שברולט סוואנה, אחד הכלים המסחריים הפופולאריים בישראל, הוא רכב כמעט נטול מתחרים. נסביר: בקטגוריה שלו - ואנים מסחריים מעל 3.5 טון - יש לא מעט דגמים דומיננטיים: פיאט דוקאטו, מרצדס ספרינטר, רנו מאסטר ואחרים. אבל בעוד המתחרים האירופאיים שלו משווקים במימדי ענק ובעיקר עם תיבות הילוכים ידניות, הסוואנה מגיע במימדים מעט יותר צנועים ועם תיבת הילוכים אוטומטית. זה הופך אותו לשחקן מסוג אחר לגמרי.
עד לאחרונה היה עוד הבדל משמעותי בין הסוואנה לבין מתחריו. בעוד המסחריות האירופאיות שווקו עם מנועי דיזל בני 4 צילינדרים בנפחים של 2.0-2.3 ליטרים, הסוואנה נמכר פה עם מנוע V8 בנפח אדיר של 6.6 ליטרים.
עיצוב
האמת היא שהסוואנה רק נראה קטן. האורך שלו, בגרסה הקצרה ביותר, הוא 570 ס"מ - ובגרסאות הארוכות הוא מגיע גם ל-620 ס"מ. זה לא קטן יותר מהדוקאטו, למשל. גם הרוחב, עם 201 ס"מ, נחות בסנטימטרים בודדים מזה של המתחרים.
אז איפה בכל זאת ההבדלים? הגובה של הסוואנה עומד על 211 ס"מ, שזה בערך 40 ס"מ פחות מהמתחרים, וגם בסיס הגלגלים שלו קצר משמעותית, לפחות בגרסת המרכב הקצר אותה בחנו.
ויש עוד עניין - הסוואנה נראה הרבה יותר אלגנטי, מודרני, אפילו קצת כוחני. רואים אותו, במיוחד בצבע האפור, וחושבים על "צוות לעניין". כשרואים ספרינטר חושבים על מונית שירות, וזה הבדל משמעותי. לא סתם הסוואנה משמש פעמים רבות כרכב להסעת אמנים. יש לו את המראה הנכון, לפחות מבחוץ, וגם מגוון רחב יחסית של צבעים שאינם לבן.
תא הנוסעים
אבל האלגנטיות נשארת בחוץ. תא הנוסעים של הסוואנה נראה ומרגיש מיושן, וזה מתבטא כמעט בכל דבר. ראשית - המראה: לוח המחוונים מואר בגווני תכלת ומגיש את המידע בתצוגה מפוקסלת, המשטחים האנכיים נטולי עיצוב וצבועים באופן לא אחיד וגם ריפוד המושבים עשוי באיכות נמוכה. זה לא שציפינו מרכב מסחרי לתא נוסעים מהודר במיוחד - אבל קפצו לביקור בפיאט דוקאטו או ביונדאי H350 ותבינו מיד את ההבדלים.
גם איכות החומרים בסוואנה נמוכה מאוד. גלגל ההגה פלסטיקי ולא נעים לאחיזה (כמה כבר היה עולה לצפות אותו בעור?), המשטחים קשים ומחוספסים, דלתות תאי האחסון לא נסגרות היטב ולא פעם גם שמענו קרקושים מחלקי פלסטיק שונים. ומדובר ברכב שעוד לא עבר את ה-4,000 ק"מ ביום המבחן.
רשימת האבזור של הסוואנה כוללת את מה שמקובל לפגוש במסחריות מסוג זה: יש בקרת שיוט, צמד חלונות חשמל ומערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית הכוללת דיבורית בלוטות', ניווט של ווייז ומצלמת רוורס.
מושב הנהג מציע כוונון חשמלי חלקי - וזה כבר פחות שגרתי - אך כפתורי הכוונון נמצאים מלפנים, בין רגלי הנהג. לא נוח. המושב עצמו קצר, לא תומך היטב בצדדים והוא בעיקר לא הידראולי. תשוו את זה למושבים המתקדמים של המסחריות האירופאיות ותקבלו פער איכות משמעותי.
היצע תאי האחסון גדול, כמקובל במסחריות מסוג זה. בדלת הנהג יש תא גדול, אם כי הוא אינו נגיש כאשר הדלת סגורה; בין המושבים הקדמיים יש שטח גדול בו ניתן להניח תיק או ארגז כלים, וגם תא אחסון סגור שמעליו מחזיקי כוסות ועוד תא פתוח. אין פה תא עליון בתקרה כפי שקיים במסחריות אחרות.
החלק האחורי של הרכב נתון לבחירת הלקוח, כמקובל בתחום. את הסוואנה "שלנו" קיבלנו עם ספסל אחורי ובו 4 מקומות ישיבה לא נוחים במיוחד, דלת הזזה אחת, חלונות לכל האורך ורצפת מתכת לאיזור המטען. ניתן לקבל את הרכב בלי חלונות או עם מספר מושבים אחר, באופן מודולארי לחלוטין.
