רנו קפצ'ור דיזל - מבחן רכב

חבל רק שקיבלנו אותו בצבע אפור ומעט אנמי, וחבל עוד יותר שהוא לא מגיע ברמת האבזור הגבוהה יותר של דגם הבנזין שמוסיפה עוד שפע נגיעות עיצוביות מגניבות. יתרה מזו, שלוש שנים מאז הושק, ככל הנראה לא תגררו אחריכם המון זוגות עיניים כשתתגלגלו ברחובות.

תא הנוסעים

תא הנוסעים של הקפצ'ור דיזל, הוא מה שנקרא "אחד לאחד" לזה של דגם הבנזין, וכמובן כמו זה של הקליאו, כאשר ההבדל היחיד הוא כמובן המושבים שמותקנים גבוה יותר מאשר בקליאו ומגביהים את תנוחת הישיבה. זה אומר שהחומרים באיכות סבירה פלוס, העיצוב נקי למדי והנדסת האנוש תדרוש התרגלות.



האבזור מספק לגמרי וכולל את כל מה שציפינו לקבל ממכונית בקטגוריה, ואפילו קצת מעבר לכך. יש כאן מערכת מולטימדיה עם תפריטים בעברית מלאה, חיבורי USB ו-AUX, מערכת ניווט (iGo), בקרת שיוט עם מגביל מהירות ושליטה מההגה. אך למרות כמות הפריטים, אותות גילו של הקפצ'ור מורגשים, בעיקר מכיוון מערכת המולטימדיה - המסך שלה מרגיש מיושן ואיכותו לא ברמה של המסכים הטובים בקטגוריה, והמערכת עצמה מגמגמת מפעם לפעם במעבר בין תפריטים.

המרווח טוב ליושבים מלפנים, ואת המושב האחורי אפשר להזיז על מסילה. אך גם במצב האחורי ביותר של המושב האחורי, תתקשו להכניס לשם יותר משני מבוגרים, וגם להם - אם הם בגובה ממוצע ומעלה - לא יהיה הרבה מקום לברכיים.



הנדסת האנוש בקפצ'ור היא עניין שידרוש מכם הסתגלות. היא רחוקה מלהיות "גרועה", כפי שנתקלתי כבר שמתארים, אבל כן יש כמה דברים שמיקומם תמוה. הכפתור שמפעיל את בקרת השיוט ומגביל המהירות נמצא ליד בלם היד, והשליטה על בקרת השיוט נעשית מארבעה כפתורים על ההגה, שנמצאים זוג על כל צד של ההגה; גם השליטה על מערכת השמע נעשית מקופסה קטנה הממוקמת מאחורי ההגה ולא מכפתורים שנמצאים על ההגה עצמו. התפעול נוח למדי, אבל בגלל ההגה אי אפשר לראות על מה לוחצים ולכן את ההסתגלות לזה, לפחות, עדיף שתעשו כשאתם לא נוהגים.

אבל הדבר הכי לא מובן בסביבת הנהג - לפחות לטעמי - הוא פיסת הפלסטיק שרנו החליטה לשים על ההגה, בדיוק במקום בו נחים האגודלים. הפלסטיק השחור והמבריק אמנם מוסיף לעיצוב של תא הנוסעים, אבל אז במקום עור נעים, מחזיקים בפלסטיק חלקלק ולא נעים, וזאת בחירה שאת ההגיון מאחוריה קצת קשה לי למצוא.

בניגוד מוחלט להנדסת האנוש המעט קשה לעיכול, רנו קפצ'ור מציע פתרונות אחסון טובים. יש תא אחסון גדול לפני ידית ההילוכים, התאים בדלתות מספיקים לבקבוק של ליטר ובין המושבים יש שני מחזיקי כוסות, אבל רק אחד קיבל את תואר "גאוני" - תא הכפפות כאן נשלף החוצה כמו מגירה, ולא נפתח בצורה המסורתית. התוצאה היא מקום אחסון ענקי שדברים לא יפלו ממנו גם אם תעמיסו אותו לעייפה.

תא המטען גדול למדי, עם 450 ליטר כאשר המושב האחורי מוסט קדימה עד הסוף. אבל אם אתם עושים במושב שימוש, תא המטען יקטן באופן די מוחשי. פתח ההטענה גדול ורחב, אבל שפת ההטענה מעט גבוהה.

נוחות נסיעה

נוחות הנסיעה של רנו קפצ'ור מעולם לא הייתה הנקודה החזקה ביותר שלו. הוא מעט קופצני ונוטה לנוע על המתלים במעבר על שיבושים חדים. בכביש מהיר המצב משתפר משמעותית, אך עדיין קשה להגיד שהוא נוח במיוחד. מאידך הריסון טוב והוא לא מתרסק על מהמורות או על פסי האטה.

