רנו גרנד סניק דיזל - מבחן רכב

כאשר בחנו את גרסת הבנזין של רנו גרנד סניק, התרשמנו לטובה מהנוחות והשימושיות של הרכב - לא מפתיע, לאור היכרותנו עם שושלת המיניוואנים של רנו - אך צריכת הדלק אכזבה עם 8.1 ק"מ לליטר בלבד. המבחן ההוא הסתיים בהמלצה ברורה: "כדאי לבדוק גרסאות מתקדמות יותר של הסניק, שמסוגלות לשפר את צריכת הדלק". כמה חודשים חלפו מאז, וכעת לקחנו למבחן את מהדורת הדיזל שאמורה לפתור את בעיית הצריכה.  האם זו אכן הגרסה המומלצת של רנו גרנד סניק?

לעמוד הדגם בקטלוג iCar: רנו גרנד סניק

רנו גרנד סניק, 1.5 ליטר טורבו-דיזל, 110 כ"ס, רובוטית כפולת מצמדים, החל מ-164,500 שקל
יתרונות	חסרונות
נוחות נסיעה גבוהה	ביצועים פושרים
תא נוסעים מרווח ושימושי	הנדסת אנוש בעייתית
צריכת דלק נמוכה	מרווח רגליים בשורה השלישית

רנו גרנד סניק - לא סחבק. שימושי / צילומים: יתיר דוידוביץ

עיצוב וסגנון

לפני שנגהץ את כרטיס האשראי בתחנת הדלק, יש עוד כמה עניינים שחשוב לדבר עליהם בנוגע למיניוואן של רנו. אמנם, העיצוב הוא לא תמיד פרמטר משמעותי כשמדובר במיניוואן; ואכן נראה שברנו לא השקיעו רבות בעיצוב של הגרנד סניק, שנראה כמו קליאו מנופחת ותו לא. מאחור העיצוב קצת יותר אלגנטי, אך העיצוב הוא בכל מקרה לא הסיבה שבגללה קונים את הגרנד סניק. גם תא הנוסעים לא מרשים למראה, והוא שופע פלסטיקים שחורים ופשוטים באיכות בסיסית. מסך המידע שממוקם בחלקו העליון של הדשבורד הוא החלק שנראה הכי מודרני ברכב, והוא גם מציע אפשרות מרעננת להחלפת צבעים וסגנונות תצוגה.

תא הנוסעים

מסך התצוגה החדש אמנם משפר את התחושה בקוקפיט של הסניק, אך בכל איזור אחר ברכב שולט הבלגאן הרגיל של רנו. יותר מדי כפתורים ופקדים נמצאים במיקומים לא נגישים ולא הגיוניים, ועל כך התלוננו רבות בעבר. רשימת האבזור של הגרנד סניק לא רעה: בין היתר תוכלו למצוא חישוקים קלים, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מערכת שמע לא רעה עם שליטה מההגה, חיישני גשם ותאורה וכרטיס התנעה.


תא הנוסעים גדול, שימושי ומרווח / תמונת יצרן

אבל מיניוואן, כאמור, לא נמדד בפרמטרים האלה. מיניוואן אמור להיות כלי שימושי ופרקטי להסעת המשפחה, ובסעיפים האלה הגרנד סניק פשוט מככב. מלפנים נמצאים זוג מושבים גבוהים, מרווחים ונוחים, שמעניקים שדה ראיה מעולה לכל הכיוונים - מה שמאפשר לתמרן בקלות את הרכב הענק גם בשטחים צפופים. לכך מצטרפים גם חלונות גדולים מאוד ומראות שימושיות. בין המושבים תוכלו למצוא תא אחסון ענק, שמסוגל לנוע על מסילה ולהגדיל את המרווח ליושבים מאחור. אלו יהנו מ-3 מושבים נפרדים בשורה השניה שכל אחד מהם נע עצמאית לפנים ולאחור וגם מתקפל בנפרד, כאשר ניתן לכוון גם את זווית המסעד. הרצפה מאחור שטוחה לחלוטין, מה שמאפשר להושיב 3 מבוגרים בנוחות. הדלתות גדולות ומקלות על התכופפות פנימה ועיגון הפעוטות במושבי הבטיחות.

גם בשורה השלישית ניתן למצוא כסאות גדולים יחסית, שממוקמים גבוה (ולא על הרצפה כמו במיניוואנים מתחרים). המרווח לראש אף הוא סביר, והנוסעים יהנו גם מחלונות גדולים ומשקע טעינה לסלולארי. המרווח לרגליים, לעומת זאת, פשוט מגוחך. גם אם תזיזו את מושבי השורה השניה למצב הקדמי ביותר שלהם, לא תוכלו להכניס לשורה השלישית נוסעים עם מידת נעליים גבוהה מ-32. זה בולט גם בהשוואה למיניוואנים צפופים אחרים, וזה בעייתי עבור מי שמעוניין לשנע יותר מ-5 נוסעים על בסיס קבוע.

