רכבים: תקן יורו 5 זיהום אוויר

יורו 5

הדור החמישי של התקן, יורו 5, יכנס לתוקפו בספטמבר 2009 עבור דגמי רכב חדשים – המשמעות: כל דגם חדש, דגם חדש לגמרי שלא היה בייצור קודם לכן – חייב לעמוד בתקן. התקן יורחב בספטמבר 2010 ואז יהיו חייבים כל יצרני הרכב להתאים את כל המכוניות שהם מייצרים לתקן החדש. ההגבלות הקשות יותר בתקן יורו 5 חלות על מנועי הדיזל הפופולריים באירופה, במגמה להשוותם למנועי בנזין מבחינת פליטת חלק מהגזים הרעילים. בנוסף, יורו 5 יסגור את הפרצה החוקית שאפשרה לכל רכב השוקל מעל 2,500 ק"ג להחשב כרכב מסחרי ולפיכך להנות מהקלות בהגבלות הזיהום – רכבי שטח אמריקאיים, אתם על הכוונת.

את צמצום הגזים הרעילים ישיגו יצרני הרכב באמצעות אמצעים טכנולוגיים (אותם לא קובע התקן) – בין אם במנוע עצמו (למשל השימוש הנרחב בשנים האחרונות במגדשי טורבו), בתיבת ההילוכים (תיבות הילוכים מרובות הילוכים המאפשרות חיסכון רב יותר), במערכת הפליטה (הממיר הקטילטי וממיר החלקיקים) ועוד, אך גם באמצעות טיב הדלק. הדלק עצמו חייב להיות מותאם לתקן היורו הנוכחי.

היורו וישראל

ומה בישראל? מצבנו טוב למדי. מכיוון שבישראל נהוגה התקינה האירופאית הכללית לגבי הנהיגה, גם בישראל מחוייבים להתקדם בשלבי תכנית היורו על פי לוח הזמנים. מהמדינה נדרש להטיל אכיפה ואיסור על מכירת רכבים שאינם עומדים בסטנדרט, יחד עם פיתוח דלק המתאים לתקן יורו 5. עד עכשיו ישראל דייקה בלוח הזמנים של שלבי היורו ואף הקדימה אותם, וגם הפעם עם כניסת תקן היורו 5, המצב נראה אופטימי: דלק העומד בתקן יורו 5 כבר מזוקק מספר חודשים ויהיה זמין לצרכן במועד כניסת התקן בספטמבר 2009.

תקן היורו

סיפורו של תקן היורו מתחיל בתחילת שנות ה-90, אז החליט האיחוד האירופאי להוציא לדרך תכנית מרובת-שנים, שמטרתה להגביל את פליטת הגזים הרעילים מרכבים פרטיים ומסחריים כאחד. תכנית זו היא חלק מ"התקן האירופאי לזיהום" (European Emission Standards), המתייחס להגבלות פליטת זיהום וגזי חממה, וכל שלב בה נקרא "יורו" (Euro) בליווי מספר המציין את ההתקדמות בתקן.

אבל למה הכוונה בגזים רעילים? חשוב לבצע הפרדה בין גזי החממה (Greenhouse Gases), כלומר גזים התורמים להתחממות כדור הארץ – כאשר המוכר מביניהם הוא כמובן הפחמן הדו חמצני (התקן מתייחס לגזים אלה באופן שונה), לבין גזים רעילים הגורמים לתחלואות. תקן היורו מתייחס נכון לעכשיו אך ורק לפליטה של הסוג השני של הגזים, כלומר גזים רעילים. הגזים אליהם מתייחס התקן הם הפחמן החד חמצני (Carbon Monoxide - CO), פחמימן (Hydrocarbon - HC), תחמוצת החנקן (Nitrogen Oxide - NOX), תרכובת של פחמימן ותחמוצת החנקן, וכן חלקיקים זעירים הנפלטים כחלק מתהליך הבעירה במנוע (Particulate Matter).

כל דור של התקן קובע בתורו הגבלות מסויימות על פליטת גזים אלה, במגמה להפחיתן משלב לשלב, כאשר חובה על כל יצרן לבדוק את דגמיו ולהראות שהם עומדים בתקן היורו. במידה ולא, הרכב אסור למכירה בכל המדינות החברות באיחוד האירופאי, או עוקבות אחר התקן האירופאי לתחבורה. חשוב לציין כי התקן תקף אך ורק לרכבים שירדו מפס היצור לאחר כניסת שלב התקן לתוקפו, אם כי יצרנים רבים מתאימים את דגמיהם לתקן זמן מה לפני כניסת התקן באופן רשמי.

עוד קיימת הפרדה בין מנועי דיזל לבין מנועי בנזין; מנועי דיזל נדרשים לפלוט כמות נמוכה יותר של פחמן חד חמצני בהשוואה למנוע הבנזין, ומנוע הבנזין בתורו נדרש לפלוט כמות נמוכה יותר של תחמוצת החנקן, וזאת בהתאם לאופי הפעולה של המנועים הנ"ל. בנוסף מבדיל התקן בין רכבים פרטיים למסחריים קלים, משאיות ואוטובוסים ומשאיות גדולות, כאשר לכל אחד נקבעות הגבלות שונות.