בידוד הרעשים טוב למדי, וזה במיוחד בא לידי ביטוי עם מנוע הדיזל, שרועש יותר ממנועי הבנזין. בניגוד למצופה, התגובה הראשונה מאנשים שנסעו ברכב הייתה שהוא "די שקט", ואף לא אחד לא העלה בדעתו שמדובר במכונית עם מנוע דיזל. כמו בידוד רעשי המנוע, כך גם עם רעשי הכביש והרוח שמבודדים היטב ומאפשרים שיחה נינוחה גם במהירויות שיוט.

המושבים של הקפצ'ור טובים, מספקים תמיכה נאותה לגוף, ותנוחת הישיבה זקופה וגבוהה. שדה הראיה טוב מאוד קדימה ולצדדים, ובשילוב עם ההגה בקליל מקבלים מכונית שקלה מאוד לנהיגה בתוך העיר ולתמרונים צפופים ומעצבנים. מאידך, השמשה האחורית מעט קטנה, כך שיהיה חכם לרכוש גם מצלמת רוורס אם אתם מחובבי חניות האקסטרים.

מנוע ותיבת הילוכים

ונעבור לסיבה שלשמה התכנסנו כאן היום, שהרי מעבר להבדל קטן באבזור - השוני העיקרי של הקפצ'ור שנבחן נמצא מתחת למכסה המנוע. וזה חתיכת שוני מצוין!

המנוע כאן הוא, כאמור, אותו אחד שמותקן ברנו פלואנס דיזל. 1.5 ליטר מוגדש טורבו, ואמנם יש לו רק 90 כ"ס -אך הוא מפיק מומנט של 22.4 קג"מ שהם כמעט 20% יותר מאשר מנוע הבנזין הבכיר של הקפצ'ור. תיבת ההילוכים היא רובוטית כפולת מצמדים עם שישה הילוכים.

מנוע הדיזל מרגיש חי ונמרץ כמעט בכל תוואי דרך. היציאה מהמקום נחושה מאוד וכמעט נטולת מאמץ לחלוטין, ואפילו ההיסוס הקטן שמקובל בתיבות הילוכים כפולות מצמדים מצליח להיעלם בתאוצה הנפלאה שמפיק המנוע. אחת מנקודות התורפה של מנועי דיזל, רצועת הכח הקצרה מאוד שלהם, נפתרת ביעילות בזכות תיבת ההילוכים שרצה מעלה מטה בין ההילוכים בצורה חלקה במיוחד ומה שמתקבל הוא שטף בלתי פוסק של כוח חסר מאמץ לחלוטין בכל רגע שתרצו.

היתרון הגדול של מנועי דיזל הוא כמובן צריכת הדלק שלהם, וגם כאן לא היו הפתעות, עם צריכת דלק שעמדה על 14.7 ק"מ לליטר בתנאים לא קלים עם לא מעט סחיטות של דוושת התאוצה ובלי שום נסיון לסחוט עוד כמה מטרים לכל ליטר. בנהיגה מתונה או בתנאים טובים יותר, לא היינו שוללים תוצאה טובה בכמה וכמה אחוזים.

התנהגות כביש

בנהיגה מנהלתית, התנהגות הכביש סבירה וצפויה מאוד. האחיזה מספקת לחלוטין ואין תלונות מיוחדות, אבל למרות שהקפצ'ור הוא לא בדיוק מכונה לגיהוץ מהמורות - כלומר, בולמי הזעזועים שלו לא מאוד רכים - הוא גם לא בדיוק מתגמל בנהיגה מהירה. ההגה משדר אפס פידבק על מה שקורה מתחת לגלגלים, וההתנהגות נוטה באופן מובהק לתת היגוי, וזה עוד לפני שדיברנו על מנוע הדיזל שפשוט לא בנוי, לא מתוכנן, וממש לא נהנה מנהיגה מאומצת בכבישים מפותלים.

סיכום

רנו קפצ'ור דיזל, הוא קודם כל רנו קפצ'ור. עם היתרונות של רנו קפצ'ור ועם החסרונות שלו. הוא מעוצב נהדר, מאובזר טוב ושימושי למדי - גם אם מעט צפוף מאחור. הנדסת האנוש יכולה להיות טובה יותר, כמו גם הנוחות והתנהגות הכביש.

אבל לצד רשימת היתרונות/חסרונות הרגילה עומד מנוע הדיזל, שעושה את תפקידו בצורה לא פחות מנהדרת. ולמעשה הופך את מנוע הבנזין לכמעט ולא רלוונטי - למעט העובדה שזה האחרון מוצע בגרסה מאובזרת יותר. מה שמעלה שוב את השאלה (אחרי כמה מאות פעמים שהיא כבר עלתה בעבר) - למה אנחנו כל כך לא אוהבים מנועי דיזל? תתעוררי מדינת ישראל, ותביני, דיזל זה אחלה.

לדגמי רנו בישראל - רנו

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות