כל כך הרבה מאות מיליוני דולרים עולה פיתוח של דגם, שגם כשמדובר במכונית מצליחה - מחכים המון זמן עד שמחליפים אותה בדור חדש. בדרך כלל לוקח בערך שש שנים להחליף מכונית מן המניין, לפעמים טיפה פחות ולפעמים הרבה יותר. במקרה של כלי רכב מסחריים ומשאיות - לפעמים מתחלף דור רק אחרי עשר שנים ויותר.
המקרה של שברולט, במפתיע, שונה מהיסוד. בתוך ארבע שנים בלבד החליפו את אחת המכוניות הכי חשובות של ג'נרל מוטורס באמריקה. הבעיה, ככל הנראה, היתה שבשברולט לא הצליחו לממש את הפוטנציאל של הדור הקודם, למרות שהתרענן והתחלף בקצב מהיר. ההחלטה האמיצה היתה: אנחנו מחליפים אותו בפרק זמן קצרצר.
השינויים עמוקים. שברולט מאליבו החדשה גדולה מקודמתה, אבל קלה יותר ברבע טון משמעותיים ביותר! הפחתה כזו במשקל עולה בכסף ובמאמצים, אבל מספקת את התמורה שלה בהתנהגות קלילה יותר, בהפחתה משמעותית של עומס על המערכות השונות - שיכולות להיות פשוטות וקלות יותר גם הן. אבל היתרון המשמעותי ביותר בהפחתה משמעותית במשקל היא היכולת להשיג צריכת דלק טובה הרבה יותר, וזה כבר צו השעה.
אחת התוצאות של ההפחתה היא ההחלטה להשתמש במנוע בסגנון אירופי. תחשבו רגע על דורות המאליבו שהוצעו עם מנועי V6 אימתניים, וקבלו את זה: הדור החדש נמכר כאן עם מנוע טורבו-בנזין בנפח של 1,500 סמ"ק בלבד.
מה אתם אומרים על העיצוב? הסגנון הזה תופס חזק משני עברי האוקיינוס האטלנטי, והאמת היא שגם באסיה. הגג שמשתפל עד לקצה האחורי של המכונית משווה למכונית צדודית של מכונית קופה, או - קופה-ארבע-דלתות. ליתר דיוק, קוראים לסגנון הזה "פסטבאק".
חזית המכונית הרחבה, הממדים הגדולים וקו הגג הייחודי מבהירים באופן מובהק שלפנינו מכונית אמריקאית גדולה ובשרנית. עם זאת, פיצול השבכה הקדמית (גריל) לשני אזורים, פנסי הדרך המתוחכמים וה-LEDים שתחתיהם, כמו גם סיומת ה"טסלה" באחורי המכונית - כל אלו מספרים שהמכונית היא מדור חדש לגמרי, עדכנית, מתוחכמת, נכונה ובעיקר - מדובר במאליבו אחרת לגמרי, אולי זו שתצליח להציג גרף מכירות מוצלח יותר מקודמתה. אנחנו יכולים להעיד על פי הציבור שפגשנו ברחוב הישראלי, לפחות, שעיצוב שברולט מאליבו, בדור הנוכחי, מושך הרבה תשומת לב.
עיצוב תא הנוסעים בדור הנוכחי מבצע התקדמות מתונה מאוד לקו יותר עשיר ומודרני. אלמנט העיצוב הכי מיוחד כאן הוא מסך המגע הגדול, שתופס את העין במרכז העניינים. מלבדו יש פריטי עיצוב מעניינים נוספים, כמו בד הדיפון שמחליף רכיבי פלסטיקה, פתחי המיזוג המפוסלים וצג מידע צבעוני בלוח המחוונים, בגרסת ה-LT.
תא הנוסעים
מגע בחומרי הדיפון, הריפוד והפלסטיקה מגלה שלא תמיד האיכות גבוהה - לא של החומרים ולא של ההרכבה. מול עיני הנהג עומס של פרטים שעשוי להקשות מעט את התפעול תוך כדי תנועה, אבל מלבד זאת, התפעול עצמו די אינטואיטיבי והגיוני וכך גם מערכת המולטימדיה העשירה.
המושבים עצמם, כך נראה, מתאימים יותר ללקוח אירופי צנום ואתלטי, ופחות לאמריקאי חובב המבורגרים. מצד שני, אפשר לכוונן ולהתאים את המושבים במגוון דרכים כך שמושגת תנוחת נהיגה שולטת וטובה.
אפשר לומר שרמות הגימור של המאליבו מתפצלות לגרסת ציי רכב (LS) ולגרסה ללקוחות הפרטיים (LT). כבר ב-LS מקבלים מערכת מולטימדיה שמאפשרת התחברות ושליטה הן אמצעות מערכת הקאר פליי של אפל והן באנדרואיד אוטו המתחרה. יש בה גם חיבורי בלוטות' ו-USB, מסך מגע ושליטה מההגה. ב-LS היא מגיעה עם מסך שבעה אינץ' וב-LT - שמונה. נוסף על כך, בשתי הגרסאות יש עשר כריות אוויר וכניסה והתנעה ללא מפתח.
