרים מידי, הגיוניים מדי, עושים הכל טוב מאוד, אבל בלי טיפת אופי". עכשיו הילדון לבית לנד-רובר משהק ופולט גלגלי שיניים לעוסים. "אפילו אלו שמתגאים ביכולת הדינמית, תילחם איתם הם לא יוציאו זנב. אצלי זה בגנים".
"כל הכבוד" אני זורק לו "גבר גבר. אבל אתה עדיין לא הכי טוב בקטגורייה". הריינג' לא עונה אבל מחייך חיוך רחב. אני קופץ לתוך ה- SUV נפלא וגרמני ומתחיל להתרחק ממנו. רק כעבור כמה שניות אני מבין שהרעש המוזר מגיע מהרכב שלי. אני יוצא ומגלה שהגלגל האחורי בצד הנוסע חסר ושנותרו סימני שיניים משושות על הפח שמסביב. אני מסתובב זועם לעבר האיווק אבל במקום שהוא עמד נותר רק ענן אבק...