תא המטען מפתיע בגודלו, וניתן להכניס אליו עגלה או מזוודה (אך לא יחד, כמובן). ביחס למתחרים מדובר ביתרון של ממש, אך חשוב לדעת שכאשר כל המושבים בשימוש אזי תא המטען קטן גם ביחס למכוניות סופר מיני. משיכה קלה בסרט אדום זוהר תקפל בקלילות את המושבים, ותאפשר העמסה בקנה מידה מסחרי.

נוחות נסיעה

עד עכשיו עסקנו בפרטי הפרטים של תא הנוסעים, וסגרנו כנראה את רוב הפינות בתחום השימושיות של הרכב. כאשר מתחילים בנסיעה, הגרנד סניק מתגמל גם בכל מה שקשור לספיגת השיבושים; הוא רך אך לא מתנדנד, סופג ומשכך כמעט את כל תחלואי הכבישים בישראל, ומוציא את הנהג רענן גם לאחר שעות רבות של נהיגה. לכך מסייעת גם תנוחת הנהיגה הזקופה, כמעט כמו בכיסא של המשרד. הניתוק מהכביש כמעט מוחלט.



מנוע ותיבת הילוכים

מנוע הדיזל של רנו גרנד סניק נראה חלש יחסית על הנייר: יש לו רק 110 כוחות סוס, והנתון הזה נמוך גם בקטגוריית המשפחתיות - קל וחומר שבסגמנט המיניוואנים. אבל כמו כל מנוע דיזל, המומנט המרשים מעניק לרכב יכולת סחיבה טובה מאוד ונראה שלמנוע הזה לא אכפת אם תשימו אותו על גוף של רנו פלואנס, רנו מגאן סטיישן, רנו גרנד סניק או אפילו על המשאית שמובילה את שלושתן. המנוע מתמודד יפה מאוד עם משקלים כבדים ועם מהירויות גבוהות, וגם עם שני האתגרים יחד. התאוצה אמנם לא מסמרת שיער, ואפילו קצת איטית בהשוואה לפיג'ו 5008 ופורד S מקס, אבל בהשוואה למאזדה 5, טויוטה ורסו וגם לעומת מנוע הטורבו של אופל זאפירה - נראה שלגרנד סניק דיזל אין במה להתבייש. רמת רעשים סבירה בהחלט נשמרה לכל אורך הנסיעה.

תיבת ההילוכים של גרסאות הדיזל אצל רנו היא רובוטית כפולת מצמדים, ובאופן כללי ניתן לומר שהיא פועלת טוב יותר מתיבות מקבילות של המתחרים. החלפת ההילוכים חלקה ונעימה, אין חבטות או רעידות בתנועה עירונית, וההבדל היחיד שתרגישו בינה לבין תיבה אוטומטית רגילה הוא העובדה שהרכב לא מתקדם לבד בהרפיית בלם אלא דורש לחיצה קלה על הגז.

וכמובן, התיבה הזו מעניקה גם יתרון בצריכת הדלק: במאות הקילומטרים של המבחן נמדדה צריכה של 12.4 ק"מ לליטר, נתון עדיף בכ-50% על פני גרסת הבנזין של הגרנד סניק - אבל כנראה פחות טוב מכפי שמסוגלת לספק טויוטה פריוס פלוס.



התנהגות כביש

מגושם, גמלוני אבל מאוד בטוח. הגרנד סניק, בניגוד לחלק מהמתחרים, לא מתיימר להיות ספורטיבי או אתלטי. המנוע לא מספק תאוצות מרגשות, השלדה וההגה לא מתקשרים עם הנהג ובאופן כללי ניכר על הסניק שהוא מעדיף התנהלות בטוחה בכבישים מפותלים, בלי דרמות מיותרות. מיניוואן שהוא פשוט מיניוואן.

סיכום

יש מיניוואנים שמנסים להידמות למכוניות משפחתיות או ספורטיביות, יש כאלה שמאמצים את הפוזה של הג'יפון ויש כאלה שמשדרים פאסון יוקרתי. רנו גרנד סניק לא משתייך לאף אחת מהחבורות האלו: הוא בסך הכל רוצה להיות מיניוואן, ואת זה הוא עושה על הצד הטוב ביותר (למעט עניין מרווח הרגליים בשורה השלישית). גרסת הדיזל היא ללא ספק הבחירה המומלצת: היא חסכונית בפער ניכר מגרסת הבנזין, לא סובלת ממחסור בכוח ומשלימה את התדמית המשפחתית והיעילה של רנו גרנד סניק.

לדגמי רנו בישראל - רנו