ב-LS מקבלים עוד כמה פינוקים - לא אחד אלא ארבעה חיבורי USB, שקע 120 וולט, משטח טעינה אלחוטית לסמארטפון, כוונון חשמלי למושב הנהג, התנעה מרחוק, מראות צד עם איתות והפשרת אדים וגם מערכת "אח גדול" שמעניקה להורים, בעלי המאליבו, שליטה על נהיגת הזאטוט שזה עתה קיבל רשיון.
המאליבו היא מכונית גדולה, אבל המרחב במושבים האחוריים דווקא אינו מהגדולים. לא שחסר מקום לברכיים ולראש, אבל התחושה מעט קלאסטרופובית. המושבים עצמם מעט זקופים, אבל נוחים ותומכים וב-LT נהנים הנוסעים מאחור גם מפתחי מיזוג ומנוריות קריאה.
תצורת ה"פאסטבאק" לא נוצלה לטובת פעירת פתח גדול לתא המטען, בסגנון סקודה סופרב למשל. הבגאז' אינו מהגדולים וגם רף ההעמסה אליו מעט גבוה.
נוחות נסיעה
עם ממדים גדולים יחסית קשה מעט להתנהל עם המאליבו בעיר, בעיקר בתמרונים צפופים ובחניות, והקורות העבות בצד החלון הקדמי אינן מקלות על העניין. מזל שמותקנת כאן מצלמת נסיעה לאחור, שבהחלט מסייעת בחלק גדול מהתמרונים.
בכל הקשור לנוחות בעיר המצב הרבה יותר טוב. האמריקאית הגדולה אמנם מיטלטלת מעט על בליטות קטנות וקשות, אבל באופן כללי היא יציבה ומרסנת מצוין. פסי האטה היא מגהצת בצורה מצוינת והנסיעה בכללותה נעימה ונוחה.
הטלטלות הקלות על פגמים קטנים וקשים נמשכת גם בנסיעה מהירה מחוץ לעיר, אבל חוץ מאלה הריסון מצוין ולמרות הפחתת המשקל, שברולט מאליבו היא מכונית נוחה. לנוחות מצטרף בידוד מוצלח מאוד מרעשי המהירות - הכביש, הרוח והמנוע.
מנוע ותיבת הילוכים
ואם אנחנו כבר בענייני המנוע… מדובר באחד הפנים ההנדסיים המסקרנים במכונית הזו. בשברולט בחרו להסתפק במנוע בנפח 1,500 סמ"ק. עם מגדש טורבו וטכנולוגיה עדכנית הצליחו האמריקאים להפיק 160 כ"ס מהמנוע הזה. בדור הקודם כבר פגשנו את המכונית עם מנוע טורבו בנזין, אז מדובר היה במנוע 2,000 סמ"ק ו-259 כ"ס.
הפער בין המנועים וההספקים נשמע גדול, אבל בפועל - המשמעות הרבה פחות דרמטית. בזכות הפחתה של 250 קילו, בזכות אופי של מנוע שמזמן את הכוח שלו בשלב הרבה מוקדם בלחיצה על הדוושה ובזכות פיתוחים עדכניים יותר בתחום האווירודינמיות והיעילות בכלל - המנוע החדש מספק והותר על גוף המכונית הגדול. המאליבו מאיצה מהר ונוסעת מהר. צליל המנוע שלה נעים והפעולה חלקה וטובה.
תיבת ההילוכים, בת שישה הילוכים, דווקא מעט איטית וסרבנית. לחבילה המודרנית עם מגדש הטורבו והמשקל הקל היינו שמחים גם לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמד, אבל אפשר להישאר עם טעם של עוד לדור הבא.
צריכת הדלק במהלך המבחן היתה סביב 11 ק"מ לליטר. מדובר בנתון מוצלח מאוד, בעיקר כשזוכרים שמדובר במכונית שאורכה כ-5 מטרים.
התנהגות כביש
לא. אנחנו לא הולכים להתלונן כאן על יאכטה אמריקאית בסגנון הישן, שלא יודעת לפנות ונטולת מאפיינים ספורטיביים. נהנינו מהמאליבו בעיקולים דווקא: היא מתנהגת כמו מכונית מנהלים אירופית, ולא כמו הקלישאה האמריקאית.
פעולת ההגה שלה אמנם מעט ארוך מדי, אבל המשקל שלו מצוין - לא קשה מדי ולא קליל מדי. אחיזת הכביש כאן מצוינת, היא לא רוכנת כמעט בעיקולים ומעניקה חוויית נהיגה נעימה בהחלט.
סיכום
אנחנו חושבים שהחלפה דרמאטית כל כך של דגם חשוב כל כך יכולה היתה להיות מוצלחת יותר, בעיקר בכל הקשור בתמרונים בעיר, באיכות ובתחושות בתא הנוסעים. מצד שני ישנו כאן הישג טכנולוגי מרשים - הפחתה משמעותית מאוד במשקל, שמעניקה צריכת דלק מצוינת, התנהגות משובחת ואפשרות להשתמש במנוע קטן, שמספק ביצועים מצוינים - וכל זאת מבלי לוותר על נוחות נסיעה טובה.
אם אתם חובבי האופי האמריקאי, עם העיצוב והנוכחות הבולטים, רשימת האביזרים הארוכה והביצועים הטובים - נראה שתהנו מאוד מהמאליבו.
לדגמי שברולט בישראל -
שברולט
למאמר זה התפרסמו 6 תגובות