נוחות נסיעה
כל עוד הרכב ריק, נוחות הנסיעה לא מוצלחת. בתוך העיר מרגישים באופן בולט את השברים, לפני פסי האטה צריך להאט באופן משמעותי וגם מחוץ לעיר כל השיבושים מורגשים באופן ניכר. כסא הידראולי בהחלט היה יכול לשפר את התחושות. גם בידוד הרעשים לא מוצלח. הנסיעה רועשת מאוד, עד כדי כך שחווינו קושי בביצוע שיחות טלפון במהירות של 100 קמ"ש. המתחרים שקטים יותר, גם אם לא באופן מושלם.
כמובן, תחת משקל מלא משתפרת רמת הנוחות - אך שימו לב שלמרות הקשיחות היתרה משקל ההעמסה עומד על 1.2-1.3 טון בלבד. רק בגרסת ה-"MAX", עם משקל כולל של 4.5 טון, ניתן להעמס 2.7 טון - וזה כבר מרשים בהרבה. אגב, זו גם הגרסה המשתלמת מבחינת שיקולי המיסוי, אלא שהיא כבר דורשת רשיון נהיגה לרכב כבד.
בתוך העיר, למרות בסיס הגלגלים הקצר, הסוואנה סובל מרדיוס סיבוב גדול ומהגה כבד שמקשים על התמרון. מצד שני, בסיס הגלגלים הקצר אומר שניתן בדרך כלל לחנות בניצב למדרכה מבלי לבלוט לעומק הכביש או החניון. מימד הגובה מאפשר להיכנס עם הרכב למרבית החניונים.
מנוע ותיבת הילוכים
הסוואנה אמנם הקטין מנוע, אבל לא צריך לדאוג לו. הוא לא מסתפק באיזה 1,600 צנוע: מנוע הדיזל שלו, בנפח 2.8 ליטרים, מייצר הספק של 181 כ"ס ומומנט נאה של 51 קג"מ. אלה נתונים מצוינים ביחס למתחרים, וגם בתחום תיבת ההילוכים יש לו יתרון עם תיבת 8 הילוכים אוטומטית.
שיא המומנט של המנוע הזה מתקבל רק ב-2,000 סל"ד, כך שחולפות שניה או שתיים עד שמתקבלת תאוצה החלטית. הסוואנה בפועל לא מרגיש זריז ממתחריו, וזה נכון גם לפני העמסת המשקל. ככל שמתגברת המהירות מצליח הסוואנה להתקדם בקלות בקצב התנועה המקובל, אך בכל עקיפה נדרשת הורדה של מספר הילוכים - ואת התגובה לפקודת הדוושה מקבלים באיטיות מופגנת.
התיבה אמנם עתירת הילוכים, אך היא פועלת באופן איטי ולא חלק. לא פעם הורגשו החלפות ההילוכים בצורת מכה זו או אחרת. ההחלפה הידנית - "טיפטרוניק" - מתבצעת באמצעות כפתור קטן על הידית, לאחר שמזיזים אותה למצב הידני. לא מאוד ידידותי.
במהירות שיוט המנוע של הסוואנה מסתדר היטב, אך ב-120 קמ"ש מופיעה על המסך התראה של "מהירות מופרזת". בסעיף הבא נבין למה זהו חשש מוצדק.
כך או אחרת, צריכת הדלק יצאה נשכרת מהקטנת הנפח. במהלך המבחן מדדנו 8.2 ק"מ לליטר, זאת לעומת דיווחים על 5-6 ק"מ לליטר עם המנוע הקודם.
התנהגות כביש
על הכביש המהיר, במהירויות של 100-110 קמ"ש, היו מקרים בהם הרגשנו חוסר יציבות. סביר להניח שזה קשור למשקל הריק שבו נסענו, אבל זה בכל מקרה לא נוסך בטחון. רוחות צד מפרות את האחיזה העדינה שלו באספלט וגם עיקולים זה משהו שצריך לקחת בחשבון ולהוריד קצב לקראתו.
סיכום
שברולט סוואנה היא ללא ספק מוצר ייחודי בנוף המסחריות. יש לה יתרון בתחומי הנראות, תיבת ההילוכים האוטומטית והמימדים הצנועים יחסית - אלא שברוב התחומים היא מפגינה נחיתות ביחס למתחרות שלה. תא הנוסעים המיושן, בידוד הרעשים הלא-מוצלח ורמת הנוחות הנמוכה הופכים את הנסיעה בסוואנה לפחות נעימה מהמקובל כיום.
עם זאת, אנחנו בהחלט יכולים להבין למה יהיה מי שירכוש אותה, במיוחד בגרסת ה-4.5 טון. שם כבר מקבלים הטבות מיסוי נדיבות וכושר העמסה מרשים - ואלו יתרונות ששווים הרבה מאוד ברכבי עבודה מסוג זה.
לדגמי שברולט בישראל - שברולט
למאמר זה התפרסמו 3 תגובות